הריאות שחייבו אותי להתגייס
אני בחור חרדי.
כל החיים שלי היו תורה, תפילה ומשפחה.
בצבא אין לי מניין קבוע, אין לי סדרי לימוד, קשה לשמור על רמת הכשרות ועל אורח החיים התורני שאני חי לפיו.
אך כשהסתכלתי סביבי בשנים האחרונות, וראיתי את המחירים העצומים שאנשים שילמו עבור עם ישראל, הקושי כמעט נעלם.
ההחלטה להתגייס החלה להבשיל במוחי כבר בבוקר השביעי באוקטובר.
כשיצאתי לבית הכנסת לא ידעתי מאום על ה��בח שמתרחש חמישה קילומטרים אוויריים מהעיר שבה אני מתגורר, שמועות קלושות והזויות שהתגנבו לאוזנינו נתקלו בחוסר אמון מוחלט.
במהלך התפילה, כשרקטה נפלה ברח' מול בית הכנסת ואף כוח חירום לא הגיע לזירה, התחלנו להפנים שמשהו גדול אכן קורה.
כעבור מספר דקות נשמע לפתע צרור יריות עז, ופתחתי בריצה אחוזת אמוק לביתי, לאשתי ולילדותיי.
הריצה והיום הנורא שבא אחריה לא הרפו ממני, תחושת חוסר האונים וההבנה שבשעה שאחיי נרצחים ונטבחים, אני נס להסתתר בביתי כשאין לי שום דרך לבוא לעזרתם, היכו בי ללא רחם, והמחשבה הראשונית שהמצב לא יכול להמשיך ככה החלה להבליח לתודעתי.
במשך השנה וחצי שבאו לאחר מכן ראיתי שוב ושוב את המחיר שעם ישראל משלם כדי שאני, אשתי ובנותיי נוכל להמשיך לחיות כאן.
ראיתי מאות לוחמים יוצאים מביתם ולא חוזרים אליו עוד.
ראיתי הורים קוברים את ילדיהם.
נשים צעירות הופכות באחת לאלמנות.
ילדים קטנים שיגדלו כשאת אבא הם מכירים בעיקר מתמונות ומסיפורים.
ראיתי בחורים צעירים שכבר קבעו תאריך לחתונה ולא זכו לעמוד תחת החופה.
כאלה שהשאירו אחריהם אישה בהיריון.
וזאת עוד מבלי לדבר על הפצועים בגוף ובנפש, ועוד ועוד.
ככל שחלפו החודשים, השאלה שהחלה להבהב בי באותו בוקר של שמחת תורה הלכה והפכה קשה יותר להשתקה.
ובמאי 2025 קיבלתי החלטה.
סגרתי את המשרד, אותו פתחתי בדם יזע ודמעות, ויצאתי ללשכת הגיוס.
בשל סיבות אישיות, הליך הגיוס התארך הרבה מעבר לצפוי.
במהלכו נפל דבר.
לפני מספר חודשים, המלחמה נכנסה אל תוך המשפחה שלי ממש.
חמי, עמרם חזן שיח' אב ל־9, התמודד כבר למעלה מעשור עם מחלת ריאות קשה.
בשנים האחרונות מצבו הלך והידרדר, עד שהגיע למצב שבו רק השתלת ריאות יכולה להציל את חייו.
וכך, אט אט, ראינו אותו הולך ונובל אל מול עינינו,
ותרומה אין.
כבר התחלנו בהליך המורכב של השתלה בארה"ב.
אלא שה' רצה אחרת.
ב־ג׳ בשבט תשפ״ו, 21 בינואר 2026, נפל רס״ם במיל׳ עשהאל באב״ד ז״ל.
עשהאל אב לחמישה, נפצע קשה מס' חודשים קודם בקרב בדרום רצועת עזה ונפטר מפצעיו.
לאחר מותו, משפחתו בחרה מתוך אצילות נפש לתרום את איבריו ולהציל חיים.
הריאות של עשהאל הושתלו בגופו של חמי והצילו את חייו.
פתאום המחיר של עם ישראל נשם בתוך הבית שלי.
בכל נשימה של חמי יש היום חיים שניתנו לו בזכות לוחם שיצא להגן על עם ישראל ולא שב לביתו, בזכות משפחה שאיבדה בעל ואבא, וברגע הנורא ביותר בחייה בחרה לה��ניק חיים למשפחה שלי.
קשה לי להסביר במילים מה ההבנה הזאת עשתה לי.
עד אז ביקשתי להתגייס מתוך תחושת ערבות ושותפות. הרגשתי שאינני יכול לעמוד מהצד בשעה שאחיי משלמים מחירים כבדים כל כך. אבל פתאום זה הפך למשהו אחר.
משירות מתוך ערבות ושותפות - לש��רות מתוך תחושת חובה מוסרית, אישית, ראשונה במעלה.
אלא שאז נחתה עליי הבנה נוספת חייה מוחשית ובועטת.
הסיפור הזה לא מתחיל ונגמר בחמי.
לא צריך שבכל משפחה יהיה מושתל ריאות שקיבל את חייו מלוחם שנפל, כדי להבין את הדבר הפשוט הבא:
כולנו נושמים היום בזכותם.
אצל חמי אלו הריאות של עשהאל שמכניסות אוויר לגופו.
אצלנו הריאות הן שלנו - אבל האוויר שבתוכן, הבית שאליו אנחנו חוזרים, הילדים שאנחנו משכיבים לישון - כל אלה מתקיימים בזכות אנשים שיצאו להילחם עבורנו, וחלקם לא שבו.
עשהאל מסר את נפשו עבור עם ישראל, ולאחר מותו העניק לחמי את היכולת לנשום.
רבים אחרים מסרו את נפשם כדי שאני ��אתם נוכל לנשום.
באוגוסט הקרוב אתחיל את שירותי הסדיר.
וכן, יהיה לי קשה עם מניין, עם כשרות ועם אורח החיים התורני שלי.
אז מה.
אני נושם.
שאלת @elal ההורים שלי לא נסעו הרבה בגלל שהייתה פה מלחמה בשנתיים וחצי האחרונות ואז אבא שלי מת - היה לו סטטוס לחיים באל על ויש להם הרבה נקודות בגלל המלחמה גם צו הירושה מתעכב בכל מקרה עכשיו אמא שלי רואה ש-250 אלף נקודות יפוגו בחצי שנה הקרובה יש משהו לעשות בעניין? לצערי לא עונים לה
@realitaigreif@leigh_or75670 אממ.. מאחרים גם לראיונות עבודה. גם לרופא, גם לפסיכולוגית, גם ללקוחות.
הלוואי שזה היה עניין של חשיבות.
אם לדבר בשם רוב קהילת האדהד (אלו שמודעים לעצמם אפילו קצת), שתדע שאנחנו מצטערים ומרגישים חרא הרבה אחרי שהאירוע הסתיים. לפעמים גם נזכר בזה רנדומלית אחרי 5 שנים ונתבאס שוב.. 😭😶🌫️
זמן טוב להזכיר לכולם שהבחירות הקרובות הן הגורליות ביותר בתולדות מדינת ישראל. אנחנו לא חייבים לחיות ככה. זה לא מגיע לנו. תסתכלו על עצמכם, על הילדים שלכם, על המעגל הקרוב לכם, על השכנים שלכם - מגיע להם הרבה הרבה יותר מזה, וזה אפשרי.
הסיפור הבא ירתיח לכם את הדם מומלץ לקרוא בישיבה עם כוס מים בהישג יד.
הכירו את, אסף ארצי, יבואן רכב שעוסק ביבוא מקביל (בן 50), הוא לוחם צה״ל במילואים, בשבעה באוקטובר הוא רץ להציל את מי שאפשר, באותו יום מיהר להתגייס למילואים למרות שהוא כבר עבר את גיל החובה הוא בחר להתנדב ובמשך 114 יום שירת את מדינת ישראל.
ארצי, הוא אזרח מצטיין,שומר חוק, משלם מיסים, ��עסיק עובדים, מלח הארץ.
בזמן ששהה במילואים רכב שהביא לארץ כיבואן זעיר, טויטה טאקומה בשווי 500,000 שקלים נגנב על ידי כנופיה בדואית, הרכב נגנב עוד לפני שהספיק לעשות רישום מסודר או למכור אותו, אפילו לא הספיק לבטח אותו, הוא פנה למשטרה שלא עשתה דבר, אז יחד עם חבריו ומתנדבים רבים הם יצאו למדבר בניסיון לאתר את הרכב.
לבסוף הם הצליחו ליצור קשר עם הגנבים שביקשו כופר בסכומי עתק, רגע לפני שוויתר הגנבים ירדו מהדרישה בסך 300,000 שקלים, למחיר מבצע - 100,000 שקלים!
אם הוא לא משלם עכשיו הודיע לו הגנב ״הרכב יוצא לירדן״.
ארצי למרות תחנוניו למשטרה שתתערב תפעיל כלים ותנסה לסייע לו, גילה במהרה שהוא פשוט לבד בסיפור הזה, המדינה שאמורה להגן עליו ועל רכושו זו שהוא משרת באהבה פשוט נעלמה.
ארצי שילם את הכופר, הרכב הגיע קצת פצוע, מכה בצבע ופנס שבור והוא נאלץ להפרד מעוד 11,000 אלף שקלים.
עכשיו לאחר שנה של יסורים הוא מבקש לרשום את הרכב במשרד התחבורה, אך מכיוון שעברה שנה מיום הייצור, ומשום שהרגולציה הישראלית דורשת רישום מיידי, משרד התחבורה דורש ממנו להוציא מייד את הרכב מהארץ!
יש לו את כל האישורים ביד, כל מסמך שצריך להציג כדי להמחיש את מסכת הייסורים שעבר. הוא הגיע כבר לפני חודש עד למנכ״ל משרד התחבורה, שלח לו מייל ועוד אחד, בינתיים צרצרים!
על הרכב יש לו הלוואה בסך 400,000 שקלים, הוא שילם עוד מאה לגנב ומחיר הרכב נשחק ל - 350,000 שקלים, הוא כבר עכשיו בהפסד עצום.
המדינה שהייתה מראש אמורה להגן עליו ועל הרכוש שלו, מעבירה אותו מסע נוסף, סיוט שלא ברא השטן.
בישראל יש כלל פשוט: אם אתה נוכל, רמאי, או משתמט רחמנא ליצלן, המדינה תשמור עלייך. אם אתה אזרח שומר חוק שתורם, עובד ומשלם מיסים, גיהנום.
אם סיפור כזה לא מגיע לתקשורת אין סיכוי שאף אוכל חינם שמקבל משכורת מכספי המיסים שלנו יזיז את התחת שלו, אז אם בא לכם לעזור לאסף, שתפו את הסיפור ותייגו את שרת התחבורה מי יודע אולי היא תתפנה מעיסוק ״ביהלומים״ לאזרח פשוט שבס�� הכל זקוק לשירות שמגיע לו.
נעשה את זה בזכותכם ב״ה,
לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱
@ArielaGoesFake תקשיבי המטאטא שינה את חיי, ברמה שאני נהנית סתם לטאטא מידי פעם! ויש לי 2 כלבים עם כמות שיער של עדר והוא אוסף הכל באופן המספק ביותר האפשרי! פשוט רוצי
אם עוד פעם אחת אני אשמע את המילה 'רגישות". ו"לכבד". מפי אנשים שאינם חרדים, אני אתחרפן. נשים! קיימות! במרחב! בדיוק! כמו! גברים! ואין! שום! התחשבות! או! רגישות! בלמחוק אותן!! עצם זה שיש על זה שיח- זה חולני ומופרע. בקצה של כל חילוני ליברל מתחשב, עומד קיצוני מופרע שתולש פרסומת עם נשים מאוטובוס. די עם זה.
דל"פ: דווקא ביום הזה חשוב להזכיר שהשאיפה האמיתית חייבת להיות שלום. גם אם זה נראה רחוק. גם אם זאת פנטזיה. גם אם תיראו מטומטמים. ב6 באוקטובר 73 אף אחד לא האמין ש53 שנה אחרי מעבר טאבה יהיה שער הכניסה היחיד לישראל ושחיל האוויר הירדני יסייע ליירט טילים מאיראן.
זה הניצחון המוחלט
עמית סגל כותב היום: "יש היום חמיצות בציבור סביב הפער בין התקוות להפלת המשטר לבין תוצאות המחצית". זה משפט כל כך מגזלט שאין ברירה אלא להזכיר, שוב, מה היו מטרות המבצע שאותו סגל כתב באותו הטלגרם ביום הראשון למלחמה
השנקל על ירידה מהארץ: ישראל היא המקלט של כל יהודי העולם
ואם למדנו משהו בשלוש השנים האחרונות זה ��למקלט הולכים ל10-15 דקות, מנסים לא ליצור קשר עין עם אף אחד ואז יוצאים, בטח שלא עוברים לגור שם ומנסים להתיידד עם השכנים הפסיכים