הימים האחרונים החזירו אותי לסיפור מכונן על קצין שריון צעיר במלחמת העולם הראשונה - וילפרד ביון. במהלך יומו הראשון של קרב אמיין (8 באוגוסט 1918) ביון ואנשיו מנסים להסתתר מהפגזה, כאשר פגז מתפוצץ לידם >
יש לי חבר טוב שירד לעוטף להלחם ב7.10
ועבר וראה שם דברים קשים
ולמרות שהוא מגיע מחברה שממש לא מעודדת גברים לטפל בעצמם הוא הלך לטיפול
והוא עשה את כל מה שאמורים לעשות אחרי אירוע כזה
והוא לא אותו בן אדם
והיום הוא אמר לי שהוא מופתע שאני עדיין בקשר איתו (הציוץ עולה באישור שלו כמובן)
וזה שבר לי את הלב
אבל הטיפול כן שיפר לו את החיים
כי הוא לא נשאר עם הזכרונות והתחושות לבד
והוא ביקש ממני לעלות את זה כי אולי יש עוד מישהו שמתבייש ללכת לטיפול כי הוא מפחד ממה יגידו וזה יגרום לו להבין שזה משפר את המצב
2. שני הפרקים האחרונים של "עושים פסיכולוגיה" של מעין בוימן משיטה עם חננאל רוס. רוס הוציא לא מזמן את "להיות גבר בעולם" שהוא לכשעצמו עבודה מרעננת וחלוצית. בפרק הוא נוגע מלמעלה, בעקבות הספר, בחוויית הגבריות הלא מדוברת דיה, ועובר בנגיעות על היבטים שונים של החוויה הגברית בישראל 26.
שתי המלצות האזנה:
1. "השותפה" של N12 הוא סיפור מעניין, ולא פחות מזה הרמת מסך על חשיכת האובדנות. הסדרה נוגעת באופן חשוף וחשוב בחוויה האובדנית. במשיכה לחיים ולמוות גם יחד, בנזילוּת ובחוסר היציבות של האחיזה בחוט החיים, ועל החשיבות האדירה של כל עידוד ודחיפה לעבר החיים שעוד נכונו.
@yantomr4 הלוואי. עובד במערכת הציבורית עם לא מעט אובדנות, ובהרבה מקרים (ילדים ונו��ר בעיקר) הלקוח כבר מטופל בטיפול חוץ-אקדמי כזה או אחר שמספק למשפחה אשליה של החזקה.
הסיפור של האוטיזם בישראל כמעט לא מסופר.
עליה דרמטית וחסרת תקדים.
הנתונים האמתיים לא מתפרסמים בכוונה.
11,000 ילדים חדשים עם קצבת נכות ב2023.
15,000 ילדים ב2024.
תור לאבחון של שנה.. מחסור במטפלים.. קריסת מערכת החינוך..
כל אחד חייב לשאול את עצמו למה?
https://t.co/yDTrUVLxu7
ועדיין, מידי פעם אני שומע עמיתים תוהים ברצינות רבה על היכולת להיות פסיכולוג קליני ולהמשיך להחזיק בעמדות פוליטיות / דתיות / חברתיות שלא תואמות את עולם הערכים הרווח בחברה הפסיכואנליטית שעל ברכיה גדלנו.
דברים מעניינים קורים בפרופסיה בשנים האחרונות.
עצומת "הדמוקטטור", ניירות העמדה המקצועיים של הפ"י נגד ההפיכה המשטרית והפעילות הלא פוליטית של @DNefashot יצרו בשוליים אדוות שמאפשרות לפסיכולוג להחזיק בגלוי בעמדות מגוונות יותר מבעבר.
"איבדתי חברות קרובות, הם ידעו שאני בצד הימני": "אנה פרויד", פסיכולוגית, על המחיר החברתי הקשה שמשלמים אנשי הימין במפה הפוליטית
#האנוסים@YotYotam@itamarfleishe
סבתא מספרת שאחרי שחרור אושוויץ, היא חזרה לכפר אבל אך אחד לא חיכה לה שם. לא הבית ולא ההורים. גם לא בובי הכלב שאהבה.
רק שכנה שסיפרה שאחרי שסבתא נלקחה לגטו בובי לא הסכים לאכול כלום עד שגווע.
יש טענה שאסף שמואלביץ׳, הקצין המתחזה, לא נ��אה ״משוגע״. קראתי גם טענה שהוא בכלל עורך דין וקצין ואיך זה שהוא פתאום לוקה בנפשו?
אני חושב שהטענות האלה מקורן בחוסר ידיעה וסטיגמות שחשוב לנפץ בלי קשר לשמואלוביץ׳ ספציפית.
ראשית, אני לא מומחה פסיכיאטריה ואולי מומחים בתחום ירצו לתקן אותי, אבל אני קצת מכיר את התחום. ושנית, אני לא מכיר את שמואלוביץ׳, אין לי עניין בו, ואני גם לא באמת יודע מה הרקורד הרפואי שלו.
נטען שהבחור היה בהתקף מאניה כשהגיע בטרמפים לפיקוד דרום. הדבר הזה יכול בהחלט להתיישב עם העובדות.
הפרעה דו קוטבית (מה שפעם קראו מאניה דיפרסיה) היא מצב פסיכיאטרי כרוני. היא מתבטאת באפיזודות של חוסר יציבות קיצונית באנרגיה ובתפקוד (והרבה תקופות שגרה בין לבין). בהתקף מאניה, אדם יכול להיסחף לתחושת גרנדיוזיות, כאילו הוא כל יכול, למשל: אם רק יתנו לו ויהיה במקום הנכון הוא יוכל להציל את המדינה. התקף מאני גם מתאפיין באנרגיה גבוהה, נטילת סיכונים לא רציונלית, כמו כניסה לבסיס שאין לו הרשאה אליו עם דרגות שקריות. עצם זה שלא פעל כמרגל קלאסי, מתחת לרדאר, אלא הצטלם והסתובב בגלוי עם הדרגות המזויפו�� יכול לאשר התקף מאני לדעתי.
הסיבה שזה חשוב, מלבד הוצאת האוויר מבלון הקונספירציה שאיבדה פרופורציות על בגידה מבפנים, היא שהגיע הזמן לנפץ את הסטיגמה של מהו ״משוגע״, כפי שעולה בתגובות הללו. אנשים עם מחלות נפש הם פעמים רבות מוצלחים, חכמים, קרייריסטים, ואם הם מטופלים כראוי, הם מצליחים להפוך את המחלה לכרונית ולחיות חיי שגרה סבירים על אף הקושי של הסטיגמות החברתיות השגויות. יש עורכי דין וקצינים במילואים ואנשים בכל שדרות החברה והמקצועות שמתמודדים עם מחלות והפרעות נפשיות, כמו שיש עורכי דין וקצינים שחיים בשגרה, בהתאם לרמת השליטה במחלה, עם מחלות לב, סרטן, מחלות אוטואימונית או אפילפסיה.
אני מאמין שזה תחום שחשוב להגביר מודעות וידע אליו בציבור הכללי כדי להבין מהו ולא לפחד ממנו.
"יותר מדי ממשהו טוב הופך אותו לרע
וכמה טוב ללבוש מדים"
מספרים שפרויד קשישא אמר פעם שבכל מקום שאליו הוא הגיע היה משורר שהקדים אותו.
ג'ימבו ג'יי בהכל טוב הוא מאלה שמקדימים. בשירה שלו הוא מזקק חוויות קשות ומעביר אותן מהסמוך למודע. בולע בשבילנו חלקיקי בטא ופולט אותם מעובדים >