@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה ת2: גם במערכת המדברית, הקב"ה נוהג עם האומה על פי הכלל "בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו". כך, לדוגמה, רצינו ��שלוח מרגלים, וקבלנו את זה. לא ייפלא מהקב"ה לקבוע את הכל, אולם לא כך הוא מנהיג את העולם, אלא נתן ביד בני אדם יכולת השפעה ענקית עליו.
@israelconnect@azariarachel@zpyarom @הפרשה ת1: כשמשהו לא הולך - אנחנו אף פעם לא יודעים האם המסקנה היא שצריך לנסות חזק יותר, או שזו ראיה שצריך לוותר. וטבעו של האדם שהוא מניח ש"יהיה בסדר" ו"יימצא פיתרון", והוא מעדיף את זה על פני וויתור ונסיגה לאחור, שהם בוודאי כישלון.
@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה ת3: אני מבין שאלה ראשי פר��ים בלבד. זו המשמעות של מה שהרמב"ן כותב בפרשה שלנו: "... וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה,", כלומר: התביעות הן הרבה יותר רחבות. המצוות המפורשות הן כותרות בלבד.
@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה ת2: זה באמת אחד הדברים המופלאים בתורה. קדושה אינה רק בית מקדש, קורבנות, קדושת המועדים וכדו', אלא באה לידי ביטוי גם בהתנהגות המוסרית, בעשיית חסד, בישרות, וכדו'. קדושת ההתנהגות המוסרית ומלאת האמפתיה כלפי בני אדם אחרים.
@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה ת1: מצוות הנתינה מיועדות לשתי כתובות: ראשונה בהן היא חינוכו של הנותן. כאן אין מדובר במס, אלא בהוצאת האדם מהבועה של עצמו ופתיחת עצמו לזולת. שניה בהן היא מעין מס חברתי, שמטיל אחריות על הזוכים לקצור את תבואתם לשתף בו אחרים הזקוקים לכך.
@syaccoby@NWengrov@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה בשל שנה תשובה אחרת. נראה לי כי השנה אתבונן על החשיבות העליונה של קיומנו כעם אחד, מול עוצמות השנאה והפילוג הבאים לידי ביטוי בשיח במקומות רבים. עד כמה חשוב כי נזכור את ההתחלה המשותפת, את ברית הגורל, את האפשרות שתהיה בנו גם ברית ייעוד, ועוד ועוד.
@NWengrov@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה ביסודו של דבר תישאל השאלה בסוף ליל הסדר: "במה שונה אדם המסתכל על שנת תשפ"ב-2022 מתוך מודעות לכך שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים מאדם שמתעלם מכך". לאור זה, צריך לבנות את ליל הסדר.
@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה ת2: עיקר הדברים הוא סיפור יציאת מצרים, ועוד יותר - מהי משמעותו להיום. הפסח המצה והמרור הם התשתית שעליו אנו מספרים את הסיפור הגדול הזה.
@zpyarom@liatl13@israelconnect@azariarachel#הפרשה: ואכן, הרבה מצוות שהן זכר ליציאת מצרים נועדו להזכיר לנו את הסולידריות, כגון המצווה המופיעה הכי הרבה פעמים בתורה - היחס לגר: "(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
@liatl13@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה: למרור יש שני פנים. כשהוא לעצמו הוא מר ומכאיב, והוא מזכיר את ההשפעה הרעה של הגלות; כשהוא חלק מכריכה שלמה של פסח מצה ומרור - הוא מגלה שגם החלק הקשה והמכאיב בחיים יוצר בנו בשורת גאולה מיוחדת, שכן נולדים בנו דווקא מכוחו של הכאב עוצמות מיוחדות.
@Idaneretz@israelconnect אור החיים שמות פרק יב:
"...כי כן דרך אוכלי צלי לאכול עמו דבר חד כי בזה יערב לחיך האוכל ויאכל בכל אות נפשו. גם בזה יוכר גודל העריבות כשיקדים לפיו מרורים".
@israelconnect@azariarachel@zpyarom#הפרשה ת1 זה אכן אחד המקומות הבודדים בתורה שטעם המצווה הוא חלק ממנה ("לא יצא ידי חובה"), והו�� גם נפסק להלכה כטעם הרשמי. החשיבות העליונה: המצה כמצע קבלת עבודת ה' באופן מוחלט; המרור לזכרון הקושי במצרים (בהמשך אולי נראה טעם אחר). הפסח - לזכרון הגאולה ממצרים.