סיגל

חילונית, מעבר מהשמאל לימין, אוהבת בעלי חיים ובני אדם, משתדלת להיות בת אדם.

[סיגל @mly_bn]

@eternalAviv מבינה מאוד, אכתוב מה לי עזר ועדיין עוזר, פילטיס פעמיים בשבוע בקביעות פלוס אימון כוח אחד והליכות
טיפולים אסתטיים בפנים, רכישת בגדים יפים ובאופן כללי השקעה גדולה יותר במראה החיצוני

[סיגל @mly_bn]

@bezalelsm אשתך שתחיה בת 20?

[סיגל @mly_bn]

@ReemSherman ראשית, ההבנה היא כי לא ניתן לחיות ליד ברברים צמאי דם שרוצים במותך ועובדים רק בזה אני באמת מאמינה שזה או אנחנו או הם, הם לא מתירים לנו ברירה אחרת
שנית גם החזון של מדינת היהודים היתה פנטזיה בלתי מציאותית בזמנה

[סיגל @mly_bn]

@ArieliChen תישארו בתל אביב, ברחבי הארץ לא אוהבים סרבנים

[Ella Ke @EllaTravelsLove]

1,000 days since October 7.
1,000 days since the world witnessed the barbarity of Palestinian terrorists and even civilians: r*pe, murder, kidnapping, and looting.

And 1,000 days later, many are still shocked that barbarity has consequences.

We could have lived side by side.
Jews, Christians, Druze, and others already live in peace in the Middle East.

But you can’t build peace with Islamist extremists rooted in the Muslim Brotherhood. They thrive on violence, death, and suffering.

And this isn’t just Gaza. Even in the Palestinian Authority-controlled West Bank, polls have at times shown majority support for Hamas.

One day, the world will understand that the Muslim Brotherhood and the movements aligned with it threaten every non-Muslim community.

For now, too many are still busy virtue signaling.

[סיגל @mly_bn]

@soya_abulafia וואו איזה הבדל

[Bnayahu Ben Shabat | בניהו בן שבת @Bnayahu_bsh]

מחבל משוחרר ואנרכיסטים בפרובוקציה מבויימת

ממש עכשיו! אנרכיסטים הגיעו לשטחי החווה עם תקשורת זרה ומחבל משוחרר להתסיס את השטח ולצלם עוד כותרת לקמפיין שקר שלהם ככה עובדת מכונת הרעל השמאל קיצונית

#אנרכיסטים #שמאל_קיצוני #שמאל #תקשורת #מתנחלים

[סיגל @mly_bn]

@Manekineko_Maya מאיה אני קוראת את מה שאת עוסקת בו וברור לי שיש לך נשמה יתרה:)
רק אם את רוצה לענות, מדוע את בברלין ולא אצלנו בתחנה המרכזית בתל אביב?

[סיגל @mly_bn]

@dverthaim את פשוט מעצבנת ולא אותנטית, זה הכל

[סיגל @mly_bn]

@historyinpic9 אני רואה נשמות תאומות

[סיגל @mly_bn]

@PhoenixReinhell צודקת

[סיגל @mly_bn]

@bezalelsm @NadavPerry ברוך השם

[עמיחי שיקלי - Amichai Chikli @AmichaiChikli]

ניצן אלון הוא פוליטיקאי, קפלניסט שחתר נגד הדרג המדיני לכל אורך המלחמה באינספור הדלפות ותדרוכים, כשהוא מוביל קו מופקר של כניעה לתכתיבי חמאס: עצירת המלחמה, נסיגה משטחים חיוניים שנכבשו במחירים כבדים מנשוא ושחרור סיטונאי של ארכי מחבלים שמנהלים כיום מטורקיה את פעילות חמאס.

ניצן, וכמוהו כל מי שחתר לכניעה ללא תנאי בצמרת המערכת הצבאית ומחוצה לה, חיזק והקשיח את עמדות חמאס, הרחיק את שחרור החטופים והאריך את המלחמה.

[עמית סגל @amit_segal]

ניצן אלון רצה עסקת כניעה לחמאס

[סיגל @mly_bn]

@gadi_eisenkot למה אתה משקר? כי אין לך מה למכור?

[סיגל @mly_bn]

@michalpeylan שקרנית

[סיגל @mly_bn]

@ayeletlash9 לאן נגרש אותם, אף מדינה לא מוכנה לקלוט אותם

[סיגל @mly_bn]

@ShaharYoffe הדסון ואחריה מו ומו

[🇮🇱Plaksin & Co. @arielplaksin1]

מכתב ליהודי: וינה, ברלין, בגדד, סלוניקי, ועוד עשרות אחרות. בכל אחת מהערים האלה חיו יהודים שהיו בטוחים שהם בבית. חלקם היו מסודרים כלכלית, חלקם פרנסי עיר שהם-הם היו הפוליטיקה והעסקים והתרבות. יהודים שהעסקים שלהם מספיק חשובים, ושבתי הכנסת שלהם מספיק ותיקים.

בכל אחת מהערים האלה, היה מישהו שניסה להזהיר שכדאי בכל זאת לפקוח עיניים. להציץ לאן הרוח נושבת. לצפות איך קריאות שוליים מהסוג שנשמעו רק מפי קוזאקים ושאר מזיקין מהסיפורים של סבתא משתרבבות פתע לעיתונים הראשיים. האזהרות הגיעו תמיד ובזמן. הן פשוט נפלו על אוזניים ערלות ותשובה יהודית קבועה: זה לא יקרה כאן. אנחנו שונים, יש לנו שורשים.
ובכן, לשורשים אין ערך כשהאדמה לא שלך.

זכרו את ניו יורק של יוני 2026. בלילה אחד, בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, שלושה מועמדים לקונגרס עם עמדות אנטישמיות גאות זכו בניצחון. קלייר ולדז, שמכנה את ישראל "מדינת אפרטהייד" ותומכת בניתוק הסיוע האמריקאי, זכתה במחוז 7. דאריאליזה אבילה שבאלייה, שיצאה לחגוג בטיימס סקוור יום אחרי הטבח של ה-7 באוקטובר וסירבה להכיר בזכותה של ישראל להתקיים, ניצחה במחוז 13. בראד לנדר, יהודי סמי מומר-דמוקרט קלאסי בעצמו, שמכריז שישראל מבצעת טבח בעזה ומאשים את משלמי המסים האמריקאים במימון "המלחמה של נתניהו", ניצח במחוז 10.

שלושתם נתמכו על ידי ראש העיר ניו יורק בכבודו ובעצמו, זוהרן ממדאני, שהפך אנטי ציונות למנוף פוליטי ואנטישמיות לכרטיס כניסה למפלגה.

מדובר בתוצאות בחירות רשמיות במקום הכי מערבי בעולם וזו לא תקלה של ערב אחד. זו מגמה שהפכה לאסטרטגיה, והאסטרטגיה הזו עובדת.

אני פונה אליכם, יהודי ניו יורק, באותה הצורה שיהודי המשפחה המורחבת מהדור של הסבים והסבתות שלי פנו לקרובי המשפחה באירופה בשנות השלושים של המאה הקודמת. ברלין? ניו יורק? מי מבדיל, הדפוס זהה: אקדח מעשן בצורת טורי דעה ו״רק חשבתי בקול״ של אנטישמים סוחפים במערכה הראשונה, מובילה לקרשנדו מחריד במערכה החמישית, כזה שהאקדח של צ׳כוב ייראה כמעט הומני לידו.

זה קרה לפני פחות ממצמוץ-עין במונחים היסטוריים. אמירות שוליים הזויות הפכו לעמדה לגיטימית. מעמדה לגיטימית לחקיקה. מחקיקה למציאות. זה לא שאלה של "אם", רק של "מתי". ההיסטוריה היהודית לא מציגה חריגים לדפוס הזה. אף פעם.

המוסדות היהודיים שלכם ישנים. הקהילה, הפדרציות, הלוביים, כולם פועלים בקצב של דור קודם מול רדיקליזציה שמתרחשת בזמן אמת. הם נבנו לעולם שבו אנטישמיות הייתה סטיגמה. בעולם שבו היא תעודת זהות פוליטית, הם חסרי תועלת. מי שלא מעודכן לא נשאר מאחור. הוא נמחק.

תחליטו מה מסמן לכם הלילה הזה בניו יורק: האם הוא מסמן את הרגע שבו מחלחלת ההבנה שחייבים לארוז? או שהוא יסמן עוד שורה בספרי ההיסטוריה ומקור אמין לסיפורים שנספר לנכדים שלנו בישראל עוד כמה עשרות שנים?

יהודי התפוח הגדול היקרים: אני יודע מה אתם חושבים. זו ארצות הברית, לא אירופה או ערב. יש פה חוקה ויש דמוקרטיה וזכויות והלובי היהודי בטוח יגיב. כן, ברור. אתם בוודאי צודקים וייתכן ואני ישראלי עם נטייה קלה להיסטריה. בכל מקרה, שיהיה כתוב ומתועד: זה הזמן לארוז כשעוד אפשר. ואם כבר אתם פה: לעבור מארה״ב לכל מדינה אחרת בעולם במקום לישראל זה בערך כמו לעבור מהתנור לכיריים. שלא יבשלו אתכם.
בואו.

Vienna, Berlin, Baghdad, Thessaloniki and dozens of others. In each of these cities, Jews felt at home. Some were financially secure, some were city fathers who were themselves the politics and the economy and the culture; whose businesses were important enough, and whose synagogues were old enough. In each of these cities, someone warned that it was worth keeping one's eyes open. Looking to see which way the wind was blowing. Watching how fringe cries of the kind sounded by Cossacks from our grandmothers' stories suddenly made their way into the mainstream newspapers. The warnings always came, and in time. They simply fell on deaf ears and on the familiar Jewish reply: It will not happen here. We are different. We have roots.

But roots are worthless when the soil is not yours.
Remember New York in June 2026. In one night, in the Democratic Party primaries, three congressional candidates with proud antisemitic views won. Claire Valdez, who calls Israel an "apartheid state" and supports cutting off US aid, won in District 7. Darializa Avila Chevalier, who went out to celebrate in Times Square the day after the Oct. 7 massacre and refused to recognize Israel's right to exist, won in District 13. Brad Lander, himself a classic Democrat, who declared that Israel was carrying out a massacre in Gaza and accused American taxpayers of funding "Netanyahu's war," won in District 10. All three were backed by the mayor of New York himself, Zohran Mamdani, who turned anti-Zionism into political leverage, and antisemitism into an entry ticket to the party.

These are official election results in the most Western place in the world. This is not a one-night glitch. This is a trend that has become a strategy, and that strategy is working.

I am addressing you, Jews of New York, in the same way the Jews of my grandparents' extended family addressed relatives in Europe in the 1930s. Berlin? New York? Who can tell the difference? The pattern is identical: a smoking gun in the form of opinion columns and "I was only thinking aloud" remarks by antisemites sweeping through the first act, leading to a horrifying crescendo in the fifth, one that will make Chekhov's gun look almost humane by comparison. It happened less than an eye blink ago in historical terms. Fringe statements became a legitimate position. A legitimate position became legislation. Legislation became reality. This is not a question of "if." Only of "when." History shows no exceptions to this pattern. Never. Your Jewish institutions are asleep. The community, the federations, the lobbies, all of them are operating at the pace of a previous generation against radicalization that is happening in real time. They were built for a world in which antisemitism was a stigma. In a world in which it is a political identity card, they are useless. Those who are not up to date do not get left behind. They are simply erased.

Decide what this night in New York means to you: the moment when the realization sinks in that you must pack? Or another line in the history books, and a reliable source for the stories we will tell our grandchildren in Israel decades from now?

Dear Jews of the Big Apple: I know what you are thinking. This is the US, not Europe or Arabia. There is a constitution here, and democracy and rights, and the Jewish lobby will respond. You are surely right and I am a hysterical Israeli. In any case, let it be written: This is the time to pack, while you still can. And since you are already here:

Moving from the US to any other country in the world is more or less like moving from the oven to the stovetop. Do not let them cook you. Come to Israel.
---
מתוך טור\מכתב שלי ב@IsraelHayomHeb שגם תורגם לאנגלית. הפיצו נא בשביל הסיכוי למישהו אחד לפחות שיתעורר
בתמונה: אנשים שרק חשבו בקול