תגובת תאגיד השידור הישראלי שהופצה היום לתקשורת היא שקרית, והדברים מגובים בהתכתבויות מפורשות.
בניגוד להכחשת התאגיד כי “איש לא הכתיב לה את נוסח תגובתה”, מנהל החדשות ליאור לנדנברג הכתיב לי נוסח התנצלות המסלף את דבריי ומייחס להם משמעויות שלא היו בהם, ודרש שאקריא אותו בשידור כתנאי להופעתי (וזאת לאחר שכבר התנצלתי יותר מפעם אחת).
אני מצרפת את הודעתו הכתובה, שבה נאמר במפורש: “ככל שאין בכוונתך לקרוא התנצלות זאת, אני מבקש שתודיעי לי בהקדם שאוכל להערך לחלופה שידורית”.
שימו לב לשתי המילים: “התנצלות זאת”. לא התנצלות שאנסח בעצמי, לא הבהרה במילותיי, אלא התנצלות מסוימת שהוכתבה לי, שאם לא אקריא אותה לא אשדר.
כיצד מעז התאגיד לטעון שלא הייתה דרישה להקריא נוסח מוכתב, כאשר מנהל החדשות עצמו מתנה בכתב את הופעתי בהקראת “התנצלות זאת”? האם בתאגיד חושבים שהציבור אינו יודע לקרוא?
ואולי אין פלא שהתאגיד ממהר להכח��ש את הכתבת הנוסח. הרי הודאה בכך שמנהל חדשות כפה על עיתונאית להקריא הצהרה שלא ניסחה ושאינה משקפת את עמדתה, תוך איום שלא תופיע בשידור, הייתה מעוררת שאלות קשות על חופש העיתונות, עצמאות העיתונאים וההתנהלות האתית של הנהלת התאגיד. קל יותר להכחיש את האולטימטום מאשר להסביר לציבור כיצד הוא מתיישב עם הערכים שהתאגיד מתיימר לייצג.
למחרת, לאחר שפניתי לייעוץ המשפטי של התאגיד והבהרתי כי מדובר באולטימטום בלתי חוקי ובלתי אתי, לנדנברג אמר שניתן יהיה להגיע לנוסח מתוקן. העברתי נוסח שכלל הבהרה והתנצלות, אך הוא דחה אותו ושב להתעקש על הקראת הטקסט שהכתיב לי.
תאגיד שבוחר לגלות סובלנות מופלגת ולהימנע מנקיטת צעדים לנוכח התבטאויות חמורות נגד מגזרים שלמים בחברה הישראלית ונגד חיילי ולוחמי צה"ל, בחר דווקא בענייני לנקוט בהתנהלות חסרת תקדים שלא ננקטה מעולם בתאגיד. קשה שלא לתהות מה עומד מאחורי האכיפה הבררנית והמוסר הכפול, ומדוע הסטנדרטים הערכיים של התאגיד משתנים בהתאם לזהות העיתונאי.
הניסיון של התאגיד ��הציג ביקורת ציבורית לגיטימית כ”הסתה” כלפיו הוא ניסיון פסול להשתיק ציבור שלם התומך בי ומבקש למחות על התנהלותו של התאגיד כלפיי. זאת בשעה שהתאגיד עצמו, בהתנהלותו ובהודעותיו, מלבה את ההסתה הפרועה המופנית נגדי.
שלום לצופות ולצופים היקרים שלי,
הערב לא ניפגש בשידור.
אתמול הציב בפניי מנהל החדשות בתאגיד, ליאור לנדנברג, אולטימטום: להקריא בשידור, מילה במילה, טקסט שהכתיב לי בהודעת וואטסאפ שמייחס לדבריי משמעויות שגויות ומסולפות ושיש בו, לטעמי, כדי לבזות אותי ואיים שאם לא אקריא אותו, לא אגיש את תוכניתי.
מדובר בדרישה להציג בפני הצופים הצהרה שהוכתבה לי על ידי מנהל החדשות, כאילו הייתה הודעה אישית שניסחתי מרצוני החופשי. סירובי להיענות לדרישה זו הפך לעילה למנוע את הופעתי בשידור.
למיטב ידיעתי, אין תקדים להתנהלות מסוג זה. למנהל חדשות נתונה הסמכות לערוך ולבקר, אך אין בכך כדי להצדיק כפיית הצהרה אישית על עיתונאי והצגתה לציבור כאילו ��יתנה מרצונו החופשי.
חמורה לא פחות בעיניי היא האכיפה הבררנית מצד מנהל החדשות בתאגיד. כשנשמעו בשידורי התאגיד בעברית ובערבית התבטאויות פוגעניות כלפי לוחמי וחיילי צה״ל וכלפי מגזרים בחברה הישראלית, למיטב ידיעתי מנהל החדשות לא נקט צעדים דומים, לא הציב אולטימטומים ולא התנה את המשך הופעתם של העיתונאים בשידור בהקראת הצהרות מוכתבות. קשה להבין כיצד דווקא במקרה שלי, כשהדברים כלל לא נאמרו בשידורי התאגיד, בחר מנהל החדשות לנקוט צעד כה חריג וקיצוני.
וכדאי להזכיר את השתלשלות האירועים:
דבריי המקוריים נאמרו ברדיו אזורי, ולא בשידורי התאגיד.
הדברים כללו תיאור בניסוח לא ��וצלח של תופעה כואבת בחברה הבדואית בנגב, המגובה במחקרים אקדמיים ובכתבות.
במוצאי שבת, לבקשת מנהל החדשות, פרסמתי בשידור הטלוויזיה הבהרה שהייתה לשביעות רצונו.
בהמשך פרסמתי הבהרה והתנצלות גם ברשתות החברתיות. ועדת האתיקה קיבלה את הדברים ופרסמה הודעה בעניין. גם התאגיד עצמו פרסם הודעה מטעמו, בתיאום עם הייעוץ המשפטי.
ואחרי כל אלה, לפתע, אתמול, נחת עליי האולטימטום.
לא בשיחה. לא בהידברות. בניגוד למקובל בתקשורת חופשית ולמתחייב מהתנהלות מקצועית והוגנת.
לאחר שהבהרתי לייעוץ המשפטי שהאולטימטום שהציב בפניי לנדנברג אינו חוקי ואינו אתי, הוא פנה אליי היום לקראת הצהריי�� וביקש שאציע נוסח חלופי. נעניתי לבקשתו והעברתי נוסח שכלל הבהרה והתנצלות. אלא שלנדנברג חזר בו מנכונותו לבחון נוסח חלופי, דחה את הצעתי ושב להתעקש שאקריא את הטקסט שהכתיב לי , טקסט המציג את דבריי באופן מניפולטיבי ומסולף, מייחס לי משמעויות שקריות לפרסום ויוצר בפני הצופים מצג מטעה.
ולא די בכך: בהמשך הועבר לעיתונאי רן בוקר מידע שגוי על השתלשלות האירועים, תוך הצגת תמונה מסולפת של המחלוקת.
קשה שלא לתהות אם שינוי הגישה הפתאומי קשור לקמפיין ההסתה הפוליטי שמתנהל נגדי בימים האחרונים, קמפיין שספק רב אם טובתן של נשים מוחלשות בחברה הבדואית הוא שעומד בבסיסו. חמור לא פחות, ה��דלפות נגדי מתוך התאגיד, שמציגות תמונה שגויה ומסולפת של האירועים, אינן אלא שמן למדורת ההסתה הפרועה המתנהלת נגדי. במקום לנהוג באחריות, גורמים בתאגיד הציבורי תורמים לליבוי המתקפה הציבורית נגדי.
אתיקה עיתונאית מחייבת, בין היתר, הגינות, אחידות, מידתיות ושיקול דעת. היא אינה מתיישבת עם אכיפה בררנית.
תאגיד השידור הציבורי הוא של כולנו.
שלכם, תמיד,
איילה חסון
@RomBraslavski כואב על כל רופא או אזרח ערבי בכלל שנפגע כי יש לחלק מהאנשים בארץ פחד מערבים עד שמוכח אחרת . אבל מי שאשם בכך הם הערבים שבח��ו בדרך אלימה/טרור כלשהי ועשו נזק לערבים הנורמלים בתוכנו . קשה להאשים שיש אנשים שחוששים וקשה לפגוע במישהו טוב רק בגלל שהוא ממוצא כלשהו אבל בוא�� נאשים טרוריסטים