זה מדהים בעיניי שזו האלטרנטיבה
מי שעקב אחרי הדעות של יו״ר הדמוקרטים ראה שלאורך מלחמת חרבות ברזל הוא תקף את נתניהו שוב ושוב שאין רצועת ביטחון של 5 קילומטרים בתוך לבנון.
עכשיו חברת הכנסת של המפלגה קוראת לזה ״רצועת ההקרבה״.
תראו את דבריו של יאיר גולן לפני 3 חודשים בלבד. לא נגעתי
המתלונן הסדרתי על שנת שירות לאומי הוא אחד ששובץ להיות טבח וערק אחרי כמה חודשים.
המתלונן הסדרתי על ישיבות ההסדר הוא אחד שעקץ תואר על חשבון הצבא ועזב בלי שנות הקבע שחתם עליהן.
קטע
אין לי ברירה אלא לחזור שוב ושוב:
נתניהו יצר במו ידיו שעת כושר היסטורית נדירה שבה ישראל עשתה למשך זמן קצוב ככל העולה על רוחה בארכי-אויב עם שטח פי 75 ואוכלוסייה פי 10.
יש אנשים שזה פתח להם את התיאבון והם איבדו שליטה ויש אנשים שמסרבים להכיר בהישג מטעמים פוליטיים.
אבל חשוב לחשוב ולשנן:
מתקני הגרעין הושמדו.
הצמרת המדינית, הביטחונית, המודיעינית, הצבאית והמדעית - נערפה כולה.
מערכות ההגנה האווירית, מפעלי ייצור קריטיים לתעשייה הצבאית, מתקנים מסווגים רבים - הותקפו וקיבלו מכה קשה.
את כל זה נתניהו הוביל כמעט לבדו לאחר שנים של היערכות פוליטית, תודעתית, כלכלית, צבאית ומודיעינית.
ישראל יצרה משוואה אזורית שאיש לא דמיין שתהיה אפשרית לפיה יש לנו, בפועל, חופש פעולה מבצעי (אם רק נרצה) בטהרן, ובידול מלא של הזירות עם חופש פעולה מבצעי בפועל בכל הגזרות.
אנחנו מחזיקים ב-60% משטח הרצועה, מחזיקים מעבר לליטאני, מחזיקים שטחים נרחבים בגבול הסורי, הצבא הסורי הושמד, הממשלה החות'ית נמחקה וחיזבאללה חלש מאי פעם.
כל זה קרה, כאמור, תחת צילה של המעצמה השיעית שהיא פי 75 בשטחה ופי 10 באוכלוסייה ביחס לישראל.
עכשיו באים הפובליציסטים מטעם עצמם ומלינים:
- למה אין "ניצחון מוחלט" על מעצמה שיעית (פי 75 ופי 10)? טוב בסדר.
- למה אין "הסכם מדיני"? כאילו שאסטרטגיה שתלויה ברצון הצד השני (במקרה הזה שיעי פנאטי) רלוונטית בכלל במדינאות.
- למה אנחנו בתחושה של סבבים? כאשר לאחר כתישת דרום לבנון הפצצה בלב איראן כל מה שיש לאיראנים לתת זה כמה טילים שמיורטים. אנחנו פשוט לא שמים לב כמה הם מסורסים ללא האיום הגרעיני וללא חיזבאללה.
- למה יש רחפנים בצפון? עם כל הכאב והצער על כל נפגע שהוא עולם ומלואו, צריך לזכור שמדובר בצבא אימתני שהיה על הגדר שלנו וכעת כל דרום לבנון נכבש והושמד והוא מסוגל רק לזנב בנו. כן, זה כואב, אבל אנחנו במלחמה. ביחס לאלטרנטיבה של עשרות אלפי הרוגים בישראל, אלפי טילים מדוייקים ופלישה קרקעית של אלפי לוחמים שיעים מנוסים מאוד וכיבוש מלא של צפון הארץ בידי האויב, נדמה לי שמצבנו מצוין. הרחפנים הם איום חדש (וזול) שהולך להציף ולשנות את פני המערכה בכל העולם (וגם ביו"ש). צריך להתאים את הצבא לאיום בטווחים שניתן לעבוד בהם בצפון לפני שזה יגיע לכפר סבא. אכן זו התמודדות, זה מה יש.
בשורה התחתונה תוכנית קאסם סולימאני להשמדת מדינת ישראל כמעט וצלחה. לא מספיק מבינים את זה, אבל זו האמת.
העם היושב בציון ניצל,
וניצח ניצחון גדול.
זה לא אומר שצריך לשגות באשליות לגבי יכולותיה של ישראל תחת האילוצים הנתונים בנקודת הזמן הזו.
אגב בהחלט ייתכן בעיני שנבחרי ציבורי מסוימים עשו טעויות בבניית הציפיות ביחס למלחמה.
אבל מדינאות ברמה הגבוהה לא צריכה, כמובן, להתרגש מהדבר הזה והיא צריכה להתמקד במה שנכון לעשות.
---
היות שבעיני התקשורת והשמאל, הבחירות חשובות יותר מאמירת האמת חשוב לחזור ולומר את האמת שוב ושוב כדי שלא תישכח.
המלחמה הזו תיחקק כמלחמה השלישית לאחר תש"ח וששת הימים, כלומר כמלחמה שביססה את המפעל הציוני בארץ ישראל קדימה במבט היסטורי.
ולסיום, אמת נוספת שמשום מה רבים יודעים אבל חוששים לומר בבירור:
למיטב שיפוטי איש מלבד נתניהו לא היה מסוגל להוציא את המדינה מהקבר שבו היינו ב-7.10.
נקודה.
בעיני עצם העובדה שאנשים כמו אייזנקוט או בנט מתבוננים במראה וסבורים שהם מתאימים, כשירים ומסוגלים לשבת בכסא רה"מ היא היא ההוכחה שאין להם ולו את היכולת לדעת את עצמם.
וחזר מיד כדי לפנות עוד פצועים. 3 שנים אחר כך הבן ילווה את האבא במסוק אחרי תאונת הדרכים הקטלנית.
יש עוד המון סיפורים אבל היה לי חשוב שתדעו, שהיה אדם מיוחד במינו שהסתובב ביננו בעולם. היה, וברגע אחד טראגי - הוא איננו.
יהי זכרו ברוך.
אני רוצה לספר לכם על איתי ניסנוב ז"ל כי זה המעט שאני יכול לעשות כדי שתכירו את האיש המיוחד הזה שנהרג בשבוע שעבר בתאונה כשרכב על אופנוע ליד צאלים, ורכב לא נתן לו זכות קדימה והרג אותו.
ניסנוב היה מט"ק במחלקה ששירתי בה בגדוד "עוף החול" >>
הבנתי אותו לגמרי. ניסנוב היה אחד כזה שאתה פשוט סומך עליו בעיניים עצומות. מכיר את הטנק כמו את כף היד שלו, חיוך ממזרי, וביטחון שאי אפשר לזייף.
הוא היה נהג אמבולנס שהציל חיים של אלפי אנשים באזור. ב-7.10 הוא פינה את הבן שלו, חייל שהיה אז בחופשת שבת, שנפצע בצוואר בקרב עם מחבלים. >>
1. איזה יופי לראות את אורית סטרוק ואת אבישי ברמן.
2. הוא מנכ"ל מועצת המכינות, מטכ"ליסט, בן ישראל הראשונה על מלא, שמהיכרותי איתו אין לי ספק שהוא ממש לא שייך למחנה הפוליטי של סטרוק.
3. היא השרה שבמשרד שלה חונות המכינות הקדם צבאיות.
4. השליטה בכסף נמצאת אצלה, השליטה בחניכים ובמוסדות נמצאת אצלו, ובכל זאת מתברר שאפשר לנהל סדר יום ערכי, בשיתוף פעולה חוצה מחנות, עם אפס העדפה של מגזר מסויים ו/או של מכינות באזורים ספציפיים.
5. הם עובדים בשיתוף פעולה, בלי קומבינות, בלי קידום אובססיבי של אינטרסים קטנים, כמו שקורה בהרבה יותר מדי משרדי ממשלה.
6. בשנים האחרונות הם נתנו יחד בוסט מטורף למפעל המכינות המופלא, שהוא גם דתי וגם חילוני, גם ימני וגם שמאלני.
7. כשאני מנסה לנתח את הסיבה שבגללה זה עובד דווקא במקרה הזה, אני משער שהעניין הוא שזה ממש בסדר להיות שונים מאוד.
8. הדבר היחיד שנדרש כדי לבסס שיתוף פעולה עמוק זה להיות אדם שמבין שעסקינן באידיאל משותף שהוא יותר גדול מכל אחד מאיתנו.
9. והיחידים שמרוויחים מזה הם כולנו כי את הקופון גוזרים חניכי המכינות שהם שדרת המנהיגות העתידית של ישראל.
@mendy_gruzman@Gidon_Dokow א. היו פה יותר אנשים שהצטערו שהתחתנו דרך צהר. לא מוזר?
ב. זה בטח כיף לשטח את העמדה של דוקוב אבל הוא התייחס לעמדת רבני צהר שבגלל שרבני הציונות הדתית הביעו עמדות לא פופולאריות בנושא החטופים והרפורמה, הם לא נבחרים לרבני ערים. אז כנראה שהסברת פנים זה לא כל הסיפור.
@doron_shabti@Avraham_Stav@avraham_elitsur@Gidon_Dokow נתפסת על השיח המכבד והוא אכן לא העיקר. אנשי המרכז מצהירים ש80% מאיתנו מסכימים על 80%. גם אם נניח לצורך העניין ששירות בנות נופל בדיוק על ה20%, הייתי מצפה מהשותפים שלי שהולכים איתי בפשרות ב80% לתת לי גיבוי כשתוקפים אותי. בעיקר אם העמדה שהבעתי בנושא היא "בואו נמצא פתרון לטובת כולם"
כמה מילים על בצלאל סמוטריץ.
בשלוש השנים האחרונות, מאז נכנס למשרד האוצר, הוא הוביל את הכלכלה הישראלית בתקופה המאתגרת ביותר שהיתה לה מאז קום המדינה.
בשלב הראשון של כהונתו נאלץ להתמודד עם המרד של ארגוני השמאל שפעלו בארץ ובעולם, בכדי להקריס את הכלכלה הישראלית ולהרוס את המדינה עד ליסוד, באמצעות חיסול תעשיית ההיי טק על ידי הברחת משקיעים, מיטוט השקל והבנקאות באמצעות הוצאת כספים ויצירת אווירה של פניקה, פגיעה בפעילות הייצור באמצעות שביתות, ימי שיבוש, חסימות כבישים והפגנות בזמן העבודה, ולקינוח, פעילות מול קרן המטבע העולמית במטרה לפגוע בדירוג האשראי של המדינה כדי לייקר את הריבית על ההלוואות ולפגוע בעוד דרך במשק הישראלי וביכולתו לתפקד (סדרת פעולות ומהלכים שחוסים בקלות תחת ההגדרה של בגידה).
בשלב השני של כהונתו, התמודד סמוטריץ עם ניהול משק במצב של מלחמה, כאשר האתגרים הגדולים שניצבים בפניו הם מימון המלחמה, תשלומים למאות אלפי מילואימניקים, פיצויים לעסקים ולאנשים פרטיים, והמשך תפקודו של המשק.
בחלוף יותר משלוש שנים מאז החל את תפקידו,
לאחר שעבר בהצלחה רבתי את שני המשברים הגדולים, מפגין המשק הישראלי ביצועים פנומנליים בקנה מידה עולמי. סמוטריץ שישב על ההגה לאורך התקופה, כשהתהום ניבטת מצידי הדרך, נושא באחריות מלאה להצלחה ההיסטורית.
ביהודה ושומרון מוביל סמוטריץ מהפכה היסטורית שלא היתה כמוה: פרוייקט החוות, הכשרת ההתיישבות הצעירה והקמת עשרות יישובים חדשים, כחלק מאסטרטגיה כוללת להרחבת ההתיישבות היהודית ביו״ש, מניעת האפשרות להקמת מדינת טרור חמאסית, והצרת רגליה של הרשות הפלסטינית ככל האפשר.
סמוטריץ הוא אחד המנהיגים החשובים ביותר במחנה הלאומי. הוא יושב על בסיס אידיאולוגי מוצק מאוד, שאינו ניתן לכיפוף. יש לו תפיסת עולם רחבה ומקיפה, הוא חדור בתחושה של שליחות (בדומה לנתניהו), יש לו חזון, יש לו אסטרטגיה, ויש לו את רמת התחכום הנדרשת כדי להוציא את האסטרטגיה לפועל ולממש את החזון. הוא קר ומחושב מאוד, פרקטי ומתרחק מפרובוקציות מיותרות, גם כאלה שהיו יכולות להניב לו רווח אלקטורלי.
לדעתי האישית, סמוטריץ הוא אחד הנכסים המשמעותיים ביותר של המחנה הלאומי, ובכל קונסטלציה פוליטית של המחנה הלאומי, הוא צריך להיות שם, בשורה הקידמית, בתפקיד מפתח.
@RonelAdani תאמין לי ששמעתי מספיק דעות, ראיונות, ליינאפים מוטים והערות של מגישים שלא אהבתי ולא תאמו את האמונות שלי. זה לא המקרה הזה וחבל שאפילו על סטנדרט מינימלי כזה אנחנו לא מסכימים
@RonelAdani להגיד על מישהו שהוא חסר לב, בהמה, ולא אכפת לו כי נהרגו קיבוצניקים ולא מתנחלים זו לא "עמדה". זה פה מטונף. לא צריך לרצות לסגור את התאגיד אם התבטאות כזו היא סטנדרט שלא מקובל עליך