מול ה׳כשלון המוחלט׳ בהשגת ולו אחת ממטרות המלחמה, ותבוסתו הפוליטית הצפויה בעוד כחודשיים,
הוא איננו עוסק יותר בבטחון ישראל. אלא במניפולציות הישרדות של מהמר כפייתי.
התנהגותו המופקרת דורכת בחששות עמוקים את בני בריתנו וידידינו המעטים בעולם ובאזור.
בסיום העונה הרביעית של ״בית הקלפים״, כשהקרקע הפוליטית נשמטת לו מתחת לרגליים והתחקירים סוגרים עליו מכל כיוון, פרנק אנדרווד מסתכל לקלייר ישר בעיניים, מישיר מבט למצלמה ואומר: ״אנחנו לא נכנעים לטרור. ��נחנו מייצרים אותו״.
שתי שניות אחר כך הוא מדליק מלחמה. כי מול סירנה שקורעת את האוזניים, למי יש כוח לחפש מי רוקן את הכספת.
השבועות האחרונים כאן הם העיבוד המקומי, אחד לאחד, בלי תרגום ובלי צורך בכתוביות.
אחרי שלוש שנים ארוכות ומדממות של מלחמה רב-זירתית בלי שום ״ניצחון מוחלט״ כשהגירעון מתפוצץ, הכלכלה נשחקת והשבר החברתי מעמיק, המציאות נהיית צפופה וכבדה מדי. על מחדל השבעה באוקטובר, האסון הגדול בתולדות המדינה, אי אפשר לדבר בקמפיין בחירות.
מי שהאסון רשום על שמו בטאבו לא יכול לנהל שיחה על שיקום, יוקר מחיה או אחריות. כל דיון שפוי הוא גזר דין פוליטי. אז מה עושים? ממציאים מפלצת חדשה שתאפשר לשלוט בשאלה היחידה: ״מי יציל אתכם מהאסון הבא?״
והנה, בדיוק בזמן, נשלף ארדואן מהמגירה.
יש לו שפם מפחיד, רטוריקה של סולטן מהמאה ה-16, צבא ענקי של נאט״ו, והוא צועק מצוין במבזקים. פתאום איזה שדה תעופה נידח ומאובק בצפון סוריה ממותג כקו בר-לב החדש, וכולנו נדרשים להידרך בבהלה לקראת קרב הגבורה: ״רק נתניהו חזק מול טורקיה״.
עוד הפקה קולנועית בתקציב עתק שבה הביטחון שלנו הוא רק תפאורה מתחלפת לשלט באיילון.
האירוניה כאן מרירה כמו כדור שנמס בפה. אין יצור עלי אדמות שיותר מסוכן מחילוני שאכל שרימפס כל החיים, ואז פתאום, מתוך בהלה אלוהית, חזר בתשובה והפך ליותר מחמיר מחסיד גור. הוא לא סתם יניח תפילין. הוא יבדוק כל עלה פטרוזיליה במאה זכוכיות מגדלת ויצרח על כל מי שלובש שרוול קצר, רק כדי להוכיח שהוא כבר לא מי שהיה אתמול.
במשך חמש-עשרה שנה נתניהו היה המר״ן הבלתי מעורער של דוקטרינת ה״שב ואל תעשה״, מזוודות דולרים לחמאס, הכלה אינסופית ועצימת עיניים. עכשיו, כשהמורשת מרוסקת, הוא מציג מופע של בריונות היפראקטיבית. פתאום חייבים לתקוף, להפציץ ולהתעמת עם כל העולם, העיקר שלא יזכרו מי נרדם בשמירה של עשור וחצי.
כששר החוץ שלך הוא גדעון סער, שמתפקד על תקן קישוט שתפקידו להדהד מסרים כדי לשרוד פריימריז, דיפלומטיה שקטה הופכת לקללה. למי אכפת שאפשר להרגיע חיכוכים בערוצים סודיים מול בעלת ברית משותפת כמו ארצות הברית? שקט לא מביא מנדטים. מה שמביא קולות זה פיצוצים מתוקשרים ופאניקה יזומה.
תעז רק לשאול בקול שפוי אם העימות הזה משרת אותנו, ותוך חצי שנייה הגיליוטינה התעמולתית תסמן אותך כבוגד. הדיון נרמס: או שאתה מריע לבריונות, או שאתה אויב מבפנים.
זה כל התרגיל. לא מנסים לנצח את טורקיה, מנסים להחזיק אותנו במצב צבירה קבוע של דופק על מאתיים. כי בחרדה קיומית אנשים לא שואלים שאלות קשות. מוכרים לנו פחד בתור מנהיגות, ומקווים שלא נשים לב שהכיסא שלו עולה לנו בעתיד של כולנו.
בסדרת ציוצים שפרסמ��י בחשבונותי ברשת X ( ״טוויטר״) וברשת פייסבוק, ייחסתי להדס קליין ביצוע עבירות פליליות שונות, כגון מעילה בכספים וגניבה.
מדובר בשקרים בוטים.
אני מבקשת להתנצל בפני גב׳ קליין על הפגיעה בשמה הטוב, ועל הצער שגרמתי לה ולמשפחתה, וכן בפני כל מי שנחשפו לפרסומים השקריים.
אני חוזר ואומר
לא צריך סנקציות
צריך פשוט שלילה טוטאלית של כל זכויות היתר של המגזר החרדי
אם צריך, אז לפתוח בתי תמחוי, מפוקחים, כדי שהילדים לא ירעבו.
וזהו.
מגזר טפילי, נצלני, שמהווה איום ממשי על יכולתה של ישראל לשרוד