בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי.
כמעט 8 שנים של עינוי דין ורדיפה חסרת בלמים נגמרו הבוקר בטלפון אחד ונייר שקיבלתי בוואטסאפ.
אף אחד לא יחזיר לי ולמשפחתי את מה שעברנו.
אף אחד לא יתן דין וחשבון.
אף אחד לא יפיק לקחים.
אני מבקש להודות לקדוש ברוך הוא,
לאשתי טליה שעומדת ל��ידי במלחמת עולם,
למשפחה שמחבקת ומחזקת תמיד,
לראש הממשלה נתניהו שיש לי את הזכות הקדושה לסייע בידו,
לעורכי הדין שלי עמית חדד ונועה מילשטיין שנלחמו כמו אריות,
ולכם, שגם בימים אפורים נתתם לי שמש של אמונה גם ברגעים שבהם לא האמנתי.
שבת שלום.
הרבה אנשים מסכנים את הדמוקרטיה בישראל. ספק אם יש אחד שמסכן אותה יותר מגיל לימון. המשנה ליועמ"ש, הפקיד האפור שמעולם לא התראיין ומקפיד תמיד להישאר ברקע, הוא המנוע העיקרי מאחורי המהלך של היועצת המשפטית לממשלה להפוך לעפר ואפר את המשפט המנהלי והחוקתי במדינת ישראל.
המטרה היא לעכב ולהפריע בכל מחיר, להפוך כל מינוי, כל דבר חקיקה וכל נוהל שהממשלה משתמשת בהם לאירוע הצהרתי כמעט, ריק מתוכן, שיסתיים תמיד בבג"ץ. כאשר הדבר נעשה באופן מערכתי, קבוע, עם הודעות פעמיים ביום על סוף הדמוקרטיה, המשמעות היא עיקור הכרעת הרוב.
כבר למדנו בסמינר החוקתי של אליעד שרגא ויצחק עמית שהרוב לא תמיד קובע. בסדר, לא תמיד, אבל אולי בכל זאת לפעמים?
ברקע, התנהלות פוליטית לכל דבר ועניין כפי שנשקפה השבוע בפרשת מינוי רומן גופמן לראש המוסד. נניח לאירוע הביזארי וחסר המודעות שבו משנה ליועמ"ש שמונה בהליך עם עננה כבדה של ניגוד עניינים ויועמ"שית שמונתה בהתנגדות ��רוניס יוצאים למערכה על תקינות המינויים ועל חשיבות עמדתו של הנשיא בדימוס. הרי כל ההפסדים הצורבים של בהרב־מיארה ולימון בבג״ץ היו כשסירבו להגן על הלקוח שלהם. תאמרו, בסדר, לא תמיד מנצחים ויש טעויות. על זה השיב פעם השופט במשפט מפורסם לנאשם, שטען שרק התבלבל ברישום ההוצאות: "בסדר, ידידי, אבל אולי תסביר לי איך כל הטעויות תמיד לטובתך?"
מינויו של רומן גופמן לראש המוסד הוא שיא - או שפל - בהתנהלות של לימון וחבורתו. כמות הפגמים המהותיים שביצעה היועמ"שית עצמה בתיק עולה על הפגם שנפל בפעילותו של ראש המוסד המיועד. בהרב־מיארה עיכבה במכוון את תשובתה, הגישה חוות דעת רק לעיניו של ג��וניס, שיקרה לתקשורת שאין כזו, אחר כך שיגרה מכתב של ראש המוסד לבג"ץ כשהוא כותב שכתב זאת "לבקשתכם" - אבל בג"ץ לא ביקש, אז מי גרם לדדי ברנע לחשוב שיש בקשה כזו?
לימון וחבורתו פוגעים פגיעה אנושה בדמוקרטיה מכיוון שהם משנים כל העת את הכללים, כותבים אותם מחדש, מה שכתוב נסוג מפני הבעל פה, והבעל פה של אתמול משתנה חדשות לבקרים, הכל בהתאם לאינטרס.
פרשת הפעלת הנער אלמקייס תישאר כנראה שנויה במחלוקת. אם נשיא העליון בדימוס וראש המוסד היוצא סבורים שהיא צריכה לפסול את גופמן מלכהן, ולהם אין מניעים זרים, ודאי שיש לדון בדבריהם בכובד ראש. אבל בהרב־מיארה ולימון אינם בביזנס של טיוב השירות הציבורי, שאם כן אולי כדאי היה שיתחילו במכרזים התפורים אצלם בבית, במשרד המשפטים. כפי שנהוג לומר בהקשר לארגונים אחרים - משרד המשפטים נפל. הממשלה הבאה תצטרך להרים אותו מהקרשים.
הטור ה��לא:
https://t.co/FaetkuVCEx
הבחירות מתקרבות ולכן חשוב לי לחזק.
אני, ד"ר עמוס סבו, תושב עתלית, שלושה רבעים אשכנזי, שרתתי כקצין בצנחנים, למדתי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, סיימתי את הלימודים בהצטיינות, מומחה בכירורגיה כללית ובטיפול נמרץ כללי, סיימתי בחינות שלב א' בכירורגיה בציונים הטובים ביותר בארץ, מומלץ הרב פירר, מאז תחילת הסרבנות, בגיל כמעט 70 שנים, התנדבתי למילואים בקו האש מעל 400 ימים. יצא לי להציל חיים של חיילים שלנו בסג'אעיה.
בבחירות הקרובות אצביע שוב לרוה"מ בנימין נתניהו.
ת��יצו בהמונים כדי שאף אחד לא ישכח ולא יסלח.
לא משנה מה הם יספרו לכולנו, הארכיון מוכיח חד משמעית: הם תמכו בסרבנות פושעת, הם עודדו סרבנות פושעת, והם הביאו עלינו את האסון הנורא במו ידיהם.
קמה אתמול סערה קטנה סביב ההגדרה שלי את עמרי רונן, שהצטרף לפריימריז של הדמוקרטים, כאחד ממובילי הסרבנים.
איך אתה מעיז להגדיר אותו ככה, התפחמו כמה מראשי המחאה.
והתשובה היא, שהמציאות לא מתיישרת עם משרדי היחצ של אחים לנשק. עד שבעה באוקטובר הם היו עסוקים בלהסביר כמה הם רציניים בסרבנותם, ומשמונה באוקטובר - כמה הכל היה היפותטי ותיאורטי.
עד שבעה באוקטובר נזפו בנתניהו ובכלי התקשורת שהם מסתירים את היקף הפגיעה במערך המילואים ומשמונה באוקטובר גלגלו עיניים בטענה שלא היה שום נזק.
עד שבעה באוקטובר קראו בפאתוס צווחני שמות של יחידות סרבנים והשמיצו את ישראל בעולם ומשמונה באוקטובר מסתתרים מאחורי ימי המילואים שחלקם עשו, כאילו רק אחים לנשק קפצו פה לקרב.
יש דרך אחת להניח את האירוע הנורא הזו מאחורינו, והיא להודיע כמו שכבר עשו כמה צדיקים בסדום כמו רועי קונקול ואיתי בן חורין: שסרבנות (או ״הפסקת התנדבות״ או ״קוטג׳ תשעה אחוז״, המיתוג לא משנה) לא תשמש עוד לעולם נשק לגיטימי להכריע מאבק פוליטי.
מימין - קצין מצטיין שלא דבק בו רבב, וימשיך לכהן בתפקידו.
משמאל - עבריינית, תופרת תיקים, פקידה מפוטרת. יום יבוא וכל מעשיה הפליליים יחשפו, היא תעמוד לדין ותשב בכלא.
קובי, אנחנו איתך!
יהההה
תראו מה מצאתי!
כתבה ישנה שמאשרת את הפרוטוקולים של ביבי.
ומה יותר חשוב? מי שמתגאה שהפחיד את השרים מכיבוש הם אנשי מערכת הביטחון שמדליפים לאודי סגל.
"סלקטיבי"...פחחח