בברית בין הבתרים שומע אברהם אבינו על שנות השעבוד הצפויות לבניו. בתוך הבשורה הקשה נשמעת גם ההבטחה: ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״. במילים האחרונות טמונה נחמה עמוקה, המלווה את ישראל לאורך הגלות.
הקב״ה יורד עם בניו אל המקום שבו הם סובלים. כשהם משועבדים במצרים, גם השכינה שרויה עמהם בשעבוד; צערם נוגע, כביכול, בו עצמו. ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ הוא תיאור של קרבה שאין הגלות יכולה להפקיע.
מתוך הקרבה הזאת מתגלה מלוא עומקה של ההבטחה האלוקית ״דָּן אָנֹכִי״: ״אני דן גם את עצמי״. בשעה שהקב״ה דן את שעבוד בניו, הוא דן כביכול גם בצער השכינה המשתתפת בצרתם. בתוך הדין על מצרים נמצא גם כאבו של מי שירד עם ישראל למצרים.
ולקרבה הזאת ניתן גם ביטוי מופלא: ״וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר״. הלבנים שבהן התענו ישראל נעשו זיכרון לפניו. עבודתם המרה נוכחת גם למעלה.
האדם השרוי בצער עלול לחוש שעולמו הצטמצם סביב הכאב, ושאיש אינו יכול להיות עמו במקום הפנימי שבו הוא עומד. כאן נפתחת לפניו ידיעה אחרת: בתוך המקום הזה עצמו נמצאת עמו השכינה. עוד בטרם נפתח הפתח לישועה, כבר נתונה לו הקרבה. גם כשהוא מתקשה להרגיש בה, היא קיימת.
(תובנה לחיים בהשראת אור החיים הקדוש)
ראשי הישיבות התיכוניות-חרדיות יוצאים במכתב חסר תקדים נגד הצבעות מחאה ושריפת קולות.
במכתב שנחשף לראשונה ב'משפחה' בווטסאפ*, עליו חתומים בכירי ראשי הישיבות - הרב ברוך צ'ייט (מערבא), הרב אברהם גרינבוים (נהורא), הרב קולדצקי (היישוב), הרב מיכאל שוהם (נהרדעא), הרב ברנדווין (חדוות התורה) והרב בראון (מתיבתא בית שמש) - הם מבהירים:
"מעולם לא פעלנו מתוך מחאה או התרסה. ההתמודדות עם אתגרים אלו צריכה להיעשות מתוך אחריות, שיקול דעת וחשיבה בונה, תוך שמירה על עולם התורה וחיזוקו, ובהתאם לדרך שהתוו לנו רבותינו. לפיכך, בבואנו להכריע במערכה הציבורית שלפנינו, עלינו לפעול על פי הוראות רבותינו שליט״א וברוח דרכם של רבותינו זצ״ל, ולהימנע מהשתתפות במחאות או בפעולות שאינן עולות בקנה אחד עם דרך זו.״
מצורף המכתב המלא
*להצטרפות ל'משפחה' בווטסאפ>>* https://t.co/2j0ui4a8HY
ימים אחדים לפני הבחירות, התמונה המצטיירת אינה מבשרת הכרעה.
כשמשקללים את הסקרים, מקשיבים להערכות ובוחנים את הלכי הרוח, קשה לראות כיצד אחד הצדדים מצליח להקים ממשלה. הרבה יצרים, הרבה הבטחות, הרבה כסף, ובסוף, ייתכן מאוד, אותה מדינה באותו מבוי סתום.
בימין מצטברים התנאים לתוצאה מאכזבת. חמש רשימות מתמודדות באזור המסוכן של אחוז החסימה, והיקף הקולות שעלולים לרדת לטמיון עשוי להגיע לשווי של חמישה עד שבעה מנדטים.
לצדן ניכרים חוסר להט במחנה, קשיי התארגנות בליכוד ובעיות בתוך המפלגות החרדיות. בתנאים האלה, גם תוצאה של 56–57 מנדטים לגוש נתניהו נראית אפשרות סבירה בהחלט.
גם בצד השני אין פתרון פשוט. התחזקות המפלגות הערביות עשויה להרחיק את נתניהו מרוב, אבל היא מעמיקה את הקושי של יריביו להרכיב ממשלה. רוב שמתנגד לנתניהו אינו הופך מעצמו לרוב שמסכים על ממשלה חלופית. אפשר להסכים מי צריך ללכת ולהתקשות מאוד להסכים מי יישב עם מי ביום שאחרי.
מכאן האפשרות שאליה המערכת מתקדמת בעיניים פקוחות: בחירות שישנו את יחסי הכוחות בכנסת, אך לא יולידו ממשלה חדשה.
לשינוי כזה תהיה משמעות. רוב של מפלגות המרכז, השמאל והערבים עשוי להשפיע על הנהגת הכנסת ועל ועדותיה, לקדם מהלך להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולהעמיד את הממשלה מול מציאות פרלמנטרית קשה בהרבה.
מכל מקום, המרחק בין רוב למהלך מסוים לבין רוב לממשלה משותפת נשאר גדול.
כל עוד לא תקום ממשלה חלופית, נתניהו עשוי להמשיך לכהן גם לאחר בחירות שבהן לא השיג רוב. הוא עלול לאבד את השליטה בכנסת ולהישאר בלשכת ראש הממשלה. זאת תהיה תוצאה מתסכלת ליריביו, אך גם רחוקה מאוד מן הניצחון שהוא מבטיח לבוחריו.
לכך עשוי להצטרף סדר היום הביטחוני. אם לאחר בחירות האמצע בארצות הברית תתפתח מערכה נוספת מול איראן, כפי שנראה כעת, היא עלולה לרכז סביבה את תשומת הלב הציבורית ולדחוק את המחלוקת הפוליטית.
נתניהו יעמוד במרכז האירועים מכוח תפקידו. ואולם, גם סדר יום ביטחוני אינו פותר את החשבון הפרלמנטרי. שאלת הממשלה הבאה תוסיף לרחף מעל המערכת.
מדוע הוא מתקשה להגיע ל־61? הסיבות כבר נכתבו כאן, והמגמות העיקריות לא השתנו. העייפות בימין, הבלבול הארגוני בליכוד, סכנת אובדן הקולות ברשימות הקטנות והקשיים במפלגות החרדיות מצטרפים זה לזה.
מנגד, להערכתי, מחנה המרכז־שמאל מגיע עם יתרון ניכר בנחישות ובארגון. אצל בנט ולפיד, וגם אצל איזנקוט, קיימים מערכים שמבינים את משמעותו של יום הבחירות: לאתר את המצביע, להגיע אליו ולוודא שהוא אכן מצביע. מכאן גם הערכתי שבנט עשוי להשיג תוצאה טובה מזו שמעניקים לו הסקרים.
במבט על מחנה השינוי כולו, ניכרים רצון עז בשינוי ונכונות לעבוד למענו, מגיוס ישראלים השוהים בחו״ל ועד להנעת מצביעים בארץ.
זהו פער שיש לו משמעות ממשית. בבחירות צמודות, ארגון יכול להכריע את גורלם של מנדטים. התמיכה הנמדדת בסקר צריכה להגיע לקלפי, ולעיתים דווקא במרחק הקצר הזה אובדת ההכרעה.
אם הבחירות יסתיימו ללא ממשלה חדשה, ייתכן שההישג המרכזי של מתנגדי נתניהו יהיה החלפת יחסי הכוחות בכנסת. נתניהו, מצדו, עשוי לצאת לסבב נוסף כשהוא עדיין ראש הממשלה, אך מול כנסת נוחה הרבה פחות.
לימין תהיה אז הזדמנות נוספת לבחון את התנהלותו. גם למקימי הרשימות הקטנות מגיע דיון ענייני: אפשר לכבד את אמונתם בדרכם, ועדיין לדרוש מהם תשובה על משמעותה המעשית של ההתמודדות. מי שמבקש לייצג ציבור נדרש לשקול גם את גורל קולותיו. אחריות פוליטית נבחנת ביכולת לתרגם תמיכה להשפעה.
אבל כל אלה יהיו שאלות ליום שאחרי. בימים שנותרו, השאלה הדחופה היא מי מצליח להפוך הזדהות להשתתפות. למחנה המרכז־שמאל יש, להערכתי, יתרון ברור במבחן הזה.
נתניהו יודע להסביר לבוחריו מדוע הבחירות גורליות. עד כה, הוא מתקשה לגרום להם להתנהג בהתאם.
כששרה נתנה את הגר לאברהם כדי שתלד לו בן, היא הקפידה להשאיר אותה במעמד של שפחה.
מדוע לא שחררה אותה לפני כן? שרה הייתה נביאה, והיא ראתה שמעבר לשאלת מעמדה של הגר עומדת שאלה גדולה בהרבה: מה יקבל כל אחד מבני אברהם, ומי מהם יהיה ממשיכו.
בלידת ישמעאל יצאה מאברהם הזוהמה שירש מאביו תרח, כדי שיצחק יוכל לקבל את הטוב בשלמותו. אלא שההפרדה הזאת הייתה תלויה במעמדה של הגר. אילו שוחררה, היה נמשך אל ישמעאל גם חלק מן הטוב שבאברהם. אותו חלק היה נחסר מיצחק.
לכן השאירה שרה את הגר שפחה. במישור הרוחני, מעמדה אפשר לרע להיפרד לבדו, בלי לקחת עמו חלק מן הטוב. הגר קיבלה את צד הזוהמה, והטוב נשמר בשלמותו לשרה וליצחק. שרה הבינה שכדי שבנה יקבל את חלקו, עליה לדאוג לאופן שבו ייוולד ישמעאל.
וכיצד נשא אברהם שפחה, אף שקיים את התורה קודם שניתנה? שרה הורתה כאן הוראת שעה כנביאה. אברהם שמע בקולה, משום שידע שהיא מכוונת לרצון הבורא ורואה את תכלית המעשה.
כך נקבעו המעמדות לעתיד: הגר נשארה שפחה, וישמעאל במעמד עבד; שרה היא הגבירה, ויצחק הוא הבן הממשיך. שניהם בני אברהם, אך ההמשכיות אינה מתחלקת ביניהם בשווה. ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״.
שרה ראתה את עתיד הדורות, והבינה שההבחנה ביניהם מתחילה במעשה שלה. עוד לפני שיצחק נולד, היא שמרה על שלמות הטוב שיקבל ועל מעמדו כזרעו של אברהם. בתוך הבית הוכרעה שאלה של דורות: מי יהיה ממשיכו של אברהם.
(תובנה לחיים בהשראת אור החיים הקדוש)
על כוחה של ברכה אנושית, העין הטובה שממנה היא יוצאת, והבטחת הקב״ה למברכים | מסע מאברהם אבינו ועד שתי המילים המוסיפות ברכה על ברכה: ״וכן למר״ | מחשבות על פרשת השבוע
https://t.co/10HG2vh4sV
דרמה בחב״ד: הגאון רבי חיים שלום דייטש, מגדולי רבני חב״ד בירושלים, חורג ממנהגו וקורא לחסידים להצביע לרשימה החרדית ביותר - ש״ס או ג׳. במנשר מיוחד שפורסם הבוקר בירושלים, יוצא הרב דייטש בקריאה חריגה שמכה גלים ומעוררת הדים בחסידות.
"נעמדו אריות ודובים לשמור על טראמפ שיישאר ניטרלי -ללא הצלחה: כך פעל מכבש המחמאות שנתניהו הפעיל על נשיא ארה"ב | צפו 🎥
לצפייה בפרק המלא>> https://t.co/0r13XQLXwN
לעדכונים נוספים, הצטרפו ל'משפחה' בווטסאפ>>>
https://t.co/quVn9gEX8X
"לא מצליח להבין אנשים שמצביעים לפוליטיקאי שעסוק בשטויות": מה חושב יו"ר יהדות התורה על החרדים שמצביעים לבן גביר? | צפו 🎥
לצפייה בראיון המלא>> https://t.co/8YWqtQoNqN
מצוות מסוימות מזכות את האדם במתנה: חן בעיני אלוקים. אדם מקיים מצווה, ואינו יודע עד היכן מגיע כוחה; איזו דלת היא פותחת לו, ומאיזו גזירה היא עשויה להצילו.
הדברים נוגעים עד עצם החיים: לפעמים, בשעת דין, גם צדקותו של אדם אינה מספיקה להצלתו. כאשר הגזירה נוגעת לעצם קיומו של העולם, אף הצדיק עלול להיכלל בה. ובשעה הזאת, מציאת החן יכולה להעניק לו את מה שצדקותו לבדה אינה מעניקה: חיים.
מהן הדרכים המביאות למציאת חן? מובאים ארבעה דברים: ענווה, לימוד תורה, יראת שמים ושתיקה. על הענווה נאמר: ״וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן״; התורה מעניקה חן ללומדיה; חן מעיד על יראת שמים; ואסתר זכתה לחן בזכות שתיקתה, כשלא גילתה את עמה ואת מולדתה.
איננו יודעים את מלוא שכרה של כל מצווה. אילו ידענו, היינו עלולים לבחור רק במצוות ששכרן גדול ולהניח את האחרות. ההסתרה מזמינה אותנו לקיים את כולן, בלי לחשב איזו מהן תעמוד לנו ביום שנזדקק לרחמים.
ומכאן לנח. הוא היה צדיק, אבל התורה מציינת את סוד הצלתו במילים: ״וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳״. בשמו נרמז הדבר: נח, בהיפוך אותיות, הוא חן. בתוך עולם שנגזרה עליו כליה, החן שמצא העניק לו הצלה וישועה.
(תובנה לחיים בהשראת אור החיים הקדוש)
ממש מעניין מי מנהל את האירוע הזה של הלחץ על החרדים בעניין הגיוס.
חב"ד הם הקהילה החרדית עם האחוזים הכי גבוהים של גיוס לצבא. כולל זה שחלק מהישיבות שלהם הפכו לפני כמה שנים לישיבות הסדר. נכון, הם לא מתגייסים בגיל 18, אבל רבים מהם מתגייסים בשלב כלשהוא לאחר החתונה. והם די שומרים על שקט בכל האירוע של ההתנגדות לגיוס.
אני שואלת את עצמי, אם יש מישהו שמנהל את האירוע, והוא מטומטם מוחלט. או שבעצם מי שמנהל את האירוע זה מישהו שיש לו אינטרס לצרף גם את חב"ד למאבק ה"נמות ולא נתגייס".