בעקבות הפוסט הקודם על טרקלין ההדתה של חב"ד בבית החולים מאיר, הגעתי לסיור במקום וגיליתי שיש שם בדיוק את מה שחסר בגלל כפייה דתית: אוכל - הרבה אוכל! החנויות בבית החולים סגורות, ולכן המקום היחיד שבני משפחות המטופלים יכולים לאכול בו ולהביא ממנו מזון טעים למאושפזים הוא מאחז חב"ד בתוך בית החולים.
לא ברור איך ממשיכים לחבק את החסידות המסוכנת הזאת, שידועה כבעייתית מבחינת יחסה לציונות, הקשר לבן גביר, ההתנגדות לעסקת החטופים, תמיכתה בהשתמטות ושאיפתה לכונן מדינת הלכה.
אנחנו החילונים מצפים מבית החולים מאיר ליחס שוויוני. מי שרוצה לתרום כסף למען המאושפזים ובני משפחותיהם מוזמן לעשות זאת בברכה. לא צריך את חב"ד שתתן לנו בעסקת חבילה את האג'נדה שלה. לכל הפחות שיוציאו מכרז למסעדה אחת שתהיה פתוחה בשבת. הגיע הזמן להתחשב גם בחילונים.
זכיתי להתארח בפודקאסט "הפרסומאי" של Moshe Levinger מנכ"ל סמארט קליק. דיברנו על עולם הוידאו והפרסום החרדי, על חשיבות הבמאי, על ברדק, ועל שלושת הנקודות העיקריות שצריך לדעת כל בעל עסק שעושה וידאו, לא משנה באיזה תקציב.
לינק לפרק המלא בתגובות
החדשה שלנו לאושר עד
והפעם הגאונים ממשרד הדגיטל המוביל סמארט קליק
רצו לשים דגש על "להרגיש" "מרגשים חג"
דווקא בעולם שכולו AI והכל מהיר דיגיטלי וקר, היה חשוב לשדר את החוויה.
מה דעתכם הצלחנו?
אני על התסריט, בימוי ועריכה
יפי וקשטוק על ההפקה
משרד: סמארט קליק
בעלים מוישי לוינגר