זהו. אי אפשר יותר לחתום על הסכמי עודפים.
המשמעות היא שהגוש שלנו מאורגן באופן אופטימלי, ושגוש נתניהו יבזבז קולות.
כל הכוכבים הסתדרו לתבוסה היסטורית של הביביסטים-משיחיים-כהניסטים-חרדים, וכל מצביעי מחנה התקווה יעשו ככל יכולתם כדי להגיע לכך.
ההיסטוריה לא תסלח למי שיכשיל זאת.
🔴כל אזרח האוהב את המדינה ולא את המנהיג חייב לדעת.
🔴 מה עשוי להשתנות לטובה בישראל אם נתניהו יפסיד בבחירות?
▪️ ועדת חקירה ממלכתית לבירור המחדל וקביעת האחראים.
▪️ גיוס חרדים והקלה על חיילי המילואים ומשפחותיהם.
▪️ חיזוק הדמוקרטיה ועצמאות מערכת המשפט.
▪️ הוזלת יוקר המחיה באמצעות צמצום מונופולים והסרת חסמים.
▪️ שיקום מעמדה של ישראל בעולם. ללא צווי מאסר.
▪️ הנהגה מאחדת שתפעל למען כלל האזרחים.
▪️ יותר השקעה בחינוך, בבריאות ובשיקום הצפון והדרום.
▪️ אחריות ושקיפות — הנהגה שנותנת דין וחשבון לציבור.
🔴 ישראל ראויה להנהגה שמעמידה
את המדינה והאזרחים לפני האינטרס הפוליטי.
ולא נאשם בפלילים ומרמה השולח חיילים למלחמה.
בי נשבעתי, כל יום תופיע כאן תמונה של משפחת סימן טוב קדם זכרם לברכה,
הענף שנכרת בעץ המשפחתי שלי.
תמרי קדם בת דודתי,ג'ון בעלה, ארבל שחר ועומריקו המלאכים.
שהופקרו ונרצחו בניר עוז.
עד שממשלת המוות, מממנת החמאס, היהירה, המפקירה, המנותקת, המזופתת, המושחתת והאנטי ציונית תצא מחיינו.
למה עמית סגל צריך לשקר?
הערב הוא העלה סרטון ואמר: אבי גיל קבע כעובדה שראש המודיעין המצרי היה כאן.
זה שקר ! בראיון ליואב לימור ודני קושמרו, אמר אבי גיל בצורה ברורה שאינו יודע מי היה על המטוס .
תמלול דבריו המלאים:
״אני לא מכיר, אבל לאחרונה, עם הפרסומים של מטוס מצרי שהגיע ארצה, שהוא משוייך לגורמי מודיעין מצרים, שהה בישראל, חזר חזרה, מעלה את הסברה שמישהו הגיע לישראל, אני לא יודע מי זה.
מישהו ככל הנראה נפגש עם מישהו שהגיע ממצרים. אני מעריך שזה לא כדי לתת שי לכאן. אני רוצה לחדד את זה. אני מעריך. מה אנחנו יודעים? אנחנו יודעים שהגיע מטוס מצרי שעה על הקרקע, שעה מעל שעה, וחזר. המטוס הזה בדרך כלל משמש את המודיעין המצרי. עד כאן סעיף העובדות. סעיף ההערכות וההשערות. מטוס כזה לא מגיע סתם כדי לתדלק ולעשות גיחת אימונים לטייס. מטוס כזה הגיע לשם מטרה כלשהי. מישהו במדינת ישראל, אני מעריך, יכול לשפוך אור על מה היה, לכאן או לכאן. ואת המישהו הזה כדאי שנאתר״.
בבסיס הדרכה של חיל האיסוף הקרבי, חיילת אחת, נקרא לה שיר, הכניסה דיסק-און-קי אזרחי למחשב צה״לי. בניגוד גמור להנחיות. שיר נשפטה ונענשה מיד. אבל הנה הסיפור האמיתי. הסיפור הוא המפקד שלה. עוד באותו יום הוא נקרא למשרד מפקד היחידה. עמד שם, מתוח, ונדרש להסביר. איך זה קרה במשמרת שלו. האם הורדת את ההנחיות עד אחרון החיילים. לא הוא הביא את הדיסק-און-קי. ברור שלא. אבל הוא המפקד. על כתפיו מונחת המערכת. זה הסטנדרט האנושי והארגוני. ככה פועלת חברה חפצת חיים. ככה היא שומרת על עצמה מקריסה.
(אגב, סיפור אמיתי לחלוטין, אני הייתי המפקד שלה).
עכשיו, תעלו למעלה. עד הקצה. ראש ממשלה שבמשמרת שלו קרה האסון הגדול בתולדותינו. והוא? הוא לא ידע. לא העירו אותו בלילה. לא משכו לו בדש המעיל. הוא מבקש, בעצם דורש, שנתמקד אך ורק בשעות החשיכה של אותו לילה, בשבעה באוקטובר.
ומוחק, במחי יד, חמש עשרה שנה של בניית קונספציה. של הבטחות בחירות למוטט את חמאס. של מדיניות ברורה שטיפחה מפלצת. שם, למעלה, אין משרד מפקד יחידה להיקרא אליו. שם, יש התנערות מוחלטת.
מה קורה לחברה אזרחית שרואה את הדיסוננס הזה? היא משחירה. היא הופכת צינית. החייל בבקו״ם והמנכ״ל במפעל מסתכלים למעלה ולומדים את השיעור ההרסני מכולם. הם מבינים שאחריות היא מחלה של חלשים. של פראיירים. למטה, אצל האזרחים הפשוטים, משלמים על טעות בפרנסה, בחופש, בחיים. למעלה? כוח אמיתי משמעו לעולם לא לשלם מחיר. כשמנהיג מתנער, הוא משחית את המוסר הבסיסי. הוא מלמד דור שלם שבריחה היא אסטרטגיה.
ומה אם, למרות כל הדם והשבר, בנימין נתניהו יזכה שוב באמון הציבור? זו השאלה הנוקבת באמת.
קבלת אמון כזה בקלפי היא אישור נוטריוני של האומה כולה לנרמול ההפקרות. המשמעות היא שהציבור אומר: כן, טוב לנו ככה. תמשיכו. אנחנו מסכימים להיות מנוהלים על ידי אדם שלעולם לא יהיה אשם בדבר. זו תהיה תעודת פטירה סופית לאתוס הישראלי של ״אחריי״.
הצבעה כזו תרסק את הערבות ההדדית. היא תייצר כאן מדינה שבה כל איש הישר בעיניו יעשה, וכל איש לחברו זאב.
כשהמנהיג פטור מתשלום החשבון, גם האזרח פטור. הכל מותר. מדינה יכולה איכשהו להשתקם מהריסות של בתים. היא יכולה להיבנות מחדש אחרי מלחמות עקובות מדם. היא לא יכולה להשתקם מאובדן מוחלט של האמת ושל הבושה. אין חברה אנושית שיכולה לשרוד את הריקנות הזו לאורך זמן.
פשוט אין.