אלישע,
בבית חאנון, כשנגמרו המילים והיה ריח של אבק שריפה באוויר, אף אחד לא שאל את החבר שלצידו למי הוא הצביע.
שם, בתוך הרעש של המתכת והאש, הייתם גוף אחד. השארת שם שתי רגליים מתוך ידיעה פשוטה, כמעט תמימה, שאנחנו שווים את זה. שהמדינה הזאת שווה את זה.
כשראיתי אותך מקים אתמול אוהל על המדרכה הקרה מול הכנסת, עם שתי פרוטזות חורקות ועיניים שמבקשות רק שקט, נחמץ לי הלב. כי אתה עדיין נמצא בבית חאנון, אלישע. אתה עדיין מנסה להציל את הפצועים ולחבר את השברים.
אבל האיש שעומד בראש המפלגה שלך מעולם לא היה שם איתך.
במשך שנים הוא עמד על המרפסת וגזר אותנו לחתיכות קטנות. הוא לימד אותנו לשנוא אחד את השני בדיוק מופתי, כי שנאה הייתה הדלק היחיד שהשאיר אותו בשלטון. ועכשיו, כשהבדידות הפוליטית סוגרת עליו והכיסא מתחיל לברוח לו מתחת לרגליים, הוא חיפש משהו נקי להתכסות בו. משהו שאף ישראלי לא יעז לירוק עליו.
אז הוא מצא אותך.
זה העצב הכי גדול של המקום הזה: שלוקחים את הדבר הכי טהור שיש לנו - את הגבורה שלך, את הכאב שקם בבוקר ולומד ללכת מחדש, את האהבה העיוורת שלך לעם הזה - והופכים אותו לתעודת ביטוח של אדם ציני, שמעולם לא ויתר על שום דבר בשביל אף אחד. הוא שולח אותך לקבץ נדבות של אחדות בקור הירושלמי, בזמן שהוא עצמו מחזיק את הגפרור ששרף כאן את הבית.
הכוונות שלך קדושות, אלישע, אבל אתה שומר עכשיו בגופך החסר על איש שלא רואה בך אח, אלא רק עוד תחמושת. וכשייגמר הלילה והמצלמות יכבו, אתה תישאר לבד עם הצלקות ועם הרוח הקרה, והוא ימשיך הלאה, יבש ושלם, אל הספין הבא.
אז מי פה תומך הטרור האמיתי?
ח״כ (ובתקווה שבקרוב גם השר) מנסור עבאס, נזכר בשיחה שהייתה לו עם נתניהו בבלפור, בתקופת שומר חומות 2:
״אותו ראש ממשלה שנתן אמון ביחיא סינואר אמר לי: ״אני ויחיא סינואר מבינים אחד את השני״. אני נדהמתי. הוא שאל, לא ראית מה הוא שלח לי?
עד אז לא ידעתי על ה״סיכון המחושב״ הזה.
נתניהו נתן אמון ביחיא סינואר, הלך לישון בלילה, והפקיר את ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל.
כל פעם שחשבתי על ועדת חקירה ממלכתית - חשבתי שאהיה חייב לעמוד בפניה, ולהגיד להם את הדברים האלה.
לא היינו צריכים מודיעין, היינו צריכים רק ראש ממשלה ערני שלא נותן אמון ביחיא סינואר.
הסכנה היא לא רק באיך שמתארים את חמאס, אלא במה שאתה עושה. במימון חמאס. נתניהו העביר 30 מיליון דולר מידי חודש, כשהוא ידע שהכסף זולג לזרוע הצבאית של חמאס. אנחנו לא רוצים מס שפתיים. להגיד דבר אחד, ולעשות דבר אחר.
נתניהו סיכן את ביטחון אזרחי מדינת ישראל. נתניהו הלך לישון ונתן אמון ביחיא סינואר, אני לא נתתי אמון ביחיא סינואר״.
@berale_crombie ואוו שתה מים . כן הוא אנושי והוא מבין את גודל האחריות שמוטלת עליו. בניגוד לביבי הזחוח וחסר האמפתיה שלא באמת מזיז לו כלום חוץ מהאיפור שיער שלו ולרצות את אשתו והבן שלו הפסיכי במיאמי
בתל אביב יפו פועלים מאות בתי כנסת בשיתוף פעולה מלא ופורה עם העירייה.
אין שום ביסוס לשקרים שמוטחים היום ברחבי המרשתת על העירייה, שכביכול איימנו על בתי כנסת בעיר.
הסעיף המדובר, שבכלל היה שייך לחוזה עירוני קבוע של הקצאת מבני ציבור, וגרם לסערה הזו, שונה והוסדר כבר מזה זמן רב עם גבאי בתי כנסת בעיר, בהבנה ובהכלה של כל הצדדים.
מה שכן יש כאן זו הסתה פרועה של שרים וחברי כנסת, שהעמקת השנאה והשסע בציבור היא דרכם הפוליטית, אין להם מה למכור מעבר לכך. האמת כבר אינה חשובה להם.
"רשעים ארורים" הם קוראים לנו. אני חושב שדי ברור מי מייצגים את פני הרשע בחברה ובמדינה שלנו.
זה קטע מדהים ועצוב כל כך. אם יראה אותו אדם זר אני לא חושב שנצטרך להסביר לו הרבה יותר על מצב תקשורת המיינסטרים בישראל.
יושבת עמנואל אלבז המקסימה אצל מוריה וברקו ומנסה, לרגע אחד קטן, להסב את תשומת הלב הציבורית לכמות ההרוגים הבלתי נסבלת בעזה.
היא אפילו לא מפנה אצבע מאשימה. לא לצה״ל, אפילו לא לממשלה. היא לא מנסה לעורר אנטגוניזם, רק להבקיע לרגע חריץ קטן של חמלה לסבל של חפים מפשע בצד השני. היא עושה את זה באצילות מרשימה.
ברקו מיד מנסה לכבות את הרגע אבל כשהיא משתמשת ב״חופש הביטוי״ הוא לוקח חצי צעד אחורה.
אבל מוריה אסרף. וואוו! באדנותיות, בבוז מוחלט, אפשר לראות את התיעוב על הבעת הפנים, פשוט סותמת לה את הפה ועוברת נושא!
לא במשמרת שלה. בטלוויזיה הישראלית לא יעזו להעלות על דל השפתיים אפילו את האסון ההומניטרי הנורא שהולידה המלחמה.
רגע טלוויזיוני מערער. עיתונאית שלא מבינה באופן עמוק את תפקיד העיתונות מגרשת מהמסך זווית קטנה של מציאות שאסור שתחדור חס וחלילה אל נפשו של הצופה.
כואבת לי הבטן…
לא עומדים לחטופים
משתחווים לביבי.
סעדה וקלנר מהליכוד סירבו לעמוד לדקת דומייה למען החטופים.
לא דקה של שתיקה,לא סימן של כבוד.
בשבי מופקרים נחטפים. בכנסת מוסר נרמס.
כשמנהיג פוליטי חשוב להם יותר מחיים של חפים מפשע,
הם כבר לא מייצגים עם, הם משרתים של שלטון.
בושה ,הפקרה, שפל מוסרי.
בן גוריון ניצח, בשנה וחצי ועם צבא שרק הוקם, שבעה צבאות ערב וגם השיב הביתה 970 ישראלים מן השבי.
לוי אשכול ניצח, בששה ימים, חמישה צבאות ערב והשיב הביתה 15 ישראלים משבי האויב.
גולדה מאיר ניצחה, בשמונה עשר יום, שלושה צבאות ערב והשיבה הביתה 110 ישראלים משבי האויב.
נתניהו - עם צה״ל חזק מאי פעם, מול האויב הכי מוחלש - ממשיך לנהל מלחמה בעזה כבר קרוב לשנתיים נגד ארגון טרור שכבר הובס.
שקר ״הניצחון המוחלט״ מוקדש להארכת שלטונו בלבד.
ביום העצמאות, נתניהו מכריז פומבית שהוא מפקיר למוות את אחינו בשבי החמאס, ואיתו הוא משמיד את האתוס הישראלי שנבנה במשך 77 שנות מפעל הציונות.
נתניהו רע לישראל.
הייתה לי אתמול שיחה כל כך קשה עם שורדת שבי.
בחורה צעירה ששרדה יותר מ- 500 ימים בגיהנום, והיא רחוקה כל כך מלהתחיל לטפל בעצמה ולהשתקם, כי היא מלאת כעס.
היא סיפרה שמאז שחזרה התחושות שהיו לה בשבי של ״ויתרו עלינו״ רק החמירו. כי שם יכלה לספר לעצמה סיפור שבטח יש סיבה שהיא לא חזרה עדיין, ושכשהיא תחזור היא תבין הכל.
ועכשיו היא פה, והדעת משתגעת איך אנשים לא מבינים שחייבים להציל את מי ששם מהגיהנום.
איך הממשלה עוסקת במיליון דברים שהם לא החטופים.
ולא היו לי תשובות טובות.
רק חשבתי על זה שאין לנו פריבילגיה להתייאש. להגיד שזה נגמר. הם שם נאחזים בנו, שלא ניתן שישכחו אותם. קומו עם המשימה הזו בבוקר, ולכו איתה לישון. איפה שאין הנהגה יש עם.