אין זו דרכם של האזרחים הערבים ולא תושבי טייבה. פיגועים ואלימות הם לא דרכנו כי אם מאבק לא אלים הן ציבורי , והן פרלמנטרי .החיים הם ערך עליון. ולכן מוקיעים בבירור את הירי והפיגוע ודורשים חקירה ממצה .
ההסתה על כלל תושבי טייבה והכריזה ברמקולים לתושבי עיר בישראל ,כי ״מי שמוציא את ראשו מקבל כדור בראש״ היא עברינות וגזענות של מי שנתן את ההוראה המסיתה.
מי שאפשר להציף את היישובים הערבים בנשק ,מוצא אותו ונפגע ממנו בישובים היהודים. אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית.
דבריהם של סמוטריץ ובן גביר הרוקדים שוב על הדם , הם דברים של מי שטובל ושרץ בידו. הם מעודדים הרג ורצח ונישול בגדה המערבית ומטיפים לאחרים מוסר.
אנחנו מתנגדים להרג פלסטינים וישראלים כאחד. אפשר אחרת, וחייבים אחרת.
ביום שישי אורי חשין - שהותקפה ברוטשילד לפני כשבוע - קראה לנו לשיחת חירום. היא אמרה לנו דבר פשוט: אי-אפשר לשתוק יותר מול האלימות המתגברת נגד הקהילה, ובמיוחד נגד הקהילה הטרנסית. בחמישי, יום לפני מצעד הגאווה בעיר, נגיע לצעוד גם ברוטשילד. לא נסתיר את עצמנו בחיים. לא ניכנס לארון בחזרה. בואו איתנו.
סאם פאהד אבו היכל, בן שבעה חודשים בלבד, נרצח על ידי הצבא בשכונת תל רומיידה שבחברון.
תינוק בן שבעה חודשים.
כמה פשעים, כמה זוועות, הומטו על העם הפלסטיני מאז החל הכיבוש לפני 59 שנה. אבל רצח של תינוק בן שבעה חודשים הוא מן המעשים המזעזעים והבלתי נתפסים ביותר.
כל מי שמצליח לקרוא את הידיעה הזו, להתעלם ממנה ולהמשיך בחייו כאילו דבר לא קרה, איבד כל זיק של צלם אנוש.
ילד הוא ילד הוא ילד.
תינוק הוא תינוק הוא תינוק.
והכיבוש הוא טרור, הוא טרור, הוא טרור.
מיכאל כתב בצדק שלא רחוק היום שהנשק של המתנחלים ועוזריהם יופנה גם אל יריביהם הפוליטיים מבית. אני אוסיף: לא רחוק היום שיירצח פה שמאלני בגדה באופן שבועי. ואם המשפט הזה מזעזע אתכם, אם הוא מקומם אתכם להתנגד, תחשבו טוב למה לא זעזע אתכם כשזה היה סתם דם פלסטיני. כל שבוע במקרה הטוב.