@michaelzil אני משתמש ב Shortcut, תוסף ייעודי לאקסל שמשתמש במודלים של קלוד אבל לא רק. פחות או יותר הפסקתי לכתוב באקסל בעצמו ואני משתמש כמעט אך ורק בפרומפטים.
יש עובדה רפואית שלא מדברים עליה מספיק: בערך חודשיים אחרי שאתה עולה על טיסה בכיוון אחד, מפסיק לקפוץ לך העפעף. הגוף קולט שאין יותר אזעקות, אין הפיכות משטריות בהפתעה, ואין שרים שעושים תחרות מי יגיד את המשפט הכי מטורף לפני הצהריים.
השריר הקטן הזה בעין פשוט יוצא לפנסיה. פה, לעומת זאת, לכולנו יש טיק שרוטט בקצב של ״התקווה״. אני שם לב לזה בעיקר בלילות, כשאני עומד לעשן ליד החלון בסלון, מסתכל על תל אביב ותוהה מתי השמיים ייפלו עלינו שוב. והאם זה יקרה לפני או אחרי שאספיק לשתות אספרסו. רגיל, בלי חלב שיבולת שועל. יש גבול למה שאפשר לסבול.
שיהיה ברור: אין בי גרם של כעס עליכם, אלה שעזבו. ההפך. אלוהים עדי שאם סבא שלי היה שומר את הדרכון מפולין של ההורים שלו במקום לעטוף איתו דגים בשוק, אולי גם אני הייתי עכשיו מגדל עציץ בווינה במקום שקיות מתחת לעיניים.
חתכתם למקום שפוי, במרחק בטוח מהטירוף. החיים קצרים, ואם יש לכם הזדמנות לחיות אותם במקום שלא מנסה לייאש אתכם בכל בוקר מחדש אז שיחקתם אותה. ברצינות.
אבל אנחנו נשארנו. שלוש וחצי שנים שאנחנו אוכלים חצץ ומעמידים פנים שזה קראנצ׳י. קרענו את הגרון ברחובות, נחנקנו בצמתים, טבענו בבוץ של עזה ועשינו סבב מילואים רביעי, חמישי, מי בכלל סופר. החזקנו את הקירות של הבית הזה שלא יקרסו לגמרי, גם כשכבר לא נשאר לנו אוויר בריאות. התרגלנו לחיות בתוך פרק של ״מראה שחורה״, רק מרוט יותר ועם ריח חמוץ של פוליטיקה שמסרבת להיגמר.
ובסוף אוקטובר יש פה שוב בחירות. וזה העניין, אנחנו מותשים. הבאנו את האלונקה הזאת עד קו הסיום ממש בשיניים, אבל נגמרו לנו הרגליים. ועכשיו אנחנו צריכים אתכם. אתם אלה שקוראים חדשות מרחוק ומרגישים את הצביטה בבטן.
זה לא פוסט של תחנונים, זה פוסט של מתמטיקה פשוטה. הקולות שלכם הם השובר שוויון. אתם האחוז החסר שיכול להפוך את הקערה. אם נחליף את השלטון הזה ונחזיר את השפיות, זה יהיה רשום על שמכם. אתם תהיו אלה שהביאו את המכה בפטיש בדקה התשעים.
אז תקנו כרטיס טיסה. תבואו לסופ״ש אחד בסוף אוקטובר. לשים פתק בקלפי ולחזור. אל תעשו את זה בשבילכם.
העפעף שלכם כבר רגוע. תעשו את זה בשביל האחיין שלי, שיגדל פה. בשביל הילדים שלכם, שאולי יום אחד ירצו לחזור, וצריך להשאיר להם מדינה, לא איזה ניסוי חברתי פסיכוטי שיצא משליטה. בשביל הילדים של השכנים מפעם שעוד משחקים כדורגל בחניה.
תעשו את זה בשביל אלה שאין להם דרכון זר ושום תוכנית מגירה. אלה שרק רוצים לקום בבוקר לחיים נורמליים. חיים שבהם הטרגדיה הכי גדולה היא שנגמר החומוס ביפו באחת בצהריים.
תבואו, תצביעו, ותחזרו לחיים שלכם בחו״ל בידיעה שתרמתם את חלקכם בהיסטוריה. אנחנו נחכה לכם עם חיבוק בנתב״ג, ופשוט נמשיך לשמור על הבית.
@Eliyahu_a כבוד השר @Eliyahu_a כאן אמא של יגיל, רננה. רק רוצה להזכיר שהצבעת נגד העסקה בה שוחררו הבנים שלי ושלא הייתם שם עבורנו מאז ועד היום. שמחה שסופסוף מצאת את הזמן לכבד את הבן שלי ושהשגת את הניצחון המוחלט. חיסול מחבל אחד מני מאות שהגיעו לביתנו והרסו את חיינו עד היסוד, 2.5 שנים מאוחר מדי
@Israeldayan95 חתירה - תחפש מועדון לב הים בחוף גורדון בתל אביב. אפשר לעשות קורס קצר ולהצטרף למועדון לחתירות. טרקים - יש מלא קבוצות ומדריכים ברשת, אין לי המלצה מסויימת, יכול להמליץ על מלא מסלולים באופן עצמאי
1/אני חוזר לגוון קצת את הפיד עם הרפתקאות ותובנות בהשקעות ויזמות בנדל״ן אמריקאי. אחרי שניסיתי השנה יוזמות גדולות יותר, חזרתי להתמקד במה שאני עושה כבר כמעט עשור בקליבלנד: קניית בתים להשבחה והשכרה לטווח ארוך, ופה ושם למכירה.
כמה תובנות, גם אם לא מחדש יותר מדי >>
@elipeliii זה בעיני הסדר גדול שמתחילים לראות בו את האיזון פיזור הסיכונים הזה. אולי אפילו קודם. בכל מקרה אני ממש נגד קניית נכסים בודדים בדיוק מהסיבה הזו. בנכס בודד כנראה שכל הצרות יבואו בבת אחת. או כל שנה צרה אחרת.
@elipeliii אם יש פורטפוליו מספיק גדול, והוא מנוהל טוב ומקרוב (ולא באופן מאוד פסיבי ומרחוק), עם חברת ניהול ואחזקה עם פיקוח קרוב, אפשר לייצר תשואות גבוהות יחסית וקבועות יחסית, גם כאשר יש אירועים של תיקונים יקרים. אירוע של פליפ הוא רווחי אבל יחיד. הפורטפוליו מייצר תזרים.
@Koonikoonana זה נכון לגבי הסיכון במיקוד בשוק אחד, זה הצד השני של המטבע של פיקוס. להגיד אם שוק הוא מוצלח או לא משמועה זו אמירה כללית. יש אזורים בקליבלנד שהרבה משקיעים אוהבים ואני בחיים לא אתקרב אליהם, ויש אזורים מוצלחים יותר בעיני. הכלכלה של העיר יציבה יחסית עם היתרונות והחסרונות שבזה