זה הסלון בדירת הסטודנטים של גילת ושלי בירושלים. על השולחן הזה, בקיץ 99, התחלנו לבנות את סאיוטה, חברת הסטארטאפ הראשונה שלי.
בדיוק התחתנו, סיימתי שנה ג' באוניברסיטה העברית.
מה היה לנו אז: תוכניות וחלומות גדולים.
מה לא היה לנו: כסף.
היינו תפרנים שהתקיימנו מעבודות סטודנט ומהחסכונות שלי משלוש שנות קבע.
אז הסלון הפך למשרד, והעברתי ימים ולילות מול המחשב.
כן, ככה פעם נראה מחשב.
עבדנו מיכל, בן, ליאור ואני כמו משוגעים, ביחד, סביב השעון, עשינו כל מה שצריך כדי להקים סטארטאפ בישראל.
הייתי גם איש שיווק, גם מוצר וגם מנהל משאבי אנוש במקביל. מטורף.
אחרי הגיוס הראשון כבר שכרנו משרד וצוות, והשאר היסטוריה.
נתנו את כל הנשמה. כשלונות עצומים. הצלחות מרגשות.
חברים לכל החיים.
ואני כל כך גאה במה שהשגנו. מתוך בוגרי סאיוטה נולדו לדעתי לפחות 15 חברות, ו��כה ה-DNA הזה חלחל הלאה.
זה לא רק הסיפור שלי, זה הסיפור של ההייטק הישראלי.
צעירים חולמים תמימים ונמרצים עם חוצפה מטורפת, הולכים לכבוש את העולם.
ואני רוצה שכל ילדי ישראל יקבלו הזדמנות כזאת, לא רק ילדי אזור המרכז.
ואנחנו הולכים לעבוד קשה כדי שזה יקרה.
היום בכנס עם בכירי ההייטק בתל אביב תיארתי את תכנית 'הסכם חדש' של המדינה עם האזרחים.
נעניק הזדמנות לכל ילדי ישראל להיכנס להייטק, וענף ההייטק יקבל את כל התנאים כדי להמשיך להרים את ישראל.
זה יקרה בקרוב. ביחד🇮🇱
��ראה לי שמחר יכול להיות זמן מצוין להתחיל עם שביתה לעצירת המדינה. לא לשלוח את הילדים לבתי הספר תחת ירי, להודיע לבוס שזה לא קורה כל עוד הילדים בבית. לצמצם קניות ובילויים - יחסית קל כרגע ולעבור למזומן. בואו נראה איך הממשלה הזו חושבת שאפשר לתפקד בלי אמון הציבור
מהמרת ששבוע הבא מחזירים לימודים. יסבירו לנו שטיל בליסטי פעם פעמיים ביום זה הנורמלי החדש ותתרגלו, שלצפות לחיים בלי טילים זו חולשה, שעם ישראל חי ושמעולם לא היה מצבנו הבטחוני טוב יותר. אין צפרדעים כמונו. לנרמל חיים תחת טילים ז�� לא חוסן אלא ניתוק.
@ZuckermanRoy שכמעט ואין אוטובוסים שמגיעים בזמן (או לא מגיעים בכלל במקרה הפחות טוב) אז אני לגמרי יכול להבין אותם. על מה משלמים בעצם? איזה שירות מקבלים?