אלמוג בוקר ויוסי אלי ליוו השבוע מתגייסים לשריון ולמג"ב. הכתבות היו מרגשות, ובצדק. הצעירים האלה, והמשפחות ששולחות אותם, ראויים לכל חיבוק ולכל תודה.
אבל דווקא בתוך החיבוק הזה הייתה חסרה השאלה החשובה ביותר: מי שולח אותם, לאיזו מטרה, והאם באמת אין ברירה אחרת?
בוקר טפח על השכמות והבטיח שוב ושוב ש"יהיה בסדר". אלא שככל שהוא אמר את זה, התחושה הייתה הפוכה. אנחנו כבר כמעט שלוש שנים בתוך מלחמת נצח, והממשלה שממשיכה לשלוח עוד ועוד צעירים אל האש לא מציעה דרך לצאת ממנה - רק עוד מלחמה, ועוד הקרבה, בשם "הניצחון המוחלט".
מתוך המתגייסים המחייכים האלה, יותר מדי לא יחזרו. לכן התפקיד של התקשורת אינו רק לחבק אותם בדרך לבקו"ם, אלא לשאול את מי ששולח אותם אם חיי האדם האלה מוקרבים למען מטרה ראויה.
כי כשהתקשורת מפסיקה לשאול למה, בשביל מה והאם באמת אין ברירה - החיבוק שלה כבר לא מנחם. הוא רק מכסה על השתיקה.
>> הטור המלא של @avishay_sela בלינק =>
https://t.co/Jz5ceDGY6W
"אני רוצה לאחל לכם בריאות. בקרוב יהיה לנו מהפך ונחזור לחיים נורמליים": מיקי גבריאלוב סיים את המופע החגיגי לציון 40 שנה לאלבום "אוהב להיות בבית" עם "אני ואתה", והוסיף מסר קצר: "אל תשכחו להצביע למען חיים טובים יותר".
הקהל במועדון "אפטאון" בפארק עתידים השיב בתשואות.
@MikiMiki1949
טוב אז זמן ליוזמה חדשה ומגניבה: אני והאיש היקר @matantaktik התאחדנו כדי ליצור פלייליסט משלים לכל פרק של "זהב שחור" - למי שהתלהב ורוצה עוד (יש פה נעמי שמר!) @TimeOutTA
https://t.co/LEivUorAXW
ומכיוון שאנחנו ממילא כבר חיים בדיסטופיה, החלטנו לבדוק אילו דברים דווקא היינו שמחים לגנוב מהדיסטופיות הגדולות של הספרות, הקולנוע והטלוויזיה. לינק לכתבה המלאה => https://t.co/3jtVCfxDvI
במרחק של ק״מ בגוש דן אפשר למצוא שני רחובות ע״ש שלמה המלך. האחד בתל אביב, ובו שוכנת חנות התקליטים המיתולוגית "החור בשחור". ואילו בשלמה המלך של בני ברק נפער לאחרונה חור שחור מסוג אחר, עם שלטים שמפנים גברים ונשים למדרכות נפרדות. נסיעה קצרה על המפה, מסע של כמה מאות שנים בזמן >>
אפילו בדימוי הקודר ביותר שלנו על השטעטל המזרח אירופי קשה להיזכר ברחובות שבהם נשים וגברים נדרשו לצעוד על מדרכות נפרדות. אבל הנה, במרחק של משלוח וולט של חמין איכותי, קיבלנו טעימה קטנה מגלעד של "סיפורה של שפחה" >>