Raz Caro

אין לי ארץ אחרת

[אמיר שפרלינג @ShperlingAmir]

בין סרטון המשקפיים הוורודים מנווה אטיב רגע לפני השבעה באוקטובר, לבין החיוכים הנוצצים של נתניהו ומירי רגב בנתב״ג עשרים וארבע שעות לפני השביתה הגדולה, עובר קו ישיר אחד.

זו אותה שיטת ממשל בדיוק: עומדים זחוחים מול המצלמות, לוגמים קפה, מגהצים חליפות, מסבירים לציבור במבט יציב ומלא ביטחון שהכל דופק כמו שעון שוויצרי, ומבטלים בהינף יד מזלזל כל מי שמעז לטעון שהאדמה מתחת לרגליים כבר רועדת.

התפיסה פשוטה, שחצנית וקטלנית להחריד: המציאות היא בסך הכל תפאורה מתחלפת, ואם רק נתעלם מהאזהרות ונגזור סרט דמיוני מול הפריים הנכון, היקום כולו יחויב על פי חוק להסתדר בהתאם.

אלא שהמציאות, מתברר פעם אחר פעם, לא עוקבת אחרי הטיקטוק של השרה ושל ראש הממשלה.

יממה אחת בלבד אחרי מופע היח״צ המהודק, טפיחות השכם לעובדים וההצהרות החגיגיות על שיאי כל הזמנים, מאה אלף ישראלים גילו שטרמינל 3 הפך לסיר לחץ מבעבע של משפחות שנתקעו בלי לדעת מתי יראו שוב שמיים.

וכשהמערכת כולה קרסה לתוך עצמה ברגע שאיזה עסקן הוריד את השאלטר, הפתרון הלאומי של הממשלה לא היה לשלוח מנהלים, לפתוח עמדות או לתת תשובות אמיתיות, אלא לפזר באולם הדחוס שחקנים באף אדום שינפחו לילדים מותשים בלוני נקניקייה. כי במקום שבו אין טיפה של ניהול, תמיד אפשר לעשות קרקס.

מה שקרה בנמל התעופה אינו תקלה מקרית של סבלים עייפים ביום חם. זה המיקרוקוסמוס המושלם של התרבות הניהולית שצמחה פה: פוליטיקה של פריימריז, ג׳ובים ועסקאות שקטות.

במשך שנים מטפחים מערכת שבה התכונה היחידה שנדרשת משר אינה היכולת לתכנן תשתיות, להחזיק מערך חירום מתפקד או לפתור מצוקת כוח אדם, אלא היכולת לסגור דילים עם ראשי ועדים שמחזיקים אלפי מתפקדים בכיס. כשהכל מתפוצץ. והכל תמיד מתפוצץ כשהתחזוקה היחידה היא סרטוני רשת, המערכת מפעילה מיד את נוהל ההתנערות מאחריות.

בתוך שלוש שעות השותף הפוליטי החם הופך ל״בריון״, השרה דורשת צווים משפטיים, וראש הממשלה ממהר לדרוש הדחות. הקרדיט על ההצלחה שייך תמיד להנהגה, אבל הכישלון שייך לפקידים, לשמאל, לוועד, לטייסים או לתצפיתניות.

המנהיגים לעולם אינם מנהלים; הם רק פרשנים זועמים שנקלעו במקרה לזירה ומביעים תרעומת עמוקה מול המצלמות.

הקו בין מסוע המזוודות המשותק לבין המחדל ההוא מבעית בדיוק בגלל הדמיון המבני. ברור שאין מה להשוות בין ביטול חופשה שנתית ביוון לבין שכול, טבח וחורבן לאומי. הממדים שונים לגמרי. אבל הדי-אן-אי זהה לחלוטין: אותה השתקת נורות אזהרה כי הן מקלקלות את האווירה, אותה העדפת חנפנים חסרי כישורים על פני אנשי מקצוע, ואותו ניתוק טוטאלי בין השלטון לאזרחים שנושאים במחיר.

השרה כבר בטרקלין ה-VIP בדרך למרוקו, השיירה חותכת פקקים עם צ׳קלקות מהבהבות, ובטרמינל החנוק עומד אזרח שחזר מחצי שנה במילואים, שילם מיסים מופקעים וקנה כרטיס כדי לתת למשפחה שלו שבוע של שפיות. הוא עומד שעות בתוך צעקות, מנקה במגבון במבה מעוכה מהחולצה של הילד, ומקבל ליד בלון בצורת פודל מליצן מזיע.

הוא מביט בכלבלב מגומי, מביט בלוח הטיסות האדום והמכובה, ומבין שהאנשים שנעלו לו את השער עוד מעט יעלו לאולפן, בפנים חמורות וחיוך מתוחזק, כדי לשאול בשיא התמימות מי לעזאזל כיבה כאן את האור.

[בני רבינוביץ @benirabin]

זה לא ענק.
זה ענק שבענקים.
אינשאללה. אמן וכן יהי רצון.

[Raz Caro @raz_caro]

@Mistaclim יאיר גולן צדק

[Raz Caro @raz_caro]

@ArbelPatootie אגרוף בבטן. יאיר גולן צודק וצדק

[Raz Caro @raz_caro]

@bar_peleg @TlyZr @JoshBreiner אלופים !!

[Raz Caro @raz_caro]

@HolySmokexxxx @WrJcUHjFKLZANR9 ליברמן זה ביבי בתחפושת

[Raz Caro @raz_caro]

@Nifla_Po יצא לפנסיה בלי חברים

[Raz Caro @raz_caro]

@MatanAlcalay @C_O_T_Y_M_C תענוג

[הדמוקרטים @DemocratsIL]

464 ימים עברו מאז שאוריך הודה שקיבל כסף מקטאר.

נתניהו עדיין לא פיטר אותו.
אנחנו נמשיך לספור

[HolySmoke💨 @HolySmokexxxx]

פוסט של אורלי מרים בראשי זמיר. תעזרו לשמח לוחמים פצועים ואם אין לכם כלי נגינה לתרומה תעשו טובה ותשתפו את הציוץ 🫡🫡💜💜🫡🫡

�🎸🎺 כלי נגינה שמחכה בבית יכול לשמח ולחזק לוחם או פצוע 🎶❤️

שמי אור-לי, ואני עובדת בבית החולים סורוקה.
מאז מבצע עמוד ענן אני מלווה ועוזרת לפצועים ולבני משפחותיהם במגוון בקשות וצרכים.

לאחרונה פנו אליי פצועים ולוחמים בבקשה מרגשת במיוחד – לעזור להם להשיג כלי נגינה.

לשם כך חברתי למיזם “צ׳לו 3/4”, שמסייע בשיפוץ, תיקון וכיוון כלי הנגינה שאני אוספת. לאחר שהכלים מקבלים טיפול ואהבה, הם מועברים ללוחמים ולפצועים שזקוקים להם. 🎶

אני מחפשת תרומות של כלי נגינה מכל הסוגים ומכל רחבי הארץ – גיטרות, קלידים, כלי נשיפה, כלי קשת, כלי הקשה וכל כלי נגינה שאולי כבר אינו בשימוש אצלכם ויכול לקבל חיים חדשים בידיים אחרות.

גם אם הכלי זקוק לתיקון או לכיוון – אל תוותרו עליו. ייתכן שהוא בדיוק הכלי שמישהו מחכה לו.

📍 התרומות יכולות להגיע מכל הארץ – אני אדאג לחבור אליכם ולנסות לתאם את האיסוף.

📞 לפרטים ולתרומת כלי נגינה:
אור-לי – 052-288-0220

אשמח מאוד אם תשתפו את ההודעה ותעזרו לנו להגיע לכמה שיותר אנשים.
לפעמים כלי ששוכב בבית ללא שימוש יכול להפוך למקור של נחמה, שמחה וכוח עבור מישהו אחר. ❤️🎵

[Raz Caro @raz_caro]

@shaulig @C14_news טוב נו. שתיהן אשכנזיות עם משקפיים

[הדמוקרטים @DemocratsIL]

461 ימים עברו מאז שאוריך הודה שקיבל כסף מקטאר.

נתניהו עדיין לא פיטר אותו.
אנחנו נמשיך לספור

[Raz Caro @raz_caro]

@ShakedAmiram צודק. וכמה שהיית חסר בפודקאסט של one ביחוד ששומעים את נמני הטרחן והמשעמם

[Raz Caro @raz_caro]

@itaythegever לגמרי. ובסוף עוד איבוד שלו שכמעט גרם לשער. הכי טוב במכבי זה אסנטה.

[محمود💙מחמוד💙mahmud💙 @Mahamed45049766]

לילה. נתקעה בכביש. פיצוץ צמיג. חושך מצריים בכביש 89. עוצר לידה רכב ויוצאים שני בחורים ואומרים לה במבטא ערבי שהם ראו מה קרה לה ורוצים לעזור לה. מפחיד. חשבה שהם רוצים לשדוד אותה. ב 5 דקות החליפו לה גלגל והכל תקין.
ביקשה שמות ולצלם אותם. הסכימו לתמונה ושם של ראיד נעים.
אחלה ראיד♥️

[Jon Polin ג'ון פולין @JonPolin20]

בנושא הזה אני לא אוותר. בכל פעם שאחד מחברי הממשלה הזאת לוקח קרדיט על החזרת כל החטופים הביתה, זה כמו לחפור בפצע פתוח. די!
אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב: החזרת 46 גופות של אנשים שנכנסו לשבי בחיים וחזרו בשקיות אינה דבר שראוי לקבל עליו קרדיט. 46 הנשמות הקדושות הללו הן 46 אותות של בושה. לגבי חטופים שהוחזקו 300/400/500+ ימים בשבי, בהמתנה שיחזירו אותם הביתה - רק הם יכולים להחליט אם לממשלה הזאת מגיע קרדיט על החזרתם.

On this issue I will not give up. It is digging into an open wound every time a member of this government takes credit for bringing home all the hostages. STOP!
I've said before and I'll say again: bringing home 46 bodies who went into captivity alive and came home in bags is not worthy of credit. These 46 holy souls are 46 badges of shame. As for the hostages who were held for 300/400/500+ days in captivity waiting to be brought home, only they can decide whether this government deserves credit for their return.

[Raz Caro @raz_caro]

@AlroyTom יאיר גולן צדק

[Raz Caro @raz_caro]

@avi07325462 @Oferyaaran איזו פרסומת לפיקנטו !!

[yayafink (יאיא פינק) @yayafink]

מוצאים את אולגה.

אולגה צ'באן בת ה-14 מיוקנעם, נראתה בפעם האחרונה אתמול בסביבת עזריאלי בתל אביב.

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור.
אם מישהו ראה/שמע/יודע משהו, אנא צרו קשר עם המשטרה.

בואו נעזור לאולגה לחזור הביתה.

[🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱 @klaiman14]

תקדישו רגע לשרון בן צבי, מתנדבת 14 שנה במיון ברמב״ם ומתארת בפוסט בפייסבוק את התחושות שלה ⬇️

״כועסת, כואבת ומתקוממת.

השעה 3:50 בלילה ( או בוקר)
ואין לי דרך אחת לנסח את אוסף הרגשות המדירות את שנתי כרגע.

מאז שקראתי את הפוסט שרץ ברשת על האירוע ברמב”ם ובעיקר מאז שראיתי באיזו מהירות הוא מופץ וכמה מהר נחרץ דינם של אנשי צוות רפואי רק משום שהם ערבים, אני פשוט לא מצליחה להישאר אדישה.

אתחיל את דברי באיחולי החלמה מלאה לחיילנו כי אין חשוב מזה, ואומר שהדברים צריכים להבדק לעומק ואם היתה התנהלות לא ראויה צריך לטפל בחומרה זה ברור.
ואחרי שאמרתי את זה אוסיף ואגיד-

14 שנה אני במיון שיבא, כמתנדבת.

14 שנה בהן שבוע אחרי שבוע שאני נמצאת לצד צוות שמורכב מיהודים וערבים, רופאים ורופאות, אחים ואחיות, אנשי צוות מכל דת ומכל מגזר.

ולאורך כל השנים הללו-בהן הייתי באין ספור פעמים כצופה מהצד ברגעים אמיתיים של הצלת חיים,
מעולם, אבל מעולם לא חוויתי קמצוץ מהטענות שמופצות כרגע ברשתות.

הייתי איתם במשך כל השנים הללו
והייתי שם איתם גם בבוקר הארור של ה־7 באוקטובר
ואחר כך ברצף יום יומי כמעט לאורך המלחמה הארורה הזאת.

ראיתי אותם ברגעים שאי אפשר לשכוח,
ראיתי יהודים וערבים עומדים כתף אל כתף, עומדים על הרגליים במשך שעות ארוכות, נלחמים יחד על חייו של כל מי שנכנס בדלת,
בלי לשאול מאיפה הוא,
בלי לבדוק למי הוא מתפלל,
בלי לברר מה הדעות שלו
ובטח בלי לחשוב אם הדם שלו יהודי או ערבי.
כי בחדר טראומה ובמיון בכלל יש רק דבר אחד:
חיים שצריך להציל.

וכן, ב־7 באוקטובר ההתגייסות של הצוות הייתה מטורפת
אבל מי שמכיר את המקום הזה יודע משהו חשוב יותר:
היא לא הייתה יוצאת דופן.

זו שיבא
אלו הערכים,
זו ורק זו ההנחייה מלמעלה,
זוהי שבועת הרופא
וזו הרפואה הישראלית שאני מכירה, אין אופציה אחרת!!!!
ואני גם מאמינה בכל ליבי שכך נראים גם בתי החולים האחרים בישראל.

אני לא יודעת מה בדיוק קרה ברמב”ם באותו לילה
ואם משפחה של לוחם פצוע מעלה טענות קשות, חובה (!) לבדוק אותן, עד האחרונה שבהן.
ואם הייתה התנהלות לא ראויה, צריך לטפל בה בחומרה.

אבל לבדוק עובדות זה דבר אחד,
להפוך את העובדה שאנשי הצוות במשמרת היו ערבים לחשד בפני עצמו, זה כבר דבר אחר לגמרי.

וכן, אני מכירה את ה״אנשים האלה״
הייתי באין סוף סיטואציות בהן הרופא ״הערבי״ נלחם על חייל פצוע, והאחות הערבייה לא זזה מהמיטה וטיפלה במסירות אין קץ,
אני מכירה את הצוותים שלנו ויודעת שבאותם רגעים הם פשוט מתפקדים כצוות- יחידה אחת עם רק מטרה אחת בלי קשר לאיזו אמא ילדה אותם.

ואני יודעת גם משהו נוסף מתוך מספיק שנים במיון:
משפחות מתבקשות לצאת החוצה בזמן טיפול אקוטי!!! יש לזה כל כך הרבה סיבות.
כן, הדלתות נסגרות לגמרי
וכן, אין נכנס ואין יוצא, וכן יש לצוות סמכות מלאה להקפיד על הנוהל הזה,
וכן, לפעמים מטופל שמבקש מים לא יכול לקבל מים- גם אם הןא ממש מתחנן, דווקא משום שמנסים לשמור עליו.
זה הנוהל בזמן טיפול וזה מציל חיים.

אפשר וצריך לבדוק אם במקרה הזה הדברים נעשו לא נכון, אבל אסור לקחת נהלים רפואיים, פחד נורא של משפחה, סערת רגשות וטענות שעדיין צריכות להיבדק, ולחבר מהם במהירות סיפור שבו המוצא של אנשי הצוות הופך לראיה נגדם.

זה מסוכן,
זה לא הוגן
ובעיניי זה גם עושה עוול נורא לאלפי אנשי רפואה ערבים שבמשך כל המלחמה הזאת עמדו ועומדים עדיין לצד עמיתיהם היהודים ומצילים חיים של ישראלים באשר הם, של חיילים ושל אזרחים.

14 שנה שאני חוזרת למיון הזה מדי שבוע לא כי קל לי להיות שם, יש ימים שאני חוזרת הביתה עם תמונות שלא עוזבות אותי ולא יעזבו לעולם,
אבל אני חוזרת לשם בדיוק בגלל האנשים הללו,
בגלל הערכים, בגלל הרגעים שבהם בתוך מדינה שסועה, בתוך מלחמה, בתוך כל הרעש והשנאה שבחוץ, אני נכנסת דרך דלתות המיון ורואה משהו אחר.

רואה יהודים וערבים שעובדים יחד,
סומכים זה על זה
ונלחמים יחד על הדבר הכי בסיסי והכי קדוש שיש-
על החיים.

אז כן, תבדקו את מה שקרה ברמב”ם, תבדקו לעומק,
אל תטייחו דבר.

אבל עד שיתבררו כל העובדות, אל תהפכו ציבור שלם לחשוד.

ואני, אחרי 14 שנה שם, לא אתן לפוסט אחד למחוק את האמת הזאת, להיפך
אני אשגרר את האמת שאני מכירה לכל מי שיבקש כי כואב לי ומכעיס אותי לקרוא את הדברים הללו ואת הסחף הבלתי נשלט שזה מייצר.
חשוב שהדברים יבדקו אבל חשוב לא פחות לומר את האמת שאני חווה ומכירה.
זהו.
התמונה היא מה-7 לאוקטובר
רגעים לפני שהגיעו הפצועים הראשונים,
רגעים בהם עמד כל הצוות יהודים וערבים כאחד ערוכים ומוכנים,
רגע לפני נחיתת המסוקים הראשונים,
רגע שאחריו התחילו כולם יחד להציל חיים, בחדרי הטראומה הסמוכים.״