אמל''ק
אנחנו יוצאים לגיוס המונים כדי לאפשר לעבודה המרובה על חוברות שירה עמי ותורות הרב מנחם להמשיך. קמפיין מאצ'ינג מתחיל היום,
כנסו לתרום והפיצו גם אתם.
תודה על השותפות בדרך המופלאה הזו
https://t.co/rRRnUoAcgW
וככה היה בהרבה תחומים. למשל בתחום הפוליטי פעם אחת ראה את אחד התלמידים בישיבה מסתובב עם חולצה שכתוב עליה "אין ערבים אין פיגועים" והוא פנה אליו לפני כולם ואמר לו – מה לעשות שיש ערבים ! מה לעשות שיש! וחזר ואמר לנו הרבה פעמים שהבסיס לכל התפיסה הפוליטית שלו היא בכך שבניגוד למחשבות ש>>
כולנו התפללנו יחד, הרבה שערים למקום. כל זה מתקשר לעניין של כתר, בכתר יש הרבה סוגים שונים של אבנים טובות. לא כיפה קטנה שמבטאת זרם אחד. אולי זה ההבדל בין הכיפה הסרוגה הישנה לבין המודרניות שעשויות עם כל מיני צבעים מגוונים.
אנו מכירים בהלכה את כוחה של תפילתה הציבור, אך הזוהר מסביר את העניין – תפילת הציבור מלאה בגוונים שונים, יש אדם אחד שהוא בעל חסד ואדם שהוא בעל דין, יש מישהו ששייך לנצח ויש מישהו ששייך להוד. השילוב של כולם יוצר איזו תפארת נפלאה. בזוהר יש ריבוי מידות, שפע גוונים, הרבה שערים למקום.
עמד נציג של הרב הירש שהיה קיצוני יותר מנטורי קרטא והוא נסע לתמוך בפלסטינאים שישלטו עלינו. היה עוד יהודי ספרדי שנסע בכלל לדרום אמריקה כדי לרדת מהארץ. כולנו היינו תקועים שם במטוס והזדקננו לעשות מניין יחד, אני בקשתי דווקא מהרב כהנא להיות השליח ציבור כי הוא בן של יהודי חשוב שנרצח.
יום כיפור היא קתרזיס. ההצגה של עבודת כהן גדול ביום כיפור מביאה לידי קתרזיס. התיאטרון מביא לידי כפרה. פעם הצעתי לתרגם את המילה תיאטרון, במילה בית מקדש. עקדת יצחק היא מעמד ייסוד המקדש. יכול להיות שכל העקדה הייתה רק הצגה, והראיה היא שיצחק לא מת בסוף. בית המקדש הוא המקום שבו הא🐏 🔽
לקשר עם בן-זוגו, הוא סגור בתוך קליפתו. אין הוא מגלה את אנושיותו. האם אפשר לומר משהו דומה על דת ישראל? האם היא תחשוף את אנושיותה מתוך הקשר עם דת האסלאם?
מהי התורה על רגל אחת? הלל הסביר: "ואהבת לרעך כמוך". והבנתי ממורי ורבי: די לכך שאתה נפתח לאהבה של חבר אחד וזה קרה לך: השתחררת מכוח הכובד של העולם שבו אתה מרכז העולם. מו"ר הרב משה לוינגר אומר על פי היידיש: כוח הכובד = כוחו של הכבוד האישי.
אדם דתי מישראל עשוי לחוש שהוא חייב לפעול למען הידברות של דת ישראל עם דת האסלאם, כדי לעודד פתיחת פתח בקליפה הקשה המקיפה את דתו. כידוע אמרו חז"ל שהאדם נקרא בשם אדם רק אחרי נישואיו. אפשר להסביר, שלפני שהאדם נפתח
אתם יודעים, יש לנו אהבת ישראל ואנחנו אוהבים גם את הצברים, אבל הצבר הוא זה ששקוע בעבדות, שקוע בעשייה. הציונים ראו כאידיאל שלהם, אדם שאין סוף לעשייה שלו. כמו שנאמר על הגויים שאין להם שבת, ‘לא ישבותו‘, כל הזמן עושים ועושים. המתנה שהקב"ה נתן לאברהם בברית בין הבתרים היא הגלות.
הדבר שאני הכי מודה לאבי ז"ל זה שהוא נתן לי את ההרגשה שאני לא צבר. תמיד היה אומר, אנחנו לא מפה, אנחנו לא מארץ ישראל. אני (שנולדתי פה) הייתי כמובן מתווכח איתו ואומר שאנחנו כן מכאן, אבל אבא שלי ז"ל היה אומר, אנחנו לא מפה.
הוא נמצא שם בירושלים, והוא אומר לה 'מה את מדברת, אני עם החסידים כאן. בטח שטוב לי'.
זה האבטיפוס של החבורה החסידית. שהיא מלאה באהבה.
נכון, לפעמים האהבה מתגלה בזה שמרביצים לחסידים השניים, אבל כבר אמרו: בלי קנאה אין אהבה
'כמו שהייתם בחיי באהבה, תמשיכו להיות באהבה' (מתוך צוואת רשב"י ב'אידרא')
הזוהר הוא האבטיפוס של החבורה החסידית, של 'אנ"ש', אנשי שלומנו. כמובן שיש לעניין הזה גם ביטויים שליליים. אבל כך או אחרת, זה יסוד מאוד חזק בעולם של החסידים. אני זוכר פעם, כשגרתי אצל
הרב צבי יהודה, יצאתי החוצה לדבר בטלפון הציבורי. ממש על ידנו, ברחוב עובדיה, היה במשך הרבה שנים בית מדרש של גור. עמד שם לידי חסיד אחד דיבר עם אשתו בטלפון הציבורי. ממה שממעתי הבנתי שהיא כנראה שאלה אותו אם טוב לו שם. הוא עזב את הבית, הוא לא בבית
🟣גדולה מידיי לטעמי. הרגשתי את זה, שיותר מדי דיברנו, לא קראנו את ר' נחמן. כי לדבר זאת פעולה גברית, זאת פעולה צברית. יש לי מה לומר, אני מדבר. בעצם כפי שאמרתי הרבה פעמים - המושג ללמד ר' נחמן הוא פרדוקסלי.
🟣כשהייתי בצבא (הייתי ציוני פעם, אני עד היום ציוני)- היינו שרים: 'לא נורא, נתגבר, עוד הכול עוד הכול יסתדר'. יש קשיים, 'מסביב יהום הסער, אך ראשנו לא יישח. אנו אנו..' 'אנוכי אנוכי'. זה לאו דווקא אגואיזם, כי ה'נתגבר' הזה יש בו צד אידיאליסטי, אבל יש בו גם צד של אמון של האדם בעצמו
🟣איפה נמצא הכדור הסגול הזה. אצל ר' נחמן במרכז של האדם יש חלל. ליבי חלל בקרבי. התפיסה של הצבר היא תפיסה גברית. התפיסה של ר' נחמן היא תפיסה נקבית. נקב. במרכז הגוף נמצא הרחם, החלל, וזה מה שמקודם הוא דיבר. בתוך החלל נולד העובר.זה מה שדיברנו באריכות עצומה בשבועיים האחרונים, אריכות