"יום השיבוש", חסימות כבישים, פרשים דוהרים ורימוני הלם - האם זה מה שאנחנו צריכים בימים של פיגועים רצחניים קשים מנשוא?
הלב נצבט מכאב. במקום להתאבל ולהתאחד כעם אחד ששכל בשבוע אחד שלושה מבניו.
עוד פיגוע. הפעם בצפון ים המלח,
חבל ארץ יפהפה וחשוב שזוכה בשנים האחרונות להתיישבות מואצת, ביניהם גם של "קדמה" שלנו.
בית הערבה הוא קיבוץ שנפל במלחמת העצמאות והוקם מחדש לאחר מלחמת ששת הימים, עדות חשובה לכך ש"במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו" (טרומפלדור)
אלוהים.
אני מסתכל על ההורים האלה, איך הם גידלו ילדים מדהימים במשך 22 שנה, צחקו, שמחו, חיבקו, אהבו וברגע אחד, בלי הכנה מוקדמת הם פשוט נקרעים מהם. שניים במכה. חתיכת מכה.
לא יודע איך שורדים דבר כזה. אמן שלא תביאנו לידי התמודדות כזאת.
הלב לא יכול להכיל דבר כזה.
אלה ימים של גועל נפש מימין ומשמאל, בהם מנסים לשקר לנו שאנחנו עם מפולג שרק יודע לריב עם עצמו. ולא יודע, האירוע הזה כל כך מרגש שאני משוכנע שבתכלס ההפך הוא הנכון.
ואמירה כל כך נדושה, אבל היום הזה גרם לי להעריך אותה הרבה יותר - אמן שנהיה תמיד בצד הנותן.
תרשו לי להיות סחי ולהתרגש.
רעות אשתי המדהימה היא עו"ס התמכרויות שאחת המטופלות שלה, בסה"כ בת 19, ילדה לפני כמה ימים את בתה הבכורה.
פתאום היא הבינה שאין לה כלום בבית, ברמת השום דבר, שדרוש כדי לגדל תינוקת שרק הרגע נולדה.
אחהצ היא לקחה את שתי הבנות הגדולות שלנו למסע איסוף ברחבי הישוב, וה"שלל" שהם חזרו איתו פשוט מחמם את הלב. לילדה הזאת פתאום יש עגלה חדשה עם אמבטיה וטיולון, טרמפולינה, מיטה ומזרון, מנשא, משחקים, בגדים לחורף ולקיץ ועוד.
ביום ראשון היא תגלה איזה חיבוק היא קיבלה מאנשים שהיא לא מכירה.
הפצוע הקשה ביותר בצוק איתן, יהודה הישראלי, במסע סובב כנרת של עמותת "משפחה אחת - OneFamily". מדובר במסלול "פאראטרק", על הר תבור, שבו אפשר לעשות שימוש בעזרים שיקלו על הצעידה, אך יהודה התעקש לעשות את המסלול כשהוא צועד בעצמו על הרגליים, מלווה על ידי אביו, דודי👏👏👏
בחיי שלא יכולתי לחשוב על סיום טוב יותר לחופש הזה. אלה, הבת המהממת שלי שעולה לכיתה ג', אומרת לנו כבר כמה חודשים שהיא רוצה לתרום את השיער שלה וסיפרה כמה זה חשוב לה.
היום סוף סוף היא עשתה את זה.
נשבע שזה מרגש אותי.