1/3
חוק סיפוח רמת הגולן עבור ברוב קואליציוני ב3 קריאות ביום אחד, בתקופה בה נפתח חלון מדיני צר בעקבות אירועים בגוש המזרחי.
אם בגץ היה בוזז את הסמכות לבטל חוקים מנימוקים הליכיים קצת קודם, יועמשית הכנסת היתה מכריזה שחוק הסיפוח לא עומד "בסטנדרט הגבוה הנדרש בנסיבות הענין",>>
השיחה האישית בין העיתונאי עמרי אסנהיים לבין המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך ששודרה בקשת 13, היתה הזדמנות פז עיתונאית לבירור נוקב של אירוע היסטורי דרמטי שהשלכותיו העמוקות ילוו את החברה הישראלית עוד עשורים קדימה, בדומה לסזון למשל.
ההזדמנות הזו, כצפוי, הוחמצה.
חשוב להבהיר את מקומו של אלשיך בחיי הציבור. על אף שנותיו הרבות והטובות בשב"כ, להיסטוריה הישראלית הוא נכנס כתופר תיקי נתניהו בתפקידו כמפכ"ל המשטרה. כמי שהמליץ ליועמ"ש להאשים את נתניהו בשלושה אישומי שוחד ששלושתם נדחו, תוך שהוא מתרברב בטלוויזיה שהוא מכיר "כל מילה" בתיקים. ולאחר מכן, כשהחל המשפט והתגלו החורים העצומים בתזת השוחד, התאונן שציפה שנתניהו יפרוש מהנהגת המדינה תחת לחץ האישומים הכוזבים והתפורים. כלומר לא העלה בדעתו שייאלץ להוכיח אותם בבית משפט.
עוד תזכור ההיסטוריה את רוני אלשיך בגלל השרשרת המזעזעת של הפשעים החמורים שפשעו חוקריו ושוטריו כלפי נחקרים, עדים, מקורבי נתניהו קרובים ורחוקים, במסגרת מסע ההפללה העברייני של רה"מ. לחלקם נהרסו החיים והתפרקו המשפחות כתוצאה מפשעים אלה. אלשיך הוא האיש שבאמצעות השקעת עשרות מיליוני שקלים מכספי הציבור, ניסה להפליל לשווא את ראש הממשלה הנבחר, כדי לסלקו מהשלטון לאחר הכישלון לסלקו דרך הקלפי.
כלומר עניין לנו מחריב המשטרה, אויב חסר מעצורים של הדמוקרטיה הישראלית, מתנקש בהכרעה הדמוקרטית, המתיישב מול עמרי אסנהיים ימים ספורים לאחר שאישום השוחד האחרון מבין השלושה עליהם המליץ, התנפץ סופית בבית המשפט כשהשופטים עצמם המליצו לתביעה פעם נוספת לסגת ממנו.
כל מה שנכתב כאן אינו פרשנות אלא עובדות. על מה לדעתכם היה אסנהיים צריך לדבר איתו? על השב"כ? על הטרור הפלסטיני של לפני שלושים שנה? על השבעה באוקטובר? ובאיזה אופן אמורה היתה השיחה להתנהל?
ובכן, מתוך למעלה מארבעים דקות של שיחה, בחר אסנהיים להקדיש לתפירת תיקי נתניהו פחות מארבע דקות, שגם הן הוקדשו למתן במה נוחה לאלשיך לטעון לצדקתו המופרכת אפילו בנושא כאוב זה, בנימה אוהדת ולא ביקורתית.
90% מהשיחה היו בליל מביך של חנופה לאלשיך, ביטויי הערצה דביקים להקרבתו הגדולה למען המדינה במשך כל השנים, הרמות לאליבי בכל נושא, ולכלוכים הדדיים של אסנהיים ואלשיך על רה"מ, אשתו, החברה הישראלית ונבחרי הציבור שלה.
כל אישומי השוחד נדחו? בקטנה. אלשיך מסביר בנחת וללא הפרעה שהוא צדק ואכן השוחד עומד בשלושת התיקים. אלה השופטים שטעו, או נשברו, כי נרתעו מהתארכות המשפט.
בתגובה לטענה חצופה ושערורייתית זו, מבקש אסנהיים מהמלצרית את המנה הבאה.
רונן בר? הוא בכלל "לוחם אדיר" (לדבר אסנהיים), שהכשל שלו ב 7.10 (לדברי אלשיך) הוא "הקטן ביותר מכל יתר כשלי המערכת". (מוזמנים לנחש שלי מי הכשל הגדול ביותר) "תן לי דוגמה לגדולה של רונן בר", מבקש אסנהיים בעיניים בורקות, וכמובן מקבל (תשובה שאין בה כלום).
מוסדות המדינה? אלשיך מתבייש בפני ילדיו ונכדיו. המשטרה נכשלת במיגור הפשיעה? לא באשמת המשטרה אלא באשמת הממשלה, הנלחמת במשטרה.
את טענת השוחד שדחו השופטים מבססים אסנהיים ואלשיך על סמך עדות עוזרתו האישית של ארנון מילצ'ן, הדס קליין, בלי להזכיר שעדותה מעוררת בעיות אמינות עקב סתירות פנימיות, ועקב סתירות בינה לבין עדות מילצ'ן עצמו.
את הלעג הנמוך המשותף לשרה נתניהו משעינים השניים על פרשת המעונות המוצגת על ידם כעדות לאישומה במרמה והפרת אמונים, בלי להזכיר שבסופו של דבר גוועה הפרשה בהסדר טיעון שכלל עבירה מסוג "ניצול טעות הזולת", ללא מרמה וללא הפרת אמונים שנמחקו מכתב האישום.
את הפרשה המכונה "קטארגייט" מנפחים השניים למדרגת הבגידה האיומה ביותר בביטחון המדינה, בלי להזכיר שגם המוסד וגם השב"כ קבעו שאין ב"פרשה" פגיעה כלשהי בביטחון המדינה.
את פרשת הרוגלות, במסגרתה, לפי דו"ח מבקר המדינה, עשתה משטרת אלשיך שימוש נרחב ברוגלות כנגד אזרחים בניגוד לחוק וללא סמכות, מנפנף אלשיך כזבוב טורדני וקובע שלא טעה בעניין בכלום. בעזות מצח אופיינית, הוא אפילו מתנגד לעצם השימוש במילה רוגלות, כי עולה ממנה ניחוח שלילי. אסנהיים זורם כמובן.
לשיא גרוטסקי מגיעים הדברים כאשר יושב בכסאו לו מר "ערכים במבחן" (שמו האירוני והנלעג של ספרו של אלשיך על עצמו) ונואם באוזני אסנהיים, הבוהה בו כמעריצה נלהבת, נאומי מוסר ותוכחה על יחסים שוחדיים בין עיתונות לבין אישי ציבור.
כאילו איננו זוכרים את הסאגה המדהימה של היחסים השוחדיים בין העיתונות לבין איש הציבור, מפכ"ל המשטרה רב ניצב רוני אלשיך.
הפיל עומד במרכז השולחן בין השניים אבל הס מלהזכיר. נזכיר בכל זאת למי ששכח:
אלשיך, בכיר שב"כ חובש כיפה סרוגה גדולה שגדל בקריית ארבע, מונה לתפקיד המפכ"ל בידי הליכוד והתקבל על ידי התקשורת בעוינות קשה משתי סיבות: רקעו הימני והחלטתו לעצור את זרם הדלפות קציני המשטרה הבכירים לעיתונאים באמצעות בדיקות פוליגרף מקיפות.
התקשורת לא ריחמה. במעריב נכתב שהוא "לא יכול להתמנות למפכ"ל כי הוא חובש כיפה ומתנחל לשעבר". פרשן חדשות 12 אמנון אברמוביץ אף העריך באולפן שישי ש"הוא יילך לפוליטיקה, הוא כבר בפוליטיקה, בבית היהודי, עובדה – הוא לא נכח בפינוי עמונה", אחרים לעגו למראהו ואף לכך שמל את בניו בעצמו ועוד.
כשישה חודשים ספג אלשיך, כאמור איש שבא מהצללים ואינו מורגל בחשיפה תקשורתית, ביקורת תקשורתית קשה ומעליבה, עד שנשבר. בהליך בלתי תקין, ללא חובת מכרז ותוך חשש לניגוד עניינים, מינה את ליאור חורב ליועצו. בסמוך לכניסת חורב לתפקיד חלו שני שינויים בולטים: זרם ההדלפות, במיוחד מתוך חקירות נתניהו חודש, ויחס התקשורת לאלשיך התהפך. אותו אמנון אברמוביץ' קבע לפתע ש"רוני אלשיך עושה במשטרה עבודה מעולה", ובעיתון ידיעות אחרונות התפרסמה תמונה שכולה יח"צ: אלשיך, מחויך ונינוח, מקבל בביתו זר פרחים מידי אזרחים המעודדים אותו להמשיך בחקירות נתניהו ללא מורא.
העסקה נראתה ברורה לכל מי שעיניו בראשו: אלשיך נכנס לתפקיד תוך עימות עם העיתונות ובצל מלחמה שאסר על הדלפות לתקשורת, וכעבור חצי שנה, מיד אחרי מינוי חורב ליועצו, החל להיות מחובק ע"י התקשורת ובמקביל זרם ההדלפות מהמשטרה נגד נתניהו הפך לשיטפון.
ובמילים פשוטות, מעט חודשי לעג ותוקפנות בתקשורת ואלשיך נשבר. התפצח. כמו קיסם. כמו מקל ארטיק. מעצור בהדלפות מצד המשטרה וסיקור שלילי מצד התקשורת, הפכו לשיטפון הדלפות ולסיקור חיובי. ועכשיו הוא יושב מול אסנהיים ומחלק ציונים על יחסים שוחדיים בין אישי ציבור לתקשורת. ואסנהיים, שמכיר מצוין את הסאגה הזו, שותק, מהנהן, מחייך, מרים.
ועולה השאלה מדוע? הרי אסנהיים נחשב לעיתונאי ותחקירן. והנה הוא מקבל לידיו את המחולל הראשי של אירוע טראומטי וחמור בתולדות ישראל, ממש בימים בהם מתגלה אחריותו הבלתי נסלחת לאירוע, ובמקום לעמת אותו עם העבודות ומשמעותן ולחלץ ממנו ריאיון בלתי נשכח שייכנס לפנתיאון, הוא מרפרף על האירוע לדקות אחדות של טיוח משותף ומקדיש את כל יתר הזמן לחנופה מביכה.
התשובה לכך היא שאסנהיים אינו באמת עיתונאי, אלא ספק של מוצר מסוג "ריאיון אישי מרגש", כחלק ממכונת הנדסת תודעה והפצת תעמולה, בתחפושת תעשיית עיתונות. ועל כן, התפקיד שמילא בשיחה הזו היה להסתיר, לערפל, לטייח. בדיוק ההיפך ממחויבותו כעיתונאי.
הלימוד שלנו מהשיחה המשודרת הזו, הוא על המתודה ועל הייעוד של אסנהיים בחיינו. הנדסת תודעה בתחפושת שיחה אישית, אגב בדומה למוצר הקודם שלו בביתו המקצועי הקודם, התוכנית 'עובדה', המגישה לצופיה את אותן תעמולה והנדסת תודעה, בתחפושת תחקירים עיתונאיים.
וכמו אסנהיים, כך גם תקשורת המיינסטרים כולה.
חקיקה עוברת את כל התהליכים, דרך כל הוועדות, עשרות אנשים, מאות תיקונים, אלפי שורות, הצבעה ראשונה שניה שלישית מאה ועשרים חברי כנסת מצביעים שלוש פעמים, המחוקק אמר את דברו. שופט אחד עוצר את זה, בלי הסבר, בלי סמכות, בלי סיבה, כי הוא יכול
אין מה לתקן, מערכת שמאפשרת את זה שבורה. לא צריך לתקן את בגצ צריך לפרק את בגצ
פרופ' גידי ספיר: "בית המשפט אומר בפסק הדין הזה [פסק דין הסבירות] שיש ממבו ג'מבו כלשהו – ולא משנה איך תקרא לו: עקרונות יסוד, מגילת העצמאות או מה שזה לא יהיה – שעומד מעל לכל הדברים האחרים. כלומר, זה כבר אפילו לא טקסט של חוקה, אלא משהו אמורפי שפשוט גובר על כל דבר אחד. אני חושב שמהרגע הזה חדלנו להיות דמוקרטיה".
***
פרופ' ספיר מצטיין בנימוסו. בפס"ד הסבירות, העריצים המציאו חוקת-על שהעם לא חוקק, שהעם לא יכול לבטל ושהעם לא יכול אפילו לשנות, כדי לפטור עצמם מחובת ציות לחוקי היסוד ולכל נורמה שהעם יכול לחוקק, גבוהה ככל שתהיה. כלומר, העריצים קבעו שבמדינת ישראל לא העם הוא הריבון אלא הם עצמם.
לפיכך, אין יותר מה לדבר על "רפורמה משפטית" או על "ריסון המערכת המשפטית" או על "חוק יסוד החקיקה" או על "פסקת התגברות". שלטון עריצות לא "מגבילים" ולא "מרסנים" אלא ממוטטים. מול העריצות היוריסטוקרטית יש לנהל מאבק נרחב ונחוש עד למיטוט מלא ומוחלט של שלטונה העריץ ולהשבת הדמוקרטיה לישראל, ובמקביל יש להתקין בלמים רבי עוצמה על המערכת המשפטית כדי למנוע ממנה לבצע הפיכה יוריסטוקרטית נוספת.
בחורבן שלטון העריצות היוריסטוקרטית ננוחם.
סהר חי, באחד הסרטונים שכבר הפכו לקאלט, מסביר לגדי אייזנקוט האידיוט (ולמטומטמים מסוגו) מי זה יוסף חדאד (יוסף בוא לבירה יוסף) ומה ההבדל בינו לבין מפלגות הזועביז.
כן, למרות שגם הוא ערבי, גדי.
(סרטון שהקדים את זמנו 😎)