התעוררתי בלילה עם דפיקות לב, הושטתי יד טלפון בתנועה הרגילה והבנתי שאנחנו תוקפים בעזה. ומאותו רגע אני לא מצליחה לבטא את הכעס והאכזבה והגוש בגרון וגם התחושה שאני ממש נאיבית כשאני כל פעם מופתעת מחדש מכמה לממשלה הזו לא אכפת מהחטופים. אז במקום המילים שלי הנה מה שאמילי דמארי כתבה הבוקר
ילדים נמחקו מעל פני העולם, חילוצים מההריסות נעשים בידיים, ותגובת דו"צ היא "מספר תמונות ששודרו בערוצי התקשורת פורסמו בעבר ואינן קשורות לתקיפה הנוכחית". גופות מפונות על עגלות כי אין שירותי הצלה מתפקדים, אבל "התמונות ששודרו אינן קשורות". הבושה, אם אי פעם היתה כזו, התאבדה מזמן.