Women Against the Occupation and for Human Rights - a movement of Israeli women opposed to the occupation and denying Palestinians' right to free movement.
Today at Container Checkpoint, east of Abu Dis: Three members of women's human rights org @machsomwatch (two of which are almost 90-y/o) were detained for an hour while their driver went through a humiliating search. The soldiers threatened that next time they'll be sent to jail.
יום השישי הראשון של הרמדאן בירושלים.
שער שכם טרום התפילה, זה הורשו להיכנס לירושלים רק פלסטינים בעלי תעודת זהות ישראלית, מה שצמצם מאד את מספרם של המתפללים. המצב הנורא בירושלים ובשטחים הפכו את החג החשוב ליום עצוב ומצומצם ובניגוד לשנים קודמות נהרו מעטים למסגד אל אקצא דרך שער שכם
👨⚕️ "כל אדם הוא עולם ומלואו - גם ברפואה"
בהרצאה מיוחדת, יחשוף פרופ׳ צ׳חנובר את הסיפור מאחורי המחקר פורץ הדרך שמשנה את פני הרפואה, ואיך זה ישפיע על הטיפול הרפואי של כל אחד מאיתנו.
📅 יום ג׳, 25.2.25 | 🕒 20:30
להרשמה: https://t.co/cGLoKFiELA
👨⚕️ "כל אדם הוא עולם ומלואו - גם ברפואה"
בהרצאה מיוחדת, יחשוף פרופ׳ צ׳חנובר את הסיפור מאחורי המחקר פורץ הדרך שמשנה את פני הרפואה, ואיך זה ישפיע על הטיפול הרפואי של כל אחד מאיתנו.
📅 יום ג׳, 25.2.25 | 🕒 20:30
להרשמה: https://t.co/cGLoKFiELA
פסיקת ה-ICJ היא רק חלק מהתמונה. שעון החול כבר לא מתקתק. הוא התהפך. עלינו.
בחודשים האחרונים נפגשתי עם לא מעט גורמים בינלאומיים. אמריקנים, אירופים, אסייתים, וגם מזרח תיכוניים - מצרים, סעודים, אמירתים. התובנה המרכזית מכל המפגשים הללו היא שהקהילה הבינלאומית החליטה שמספיק לה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הגיע לה עד כאן. אפשר לנתח את זה באריכות, אבל זה טוויטר אז נסתפק בכך שהצטברות הנזקים המדיניים, הכלכליים והפוליטיים, לא בהכרח בסדר הזה, כמעט מאלצת את ראשי רוב המדינות החשובות להגיע למסקנה הזו. אחרי עשורים רבים - 57 שנים מאז מלחמת ששת הימים, 77 שנים מאז החלטת החלוקה של הכ"ט בנובמבר - ואינספור ניסיונות כושלים להגיע להסכם ישראלי-פלסטיני במגוון דרכים, Enough is enough.
יש לקהילה הבינלאומית מוסדות, כמו האו"ם וסוכנויותיו, כמו ה - ICJ, ה-ICC, ואפילו.. התאחדות הכדורגל העולמית FIFA. ויש לקהילה הבינלאומית הרבה מאוד דרכי פעולה, פורמליות ולא פורמליות, "קשות" ו"רכות", מעל ומתחת לפני השטח, כדי לעצב את המציאות. יש פעולות מולטילטרליות (רב צדדיות, בהשתתפות מדינות רבות), יש מיני-לטריות (קבוצת מדינות קטנה שמתאגדת לצורך פעולה/ות משותפות), ויש בילטרליות (בין שתי מדינות). אנחנו מתחילים לראות פעולות כאלה, מכל הסוגים, והן הולכות להתעצם לאורך זמן. להתעצם מאוד, לאורך זמן רב מאוד, אלא אם ישראל תתעשת ותשנה כיוון בחדות.
הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא אנומליה מבחינות רבות. הן מבחינת מישכו, הן מבחינת מרכזיותו בסדר היום העולמי, הן מבחינת הערבוב בין המימד המדיני, הטריטוריאלי, ההיסטורי, הדתי. הוא נכון להיום הכיבוש הארוך בהסטוריה, למעט הכיבוש הסיני של טיבט. אבל עד לא מזמן נראה היה שהעולם התרגל לאנומליה הזו. מה שנפתלי בנט כינה 'קוץ בישבן', ביטא היטב את הלך הרוח הישראלי, כמעט בכל הספקטרום הפוליטי והציבורי. והישראלים, שרובם אינו מתעניין במדיניות חוץ ובהלכי רוח גלובליים, טעו לחשוב ש'מה שהיה הוא שיהיה'. ש'הכלבים נובחים והשיירה עוברת', ש'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים'.
אבל כהונת ממשלת הימין הקיצוני והעליונות היהודית, שכבר בקווי היסוד שלה קבעה שבארץ ישראל יש זכות אך ורק ליהודים, החלה ליישם סיפוח דה פקטו ודה יורה, נתנה אור ירוק להשתוללות המתנחלים, והחלה במעשים ובמילים לאזרח, לקבע, למסד ולפרמל את הכיבוש תוך דחיקת האוכלוסיה הפלסטינית - לא אפשרה למערב להמשיך במדיניות ה - Don’t ask don't tell.
ה-7/10 היה נקודת פיתול, ותוצאות המלחמה בעזה ומעבר לה יצרו מצב חדש. חופש הפעולה המדיני, הצבאי, הכלכלי, האקדמי, אפילו חופש התנועה של יותר ויותר ישראלים - כל אלו כבר הצטמצמו, ועומדים להצטמצם דרמטית. ולא, בחירה אפשרית (ממש לא וודאית) של טראמפ לנשיאות ארה"ב לא תשנה דרמטית את התמונה.
חוות הדעת של ה-ICJ רק משרטטת בשפה משפטית את התמונה המדינית-אסטרטגית. הקהילה הבינלאומית, זו שהחלטתה הקימה את מדינת ישראל, דורשת ממנה לחזור לגבולותיה המוכרים והלגיטימיים, ולאפשר לעם הפלסטיני את מימוש הגדרתו העצמית. החידוש איננו העמדה. זו היתה ונשארה עמדת כל מדינות העולם מאז ומתמיד. כולל.. עמדת מדינת ישראל, שכל ממשלותיה נמנעו מסיפוח השטחים, וכמעט כולן - עד השתיים האחרונות - קראו ו/או פעלו להגעה להסכם ישראלי-פלסטיני על הכרה הדדית, גבולות קבע על בסיס קווי 67 עם תיקוני גבול, והסדרים ביטחוניים, כלכליים ואזרחיים שיאפשרו חיים נורמליים משני צידי הגבול.
החידוש הוא כפול - חידוש בעמדת ממשלת ישראל הנוכחית, שהסירה את מסיכת "אנחנו רוצים לנהל משא ומתן, רק שאין לנו פרטנר", ועברה למדיניות סיפוח ואפילו גירוש בפועל. וחידוש בעמדת הקהילה הבינלאומית, שעברה מפסיביות, עצימת עין, ותקווה להתנעת תהליך מדיני, להכרה במציאות.
דוד לוי המנוח (או אולי היה זה סילבן שלום?) היה זה שטבע את הביטוי "שעון החול מתקתק". האבסורדיות שלו הולמת את אבסורדיות המדיניות הישראלית, שניסתה 'ליצור עובדות בשטח' ולהערים על כל העולם, להתנהג כאילו איש אינו רואה, להתנחל ולהיתמם, להשתלט על 'מקסימום שטח ומינימום אוכלוסיה', לבנות חומה ולקרוא לה גדר, לבנות אותה לנצח, אבל לטעון שהיא זמנית, לרסק את הרשות הפלסטינית, ולבוא אליה בטענות על משילות, והרשימה עוד ארוכה, ארוכה מאוד.
אבל זהו, השעון ההוא הפסיק לתקתק, החול שלו אזל, ועכשיו הקהילה הבינלאומית הופכת אותו על הראש שלנו. לא יעזרו פה בכי ונהי, זה מצב מדיני-אסטרטגי חדש. הממשלה הבאה תידרש לחשיבת-עומק, מן הסוג שכל ממשלות ישראל ברחו ממנו מאז 1967. מתחייבת הערכה מפוכחת של המציאות המתהווה, וגיבוש אסטרטגיה חדשה ומרחיקת לכת. כי.. שעון חול חדש התחיל לתקתק.
דחוף! מחר בן גביר מעלה להצבעת הממשלה שינויים בהחלטות ועדת אור כדי לאפשר ירי חי נגד מפגינים, הצטרפו עכשיו לדרישה מחברי הקבינט להטיל וטו על ההצעה הקיצונית, לעצומה >> https://t.co/7etzsxC6Eh via @zazim_org_il
I just signed up for a conversation on Wednesday, March 8 with Michael Sfard, for a deep-dive into occupation, annexation, and settlements. I hope you can join too! https://t.co/zkXuEDKGuw
רוצים לומר לנו: אנחנו נאכיל אתכם רעל ואתם תאכלו בפה סגור. לא יקום ולא יהיה. יש לנו עבודה רבה לעשות ואנחנו נפתח את הפה ואנחנו נצעק עד שמדינת ישראל תנצח את ממשלת ישראל.
(מתוך דברים שאמרתי היום בכנס של @MovGov שעסק בחקיקה האנטי דמוקרטית של ממשלת ישראל ה 37)