רן, דמותך תישאר כאן חקוקה לעד,
אמיץ וזקוף, איש חיל מיוחד.
נוח בשלום, הגיבור של כולנו,
השארת חלל, אך את דמותך לא שכחנו.
"במקום בו נגמרות המילים, מתחילה המורשת. רן גואילי – גיבור ישראל, נוח על משכבך בשלום."
*פרידה מלוחם, פרידה מגיבור*
ענף שבור חוזר אל השורשים,
אחרי ימים ארוכים, קשים ומיוסרים.
רן, הלב מסרב להאמין למילים,
שאתה חוזר אלינו – אך בשתיקת העולמים.
בחיוך של זהב ובמבט של פלדה,
עמדת שם לבד, מול תופת נוראה.
בשער הקיבוץ, בקו הראשון של האש,
>>>>
נתת את הכל, בלי להסס, בלי לחשוש.
היית לנו צוק, היית לנו גב,
לוחם ללא חת, גיבור של עכשיו.
השדות של הנגב בכו בפרידה,
כשהלכת בשבי, בתוך הערפל והחידה.
ועכשיו האדמה מחבקת אותך חרישית,
התחנה האחרונה, התקווה הממשית.
לא עוד שבי, לא עוד מרתפי האופל,
אתה נח במרומים, מעל כל קיר וכותל.
>>