Oferd

Writing is closer to thinking than speaking (Joseph Joubert)

[Oferd @oferd]

Thanks to Sebastian Knoll for making this photo available on @unsplash 🎁 https://t.co/9zbP4s9EHR

[Lee Hoffmann Agiv לי הופמן אגיב @LeeHoffmannAgiv]

עוד ארגון ועוד ארגון, זה לא סתם שלא שמעתם עליהם. פורום קהלת מתחבא מאחוריהם.
אני אדאג להעביר את המידע לכל בית בישראל.
והפעם- קיבוץ דביר.

[Barak Seri ברק סרי @BarakSeri]

איזו כתבה באולפן שישי על האשה המופלאה פרופ׳ דינה בן יהודה, שהדליקה משואה ואיזו תרומה היא תרמה למדינה. מנהלת המערך ההמטולוגי בהדסה, חוקרת פורצת דרך בתחום הסרטן, דיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, מכשירה רופאים, היתה יו״ר ועדת סל התרופות, שירתה כקצינת חי״ר, קבלה את צל״ש הרמטכ״ל. בעל פרופ׳, שלוש בנות מדהימות, אחת מהן סא״ל אור בן יהודה שזכתה בצל״ש אלוף הפיקוד על לחימתה בשבעה באוקטובר. הכי מלח הארץ, עשרות שנות תרומה לישראל, ואיזו דאגה למדינה. וכשרואים אותה מבינים שבזכות האנשים האלה ישראל כל כך חזקה

[Amit @AmitZAmitZ]

עוד תמונה שלעולם לא אשכח
דניאל טרגרמן ז״ל בן ��4 עומד ליד מגדל הלגו שלו
סליחה ילד

[איציק וילק 🇮🇱✈ Itzik Vilc @ItzikVilc]

הטקס האמיתי
בלי ביבי לא ממשלת הזדון

[Amit @AmitZAmitZ]

גור קהתי ז״ל
נהרג בגלל משיחיים פסיכופתיים עבריינים
צדק לגור

[Johnny Sack @GuyShahar93]

לזכרו של סמ"ר ענר שפירא ז"ל - גיבור ישראל.
אדום לנצח.

[Tamar Almog | תמר אלמוג @almog_tamar]

זה היה שקר. רון ראה שנעליים של חייל קרועות, והבין שאין ביכולתו לקנות חדשות. ושאל איזה מידה, ואיזה קטע יש לי בדיוק נעליים במידה הזאת שאני לא נועל. אבל בעצם רון וחברו הלכו וקנו נעליים חדשות עבור החייל ושפשפו אותן קצת, הכל כדי שלא יובך. סרן רון אפרימי, איש אמת, יפה מבפנים ומבחוץ, רב כשרונות ומעשים טובים, נפל בעזה בחרבות ברזל.

[Restart Israel @restart_israel]

"אני מדליקה משואה זו גם למען אחיותי לנשק - החיילות הגיבורות שנושאות על כתפיהן אחריות, אומץ, ורוח גדולה. למען כל מי שבוחרת להתייצב, להוביל ולהגן בשיוויון. ולתפארת מדינת ישראל"

עו"ד ליאת וייס, ממקימות אחים ואחיות לנשק מדליקה יחד עם רון שרף את משואת הדמוקרטיה

[Hagit Mendes 🍓🍓🍓 @HagitMendes]

סרן עדן נמרי ז״ל, מפקדת צוות רוכב שמים.
נפלה בקרב הירואי מול מחבלים במוצב נחל עוז.
קרב שניהלה לבדה עד הכדור האחרון.
בפעולתה, הצילה עשר חיילות.
כבר כתבתי כאן על עדן בעבר, אבל מצאתי לנכון להזכיר אותה כאן שוב, דווקא עכשיו, נוכח הניסיונות החוזרים ונשנים מצד גורמים שונים להדיר נשים, ולצמצם אותן במרחב הצה״לי בטענה שהן פוגעות במוטיבציה או מסיחות דעת לוחמים.
מוקדש לכל האמיצות, הגיבורות, שנפלו בקרבות תוך שהן מצילות אחרים ושומרות על כולנו.

[Yair Golan - יאיר גולן @YairGolan1]

הייתי הערב ברחבת מוזיאון תל אביב.

מול טקס ממשלתי סטרילי ומהונדס, פגשתי הערב את הישראליות האמיתית. כאן זו הציונות האמיתית. עמדנו שם יחד, אלפי אזרחים מהמחנה הליברלי והדמוקרטי, המחנה שנושא את המדינה הזו על כתפיו הלכה למעשה - בחזית, בעורף, בכלכלה ובחברה.

הקשבתי לנאומה של חברתי לדרך, חברת הכנסת נעמה לזימי. קול צלול, אמיץ ונוקב של מנהיגות שלא מתנצלת ודורשת עתיד טוב יותר. ראיתי את חברי, חבר הכנסת גלעד קריב, מדליק משואה. רגע שמסמל את העשייה הציבורית והפרלמנטרית הענפה שלו, ואת המאבק היומיומי והעיקש למען דמוקרטיה, שוויון ויהדות סובלנית. זו הנהגה שלוקחת אחריות איפה שאחרים מפקירים. הייתי גאה לעמוד שם לצידם ולצדכם. כאן בדיוק פועמת הציונות של ימינו.

יש מי שקורא לזה ״טקס אלטרנטיבי״, אבל הערב הזה הוכיח שאלו לא שוליים אלטרנטיביים, אלא רוב ישראלי יצרני שמחויב למדינה, שדורש שינוי, ושמוכן לקחת את ההגה לידיים.

בשנה הבאה לא נזדקק יותר לטקס כזה. המטרה שלנו היא להחזיר את המדינה לאזרחיה.

בשנת ה-79 למדינת ישראל, טקס המשואות הממלכתי בהר הרצל יהיה שוב הטקס של כולם. הוא לא יהיה אירוע תעמולה פוליטית, אלא אירוע ממלכתי ומאחד באמת, שכל העם יוכל לעמוד מאחוריו ולהתגאות בו.

אנחנו יוצאים לשנת ה-79 של ישראל ��ם כוח, אמונה, ותוכנית עבודה. ננצח. נשקם, נתקן, ונבנה כאן מדינה חופשית, דמוקרטית וראויה.

חג עצמאות שמח.

[ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈 @Shaulirena]

דוד גרוסמן - בשכול אני מבין

ההולכים מעל התהום/דוד גרוסמן

״אחרי השנים הראשונות שבהן הכאב הוא חריף ונורא, באות שנים שבהן הפצע מתחיל להתכסות בשכבות של מציאות ויום־יום. יש דברים שצריך לעשותם. יש עבודה וקשרים עם משפחה וחברים. יש את כל חובות החיים וגם את השמחות שלהם. יש קורונה ויש פוליטיקה ויש — להבדיל — תינוקות חדשים שנולדים למשפחה האבלה. יש אפילו הסחות דעת מהכאב. לרגעים כאילו שוכחים שהדבר קרה.

לאט לאט, מתוך המשא ומתן האינסופי עם החיים, מסתמנת דרך לחיות עם האובדן.

המציאות כאילו פורשת מעל לפצע שלנו, מעל לתהום הפרטית שלנו, איזו יריעה דקה וגמישה, ואנחנו, האבלים, לומדים ללכת ע�� היריעה הזאת, המתוחה מעל לתהום.

ואנחנו הולכים עליה ממש יפה. בגבורה, אפשר לומר.

כמעט כל המשפחות השכולות שאני מכיר חיות בגבורה.

כן, אנחנו חיים את חיינו בכל הכוח. אנחנו ממלאים את כל החובות שלנו, במשפחה ובעבודה ובלימודים ובכל תחומי החיים שלנו. רבּים מאיתנו עוזרים לאנשים שזקוקים לעזרה, אנחנו פעילים ומעורָבים ויוצרים — אבל האמת היא —
שאין שום יריעה מעל לתהום. אנחנו מעמידים פנים כאילו יש — אבל אין.

כל המעשים הטובים והחשובים שאנחנו עושים כדי להישאר מעל לתהום אינם יכולים לבטל את התהום, ואת עוצמת הקרינה שלה אלינו.

אני אומר "תהום", כי אין לי מילה אחרת לתאר את זה. את הריק המוחלט, את השואֵב המֵת הזה. אי אפשר לתאר, ואי אפשר להבין.

כי בַּמקום שבו יש מוות אין היגיון. המוות, ובעיקר מוות של איש צעיר, סותר את ההיגיון המוכר לנו. אני לא יכול להבין באמת שאורי, הבן שלי, איננו. זה פשוט לא נתפס. בעינַיי, בעינֵי האבא שהייתי לו, בעינֵי כל מה שאני חושב על אבהות ואימהוּת — זה לא הגיוני. באופן הכי מילולי — זה לא מתקבל על הדעת.

ואפילו שאני יודע את העובדה, עובדת מותו, אני לא באמת יודע אותה. לא כפי שאני יודע את העובדות האחרות שבעולמי. בסופו של דבר זאת עובדה אטומה, לא ח��ירה. המשמעות שלה נודעת לי לשבריר של שנייה, ואז חוזרת ומתנפצת לרסיסים של אי הבנה.

לפעמים אני חושב — אם נעז להבין באמת מה קרה ליקירנו, אם ניגע אפילו לרגע, בכל נפשנו, בליבת העובדה הזאת; אם נרשה לעצמנו להביט לתוכה באופן שאין שום הגנה מפניו — התהום תבלע אותנו כהרף עין.

גם אנחנו ניהפך ללא.

זאת אולי המשימה הגדולה, משימת החיים שלנו, של מי שהתנסו באובדן כזה: ללמוד ללכת על היריעה ששומרת עלינו מפני הנפילה תהומה.

ולדעת שאין שום יריעה ששומרת עלינו.

ובכל זאת ללכת עליה

וליפול פעם אחר פעם,

ובכל זאת ללכת.

וגם תוך כדי הנפילה,

ובתוך התהום עצמה

ללכת.״

קצר פה כל כך האבי��/דוד גרוסמן

״יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם -
איך שיופי יכול לרפא!

נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות -
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.

אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.

ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.

נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.״

נופל מחוץ לזמן/דוד גרוסמן

״סיפר לי פעם איש מארץ
רחוקה, שבשפתו
אומרים על מי שמת
במלחמה, "נַפל".
וכך אתה: מחוץ
לזמן נפלת, הזמן
שבו אני שוכן
חולף
על פניך:
דמות עומדת לבדה
על רציף
בלילה
ש��חורו
דלף מתוכו
עד כלות.
אני רואה אותך
אבל איני נוגע.
אינני חש אותך
במחושי הזמן
שלי.
אבל אתה
כבר לא
עצמך כבר
לא.
מחוץ
לזמן אתה.
גם געגועי אליך
כלואים בתוך הזמן. הֵאבל
נעשה ותיק יותר
עם השנים, ויש ימים שהוא חדש,
טרי.
כך גם הזעם על כל מה שנגזל
ממך. אבל אתה
כבר לא.
עצמך כבר
לא. מחוץ
לזמן אתה.
איך ��הסביר
לך,
הלא גם ההסבר
דחוק בתוך הזמן. סיפר
לי פעם איש מארץ
רחוקה.״

[Hazub @Ha_Zub]

אגם נעים ז״ל הייתה פראמדיקית מצטיינת שמרגע סיום הקורס שירתה בעזה בגדוד 52 של השיריון והצילה חיים. אגם כבר התקבלה להדרכה בקורס פרמדיקים, אך התעקשה להיכנס עוד פעם אחת לעזה להיפרד מהחברים שלה, כניסה ממנה לא שבה בחיים כמה ימים לפני יום הולדתה ה21. היא החיילת היחידה שנהרגה בתמרון בעזה

[Ilan Lukatch @IlanLukatch]

השנה הוסרו כל המסכות. אין אפילו ניסיון להסתיר את הפיכתו של הרגע הזה למישדר תעמולה פוליטי, טקס במעמד צד אחד. החל בבחירת מדליקי המשואות, דרך בחירת המנחים, האמנים, הקהל על הטריבונות וסינון גורמים עוינים כמו המכינה שבה לומדת הבת של בנט. ממרחקי יבשות ועשורים הובא שוב יוני נתניהו שנפל בקרב לחלץ ישראלים חטופים ומאז מתהפך בקברו כשאחיו הצעיר בנימין ניהל קרבות לטירפוד החזרת חטופים.
רה״מ, שלפי הנוהל והנוהג לא לוקח חלק בטקס כדי לא להכתים אותו פוליטית, נוכח השנה בכל שנייה בו בדיוק למטרה הזאת, משקיף על ליכודיאדת המשואות.
המקפצה עומדת השנה בראש הר הרצל.

(צילום: יואב דודקביץ)

[Naor Shiri - נאור שירי @naorshiri]

סיגל ומנשה מנצורי איבדו בדקה אחת את שתי
בנותיהם נורל ורויה.

איך אפשרי לקום מתהום נוראי בו שתי הבנות
נרצחו באכזריות במסיבה?
הם עושים את זה בכל יום. מנציחים, מסבירים ומפיצים אור מהמקום הכי נמוך שיש.

ביום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל,
הלוואי וכולנו נהיה יותר כמו סיגל ומנשה מנצורי.

[Raz Shechnik @RazShechnik]

כמו בכל שנה מאז 7 באוקטובר, עלינו לגן שעל שמך בישוב נירית, ליד הבית שבו גדלת, גן עדן. בכל שנה הוא פורח יותר, חי יותר, מלא בנשמה ובאור שלך. אפילו חגגנו לך יום הולדת 22 ממש החודש.
עדן אלון לוי ז״ל, רק בת 19 בנופלה, הצילה חיים אחרי קרב יריות עיקש בבסיס זיקים עד שאזלה התחמושת>

[Orly Harel @OrlyHar]

במתקפת ה-7 באוקטובר 2023 התגלו אינספור סיפורי גבורה של חיילות, קצינות ותצפיתניות שנלחמו בקו הראשון, הצילו חיים והגנו על המדינה.

קמ"א אדר בן סימון ז"ל היתה מפקדת מחלקה בבסיס הטירונים זיקים. אדר וסגל הפיקוד נלחמו בחירוף נפש מול עשרות מחבלים שחדרו לבסיס, בלמו אותם בגופם והצילו את חייהם של עשרות טירונים חסרי ניסיון קרבי.

אחות של אדר, שחף בן סימון כתבה:

"אדר אחותי היחידה,

אחותי הלוחמת, מפקדת המחלקה, הקצינה שלנו.

זה אגואיסטי לכעוס עלייך שהסתערת ראשונה להגן על החיילים הטירונים שלך מפני המחבלים חלאות האדם האלה?

אני גאה בך, כל הגוף שלי שורף מכאב ומתחושת גאווה שהגנת בגופך והצלת כל כך הרבה חיי אדם.

אדר אחותי הקטנה והיחידה, הערצתי אותך ולמדתי ממך כאילו את אחותי הגדולה.

אני מנסה להיות חזקה אבל את בכלל החזקה מבנינו.

אף פעם לא פחדת מכלום, הכל היה שטויות בשבילך "קחי בפרופורציות" תמיד אמרת ל�� "תפסיקי לבכות משטויות".

עכשיו אני לא מפסיקה לבכות עלייך יפה שלי.

לקחו לי צלע אחת, חצי מהלב שלי נקבר איתך כי אנחנו יד ביד לתמיד...".

[Yarden Azizi 🖤 @YardenAzizi]

התהום הזאת בין הקול השבור מבכי של יעלי לייבושור שמדווחת בקשר על חדירת מחבלים למוצב, לבין החיוך היפה הזה, זה מה שמנסר את הלב.
לא היית אמ��רה להיות שם, לא שמרו עלייך ועל החברות שלך.
לא נשכח אותך ילדה יפה, לא נשכח את כולכן.

[Raz Shechnik @RazShechnik]

קרן טנדלר ז״ל.
המכונאית המוטסת הראשונה. נפלה ב-12 באוגוסט 2006.
אמה ריואנה כותבת: ״הבת שלי קרן נהרגה בלבנון לפני 20 שנה. החיילת וה��ישה היחידה שנפלה בקרבות בלבנון. אשמח אם תוכלו לשתף כך שעוד אנשים יכירו את קרן שלי ואת סיפור נפילתה>

[Raz Shechnik @RazShechnik]

״קרן ז"ל הייתה המכונאית המוטסת הראשונה במסוקי היסעור. בליל ה-12 באוגוסט 2006 נפגע בלבנון המסוק של קרן ושל חבריה לצוות מטיל ששיגרו מחבלי חיזבאללה, לאחר הנחתת כוחות בלבנון של לוחמי צנחנים וחיל הרפואה.
שרידי גופתה של קרן נמצאו אחרונים וכבר עלה חשש שלא תמצא>