זיכרונות כחוט.
כאשר שני אנשים נפרדים והולכים כל אחד לדרכו, הדבר היחיד שמחבר ביניהם הוא חוט הזיכרון. הם מסתובבים, ממשיכים בחיים, והחוט לאט לאט מתארך, מסתבך בין הרגליים שלהם ושל סביבתם.
שני אנשים ממשיכים בחיים ורק החוט המקשר משאיר אותם מחוברים.
עד שמגיע אדם חדש עם זוג מספריים.
קצת מתגעגעת לתקופה שהוא אהב אותי והיה זקוק לי גם בדברים הכי קטנים. מצד שני, היום הוא רחוק מלהיות הגבר שאהבתי. אז בעיקרון אני מתגעגעת לזיכרונות איתו ולא אליו.
גם זו התקדמות.
בעבר כדי להמשיך הלאה, על כל זיכרון טוב אחד שעלה לי ממנו, ישר הוצאתי מהמגירה זיכרון אחד רע.
באיזשהו שלב נגמרו לי הזיכרונות הטובים להעלות אבל עדיין נשארתי עם מגירות מלאות בזיכרונות רעים. שם, באותו הרגע הבנתי, שההחלטה לעזוב הייתה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי.