הדבר שהכי מפלפ אותי באנורקסיה זה להקיא מרצון. למה שמישהו ירצה להרגיש ככה ברמה יומ-יומית? אני ליטרלי מעביר את כל חיי הבוגרים במטרה להימנע מהקאות, גם כשזה ברור שאם אעשה זאת ארגיש טוב יותר אחרי
ואז לעשות כביסות וכלים ולסדר את הבית. אם אחד מהדברים האלה נחסך ממני אז אני מלא רגשות אשם ונקיפות מצפון. אני מת רק לתחושה של אפשר ללכת לישון ולקום מתי שאני רוצה ואז לחזור לישון לעוד קצת.
אני מלא זלזול ברווקים ורווקות בני 25 שאומרים לי שהם לא מרגישים טוב או עייפים. ביץ', תיקח יום מחלה. אתה בטח יכול לעשות כלום 3 ימים בלי שלאף אחד אכפת. אם אני לוקח יום מחלה זה אומר שאני רק צריך לקחת את הילדים לגן בבוקר ולהחזיר אחה"צ ולהכין אוכל ולקלח ולהרדים