oreses

אין מה לראות כאן... תמשיכו הלאה.

[Or Carmi • אור כרמי @orcarmi]

תעשו לעצמכם טובה, וצפו ב-18 הדקות הכי חשובות מתוך דיון שנמשך כתשע שעות וחצי, ושהתקיים היום, בעתירות בעניין שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים:

אתם צופים בטיעון התשובה של יעקב בן שמש, שייצג את הממשלה. הטיעון האחרון שהושמע בדיון, אחרי שכל הצדדים כבר טענו בהרחבה. בן שמש בחר לנצל את טיעון התשובה כדי לנסות "להצדיק" למה זה בסדר גמור ששופטים יבחרו לפי "האידיאולוגיה" שלהם, כלומר לפי השקפתם הפוליטית.

שלא במפתיע, בכך בן שמש איבד, במו פיו, ומתוך יהירות גרידא, את כל שופטי ההרכב בזה אחר זה (אולי חוץ ממינץ, שהעדיף לשתוק), עד כדי כך שהנשיא עמית העיר לבן שמש שחלחלה עברה בין השופטים, וגם הבהיר את מה שהבהיר בסוף הקטע. אבל כנראה שבן שמש העדיף לקבל מחיאות כפיים בטוויטר ובערוץ 14 – ולמעשה חרץ את גורל העתירות להתקבל.

קטע ששווה ללמד בכל קורס ליטיגציה, כדוגמה מושלמת למה *לא* לעשות כאשר טוענים בפני בית משפט, קל וחומר בית המשפט העליון.

[Avner Vilan @avner_vilan]

למרות כל החרא שקורה מסביב, בשבועיים האחרונים אני מסתובב עם תחושה של אופטימיות כמעט בלתי מוסברת. אז הנה, כמו שהבטחתי - פוסט אופטימי למתקדמים. לא בטוח שתקבלו את הקתרזיס שאתם מחפשים אבל אני לגמרי מאמין במה שאני עומד לכתוב.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני חושב שהמצב שנקלענו אליו, או יותר נכון שהבאנו את עצמנו אליו, הוא קטסטרופה.

אז למה אני אופטימי?
כי בפעם הראשונה מזה הרבה שנים, אנחנו מתחילים לראות את המציאות כמו שהיא. כל המסכות הוסרו.

כל הבעיות שהזנחנו מתפוצצות לנו בפנים.
המודל שלפיו אפשר לנהל סכסוך לנצח בלי לשלם מחיר - התפוצץ.
הרעיון שאפשר להחזיק ממשלה לא מתפקדת במשך שנים, עם שרים בורים וחסרי אחריות בלי שהמדינה תשלם על זה - התפוצץ.
האמונה שאפשר להמשיך לדחות החלטות קשות בתחום הכלכלה, החינוך, השירות הציבורי והגיוס, לגדל מגזר שלם שלא תורם לחברה, ממומן על ידה וגדל בקצב מטורף - התפוצצה.
הפנטזיה שאפשר יהיה לשנות את המשטר באיראן על ידי תקיפות מהאוויר וכמה קבוצות אופוזיציה שישחקו בחסמבה - התפוצצה.
המחשבה שרק אם נרביץ יותר חזק, או נתפלל יותר חזק - העניינים יסתדרו כבר לא תופסת.
והפנטזיה שיבוא איזה מנהיג גאון, כזה שמשחק שח בשישה ממדים ורק הוא מבין את התמונה הגדולה ושיחד עם המשיח טראמפ יביא את הישועה - גם היא התפוצצה.

זה כואב.
אבל זאת גם התחלה.

בשבוע שעבר ישבתי לשיחה ארוכה עם שגריר של מדינה אירופאית ידידותית. דיברנו על איראן, ואז גלשנו לדבר על ישראל.
אמרתי לו שאני חושב שאחת הבעיות שלנו היא שאנחנו עדיין עסוקים יותר מדי במחר בבוקר ופחות מדי בשאלה איך ישראל צריכה להיראות בעוד חמש, עשר או חמש עשרה שנים. הוא חייך ואמר לי שאני הישראלי הראשון שהוא פגש בתקופה האחרונה שמדבר איתו על ישראל בטווחי זמן כאלה. בהתחלה צחקתי אבל אחרי שבריר שניה הבנתי שזו לא מחמאה, זו בעיה.

ישראל כבר לא מדינה קטנה.
אנחנו כבר לא היישוב של 1948 ואנחנו גם לא הסטארטאפ של 1998.
אנחנו מדינה של יותר מעשרה מיליון איש, עם כלכלה חזקה, צבא חזק, אוניברסיטאות מצוינות ותעשיית טכנולוגיה מהטובות בעולם. הגיע הזמן שנתחיל לחשוב כמו המדינה הבינונית שאנחנו באמת (middle power, not mediocre).
80 שנה זה זמן טוב לעשות חשבון נפש. בד"כ זה גם די כואב. בארה"ב כשהם היו בני 80 הם שחטו אחד את השני במלחמת האזרחים. פה אני לא חושב שנצטרך את זה, יש מספיק כאלו ששוחטים אותנו גם ככה.

אני חושב שאנחנו נמצאים בתחילתה של ישראל 2.0. לא בגלל שהכל יהיה טוב, בדיוק להפך. בפעם הראשונה מזה שנים אנחנו מבינים שאין נס בדרך. אבל מצד שני - אנחנו פה בשביל להישאר. לא הולכים להשמיד אותנו כל כך מהר.

עד עכשיו חיינו בין שתי פנטזיות.
מצד אחד פנטזיית האסון - שכל רגע הולכים להשמיד אותנו.
מצד שני פנטזיית האקזיט - שאיזה מהלך מבריק, טכנולוגיה חדשה או מנהיג יוצא דופן יפתרו לנו את כל הבעיות.
שתיהן אשליות.
ישראל 2.0 תצטרך להיגמל משתיהן.

לא אסון. לא אקזיט. עבודה קשה.

שיפור מערכות, בניית מוסדות, הזרמת כמות גדולה של אנשים מצויינים למגזר הציבורי.
מנהיגות טובה יותר, סדרי עדיפויות נכונים יותר. ראש הממשלה הבא יצטרך לחשוב כמו מנכ"ל של קורפורייט ולא כמו יזם סטרטאפ.

והחדשות הטובות הן שרוב הבעיות שלנו אינן בעיות של יכולת, הן בעיות של ניהול. ניהול אפשר להחליף. מדיניות אפשר לשנות. מוסדות אפשר לתקן.
יש לנו את כל התשתית שצריך כדי להצליח. יש לנו את אחד ממרכזי ההייטק הטובים בעולם, יש לנו את מערכת הביטחון הכי חזקה באיזור (עם המון בעיות שגם אותן נצטרך לתקן). יש לנו מיליוני אזרחים חרדים וערבים שאנחנו לא מנצלים אפילו חלק קטן מהפוטנציאל שלהם. יש לנו 3000 שנה של סיפור משותף.

השבוע פגשתי מילואימניק צעיר. הוא סיפר לי שבשלוש השנים האחרונות הוא היה יותר בחו״ל מאשר בארץ, ושהרבה חברים שלו שוקלים לעזוב כי הם מרגישים שהם נותנים הכל למדינה שלא רואה אותם.
שמעתי ממנו כעס. שמעתי ייאוש. אבל לא שמעתי אדישות.
שאלתי אותו: תגיד, אם תהיה פה ממשלה נורמלית ומוסדות נורמליים, זה יהיה אחרת?
חד משמעית, הוא ענה.
הדור שלו חטף חתיכת טראומה. הם עדיין עמוק בתוכה. אבל כשהם ייצאו ממנה, הם יהיו הדלק שיבנה את ישראל 2.0.

אני פוגש גם אנשים שהבינו כמה יקר המחיר של להפקיר את המרחב הציבורי לאחרים. חלקם עדיין בתוך המערכת. הרבה מהם מחוצה לה. אנשים רציניים שמדברים על כניסה לשירות הציבורי, על חינוך, על רשויות מקומיות, על משרדי ממשלה.
לא כי זה נהיה זוהר. בדיוק להפך. כי הם הבינו מה קורה כשאנשים טובים לא נמצאים שם.

אז כשאני מסתכל על ישראל אני לא רואה רק מדינה שבורה. אני רואה מדינה שנמצאת בתהליך של התפכחות כואבת.
ההתפכחות הזאת לא תפתור את הבעיות שלנו מחר בבוקר. התיקון ייקח שנים. כנראה אפילו עשור. אולי הממשלה הבאה תיכשל ברוב מה שהיא תעשה, כי יהיו לה המון אורוות לנקות. יכול להיות שאת התיקונים העמוקים באמת תעשה רק הממשלה שאחריה.
זה בסדר. שנה או קדנציה זה מעט. עשור זה המון.

לפני פחות משמונים שנה סבא שלי והחברים שלו עצרו טנקים מצריים עם בקבוקי מולוטוב. היום אנחנו מעצמה אזורית עם עשרה מיליון אזרחים, כלכלה חזקה ותעשיית טכנולוגיה מהטובות בעולם.
אני עדיין מעדיף לגור בישראל מאשר באיראן או בכל מקום אחר באזור. וכמו שעכשיו נראה שמצבנו בקאנטים - די ברור לי שעם שרים נורמליים שמייצגים את העמדה שלנו באופן חצי סביר, וממשלה שמקדמת אפילו רבע מדיניות הגיונית, אפשר יהיה לשפר את מצבנו באופן ניכר.

אז כן, המצב מחורבן. וכן, יש לנו המון עבודה. לא יהיה אקזיט, לא יהיה ניצחון מוחלט, לא יהיה שלום עולמי.
רק עבודה ועוד עבודה.
ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן, נדמה לי שרוב הישראלים מתחילים להבין את זה.
שאין קסמים. יש מדינה מצוינת שמנוהלת חרא, ציבור מוכשר שהתפזר לכל כיוון, והמון אנשים טובים שהבינו באיחור שאם הם לא יהיו שם, יהיו שם אחרים וראינו לאן זה מוביל. זה פחות סקסי מאקזיט ופחות דרמטי מאפוקליפסה. אבל זה כנראה הדבר האמיתי.

והחדשות הממש טובות? באוקטובר הקרוב זה יבוא לידי ביטוי בקלפי. בזה ממש אין לי שום ספק.
לכל דור יש האתגר שלו. למרות איך שזה נראה, אנחנו לא מתמודדים עם אתגר ההישרדות, אנחנו מתמודדים עם אתגר ההתבגרות. אם עוברים אותו, לא נשארים עם החצ'קונים לנצח.

[Avner Vilan @avner_vilan]

אני הולך לכתוב עכשיו משהו שחשבתי שהוא מובן מאליו אבל לצערי אני רואה שלא.
תהיו איתי בבקשה זה פוסט חשוב.

לבחירות הקרובות יש מטרה אחת ויחידה: להעיף את ביבי מהשלטון.

עד שהוא לא יעוף אי אפשר לתקן שום דבר ולא משנה מה אתם חושבים שצריך לעשות.

ביבי זה כל החבילה שמגיעה איתו - זה הפילוג, זו הסתה, זו מכונת הרעל, זה הג'ובים והחובבנות בניהול, זה לתת את המפתחות לשאלטר לקבוצות כוח קיצוניות, זה המלחמות שלא נגמרות כדי להישאר על הכיסא, ואני יכול להמשיך עוד. את המחירים כולנו מכירים.

להחליף את הממשלה הזו - זו המטרה היחידה ואין בלתה.

האם כל הבעיות שלנו יפתרו כשהוא ילך? ברור שלא. יש בעיות יסוד שהוזנחו כבר 70 שנה והתיקון שלהן לא יהיה בין לילה, וגם לא תוך קדנציה אחת. הממשלה הבאה רק תתחיל לתקן את עומק הנזק שנעשה פה. לא יהיו פתרונות קסם ועוד נתווכח מלא על הדרך.

האם אנחנו מסכימים לגבי מה הדרך הנכונה לטפל בבעיות? מה הפתרונות הראויים?
לא, וגם לא נצליח להסכים עליהם לפני הבחירות. אחרי הבחירות רק תתחיל עבודת הבירור, ותהיה עוד מלא עבודה. את חלק מהבעיות רק נגלה שיתחיל התיקון, כי נצטרך לשאול את עצמנו שאלות מאוד קשות של מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להיות ואיך אנחנו חיים פה ביחד.
אבל אנחנו עדיין לא מוכנים לזה.
צריך קודם כל לנצח את הבחירות ולהעיף את הממשלה.

אבל נראה שבגוש התיקון, האופוזיציה, השינוי, או איך שלא תרצו לקרוא לו - כבר מתווכחים על האידיאולוגיה של אחרי ומה ההבדל בין יש עתיד בראשות בנט או כחול לבן בראשות אייזנקוט, מפלגת הגמלאים החדשה בראשות יועז הנדל שהיום פשוט קוראים להם המילואימניקים, בדמוקרטים של יאיר גולן נשלפות הסכינים הארוכות והם רבים ביניהם בטהרנות מי יותר שמאלן עוד לפני שהם קיבלו מנדט אחד, וליברמן שמדבר על איך הוא הולך לכבוש את ביירות. אה, וכולכם נופלים לספין של ביבי כאילו יש כרגע תיקו והערבים הם לשון מוזניים במקום להגיד הדבר הברור מאליו: יש 70 מנדטים שרוצים להחליף את הממשלה.

חברים – כולכם התבלבלתם. זה לא מעניין.

העסק הזה צריך להיות הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים.

יש לכם משימה אחת בלבד: לנצח את הבחירות.
ההבדלים ביניכם לא באמת מעניינים כרגע, ומהיכרותי עם רובכם - תוך שלוש שאלות לדעתי גם אתם לא יודעים להגיד מה ההבדלים ביניכם, בעיקר כי כרגע ההרס הוא כל כך נורא ששני הצעדים הראשונים בתיקון יהיו אותו דבר בכל מקרה.

צריך קודם כל להעיף את ביבי, להכניס אנשים טובים למגזר הציבורי, למגר את השחיתות ולהתחיל לעבוד כדי שבכלל אפשר יהיה להתחיל לדבר על אידיאולוגיה ופערים.

כמו שבמטוס קודם כל שמים מסכת חמצן על הפרצוף שלכם לפני שאתם מטפלים בילדים, ככה גם הבחירות האלה.

אה, ובואו אני אגלה לכם סוד – אחרי שביבי ילך, תגלו שגם עם חלקים גדולים של הליכוד, אלו שלא הושחתו בג'ובים ופופוליזם, יש לכם פרטנרים ועם מי לעבוד. בטח שעם המצביעים שלהם, וגם עם החלקים הלא משיחיים בציונות הדתית. והתיקון יצטרך לטפל גם בחברה החרדית וגם בחברה הערבית, כי זה שתי אוכלוסיות גדולות שלא הולכות לשום מקום.

ומה אני רואה בינתיים? שכל אחד מכם מנסה לבדל את עצמו, להכניס קטנות ליריבים על מה הם אמרו או לא אמרו, ועוד כל מיני קשקושים.

תקשיבו: זה הרבה יותר חשוב מהמשחקים הילדותיים האלה שלכם.
תתחילו כבר לעבוד באופן מתואם וביחד כי לא תהיה הזדמנות אחרת. אתם צריכים לייצר אנרגיה סוחף לגוש. המפלגה שלכם לא מעניינת.

תנצחו את הבחירות, תעשו את שני הצעדים ההכרחיים שממילא צריך לעשות כדי שתהיה ממשלה מתפקדת, ואז נשב לדבר על הפערים בתוכנו ובינינו.

כי כרגע? האנרגיה השלילית הזו שלכם מקרינה, היא לא סוחפת, ואת המחיר כולנו עלולים לשלם בקלפי.
ואם חשבתם שארבע השנים האחרונות היו גרועות?
מעוד ארבע שנים כאלה כבר לא תהיה דרך חזרה.

אז תסתמו את הפה והאף, תהיו ברורים על החיבור ביניכם, תסמנו מטרה משותפת אחת – להחליף את הממשלה הנוראית הזו, ותתחילו לעבוד ביחד.

כולנו איתכם ומאחוריכם. תראו לנו שאתם ראויים.

[oreses @oreses]

@yanircozin @yoavr @Tamir114 אני הדיוט מוחלט בתחום, אבל נשמע לי לא הגיוני לאפשר למידע שלא אמור להיות מפורסם לעבור הדהוד חוזר אם הוא יצא ממקור אחד... זה ממש פרקטיקה שמעודדת הפצת המידע באופן אקספוננציאלי.

זה כמו שאם מישהו פירסם תמונות ברשת ללא הסכמה אז מותר לכל מי שקיבל להפיץ הלאה.

[רפי בן שטרית @rpy41447130]

כל הטענות ההזויות והמוזרות על כך שבג״ץ אשם בטבח השבעה באוקטובר הופרכו אחת לאחת אמש בתחקיר המצויין של אבי עמית בערוץ הראשון. (צפייה חובה ! ) כל פסיקות בג״ץ לאורך השנים בעניין הפרימטר, הוראות פתיחה באש, חיסולים ממוקדים ועוד אחרות, מוכיחות פעם אחר פעם שבג״ץ -לא רק שלא התערב - אלא איפשר לצה״ל לפעול בהתאם לשיקול דעת של המפקדים ובהתאם להנחיות הדרג המדיני.
תמיד ידעתי ועכשיו עוד יותר שהשקרים המתועבים כלפי בג״ץ הם ערימות קש וגבבה, עורבא פרח, לא היו דברים מעולם.
אחרי התחקיר שפורסם אתמול שלמעשה ריסק ומחק עד דק את טענות מתנגדי ועדת החקירה הממלכתית - מוכח למעבר לכל ספק, אין אמת ואין בדל של אמת בדברי אלה שמפילים את האשמה לטבח על בג״ץ.
ולכן כל פעם שתשמעו את המלמולים ההזויים האלה ( זה השופט עמית ! זה היועמשית ! זה הפצרית ! זה גבי גזית ! ) התייחסו אליהם באופן פחות רציני מאיך שאתם מתייחסים ליללות של חתולי רחוב.

https://t.co/hxxHNKnXIo

[ronitalmog @ronitalmog1]

דרור קרן
שהסרטונים שלו תמיד מצויינים,
אבל זה, משהו-משהו!

[amir sharabi @amirs74]

>>> היא מאוד התרגשה ואמרה שהיא רוצה ללוות אותו שר את השיר שלה וכך עשתה. ומאוחר יותר היא פנתה אליהם ואמרה שהיא רוצה עכשיו ללוות את ענר בשיר שלו מקורי. וכך יצא אתמול השיר "בואי ניסע מכאן"https://t.co/Y1FqvLTl6K

[oreses @oreses]

@Mahamed45049766 יאללה - נחכה שבוע ונראה מה יצא 🙌🏼

[oreses @oreses]

@Mahamed45049766 אחלה. אנסה גם. תודה 🙏🏼

[ShAuLi ✊🏼🔥🏳️‍🌈 @Shauli]

יש פה הכל. אין לי מה להוסיף. זה טוב מדי 💔

[Avner Vilan @avner_vilan]

מזמן לא חפרתי על איראן, אז יאללה. הגיע הזמן לחתמ"צ.
5 באפריל.
חמישה שבועות ויומיים לתוך מלחמה שתוכננה להימשך ארבעה עד שישה שבועות, ופחות מיומיים לפני סיום האולטימטום האחרון של טראמפ. אז איפה אנחנו עומדים?
כדי לעשות סדר, נפרק את זה לכמה תחומים.

הנהגה:
חיסלנו חלק גדול מהנהגת המשטר. במקומה קיבלנו הנהגה צעירה יותר, מנוסה פחות, קיצונית יותר, עם דומיננטיות גוברת של משה"מ. זו הנהגה תחת לחץ, עם יכולת מוגבלת יותר לנהל אסטרטגיה ולקבל החלטות, אבל היא לגמרי מתפקדת.

יציבות משטר:
כרגע נראה שהמשטר שולט לא רע במה שקורה במדינה. אין איתגור משמעותי מצד אופוזיציה או מחאות, אבל זה גם לא מאוד מפתיע כשאמרו לאנשים לא לצאת. כוחות הדיכוי מתפקדים, ולא הייתי רוצה להיות היום מפגין בטהראן. בכלל לא בטוח שאם וכאשר יקראו לאנשים לצאת לרחוב, מישהו בכלל יעז להוציא את האף מהבית.
חשוב לזכור שלמשטר הזה יש עשרות מיליונים שתומכים בו. מה שעשינו בינתיים הוא לא לפרק את בסיס התמיכה שלו, אלא לצופף שם שורות ולהקשיח עמדות.

גרעין:
כמעט בלי שינוי. הם נכנסו למלחמה בלי מתקני העשרה פעילים, אבל עם כ-450 קילו של אורניום מועשר ל-60 אחוז, והאורניום הזה עדיין שם. אצלנו אפילו כבר לא ממש מציגים את הוצאת האורניום כמטרת מלחמה. אם בסוף האורניום נשאר באיראן, זה כישלון ענק.

טילאות ותע"ש:
פגענו משמעותית ביכולות השיגור ובמלאי הטילים. קצב השיגורים ירד. ועדיין, גם בישראל וגם בארה"ב כבר אומרים בימים האחרונים שלא נוריד אותם לאפס. פגענו בתשתיות וביכולת השיקום, אבל האיראנים עדיין מצליחים לייצר אש ספורדית, לגרום נזק בישראל ובאזור, ולבחור מטרות באופן שמעיד שעדיין יש שם פו"ש מסודר ברמה מסוימת.
ובצד שלנו, עדיין לא ברור מה מצב מלאי המיירטים והאם נוכל להמשיך לספק אותה רמת הגנה לאורך זמן.

סחר בינלאומי ומיצרי הורמוז:
זה ההישג הגדול ביותר של האיראנים במערכה הזו. זה לא רק רבע מהנפט העולמי. דרך המיצר עוברים גם בערך חמישית מה-LNG, שליש מהדשנים העולמיים ושליש מההליום העולמי. סגירת המיצר משפיעה על העולם הרבה מעבר למחירי הדלק.

יציבה בינלאומית:
תיאום מרשים מאוד בין ישראל לארה"ב, גם בדרג הצבאי בין צה"ל לסנטקום וגם בדרג הפוליטי בין נתניהו לטראמפ. כל העולם רואה ומתרשם.
ובמקביל, האיראנים הצליחו לעצבן כמעט את כל האזור. אפילו את קטאר. איראן מבודדת יותר היא איראן חלשה יותר.
מנגד, בארה"ב גוברים הקולות נגד המלחמה ואם היא תמוסגר ככשלון אנחנו יודעים מי יושלך מתחת לאוטובוס. כדאי מאוד לא להפסיד.

אז כשמתקרבים לסיום השלב הזה של המלחמה, מה הלאה?

קודם כל, האיראנים לא פראיירים. הם הוכיחו שהם יודעים להחזיק מעמד, ואפילו לייצר לחץ על ארה"ב לסיים את המערכה, כי הזמן לא בהכרח משחק לטובת וושינגטון.
כל עוד הסכם לא נראה באופק, בטווח הקרוב לארה"ב יש שלוש אפשרויות: אסקלציה, הכרזה על ניצחון וקיפול, או המשך המצב הקיים.

אסקלציה:
יש עוד מדרגות לטפס. מפגיעה בתשתיות אזרחיות כמו גשרים וייצור חשמל, ועד נשק יום הדין מבחינת הכלכלה האיראנית: פגיעה בתשתית ייצור הנפט.
האמריקאים יכולים גם לנסות מהלך קרקעי, למשל כיבוש האי חארג כדי למנוע ייצוא נפט איראני, או השתלטות על אחד האיים ששולטים על מיצרי הורמוז כדי להתחיל לפתוח אותם צבאית. זו פעולה מורכבת, וגם היא לא מבטיחה שיט חופשי.
האם משהו מכל זה יגרום למשטר האיראני להיכנע? אני בספק. אין שם כרגע אף אחד במעמד של חומייני שיכול להגיד שהגיע הזמן לשתות את כוס התרעלה. לפחות לא בינתיים.
וזה בדיוק המקום לשאול מה האמריקאים, ואנחנו, חשבו לעצמם כשפתחו במלחמה בלי פתרון טוב להורמוז. כנראה שמישהו שם בנה על מיטוט משטר מהיר, אחרת קשה להבין איך נכנסים למהלך כזה בלי תשובה טובה שתאפשר שייט חופשי. זו אכן בעיה מורכבת והאיראנים מכינים את עצמם לפחות עשרים שנה לסגירת המיצר, אבל אני חושב שאפילו הם לא חשבו שיהיה להם כל כך קל.
מבחינת התגובה האיראנית, הם יכולים להחזיר בפגיעה בתשתיות אזרחיות בכל האזור. אני פחות חושש מהיכולת שלהם "להבעיר את המזרח התיכון" במכה אחת. הבעיה היא לא קטסטרופה מיידית, אלא יכולת לייצר פגיעה מתמשכת לאורך זמן.
וכמובן, גם החות'ים כנראה ימשיכו לסגור את באב אל מנדב כדי להוסיף עוד לחץ.
האם עוד כמה שבועות כאלה של התכתשות מתגברת יקרבו את האיראנים להסכם הפסקת אש? נחיה ונראה.

הכרזה על ניצחון וקיפול:
אני לא מודאג מהשאלה איך טראמפ ימסגר את זה. הוא כבר ימצא ניסוח. השאלה האמיתית היא האם האיראנים יסכימו לסיים את האירוע, או שימשיכו לגבות פרוטקשן על מעבר ספינות בהורמוז.
כמו שזה נראה כרגע, גם אם האמריקאים רוצים לחתוך האיראנים לא יתנו להם. וכאן הסיכון הגדול יותר הוא דווקא בטווח הבינוני והארוך.
עד עכשיו כמעט כל הנפט העולמי נסחר בדולרים. אבל כבר עכשיו, מתחילת המלחמה, אנחנו רואים שהאיראנים מאפשרים לספינות שמיועדות למזרח, להודו, לפיליפינים ואחרות, לעבור במיצר תמורת תשלום, ובמקביל מייצאים נפט ומקבלים תשלום ביואן סיני.
עוד כמה חודשים של זה, ויש חלקים מהכלכלה העולמית שמתרגלים לחיות בלי הדולר. שי ופוטין מחייכים.
אבל אם נניח שאיכשהו מצליחים להביא לסיום של המצב הנוכחי, הורמוז פתוח ועושים פוס משחק, זה לא בהכרח רע. אנחנו מקבלים איראן חלשה יותר, פגועה יותר, עם משטר מושחת וכושל שמתישהו הוא ייפול.
ובטווח הבינוני אפשר גם לייצר נתיבי שינוע חלופיים שלא עוברים דרך הורמוז, ולנסות לנטרל את היכולת האיראנית לתפוס את הכלכלה העולמית בביצים. הזמן פה עשוי לשחק לטובתנו אם נשכיל לנצל אותו.

המשך המצב הקיים:
גם זו אפשרות. בעשור הזה מלחמות נמרחות. תראו את אוקראינה. תראו כמה זמן התבוססנו עם חמאס בעזה. יכול להיות שפשוט אי אפשר יהיה לסיים כרגע, וניכנס עכשיו לשלב של התכתשות ממושכת בלי הגבלת זמן.
אפשר כבר להשקיע בריהוט טוב למקלט.

ונחזור למבט המאקרו:
בזום אאוט, בעוד כמה שנים או שהמשטר הזה נופל, או שיש לו נשק גרעיני. אין הרבה באמצע.
כרגע, לא בטוח שקירבנו את נפילת המשטר.
וכל עוד האורניום שם, לא באמת דחינו את היכולת שלו להגיע לנשק. אם כבר, אולי רק הגדלנו את המוטיבציה.
האם זה יכול להשתנות ברגע? בוודאי. אני לא הולך להמר מה יקרה. בעוד כמה ימים נדע באיזה תרחיש אנחנו. סטיי טיונד.

[oreses @oreses]

@avner_vilan אני מאוד מאוד מתחבר לטקסט הזה ומרגיש שהוא מבטא היטב את התחושות שלי. תודה על הקול הברור והמקיף!

[Avner Vilan @avner_vilan]

הרבה פעמים כתבתי פה שהפליי המרכזי של ביבי הוא לא למשול.
הוא לשלוט בשיח.

קודם כל הוא מחליט על מה מדברים.
אחר כך כולם רבים בעד ונגד, מקציפים פה ומתעצבנים שם, אבל הוא כבר השיג את שלו:
לא רק את הנושא שעל סדר היום, אלא גם את גבולות המחשבה.

ואז מגיע התרגיל הקבוע.
מישהו שואל שאלה אסטרטגית פשוטה, ומיד קופצים עליו:
אז מה אתה מציע?
וזה בדיוק הטריק.

במקום שהשלטון יסביר מה התוכנית שלו, דורשים ממי ששואל שאלות להציג תוכנית חלופית מלאה.
במקום שהממשלה תצדיק את המדיניות שלה, מי שמבקר אותה נדרש פתאום להגיש עבודת מטה.

נפל לי האסימון השבוע כששאלתי שאלה פשוטה:
מה האסטרטגיה שלנו מול חיזבאללה?
למה אנחנו שוב מדברים על רצועת ביטחון, כאילו הפעם זה ייגמר אחרת?
ומיד באה התשובה המוכרת:
אז מה אתה מציע?

אז הנה מה שאני מציע:
קודם כל, לשאול את מי שמקבל החלטות מה הוא עושה לעזאזל.
כי אני לא זה שאמור לספק פתרונות למדינה.
ואני גם לא מוכן יותר להשתתף במשחק הזה, שבו במשך שנים מסרבים לנהל דיון אמיתי, ואז כשהכול מתפוצץ דורשים תשובות דווקא ממי שהתריע.

וזה דפוס. לא אירוע חד פעמי.
ב-2018 היה הסכם גרעין עם איראן. לא מושלם, אבל כזה שקנה זמן והקפיא את תחום ההעשרה לחמש עשרה שנה.
גנבנו את ארכיון הגרעין, והיו בידינו הוכחות דרמטיות שאיראן בנתה נשק גרעיני.
ביבי וטראמפ החליטו לצאת מההסכם.
אפשר להתווכח על זה.
אבל הם יצאו בלי אלטרנטיבה.
הייתי בחדר. שאלתי בזמן אמת: מה התוכנית?
גלגולי עיניים.
טראמפ החליט, וזהו.
אמרנו: בואו ננצל את ההישג המודיעיני הזה כדי ללחוץ על הארכת ההסכם בלי מגבלת זמן.
לא התקבל. יצאנו והיום האיראנים עם אורניום שמספיק ל-11 פצצות.

אותו דפוס בעזה.
במשך יותר מעשור היה ברור שמדיניות הסבבים, ההכלה והכסף הקטארי תתפוצץ לנו בפרצוף.
אבל כל מי שאמר את זה בזמן אמת שמע מיד: אז מה האלטרנטיבה? הרשות המושחתת?
כאילו שהיעדר חלופה מושלמת הוא טיעון בעד המשך טירוף מוחלט.
כאילו שמותר לבנות מפלצת, כל עוד למבקר אין מצגת מסודרת עם לוגו.
ואז הגיע 7 באוקטובר.

אבל זה לא נגמר שם.
יצאנו למלחמה מוצדקת בעזה.
וכבר מהחודש הראשון אנשים שאלו:
מי ישלוט שם ביום שאחרי?
סירבו לנהל את הדיון.
ומה קיבלנו?
חמאס שמשתקם שוב, בין היתר על כסף קטארי.

אותו דפוס באיראן עכשיו.
חייבים להכות באויב. חייבים לפגוע בו קשה.
בסדר. ואז מה?
מה התוכניות לשמור את הורמוז פתוח? מה אנחנו רוצים שיקרה באיראן ביום שאחרי?
מה יקרה עם האורניום?
איך מוודאים שלא נקבל משטר אפילו יותר קיצוני, שדוהר לפצצה?
צרצרים.
כי קל מאוד למכור פנטזיות על הפלת משטר.
הרבה יותר קשה להראות איך מבטיחים תוצאה טובה יותר.

ועכשיו שוב לבנון.
הצפון חוטף.
ושוב מדברים על עוד סיבוב.
ושוב אותה שאלה פשוטה: מה האסטרטגיה?

אז לא, אני לא קונה יותר את ההיפוך הזה.
אני לא זה שצריך להחזיק תוכנית מגירה לכל זירה, בזמן שהאיש שמחזיק בשלטון כבר כמעט עשרים שנה פטור אפילו מלתת תשובה אחת.
יש פה אדם אחד שמקבל את ההחלטות.
אדם אחד שמנהל את המדיניות.
אדם אחד שבוחר פעם אחר פעם לא לחשוב עד הסוף, לא לבנות חלופות, ולא לנהל דיון אמיתי על היום שאחרי.

ואז, כשהמציאות מתפוצצת, הוא משאיר את כולנו להתווכח עם מי ששאל שאלות במקום עם מי שקיבל החלטות.
אז תחסכו לי.
את השאלות צריך להפנות אליו.
לא אליי.
אני לא קובע שום דבר.
יש אחד שמחליט.
והוא שם עליכם כזה זין, שאפילו שאלות מעיתונאים הוא לא מוכן לקחת.

וזה לא נגמר רק בביטחון.
אותו דפוס קיים גם בחרדים, גם בחינוך, גם ביוקר המחיה, גם ביחסים עם ארה"ב, גם בפלסטינים.
לא בונים עתיד.
דוחים הכרעות.
קונים זמן.
ואת הזמן הזה לא משקיעים בבניית חלופות, אלא בשרידות פוליטית. ואז, כשזה מתפוצץ, שואלים דווקא אותנו: אז מה אתם מציעים?

שליש מהתינוקות שנולדים בישראל הם חרדים, ואין למדינה אסטרטגיה אמיתית לשילוב, לפריון ולצמיחה.
מערכת החינוך מידרדרת, ואין אסטרטגיה אמיתית לשימור היתרון האנושי שלנו.
יוקר המחיה חונק, ואין אסטרטגיה.
התמיכה בישראל בציבור האמריקאי הרחב נשחקת, ואין אסטרטגיה.
הפלסטינים לא נעלמים, הטרור היהודי בשטחים משתולל, ואין אסטרטגיה.

יש רק ניהול שיח.
יש רק הדלקת וכיבוי שריפות.
התעלמות מבעיות יסוד.
פירור החוסן.
עוד סבב של מילואים, ועוד סיסמה, ועוד דחייה.

ואז לעמוד במסיבת עיתונאים ולהפריח שקרים בקול בריטון, שכבר ברור לכולם שאין מאחוריהם כלום.

אז מה האלטרנטיבה? הנה מה שאני מציע:
להשתמש בזמן שאנחנו קונים כדי לטפח חלופות, לא כדי לממן את האויב.
להעמיק את היתרון האיכותי שלנו.
לבנות מנועי צמיחה.
לחזק חינוך, תשתיות וכלכלה.
להפוך את התמיכה בישראל בעולם לפחות מקטבת ויותר עמידה.
לבנות מיצוב אסטרטגי שמייצר הזדמנויות במקום לרדוף אחרי אסונות.
לדעת לסיים מלחמות, לא רק להתחיל אותן.

נשמע לכם כללי מדי? תתמודדו.
ככה מתחילים.
לא זבנג וגמרנו, אלא בניין כוח, חלופות, ועבודה של שנים.
התוצאות יגיעו.
הצעד הראשון הוא להחליף הנהגה.

[אביחי שלי - Avihai Shelli @avihai_shelli]

בכיתה ט', חילקו אותנו בתיכון למגמות. היו לנו מגמות פיזיקה וביולוגיה שפחות דיברו אליי, אבל כן רציתי מאד להיות במגמת מדעי המחשב של המורה שמעון סולטן האגדי.
לא ידעתי איך הוא יקבל את זה שעיוור רוצה ללמוד אצלו, אז פשוט הלכתי אליו ושאלתי אותו ישירות.
הוא השיב לי, "בשביל ללמוד איתי אני לא צריך ראייה, אני צריך את הראש והרצינות שלך". התחייבתי לו לזה ונכנסתי למגמה.
השנה הראשונה אצלו הייתה לי קטסטרופה. מהר מאד איבדתי את הכיתה, נכשלתי טוטלית בכל המבחנים, והייתי מדוכא ומרוסק לגמרי מכישלון ואכזבה.
זה לא נעלם מעיני המורה שלי, ובסוף השנה הוא קרא לי והציע הצעה שלא יכולתי לסרב לה: "אם אתה רציני ומוכן לקרוע את עצמך, בוא תלמד איתי כל יום במהלך חופשת הקיץ הקרובה, נשלים לך את כל החומר של השנה שעברה, וגם נתקדם כבר בחומר של השנה הבאה כדי שתבין מה הולך בכיתה. ככה תקדים את שאר התלמידים ותישאר תמיד בקצב שלנו ולא תאבד אותנו."
הסכמתי מיד והתחלנו לעבוד. הוא לימד אותי 3 שעות כל יום, בלי לקחת אגורה. הוא גם עמד במילה שלו וקרע לי את הצורה עם תרגילים ושיעורי בית.
לא הייתה לי חופשת קיץ אותה שנה.
אבל משם כבר עשיתי חיל אצלו וסיימתי את הבגרות במדעי המחשב בהצטיינות (94!) בזכותו.
המורה היה כל כך גאה ומאושר ואמר לי, "אני לא סתם אמרתי לך בהתחלה שאני לא צריך את הראייה שלך, אלא את הראש והרצינות שלך. אתה נכשלת בתחילת הדרך כי לא קיבלת את המעטפת המתאימה. ראש ויכולת אני ראיתי וזיהיתי עוד מההתחלה שיש לך ולא חייבים לראות בשביל להצליח."

השבת נקרא בפרשת חול המועד פסח, שמשה מבקש מאלוהים להמשיך וללוות את בני ישראל למרות חטא העגל החמור שהם עשו, אבל גם מתעקש לראות את אלוהים בגלוי ושיבטיח לו את זה פנים אל פנים. בתגובה אלוהים מסכים שמשה יראה אותו רק באופן חלקי, דרך ענן, ולא ראייה מלאה. אבל כפיצוי משה מקבל גם את הדבר הכי טוב שיש: את י"ג מידות הרחמים אשר עומדות בלב ליבה של היהדות.
אז מסתבר שלא צריך לראות הכול כדי לקבל ולהגיע להכי טוב שיש. כמו המורה שלי שלא חיפש בהכרח את הראייה שלי כדי שאצליח אצלו.
לפעמים דווקא מתוך ראייה חלקית ופגומה, מגלים ומגיעים לדבר האמיתי והשלם באמת.
שבת שלום וחג שמח

[Gil Solomon @Soloph0ne]

קוראות לה רותם דבש ויש לה כמעט 30K עוקבותים באינסטוש. איזה אומץ מטורף צריך להיות לבחורה בגילה כדי לשתף כזה טקסט. מעריץ.

[Amit Tomer | עמית תומר @amit1tomer]

פרסום: התקציבים לתנועות הנוער ולשנת שירות בדרך לקיצוץ חד. בזמן שלארגוני נוער, שרובם חרדים? דווקא ארגנו תוספת.

בזמן מלחמה, כשרק החינוך הבלתי פורמלי פועל.
הממשלה מתכננת קיצוץ של עשרות מיליונים בתקציב שלו.
שלפי גורמים בתנועות הנוער "יוביל לסגירת סניפים, בעיקר בפריפריה".

שרשור🧵

[יניב רוזנאי Yaniv Roznai @roznaiy]

ביוני 2023 ביקר בישראל פרופ׳ וויצ׳ק סדורסקי, מומחה עולמי בפופוליזם וקריסת דמוקרטיות. הוא תיאר 10 מהלכים של ממשלות פופוליסטיות-אוטוקרטיות:
1. הצגת האופוזיציה כבלתי-נאמנה.
2. התקפת עצמאות בתי המשפט.
3. החלשת התקשורת הפרטית.
4. השתלטות על התקשורת הציבורית.
5. הפחדת ארגוני החברה האזרחית ויצירת ארגונים מטעם השלטון.
6. פוליטיזציה של השירות הציבור, המשטרה, ושירותי הביטחון על ידי מינוי מקורבים בלתי כשירים.
7. חלוקת שלל לתומכי המפלגה.
8. צמצום חופש ההתארגנות, הביטוי וההפגנה.
9. פגיעה בועדות ומנגנוני הבחירות התחרותיות.
10. מדיניות ורטוריקה של משילות אל מול מוסדות על-לאומיים.

צפו בראיון הקצר שקיימתי איתו ביאללה תקווה @YallaTikva, ושתפו!

ושכל אחד יחשוב על המצב בישראל כיום.

[oreses @oreses]

@michael_mils @kaisos1987 תודה על הבאת הקול הזה. ניתוח מעניין, מעמיק וחשוב.
מדהים לחשוב שיש בינינו כאלה שנוהרים לפעול כמו ארגוני הטרור שהם אויבינו ולא מבינים שכוחנו לאורך כל השנים היה מבוסס על עקרונות הדמוקרטיה הליברלית, הפרדת רשויות, ביקורת שיפוטית וביקורת בכלל.
קשה לראות איך הממשלה הנוכחית מנסה לפרק הכל

[oreses @oreses]

@mogo2009 טוב שלך!
מרחב תיכון חדש!