היום, 23 שנים.
23 שנים מאז שפיגוע קו 2 בירושלים לקח מאיתנו את אמא שלי, אהובה ליבה שוורץ ז"ל, ויחד איתה עוד 22 בני אדם, ילדים, נשים, גברים, צעירים ומבוגרים. כל אחד מהם היה עולם ומלואו.
יש תאריכים שלא חולפים. הם רק מתרחקים בלוח השנה, אבל נשארים קרובים מאוד ללב.}}}}}
האור שלך עדיין כאן.
גם הפעילות של עמותת "אהבת נפש", שהוקמה לזכרה, היא חלק מהניסיון שלנו להפוך את הכאב לעשייה, ואת הזיכרון לאור.
אמא, אנחנו מתגעגעים אלייך. תמיד.
יהי זכרה ברוך, ויהי זכרם של כל נרצחי הפיגוע בקו 2 בירושלים ברוך.
הזמן מלמד לחיות עם הכאב, אבל הוא לא מוחק את הגעגוע.
יש אנשים שעוזבים את העולם, אבל ממשיכים להשפיע עליו בכל יום מחדש.
במשך השנים הבנתי שהדרך היפה ביותר להנציח היא לא רק לזכור, אלא גם להוסיף טוב. עבורי, כל מעשה חסד, כל חיוך, כל מילה טובה וכל אדם שמקבל מעט תקווה, הם דרך לומר: אמא)))
דמדומי יום הזיכרון.
יום הזיכרון בהר הרצל יש חיבור שאי אפשר להסביר, רק להרגיש.
המון אנשים, מכל קצוות הקשת ולב אחד.
השנה לא שם בגוף, אבל בלב, כן
יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ברוך.
הדרך שלה לראות אדם, כל אדם, גם כשהוא שקוף לאחרים.
ואולי זה כל העניין בזיכרון, לא רק להיזכר.
אלא לבחור מה לקחת איתך.
אמא,
את לא רק זיכרון של יום אחד בשנה.
את נמצאת בהחלט��ת הקטנות.
ברגעים הפשוטים.
בבחירה להיות קצת יותר טוב.
גם היום.
ואולי דווקא היום.
יום הזיכרון.
יש דברים שלא נשארים בעבר, הם פשוט הולכים וממשיכים איתך.
כמעט 22 שנה מאז שאמא שלי נרצחה בפיגוע באוטובוס.
ואני כבר לא מחפש “להתגבר”, פשוט לומד לחיות עם זה ולעיתים על הדרך לשאול את עצמי, איך ממשיכים נכון.
לא דרך מה שקרה.
דרך מי שהיא הייתה.
החיוך.
הנתינה.
העדינות.}}}
לפעמים צריך לשים את הפוליטיקה בצד.
אמא איבדה בת.
משפחה איבדה ילדה.
ולראות אנשים שמנצלים רגע כזה כדי לשפוך רעל רק כי מדובר בפוליטיקאית מהמחנה השני, זה פשוט מכוער.
אפשר להתווכח.
אפשר לחשוב אחרת.
אבל קודם כל צריך להישאר בני אדם.
יש רגעים שבהם פשוט צריך לשתוק ולכבד כאב של משפחה.
תודה מכל הלב
לכל מי שמשתף, מגיב, מחזק ומבין את המורכבות הזאת, את הלב השבור, את הכאב, את הקול שלנו.
תודה לכל מי שמפיץ, שמאפשר למסע הזה להדהד עוד.
ישר כוח גדול באמת לכל אחד ואחת מכם ❤️
*כשמשחררים חטופים כולנו נושמים, כשמשחררים מחבלים אני עוצר נשימה.*
ראיון לטלוויזיה הצרפתית, rtl אחרי ששחררו את הרוצחים של אמא שלי.
*היום זה חוזר שוב, שוב שחרור, שוב כאב, ושוב תקווה*