אני לא יודע למי הפוסט הזה צריך להגיע, אבל אבא שלי התקשר אליי כועס וביקש שאפרסם חוויה מאוד לא נעימה שהוא עבר מול אופטיקה הלפרין (סניף זיכרון יעקב).
לפני קצת יותר מחודש, במהלך טקס בר מצווה שהוא הנחה, נשברה לאבא שלי עדשת המשקפיים. הוא פנה לסניף אופטיקה הלפרין בזיכרון יעקב והזמין החלפת עדשות בעלות של כ-1,200 ש"ח. במעמד ההזמנה נאמר לו במפורש שהטיפול ייקח כשבועיים, אולי אפילו פחות.
אחרי כמה ימים, כשהוא פשוט לא הצליח להסתדר עם הזוג החלופי הישן שלו, הוא התקשר לסניף לבדוק אם יש סיכוי לזרז את העניין. להפתעתו, פתאום "השתנה הסיפור" ונאמר לו שזמן ההמתנה הוא בכלל כחודש, כי זו "הזמנה מיוחדת מחו"ל". את המידע הזה אף אחד לא טרח למסור לו בזמן התשלום. ברור שאם הוא היה יודע מראש שמדובר בחודש ימים בלי יכולת תפקוד, הוא לא היה מבצע שם את ההזמנה. אבא שלי מרצה, הוא תלוי במשקפיים האלה כדי לעבוד. עבור אדם עם מספר גבוה זו לא אי-נוחות זניחה, אלא פגיעה ממשית בפרנסה ובשגרה.
במהלך אותה תקופה שבה הוא נאלץ להסתדר עם משקפיים שלא התאימו, הוא נפל ושבר את הרגל. בגלל המצוקה והדחיפות, הוא פנה באופן פרטי לאופטומטריסט שהגיע אליו הביתה באותו היום, עשה בדיקה, הציג מסגרות, ותוך 36 שעות בלבד (!) אבא שלי קיבל משקפיים חדשים ומותאמים אישית. אגב, אפילו במחיר נמוך יותר.
כשכבר היה לו פתרון ביד, אבא שלי חזר לאופטיקה הלפרין וביקש לבטל את העסקה. התשובה: "אי אפשר לקבל החזר כספי, רק זיכוי". בין היתר כי חלק שולם בכרטיס מועדון. הוא הסביר שהוא לא צריך זיכוי ולא מתכוון לחזור לרשת אחרי היחס הזה, אבל נתקל בקיר אטום. בסופו של דבר, רק אחרי חודש, המשקפיים מהלפרין הגיעו.
מה שהכי מכעיס פה זה לא רק זמן ההמתנה, אלא הפער המטורף בין מה שמבטיחים במכירה לבין המציאות, חוסר הגמישות מול לקוח שנמצא במצוקה אמיתית, והתחושה שלאף אחד לא באמת אכפת. מרשת גדולה ומוכרת מצופה לשקיפות ואמינות לגבי זמני אספקה, בטח במוצר חיוני כזה. לצערי, החוויה שלו הייתה מאכזבת ברמות. אחרי התנהלות כזו, ממליץ להתרחק מאופטיקה הלפרין.
שיימינג למשטרת ישראל.
בחברה שאני עובדת קיבלנו שובר לתשלום מתאגיד המים. שובר בסך מליונים עבור הקמת דמי ביוב לפרויקט חדש שאנו בונים.
כעבור מס' ימים המנכ"ל מקבל הודעת ווטצאפ מבחורה שמזדהה כעובדת בתאגיד המים, ואומרת שיש לה שובר מעודכן בשבילנו. היא שולחת לו. אני מקבלת את זה ורואה שהשובר החדש נמוך מהקודם בסכום של 1.2 מליון ש"ח.
לרגע אחד צהלנו על ההנחה המשמעותית, אבל זה הרגיש לנו מוגזם ונדיב מידי.
הדפסתי את 2 השוברים והתחלנו להשוות ביניהם. כל הנתונים שלנו התאימו, אפילו הלוגו היה נראה דומה. במבט ראשון זה נראה תקין. אבל אז שמנו לב לפרטים למטה, וראינו שיש הבדל בפרטי הבנק. בשובר הראשון היה בנק מסוים, ובשובר השני בנק אחר. בדקנו בגוגל איפה נמצא הסניף של השובר השני וגילינו שהוא בסכנין!!! הרחק הרחק מאיתנו. אין מצב שלתאגיד המים שלנו יש חשבון בסכנין. קלטנו שמנסים לעקוץ אותנו. בדקנו באפליקציה לזיהוי שיחות את המספר ווטצאפ של הבחורה ששלחה את השובר והשם היה רשום בערבית.
אלו העובדות. וכעת לתהיות:
1. איך כל המידע הפנימי שלנו מתאגיד המים הגיע לבחורה הזו?
האם היא עובדת מבפנים?
2. מה היה קורה אם היינו מעבירים מליונים לבנק בסכנין?
3. האם יש מקרים נוספים שניסו לעקוץ כך לקוחות אחרים והצליחו?
4. האם תאגיד המים מודע לכך שייתכן מאוד שעובדים שלו סוחרים במידע פנימי?
ושאלת השאלות, למה לעזאזל משטרת ישראל החליטה לא להמשיך לחקור את זה??????
@IL_police@Dovrut_Police
אני מבין שהפוסט האחרון שלי שוב עצבן חרדים - אבל זאת באמת לא הייתה הכוונה שלי.
הכוונה הייתה להציב עובדות ארכיאולוגיות מארץ ישראל על חיי יהודים בתקופה שלאחר בית שני.
ואלו העובדות:
• תפילה ותפילין: לא היו 3 תפילות קבועות ביום כמו היום. רוב היהודים לא הניחו תפילין, ומי שהניח, לא בהכרח עשה זאת כל יום.
• בשר וחלב: לא הייתה הפרדה של כלים כמו שנהוג היום. האיסור בתורה הוא צר ("לא תבשל גדי בחלב אמו"), והמערכת המלאה של כלים נפרדים, בישול נפרד והמתנה היא פיתוח רבני מאוחר יחסית.
• בתי כנסת: רוב בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל לא היו עם מחיצה בין גברים לנשים. לא הייתה "עזרת נשים" נפרדת כמו שיש היום. נשים השתתפו בתפילה באותו חלל.
• כיסוי ראש לנשים: נשים נשואות לא היו מחויבות בכיסוי ראש מלא ומחמיר כחובה דתית. כיסוי ראש היה נפוץ באזור כולו כחלק מהלבוש התרבותי, אבל החובה ההלכתית הקפדנית התפתחה מאוחר יותר, בעיקר בתקופת חז"ל.
• שבת - השבת הייתה בעיקר יום של מנוחה והפסקת מלאכה. רוב ההגדרות המפורטות, ה"39 מלאכות", והאיסורים הרבים סביב שבת התפתחו בתקופה הרבנית.
אותו דבר לגבי גיור או לימוד תורה.
המציאות היהודית בעת העתיקה הייתה שונה ומגוונת יותר ממה שהמוסדות הדתיים המאוחרים מציגים כ"מסורת בת אלפי שנים ללא שינוי".
הדת הייתה שזורה בחיי היום היום, באופן הרבה יותר אישי, פרקטי המותאם לחיים עצמם.
החרדים לא דומים בכלום ליהודים שחיו כאן לפני 2000 שנה. זאת עובדה ארכיאולוגית. לא דעה.
החרדים לא "שמרו על היהדות" - הם שינו אותה באופן דרסטי.
ואם העובדה שאני חושף את השקר הזה מעצבנת אתכם אז תתעצבנו.
כל היום חושבת על הציוץ הזה.
עידן מתאר כאן פתולוגיה חילונית חרדה, מסתגרת ושונאת זרים, אבל לדעתי הטקסט שלו קצת הופך בעיה אסימטרית לבעיה סימטרית.
"החילוני הרדיקלי" לא מפחד מדוסים רנדומליים כי הם נראים אחרת, אלא ממחנה פוליטי מאורגן ועתיר משאבים שהוכיח ב-4 השנים האחרונות עד כמה הוא מחויב לפרויקט של נקמה במדינת ישראל כישות מערבית-חילונית, במוסדותיה, בתרבותה ובצביונה.
כלומר הפחד החילוני הוא לא רק מ"השפעה חיצונית" אלא מהפיכת המדינה עצמה למכשיר שמשליט סדר דתי-לאומני. הלא יש הבדל בין נוכחות של דתיים רנדומליים בתל אביב (חמושים או לא) לבין פרויקט ממשלתי-פוליטי ששותל גרעינים תורניים כדי לשנות צביון של ישובים.
כך שעוד לפני שקוראים לחיים משותפים, שאלה חשובה יותר היא לפי אילו יחסי כוחות? כאשר צד אחד מגן על עקרונותיו בחירוף נפש, והצד האחר נדרש בעיקר לציית, לכבד, להתפשר ולשתוק, האם זה "חיים ביחד" או שמא כניעה חילונית?
ושאלה חשובה לא פחות: האם היהדות הפוליטית, שמייחסת בכורה להלכה בכל, יכולה בכלל לדור בכפיפה אחת עם הרעיון של חירות הפרט ושוק חופשי? אם צד אחד תובע חירות אישית, תחבורה בשבת, חינוך ליברלי, אוטונומיה עירונית וחיים ללא כפייה, איזה בן ברית או שותף לדרך ימצא בגוש מסורתי-דתי-חרדי שרק הולך ומקצין והמיינסטרים שלו היום מגדיר את החילוניות עצמה כסטייה, כאנטישמיות, כערב-רב?
כל זה מצמצם מאוד את מרחב הבריתות של החילוני. כן, יש דתיים ליברלים, מסורתיים מתונים, ימנים ממלכתיים ואנשים שאינם רוצים מדינת הלכה גם אם הם עצמם שומרי מצוות. אבל כמה כוח פוליטי יש להם? מי מייצג אותם? המפד"ל? מימד? והאם הם מוכנים להיאבק לא רק על זכותם להיות דתיים, אלא גם על זכותי שלא להיות דתיה?
הבעיה לענ"ד היא שמרבית החילונים עדיין מתנהלים כאילו הם רוב טבעי ואדיש שמשוכנע שהמדינה תגן עליו, בזמן שבפועל הם צריכים להתחיל לחשוב כמיעוט מתגונן במדינה דתית, עם אינטרסים, קווים אדומים, מוסדות וכוח מיקוח.
שלום לשר ישראל כץ.
במסגרת שלל תפקידיי אני רואה צורך לסייע למשלחות משרד הביטחון ואנשי השר לחו"ל ולפיכך אעדכן שאתמול נאסר על יאיר שלום מקורבך, יועץ משרד הביטחון, חשוד בהונאת נשים ועסקן הליכוד לצאת את הארץ (לא תאמין, מתברר שחובות צריך לשלם...)
לתשומת לבך. #המבקר
בין אם אכן התבקש לכך על-ידי שליטי מדינות המפרץ ובין אם לאו, טהראן מסיקה הבוקר שתי מסקנות עיקריות מהודעת הנשיא:
א. שוב הוכח שטראמפ אינו מעוניין במלחמה. מבחינת טהראן, אין פירוש הדבר שלא תהיה מלחמה, ולכן היא נערכת לקראת חידוש הלחימה. עם זאת, הדבר מחזק את תפיסתה כי החשש בארה"ב ובמפרץ מהשלכות חידוש המערכה גובר על החשש באיראן.
ב. לא ניתן (וגם זו כמובן אינה תובנה חדשה בטהראן) לסמוך על אף מילה היוצאת מפיו או ממקלדתו של טראמפ בתזזיתיות שאין לה קץ. לפיכך, לא זו בלבד שאין להסכים לוויתורים שמשמעותם כניעה לדרישות ארה"ב, למשל: ויתור על יכולות גרעיניות, כדוגמת תשתיות ההעשרה, ולא רק על תוצרי התוכנית, כגון אורניום מועשר ל־60%, אלא שיש להמשיך ולהתעקש, כבר בשלב הראשון, על ערבויות ביטחוניות וכלכליות: סיום מוחלט של המלחמה, הקלה בסנקציות או הפשרת נכסים איראניים מוקפאים והסדרי ניהול במצר הורמוז שיבטאו הכרה בשליטתה של איראן במצר.
והבעיה היא שספק אם תפיסה זו תשתנה גם בתרחיש של חידוש הלחימה, אלא אם תימצא הדרך לשלב במסגרתה פעולה או פעולות, שיצליחו לשלול או להחליש במידה משמעותית את אחד משני הקלפים שבידי איראן: השליטה בהורמוז והנכסים הגרעיניים.
תכירו את רותם דפנה.
רותם חנה בניגוד לחוק באמצע כיכר בבורסה בר״ג, בלי להפעיל אורות מצוקה, בלי לשים משולש, ישב לו באוטו להנאתו עם עוד איזו גברת, ובמופע מדהים של רשלנות ואדישות פתח את דלת הנהג מבלי להסתכל קודם במראה כדי לבדוק אם מישהו מגיע מאחוריו לכיכר.
כמו אופנוע למשל.
שבמקרה אני רוכב עליו.
בשניה האחרונה הספקתי לסטות שמאלה כדי לא להתנגש בדלת שנפתחה לפתע.
החלק הימני של האופנוע פגע בדלת הרכב של רותם, המראה הימנית שלי נחתכה, ואני מצאתי את עצמי מרוח על הכביש (אני בסדר, לא לדאוג).
במקום לקחת אחריות, להיות בנאדם ולשלם פאקינג 1,500 שקל על תיקון המראה, הוא אשכרה שיקר לחברת הביטוח והאשים אותי בתאונה.
הסתכלו היטב על הפנים שלו, זכרו את השם שלו, ואם חלילה נקלעתם לתאונה שהוא מעורב בה - אל תשכחו לצלם אותו ואת מקום התאונה מכמה שיותר זוויות ולקחת שמות ומספרי טלפון מעדי ראייה, כי הטיפוס הזה מעדיף לחסוך כמה שקלים במקום לשמור על שמו הטוב.
מקווה שזה היה שווה לך את זה.
הלוואי ולא הייתי צריך לכתוב את זה, אבל הגיעו מים עד נפש. גם היום, כמו כמעט בכל יום, זמן רב מידי מעבודתי מוקדש להתנהלות מול הצנזורה.
כבר תקופה ארוכה שגם לא ניתנים הסברים כאשר פרסומים נפסלים, אלה אמירה כללית של "שמירה על ביטחון המדינה". אי אפשר לקבל זאת. התחושה היא שאין עם מי לדבר, וזה הכי מתסכל.
אני כמובן לא מפרסם מידע שנפסל, נושך שיניים, ומחכה לראות מתי זה ייצא בכלי תקשורת זר - כפי שקורה בדרך כלל או כמו הערב בהודעה רשמית שיצאה מלשכת ראש הממשלה.
יש פסילות שמובנות לי, אבל יותר מידי פסילות לא. כעיתונאים אסור לנו להשלים עם המצב הזה יותר. לצנזורה קל לפסול ולקוות שאנחנו העיתונאים נתייאש, זה לא יקרה.
🎬 אחד הסרטונים הפוליטיים הטובים שנוצרו כאן, הוא הסרטון הזה שמתלבש על תשדיר הבחירות המפורסם של הליכוד, ומראה מה באמת קיבלנו מהליכוד וכמה זה "נכון".
ראיתי אתמול שיש ביקוש, ושיש אנשים שלא יודעים להוריד סרטונים מטוויטר כדי להפיץ בפלטפורמות אחרות, אז הנה הסבר (קל לאללה):
מכירים את אתר הבית החדש של בן גביר? וואלה בן גביר?
הנה אייטם מהיום. באופן נסי ופלאי, הגיעו לידי וואלה נתונים על תלונות של אסירים על סוהרים בשנים האחרונות. ככה פתאום הגיעו. נחתו. האם ביקשו הגישו בקשת חופש מידע? לא מוזכר בטקסט, ככה פתאום באו מהשמיים. טוב, סוגיה באמת מעניינת וחשובה.
"חשיפה", כמובן: "שיא בתלונות של אסירים ביטחוניים כלפי סוהרים בתקופת כהונתו של בן גביר כשר לבל"מ". לא צריך להיות גאון הדור בשביל להבין שעבור בן גביר והקהל שלו, זה נהדר. תלונות של אסירים ביטחוניים זה אומר שהם סובלים. ומי אוהב מחבלים? מה אנחנו, סמולנים? ולמה לפרסם באתר עוצמה יהודית אם אפשר לפרסם באתר וואלה, שנחזה לאתר חדשות רציני? ואיך לא, בן גביר מוזכר גם בכותרת וגם עם תגובה ככה קשוחה כזאת שמציגה משילות במשנה.
אה, וכמובן כמובן כמובן תמונה גדול ויפה וטובה שלו. אה, וכמובן כמובן כמובן דאגו להוסיף אפילו וידאו שלו על עונש שמוות למחבלים, למה לא, אם כבר אז כבר.
והופ – תראו איזה קסם. בן גביר לוקח את הכתבה הזאת ומהדהד אותה ברשתות החברתיות שלו עם הכותרת "הם לא מפסיקים להתבכיין". זה כמובן צירוף מקרים, כן? לא תכנון מראש. וככה כוווולם מבסוטים. יש אייטם, יש תמונה, יש תגובה, יש הדהוד, יש עוצמה יהודית. הרי זו עיתונות לגיטימית שבמסווה של עלק דאגה למה שעיתונות אמורה לעסוק, זכויות אדם, מקדמת את העבריין בכל הכח.
ויש עוד דוגמאות מוואלה, שעובדים בה אנשים נהדרים שלצערי הרב נופלים לשיטה שכל עיתונאי מכיר וגם הציבור.
כבר הבנתם איך זה עובד, כן? כשאתה שולט במידע, אתה שולט בעיתונאים.
ואולי הכל מקרי. מקרי מקרי מקרי. אולי זו עיתונות נקיה וטובה מאוד. ומה אני יודע מחיי. מה אני מטיף לאחרים, אובססיבי, והנה גם אני עכשיו מהדהד אותו, אתה הקמפיינר הכי טוב שלו, וכו' וכו'. האמינו לי, שמעתי הכל. אבל קשה שלא להיזכר מה כתב בן גביר אחרי פגישה עם העורך הראשי של וואלה אור צלקובניק: " עושה רושם טוב מאוד. איש מקצוע, אפשר לעבוד ביחד".
בהחלט. אפשר. הן אפשר, הן אפשר, שיהיה זה פשוט כבר מחר. הן אפשר ובג'יפ שעבר, שאגו בחורים כי נגמר.
אז בלי קשר לדברים הנ"ל,
מעל הבמה הצנועה שלי פה אני פונה לעמיתיי: אל תעבדו עם העבריין. זו לא עיתונות, זה יחצ"נות, ועוד למי. לא שווה את זה, גם אתם יודעים את זה.
לב.
@ariyederi משתמט חצוף! אתה, שרק לפני כמה ימים שדדת מיליארדים מהלוחמות והלוחמים והעברת אותם למשתמטים, איך אתה מעז בכלל לדבר? אתה, שמעודד השתמטות המונית, איך אתה מעז לכתוב בנושא מלחמה? תצא בחוץ! משתמט עלוב!
כל האינטרנט ואשתו כבר עשו סיבוב על הציוץ המרהיב הזה של נעמי וולף. ים צחוקים. אני אתן לכם שניה לחשוב למה הוא כל כך מופרך.
(רמז: עצם יכול להיות מואר גם אם הוא לא פונה *אלינו*)
אני הולך לטוות משל קצת מגושם סביב הציוץ הזה. תישארו רגע.