והיום, 35 שנה אחרי, אני כל כך מצטערת שהוא לא זכה לחיות את חייו במלואם, וכל כך הייתי רוצה להגיד לו תודה שהיה בחיי, גם אם לקצת. אז במקום זה, מספרת לכם.
יהי זכרו ברוך.
לפני הרבה שנים, אהבתי עד כלות נשמתי נער (הוא כבר היה גבר, אבל נער) קסום ומהמם. והיינו יחד, ונפרדנו כי הוא נסע לגלות עולם ואני הייתי בתיכון, ואז הוא חזר וסרבתי לחזור כי הייתי ילדה עקשנית. ולפני 35 שנה בדיוק, ישבתי על המיטה של החברה הכי טובה שלי ואמרתי לה שעוד 3 ימים
הנער\גבר שכה אהבתי, התאבד. לא היה לי קשר להחלטתו, זה היה מהמון סיבות משפחתיות וחברתיות ובעיקר אישיות, אבל המחשבה של מה היה קורה אם, מלווה אותי מאז.
כמובן שמאז אהבתי, ונאהבתי, והרבה מים חלפו בנהר, אבל היום במבט לאחור, זה היה המקרה ששינה אותי, השפיע עליי ועל הבחירות בחיי