מסך עשן. לטשטש, לעמעם, לבלבל את היוצרות ולהנדס את המוחות.
הכל כדי שלא נדבר על הדבר האמיתי:
יש כאן ממשלה שבמשמרת שלה נרצחו ונהרגו 2000 ישראלים. יותר מ 20000 נפצעו. עשרות אלפים פונו מבתיהם. האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה ארע תחת אחריותם.
מבחינתם - שהכל יעלה בלהבות.
העיקר לשרוד.
לא אשתוק!
מהיום שבו מתן הושב ארצה, יחד עם 19 החטופים ששרדו את השבי בחיים, מכונת הרעל על שופרותיה בתקשורת וברשתות, מנסה להלך אימים על משפחות שורדי שבי ועליי בפרט.
המטרה שלהם ברורה - הם רוצים לשכתב את ההיסטוריה על ידי הכתמת המאבק ההירואי שניהלנו, יחד עם מיליוני ישראלים, אותו מאבק שגרם לנשיא טראמפ לפעול ולכפות על נתניהו ועל חמאס את ההסכם לסיום המלחמה והחזרת החטופים.
והשיטה תמיד אותה שיטה - קמפיינים רוויים בשקרים, השמצות, והכפשות נגדנו המשפחות.
כמעט שבועיים שאני מנסה לסגור את חלונות ביתי ולהגן על מתן ואחיותיו מפני מכונת הטרף, להשיב קצת שפיות ולהתרכז בשיקום שלנו כמשפחה. ובזמן הזה הרעל וההסתה מתפשטים כאש בשדה קוצים.
לא אקבל את האלימות הזאת.
לא אירתע ממסע ההכפשות המאורגן הזה.
במשך שנתיים נאבקתי על חיי הבן שלי.
את מאבקי הציבורי ניהלתי ללא דופי באמצעות קמפיין מימון המונים ייעודי ומפוקח כחוק, שאגורה ממנו לא הופנתה לתועלתי האישית. שאר תקציבי המחייה שלנו התקבלו מהמדינה, כמו כל משפחה של חטוף שמקבלת מענק עד להשבת החטוף.
חיי האישיים וחיי ילדיי הינם פרטיים - במיוחד של מתן אחרי שנתיים בשבי שמתחיל תהליך שיקום קשה וארוך.
הניסיון לצבוע את המאבק עבור החזרת מתן וכל החטופים באינטרסים כאלה או אחרים לא יצליח.
העם לא טיפש והוא רואה שזהו קמפיין פוליטי מתוזמן וממומן שנועד להרתיע אותי מהמשך המאבק על השבת כלל החטופים החללים, ואת כל משפחות השבעה באוקטובר מהדרישה לחקר האמת על מחדל השבעה באוקטובר והאשמים בו ע״י ועדת חקירה ממלכתית.
אז אני מודיעה בזאת לקודקודים במכונת הרעל ולכל השופרות למיניהם - לא יעזור לכם!
אני אמשיך להאבק בכל הכוח עד שכל הממשלה והעומד בראשה שהיו אחראיים על השבעה באוקטובר ישלמו את המחיר - לא רק על אותו יום אלא גם על השנתיים שחלפו מאז! ולא נרפה עד שכל האחראים למחדל ילכו הביתה!
אני לא אשתוק מול האלימות המאורגנת הזאת, ובכוונתי לפעול נגד כל מי ששותף לה - ממפעילי מכונת הרעל ועד אחרון המגיבים. אני הולכת לתבוע אתכם - אחד אחד, לא מוותרת. נדאג לטפל בכולם וכולם ישלמו ביוקר!
מגיע לנו טוב יותר, הרבה יותר טוב - ובשביל זה אני איאבק. זה לא רק עליי, זה עלינו.
שלכם,
עינב צנגאוקר
אמא,
אזרחית ישראלית גאה.
נתניהו התנצל בפני ראש ממשלת קטאר על החיסול הכושל בעבר התנצל בפני נשיא תורכיה, על המרמרה ובפני מלך ירדן על הניסיון לחסל את משעל.
הרופס העלוב הזה עדיין לא הרכין ראש לא ביקש סליחה לא לקח אחריות ולא התנצל בפני 2000 הרוגים נרצחים ושרופים.
אין לי כבר מילים לתאר את הסלידה מהאיש הזה.
אח שלי היה ילד נדיר
מוכשר וחכם וחרוץ ורגיש ואוהב אדם.
הוא התפוצץ לאלף חתיכות קטנות בתוך הנמ״ר שלו בחאן יונס- כי לכנופיה המופרעת שמחזיקה פה בשלטון משתלם להמשיך את המלחמה
אשכרה ראש ממשלת ״החמאס הוא נכס״ מעמיד את עצמו לבחירה. ממשיך עם הקמפיין המטונף שלו, מגלגל עיניים עוטה על עצמו טוגה רומאית של קיסר. לא יאומן כי יסופר איך הוא מצליח שוב ושוב להתל ולשטות. מתחבק ומתלוצץ, משחק אותה עצוב, והנה כאן עם רחל הגיבורה מאופקים, ותמונה עם גדי מוזס האציל, ועכשיו מניח יד על כתפה של עינב הלביאה, וכך הוא עובר מתמונה לתמונה, מצטלם, מחייך, ממלמל עם כלביא…תקומה. כשרעייתו לצידו מלהג את אותו מלל ריק מתוכן של גדול גנבי הדעת בכל הזמנים. האיש ששיכלל את תרבות השקר וההונאה והביא אותה לשיא השיאים שאף בן אנוש לא ישבור לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. היה שם משחק תיאטרלי קפקאי ואבסורדי, הצגה אחת שלמה שמותירה אבק למחזאות הנפלאים שנכתבו אי פעם.
תסריט הבלהות הזה, לפיה האיש שעמד בראשות המדינה, שתחת משמרתו ארע האסון הגדול ביותר בתולדותיה, מעז לעמוד זקוף אל מול פני האומה בזירת השמדה וטבח - הוא משהו שאף בן אנוש לא מסוגל לדמיין.
לא ראיתי הרכנת ראש.
לא שמעתי בקשת סליחה.
לא היתה שם קבלת אחריות פשוטה.
מה כן היה שם ? אטימות לב. קור רוח מקפיא דם, ניתוק רגשי מוחלט, ובעיקר מבט של ״איך כל זה קשור אלי״ ? האיש שוטט שם כמי שכפאו שד, מתוכנת כרובוט שקיבל משימה ודבק בה באדיקות מקפיאת דם.
בדרך לוושינגטון נעבור בניר עוז… אם זה לא יועיל זה בטח לא יזיק.
אבל אנחנו לא נתייאש, לא נתקפל, לא נירתע ולא נרפה.
נמשיך לדרוש לקיחת אחריות ומימוש אחריות.
דם אחינו בנינו ובנותינו זועק אלינו מן האדמה.
לך ! למען השם לך !!!
אני מפציר בכל מי שמדווח על טירוף הפשיעה והאלימות:
זה לא “עוד סוף שבוע מדמם”,
זה לא “גל רציחות בחג״ -
זוהי תהום קטלנית שאנו מצויים בה מאז חילופי הממשלות והשרים בראשית 2023.
הביטחון האישי בישראל קורס מאז באופן עקבי, וזה גדול יותר מכל סיפור רצח נקודתי.
אסור לשכוח את התמונה הגדולה.