אני שונא את הטמטום הזה של "חג מונדיאל שמח" בדיוק כמו שאני שונא את הטמטום של "חמישי שמח", אבל האמת שזה לא אותו הדבר. בחמישי לפחות יש את השמחה הזאת בלב של לא לראות אף אחד מהכבשים האחרים עד יום ראשון, אבל במונדיאל אבדה לי לחלוטין כל תחושה של שמחה.
תמיד הייתי אוהד של אנגליה והולנד, ואמרתי שאם ישחקו נגד ישראל אהיה בעדן, כי אהדה בכדורגל יותר חשובה מלאומיות. אבל האמת שזה לא ממש נכון. אחרי שחוויתי את כל השנאה שנשבה בכיווננו מאנגליה ומהולנד (גם אם היא הייתה במידה פחותה מהשנאה שנשבה מספרד וצרפת למשל) אני מאוד מתקשה להיות בעדם. זה מרגיש לי מאוד מאולץ.
ובכלל, כל המונדיאל הזה מרגיש לי ככה. אני מקום 182 מתוך 183 במדדי הסבל, הסכנה והשנאה העולמית, וכל יום מוצאים איזה מדד חדש שבו אנחנו מידרדרים, אז מה אכפת לי אם איזה מישהו בפאב בברמינגהאם ישמח יותר או פחות לערב אחד?
רחמים על דף "היהודים אוהדים" בפייסבוק, שצריך לחפש מתחת לאדמה סיבות כדי להיות בעד איזו מדינה ("הם מכרו לנו נשק ב-48" הייתה הסיבה הכי טובה שהם מצאו עד עכשיו). האמת דווקא דף טוב.