בזמן שכולנו היינו עם עיניים טרוטות מול המסך בגלל הפלייאוף והטירוף סביב דני אבדיה, קורה משהו מטורף מאחורי הקלעים של הספורט העולמי.
זה כבר מזמן לא רק משחק של עשרים ושניים חבר'ה על דשא או עשרה שקופצים על פרקט. תעשיית הספורט עשתה אקזיט והפכה לוול סטריט החדשה.
שרשור כלכלי🧵
🧵למה גבול הצפון שלנו נראה ככה? מאיפה הגיעה "אצבע הגליל", ולמה זה גבול הייחוס לכל הפסקת אש ומלחמה?
הרבה יענו ב-2 מילים "סייקס-פיקו", אבל זה לא מדויק.
האחראים הם שני ג'נטלמנים אחרים, גם בריטי וצרפתי, פחות מוכרים אבל משפיעים פה מזה 100+ שנה.
זה סיפורו של "הסכם ניוקומב-פולה":
דוד גרוסמן - בשכול אני מבין
ההולכים מעל התהום/דוד גרוסמן
״אחרי השנים הראשונות שבהן הכאב הוא חריף ונורא, באות שנים שבהן הפצע מתחיל להתכסות בשכבות של מציאות ויום־יום. יש דברים שצריך לעשותם. יש עבודה וקשרים עם משפחה וחברים. יש את כל חובות החיים וגם את השמחות שלהם. יש קורונה ויש פוליטיקה ויש — להבדיל — תינוקות חדשים שנולדים למשפחה האבלה. יש אפילו הסחות דעת מהכאב. לרגעים כאילו שוכחים שהדבר קרה.
לאט לאט, מתוך המשא ומתן האינסופי עם החיים, מסתמנת דרך לחיות עם האובדן.
המציאות כאילו פורשת מעל לפצע שלנו, מעל לתהום הפרטית שלנו, איזו יריעה דקה וגמישה, ואנחנו, האבלים, לומדים ללכת על היריעה הזאת, המתוחה מעל לתהום.
ואנחנו הולכים עליה ממש יפה. בגבורה, אפשר לומר.
כמעט כל המשפחות השכולות שאני מכיר חיות בגבורה.
כן, אנחנו חיים את חיינו בכל הכוח. אנחנו ממלאים את כל החובות שלנו, במשפחה ובעבודה ובלימודים ובכל תחומי החיים שלנו. רבּים מאיתנו עוזרים לאנשים שזקוקים לעזרה, אנחנו פעילים ומעורָבים ויוצרים — אבל האמת היא —
שאין שום יריעה מעל לתהום. אנחנו מעמידים פנים כאילו יש — אבל אין.
כל המעשים הטובים והחשובים שאנחנו עושים כדי להישאר מעל לתהום אינם יכולים לבטל את התהום, ואת עוצמת הקרינה שלה אלינו.
אני אומר "תהום", כי אין לי מילה אחרת לתאר את זה. את הריק המוחלט, את השואֵב המֵת הזה. אי אפשר לתאר, ואי אפשר להבין.
כי בַּמקום שבו יש מוות אין היגיון. המוות, ובעיקר מוות של איש צעיר, סותר את ההיגיון המוכר לנו. אני לא יכול להבין באמת שאורי, הבן שלי, איננו. זה פשוט לא נתפס. בעינַיי, בעינֵי האבא שהייתי לו, בעינֵי כל מה שאני חושב על אבהות ואימהוּת — זה לא הגיוני. באופן הכי מילולי — זה לא מתקבל על הדעת.
ואפילו שאני יודע את העובדה, עובדת מותו, אני לא באמת יודע אותה. לא כפי שאני יודע את העובדות האחרות שבעולמי. בסופו של דבר זאת עובדה אטומה, לא חדירה. המשמעות שלה נודעת לי לשבריר של שנייה, ואז חוזרת ומתנפצת לרסיסים של אי הבנה.
לפעמים אני חושב — אם נעז להבין באמת מה קרה ליקירנו, אם ניגע אפילו לרגע, בכל נפשנו, בליבת העובדה הזאת; אם נרשה לעצמנו להביט לתוכה באופן שאין שום הגנה מפניו — התהום תבלע אותנו כהרף עין.
גם אנחנו ניהפך ללא.
זאת אולי המשימה הגדולה, משימת החיים שלנו, של מי שהתנסו באובדן כזה: ללמוד ללכת על היריעה ששומרת עלינו מפני הנפילה תהומה.
ולדעת שאין שום יריעה ששומרת עלינו.
ובכל זאת ללכת עליה
וליפול פעם אחר פעם,
ובכל זאת ללכת.
וגם תוך כדי הנפילה,
ובתוך התהום עצמה
ללכת.״
קצר פה כל כך האביב/דוד גרוסמן
״יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם -
איך שיופי יכול לרפא!
נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות -
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.״
נופל מחוץ לזמן/דוד גרוסמן
״סיפר לי פעם איש מארץ
רחוקה, שבשפתו
אומרים על מי שמת
במלחמה, "נַפל".
וכך אתה: מחוץ
לזמן נפלת, הזמן
שבו אני שוכן
חולף
על פניך:
דמות עומדת לבדה
על רציף
בלילה
ששחורו
דלף מתוכו
עד כלות.
אני רואה אותך
אבל איני נוגע.
אינני חש אותך
במחושי הזמן
שלי.
אבל אתה
כבר לא
עצמך כבר
לא.
מחוץ
לזמן אתה.
גם געגועי אליך
כלואים בתוך הזמן. הֵאבל
נעשה ותיק יותר
עם השנים, ויש ימים שהוא חדש,
טרי.
כך גם הזעם על כל מה שנגזל
ממך. אבל אתה
כבר לא.
עצמך כבר
לא. מחוץ
לזמן אתה.
איך להסביר
לך,
הלא גם ההסבר
דחוק בתוך הזמן. סיפר
לי פעם איש מארץ
רחוקה.״
❌ חמאס שולט ברצועה.
❌ חיזבאללה חי ובועט.
❌ משטר האייתולות על הרגליים עם 400 ק״ג אורניום מועשר.
❌ החות’ים פה כדי להישאר.
❌ מדינת ישראל מצורעת, אפילו באמריקה.
אולי זאת הייתה טעות להחזיר את אוריך?
האם כל מי שדרש (בצדק) לתת לביבי קרדיט בימיה הראשונים של המלחמה ידרוש באותה מידה של נחישות לתת לו קרדיט גם על התוצאה הסופית שלה?
או שביבי אחראי על שלב האופוריה ובהרב מיארה וגבי גזית על התוצאה הכושלת?
חג המולד 1968.
לאחר כ-30 דקות של דממת קשר מורטת עצבים הם הגיחו.
אחד מהם לחש: "אלוהים אדירים, תראו את התמונה!
וואו, זה יפה".
אפולו 8 יצאה מאחורי הירח וכדור הארץ זרח לראשונה בעיניהם של בני אדם...
מהצד ההוא של הירח שלא רואים מכאן לעולם.
ושלא באמת הבנו.
שרשור מאיר - על הצד ה"אפל"🧵⬇️
זהו. עבר החוק להרחבת סמכויות בתי דין דתיים. ככה בלילה, כשאזרחי ישראל מרוטים במיטותיהם, חלקם במקלטים. חלקם בשטח לא עוצמים עין, נלחמים על המדינה שלנו בעוד סבב בלתי נגמר של מילואים.
ובכנסת ישראל עובדים שעות נוספות לנצל את האזרחים. את העייפות שלהם. את המאבק לשרוד.
לילה עצוב לכל נשות ישראל.
ולכל אזרח שרוצה לחיות במדינה יהודית דמוקרטית מתקדמת וליברלית, שמקדשת את החוק, ומאמינה בשוויון.
ובעיקר לאזרחים שממשיכים לעבוד כמו חמורים ולוקחים את הכסף שלהם, שוב. בשביל לתת עוד פרנסה לחרדים שמתעקשים לא להיות חלק מהמדינה, לא לקחת חלק במערכת המשפט הישראלית, בנטל ובאחריות של הגנה על המדינה, לא ללכת לאקדמיה ולקדם השכלה, פיתוח ותעשייה, אלא להפוך את המדינה למפעל לג׳ובים והישרדות לקהילה הסגורה שלהם.
ממשלה ארורה שרואה רק את טובת עצמה, ופוגעת בנשים כדי לשרוד עוד כמה חודשים, ולהתחמק מהאחריות שרובצת על כתפייה.
נורא נורא נורא.
יללת הארי
כשהחלה מסיבת העיתונאים של נתניהו, חלפו בראשי הלוחמים, אלו שצפו בו כשהם דרוכים ומתוחים אחרי שנתיים וחצי של לחימה, רחוקים הבית ומהילדים, מקשיבים לאיש המבוגר המאופר בכבדות, שקוע עיניים ונפול לחיים, מדבר על החנינה שלו, כשהם מסכנים את חייהם.
הבטתי בעיניו, וחשבתי על מאות אלפי האזרחים ללא מיגון וללא הגנה בסיסית שמצפים ממנו לאמפתיה, לחום ואולי למאמץ למצוא להם קורת גג מבוטנת שתגן עליהם מפני הטילים של ארגון הטרור ששוב הושמד ושוב הובס ושוב נוצח, ואחרי כל המילים הגדולות והריקות הוא שוב יורה עליהם טילים. אבל הוא? הוא היה שקוע בחנינה שלו, במשפט שלו, ברחמים העצמיים שכה אהובים עליו.
הקשבתי למילים המבולבלות היוצאות מפיו, וחשבתי על אחינו ואחיותינו בצפון הארץ שמצאו עצמם שוב בטבעת אש של ארגון טרור שטני, מביטים בו בעיניים קרועות, מצפים למילת תקווה או אחריות ממי שדור שני ושלישי גדלים לשגרת אזעקות ומקלטים תחת הנהגתו, והוא סיפר להם על חנינתו, חנינתו החשובה מכל ילד קרוע עיניים, מכל מבוגר אחוז חרדה או אמא שאינה יודעת את נפשה מרוב דאגה.
חשבתי על הטייסים המסכנים את חייהם בשמי טהרן וביירות, על לוחמי גולני השוכבים במארבים בלב עזה, על צוותי הקרקע שעובדים במשמרות לילה ובוקר המתחברות לימים רצופים ללא שינה ועל כך שהמענקים המגיעים להם ורק להם, כאות הוקרה מכולנו, הועברו השבוע למימון ישיבות פיקטיביות וצדיקים פיקטיביים הממיתים את עצמם באוהלו של סיר חמין ביום חמישי בלילה, במקום לאחוז בנשק לצידם.
הבטתי בו, באיש הזה, האיש שאחראי לכל הנצחונות שאינם, לכל התקוות שאבדו, לכל השנים שירדו לטמיון ולכל ההצלחות הכבירות שהפכו לאבק של תבוסה.
אחרי שנתיים וחצי של דם, יזע ושקרים שבהם חמאס עדיין שולט בעזה, חיזבאללה עדיין מנהל את לבנון וחמינאי החדש בא במקומו של חמינאי הישן, ולומר לו:
בראש העם הכי חזק בעולם עומד הלוזר הכי חלש בעולם.
לא מכבד אותנו אחד כזה.
#רונןצור #ביבי #בחירות #מלחמה #איראן
הימור שלי - תוך זמן קצר אנחנו נהיה הכתובת המרכזית למצב החמור של הכלכלה העולמית אליו אנו צועדים.
טראמפ יפיל את זה כמובן עלינו. הציבור האמריקאי אחריו. המפרציות. בטח שהאירופאים.
ואף אחד בממשלה לא יתן על זה את הדעת. כרגיל.
בהצלחה לכולנו.
שער האקונומיסט הטרי:
@GadiTaub1 א. אשרי המאמין (אתה שהוא יפורק מנשקו, אני שתצטרף למגנים).
ב. חמינאי, נסראללה וסינוואר הפכו אותה למלחמה אזורית. נתניהו נגרר, כהרגלו.
ג. איראן של לפני עם כלביא היא מדינה בקריסה כלכלית. עם בעיית מים אקוטית, תשתיות רקובות ושלטון רקוב. היא אולי כוח אזורי אבל בטח לא הגמוניה בהתהוות.
נתניהו חזר לשלטון ב2009 כשקאסמים על אשקלון היו עניין.
17 שנה וטילים עם ראשי נפץ מתפצלים מאיראן זה נורמלי ומלחמה שנפתחת בלבנון זה לא כותרת ראשית.
ואת הגאון הזה כינו עד לא מזמן מר בטחון.
@GadiTaub1 א. אתה יכול להרחיב על המצב ברצועה היום? מי שולט ומה מצב חמאס?
ב. לקשור בין עצירת המלחמה בעזה ללבנון או איראן זה על אחריותך בלבד. לראייה ישראל עצרה בעזה לפני חצי שנה והנה עוד סבבים עם איראן וחיזבאללה.
ג. אתה מספיק מלומד בשביל להבין שאיראן לא הייתה בדרכה ולא קרובה להגמוניה אזורית.
חלאס להתעסק בעמית סגל ודעותיו על עמרי רונן.
הבחירות הבאות יהיו על 2 נושאים ורק עליהם צריך לדבר:
1. 7 באוקטובר.
2. העובדה ששנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר החמאס שולט בעזה ומתחזק. וניהול הסכסוך בעזה בונאם לחלוטין ונמצא בידיים קטאריות וטורקיות.
כשלונות בקנה מידה תנ״כי.
אלון כהן, מייסד סייברארק:
"האם פעם נתת לנו עיצה טובה, מר נתניהו? חיברת אותנו ללקוח פוטנציאלי? נתת לנו מימון כלשהו? הפחתת מיסים? קידמת את לימודי המדעים והטכנולוגיה? מה בדיוק מכל אלה עשית שאתה קושר לעצמך כתרים של הפיכת ישראל למעצמת סייבר?! תן לי לגלות לך סוד, ישראל הפכה למעצמת סייבר בזכות יזמים ומשקיעים ישראלים מבריקים, יצירתיים, חרוצים ופורצי דרך [...], אנשים שעבדו לילות כימים כדי לפרוץ דרכים, אנשים שהביאו מיליארדי דולרים למדינת ישראל במיסים, ובתשלומי שכר ועזרו בכך לבנות את המדינה שאתה הורס ומפורר. תראה לי אחד מאותם יזמים שיגיד שמשהו ממה שהוא הגיע אליו זה בזכותך או בזכות פועלך? אז תרשה לי כמי שבאמת הצביע לך פעם מזמן בתמימותו, לתת לך עצה מהלב, אם אתה באמת רוצה להפוך את ישראל למעצמת AI או סייבר או נהיגה אוטונומית או לפני הכל בכלל להחזיר את קטר ההיטק אל הפסים, פשוט לך הביתה, תפרוש מהפוליטיקה, תאמין לי שזו תהיה התרומה הכי גדולה שלך עד היום למדינת ישראל בכלל ולתעשיית ההייטק בפרט."