ניר פתח תחרות אכילת זבל, שמשום מה כולם פתאום רוצים לנצח. יש הרבה קטגוריות, אבל הייתי עוצר באחת - כשאתה לוקח את הילד למשחק ותוהה: למה אני מכניס אותו? האם בטווח של 10-20 שנה תהיה לו איזושהי ערגה, רגע אושר עילאי שיהיה לו זיכרון מתוק או ירידות והפסדים בגמר גביע? ואז הסטטיסטיקה מדברת
@Omri_z אני יכול להבין. לעלות למקום הראשון אחרי כל כך הרבה תלאות וזמן - זה באמת רגע מאוד מרגש - ואוהדים רואים בעיקר את הסיפור של עצמם. ואצל הפועל היריבות העירונית היא גם מאוד משמעותית. זה לא רק שהם סבלו, זה שמכבי היתה בטופ
@yoavsc נתניה.
לכולם יש ציפיות, ריאליות או לא - אף אחד לא בא לראות את הקבוצה שלו רק נשארת בליגה.
השאלה היא מה זה לאכול זבל? הקושי זה לא ליפול - לרדת ליגה יכול להיות גם נחמד. הקושי זה לאבד תקווה שאי פעם תצליח לטפס בחזרה. אני אומר: תן לי משהו אחד - תואר, סיבוב נחמד באירופה, וזה לא בסיסטם
@Avni_Adi@HptMuseum בעיני זה שניצחת את מילאן זה דווקא משענת שאמורה להקהות את הסבל. אני לפעמים אומר - תן לי אליפות וסיבוב יפה באירופה ואני לא צריך יותר מהכדורגל. הרגע הזה יכול להחזיק אותי.
לדעתי זה משהו אחר אצלכם - ההצלחה של מכבי. אתם חווים את הפועל דרך היריבות - זה לא ביקורת או שבח, זה פשוט מה שזה.
@Avni_Adi@HptMuseum ליפול זה באמת לא כזה נורא. לעשות עונה בודדת בלאומית, גם אם זה קורה פעמיים, זה די סביר סך הכל. עוזר להעריך את הרגעים הטובים.
הכי קשה זה כשאתה מנסה לטפס ולא מצליח - לפספס עלייה במחזור אחרון, להפסיד עוד גמר גביע, לקבל את התזכורת שאתה לא שם ואולי אף פעם לא תהיה...
מילה לכל מי שהיסס לדבר בפרשת עבד אבו שחאדה
אני מבין אתכם. אני ילד טוב וממלכתי שנוטה לתת אמון במוסדות המדינה. אם לא היה מדובר בעבד, אולי הייתי שותק. מחכה שיתבהרו הדברים
אבל זה היה עבד. עבד שאני מכיר מבפנים ומבחוץ. שהייתי חושד בי לפני שהייתי חושד בו. ופתאום הבנתי, פתאום ראיתי את זה. רדיפה חסרת בסיס של אדם חף מפשע
הפעם זה הגיע לסביבה הקרובה שלי ולכן הפעם ראיתי. הפעם באמת הרגשתי. אבל זה קורה מדי שבוע, כבר שנים. ליהודים, לערבים, לפלסטינים, למבקשי מקלט. למשפחות שלהם ולחברים שלהם.
בחברה בריאה ראש השב״כ היה צריך להתפטר כבר ארבע פעמים בשבוע האחרון. בחברה בריאה, חפצת צדק, שוויון ומינהל תקין, היתה צריכה לדרוש את זה יום יום
עד אז אני לא מציע לאבד אמון במוסדות המדינה. אבל לאנשים כמוני אני מציע קודם כל לא לאבד את האמון במצפון שלהם, בחברים שלהם, בהכרת המציאות שלהם. להתעקש לראות נכוחה ולעמוד נחושים. לפעמים אין ברירה אחרת
@ReemSherman סגל זה על הנייר... מכבי נתניה היא מועדון רקוב וחולה שאינו מנוהל. אפשר שחילופי מאמנים יתנו פתאום את הבוסט השגרתי ונגיע למקום שישי ואולי גם ננצח פה ושם בפלייאוף (וזה דווקא משהו שרוני לוי יודע לעשות), אבל זה לא מספיק
לכל מי שלא מצליח לדמיין ערבים בממשלה, אני מציע לנסוע לרמלה. כן, רמלה.
זאת עיר ימנית במיוחד. כמעט חצי מהתושבים בחרו בליכוד ובעוצמה יהודית. וראש העיר, מיכאל וידל, הוא ביביסט גאה. אבל כבר כמעט עשור שהקואליציה שם יהודית-ערבית
החיים המשותפים ברמלה, תנו לי לספר לכם, רחוקים מלהיות גלויה פסטורלית. ובכל זאת משהו שם עובד. הם משותפים באמת. בתקציב, בחינוך, במכרזים. בחיים עצמם.
דיברתי היום עם מינו אבו לבן, אחד הנציגים הוותיקים של החברה הערבית. הוא גם מספר עשר ברשימת רע״ם לכנסת. שאלתי אותו איך זה עובד. איך קרה שמה שנראה היום מעבר לגבולות הדמיון של הציבור הישראלי, דווקא ברמלה הוא מציאות שגורה
״אני יהודי והוא ערבי, אבל הזהות שלנו כרמלאים היא משותפת. בסוף יש לנו רצון משותף לשמור על העיר ולקחת אותה קדימה״.
בימי שומר חומות, כשפרצו בעיר מהומות, יצאו ראש העיר, מפקד תחנת המשטרה וחברי המועצה הערבים יחד לרחובות. רמלה היתה הראשונה לצאת מהכאוס
רמלה איננה ישראל, והעירייה איננה הממשלה. אבל יש בהן את המרכיב החיוני ביותר לכל צורה של חיים משותפים: הכרה. בזה שכולם בני המקום, בזה שהעיר שייכת ליהודים והערבים שבה באותה מידה, וששניהם יישארו בה גם אחרי שהכל ייגמר
שאלתי אותו אם יש לו עצה למי שחושש להביא את השותפות הזאת לרמה הארצית
״יורדים לשטח. רואים בעיניים. יש אנשים קיצוניים, אבל הם אחוז בודד. תדברו עם אנשים בגובה העיניים, תצאו מנקודת המבט שאני אויב שלכם, שאני איזו מפלצת. אתה חי פה, אני חי פה, ולשנינו יש זכויות. ברמלה אנחנו חיים ביחד, עובדים ביחד, יום יום. אין סיבה שלא נצליח לעשות את זה בממשלה. אם יש רצון, הכל אפשרי. אני אומר לך, אפשר לשנות את המדינה"
@Nadin_ab הבעיה היא שרובם לא באמת רוצים שינוי. הם אפילו לא מבינים מהו - הם חושבים שזה רק אומר להיות בשלטון במקום ביבי ואולי לגייס חרדים. כשהוא תקף באיראן הם עודדו אותו, כשהוא השמיד את עזה הם דיבררו אותו בחו"ל. אין להם את החזון והאומץ לעשות את זה
נתניהו ושופרותיו ינסו למסגר זאת כניצחון לליכוד. אחרי זה ידרשו אחדות (עם נתניהו בראש, כמובן).
ולמחלקת העובדות: קואליציית ה-64 (או 68 עם גדעון סער) התרסקה על פי המדגמים לאזור ה-50 מנדטים - מול 70 מנדטים ששלחו אותה היום הביתה.
כל ראש מדינה אחרת בעולם היה מניח את המפתחות.
סיפור יפה, ערכי ומרגש, והלוואי שגם היה נכון. מכיוון שישבתי ממש ליד הבחור עם החולצה הוורודה אני יכול לספר שהסרטון צולם במחצית, ולוין בסך הכל הולך פה לשירותים או משהו. הוא חזר במחצית השנייה עד לסוף המשחק