זאב הוא לא מה שמנסים לצייר לכם.
זאב הוא לא האיש הרודף. זאב הוא לא האיש הבוגד. זאב הוא לא האיש המתנגד.
זאב הוא האיש הנרדף, זה שכאבו לא נשמע, הקול שלא נשמע.
זאב הוא האיש שמנסה למנוע את תופעת השבתאות.
זאב הוא האיש שלא רוצה שתהיה עוד אמא שתבכה בלילה על בנה.
זאב הוא האיש שלא רוצה שתבכה אישה על בעלה.
זאב הוא האיש שלא רוצה שראש ישיבה יבכה על תלמידו.
זאב הוא האיש שמנסה למנוע את רמיסת ההנהגה שנמסרה לנו מדור לדור.
זאב הוא האיש שלא רוצה שתהיה סחיטה של אנשים קשי יום.
זאב הוא האיש שמנסה למנוע 'מספק האייטם' ואנשי תקשורת המכנים את עצמם "חרדים" לרמוס את כבוד התורה, ולפגוע בכבודם של עשרות אנשים המזדהים עם זאב ועם כאבם הנפשי.
הפינה השבועית:
אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א, יב).
כניעה וענווה מול השררה.
מנהיגות, ניהול או אפילו הורות אינם שררה או כבוד, 'אלא' עול כבד של אחריות וסבלנות.
המוסר היהודי רואה ברדיפת כבוד ושררה פגם במידות. הפירוש המוסרי מלמד כי מי שמחפש בתפקיד רם גדולה אישית, יתקשה לשרוד את "טרחכם ומשאכם". המנהיג נדרש לענווה מוחלטת, מתוך הבנה שהוא אינו אדון המצב, אלא משרתם של המונהגים.
אל קונסול הכבוד של זימבבואה בישראל, עו"ד אוסדיטשר.
בהמשך לדברי הבלע שיצאו הבוקר מלוע פיך המורעל.
אבקש להסיר את מועמדותי מולך בתחרות על סגנון שפת הביבים והטינופים שאתה מוביל בו מול כל מתחרה.
לגופו של עניין, וכפי שכל מאזין שלך יודע מזמן, השטחיות שלך אינה מקרית. אצלך, השטחיות היא דרך חיים.
ועל כן אני חושב שהנוכחות שלך בחצר הינוקא היא טבעית ומתבקשת.
כעיוור באפילה...
בהצלחה מכל הלב!
למה אנחנו חייבים לטוס לחו"ל כדי להיזכר שאנחנו אחים?
לפעמים, דווקא השהות מחוץ לגבולות הארץ מעניקה פרספקטיבה חדשה ומפתיעה על מי שאנחנו.
במרחב הציבורי כאן, מעבר לים, המפגש בין ישראלים 'מכל קצוות הקשת' הוא פשוט מחמם לב. הוא מאופיין במאור פנים, בלחיצת יד ובידידות כנה. עבור מי שרגיל למציאות היום יומית המתוחה, הרוויה לעיתים בוויכוחים מגזריים כגון: "שווין בנטל", "משתמטים", "סרבנים".
ודווקא במפגשים הללו, הרחק מהרעש, מתגלה אותו ניצוץ פנימי, חם ומחבר, הקיים בליבו של כל אחד מאיתנו. כשאנחנו בחוץ, המחיצות נושרות ונשאר רק החיבור הפשוט, המשפחתי.
הניגוד הזה מחייב אותנו לשאול, מה משתנה בנו כשאנחנו נוחתים בחזרה בגבולות המולדת? מדוע בארצינו מקום ביתנו, המפגש האנושי לובש לפעמים תחפושת של זרות ומנוכרות?
התשובה כנראה נעוצה בשגרת החיים המורכבת, במאבקים ובאינטרסים השונים שמנהלים את המרחב הציבורי ומעכירים את השורש המשותף שלנו.
לאחר שנות דור של רדיפות וכיסופים בגולה, זכינו לחזור אל ארץ אבותינו. מן הראוי ��נדע תמיד להותיר את הפילוג מאחור. זה הזמן לאמץ באמת את צוואתו של בעל ה"נועם אלימלך", להביט בעין טובה, לראות את המעלות ואת התרומה הייחודית של כל שותף ושותף למען הכ��ל. כי בסוף, כולנו רקמה אנושית אחת.
"שנראה כל אחד מעלת חבירינו, ולא חסרונו" (רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א).
ביציאה מציונו של האדמו"ר הקדוש רבי מרדכי מנדבורנה זצוק"ל בבישטנא, תפס אותי הנגיד ר' יואלי לאנדא למשפט שמהדהד בי מאז: "יש מי שמשפיע עם כסף וזה חשוב. אבל מה שבאמת חסר לנו בעולם הזה אלו האנשים שמשפיעים עם אמת וצדק" משפט לחיים.
מסע הקודש 'מצמיח ישועות'
כ"ק האדמו"ר ממעז'יבוז' שליט"א, בצאתו מציון הרה"ק רבי ישעיה'לה מקערסטיר זי"ע, לאחר התפילות החמות, אמר:
"כבר התחלנו לפעול ישועות לכלל ישראל, ברוחניות ובגשמיות."
אמן.
מסורת או מיתוג? הסוד שמסתתר מאחורי השם "הינוקא"?
בעקבות הסערה ברשתות החברתיות סביב דבריו של מזכה הרבים הרב מאיר אליהו שליט"א (שהעלנו אתמול בחשבון הטוויטר), ראוי להעמיק במשמעות הדברים. הרב הדגיש עקרון יסוד: "רב שאין לו מסורת, אינו רב. אפילו לרמב"ם היה רב, אפילו למשה רבינו היה רב. צריך לבדוק ממי הוא ינק".
דברים אלו מחייבים אותנו לבחון, מה עומד מאחורי ��יתוג "הינוקא"? האם שיווק ומיתוג יכולים להוות תחליף למסורת התורה?
ביהדות הנאמנה למקורות, ההכרה בדמות רוחנית נשענת על שרשרת הדורות הרציפה, שראשיתה ב"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". על פי עיקרון מקודש זה, סמכות תורנית חייבת לצמוח מתוך כותלי בית המדרש. עליה לעבור מסלול ארוך של עמל, קבלת סמיכה, שימוש תלמידי חכמים ויניקה מרבנים מובהקים ומוכרים.
כאשר יסוד זה חסר, נוצר לכאורה "מסלול עוקף". האסטרטגיה במקרים אלו מתבססת על הענקת התואר "הינוקא" כהבניה חברתית חלופית. תואר זה מציג את הדמות כמי שאינה זקוקה למסגרת הממסדית או לאישורם של גדולי הדור, שכן הידע והיכולות מוצגים כהארה שמימית או כפלא מולד, ולא כתוצר של יגיעה וחינוך.
הציבור הרחב נוטה לעיתים לחפש דמויות ייחודיות ויוצאות דופן. רבנים מן השורה שעמלו קשות זוכים אמנם להערכה, אך דמות הממותגת כפלאית ומסתורית כזו המנגנת בעיניים עצומות ומצטטת קטעי תלמוד בעל פה מייצרת אפקט הילה עצום בקרב ההמונים.
לעומת זאת, מבקרים רבים רואים בהחלת התואר "הינוקא" ככינוי קבוע על אדם צעיר (כבר בשנות ה-20 לחייו) "כלי שיווקי ומיתוגי אגרסיבי". מטרתו, בעיניהם, היא לייצר בידול, ייחודיות וסמכותיות מהירה בשוק הדעות, הברכות וגיוס התרומ��ת.
יתרה מכך, על פי המובא בספר הזוהר (פרשת בלק), "הינוקא" (בנו של רב המנונא סבא) הוא דמות נשגבת, קדושה וייחודית שהדהימה את האמוראים ברזיה העמוקים של התורה. משום כך, הצמדת תואר זה לאדם בשר ודם בימינו נתפסת על ידי רבים כזילות ופגיעה במושג המקורי.
בהתאם לכך, גם שאר הנרטיבים המופצים, דוגמת הסיפור (בסרטון המצורף) על אודות צדיק נסתר (חכם אברהם) שהלך לעולמו והעניק ל"הינוקא" כביכול את התואר "הינוקא" כאות חיבה, נותרים בעיני המבקרים בגדר אגדות חסרות שחר.
בסרטון המצורף נשמע "הינוקא" עצמו כשהוא מתייחס למקורו של הכינוי. עוקבים יקרים, מה דעתכם?
חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ בְּצִיּוּנֵי הַצַּדִּיקִים: לְאָן נֶעֶלְמוּ יְלָדֵינוּ?
כאשר מסתובבים בחוץ לארץ ועוברים מקבר צדיק אחד למשנהו, מתחילים לחוש באופן מוחשי ומצמרר את ההרס השקט שזורעת התקשורת המכונה "חרדית".
נערים כבני שש-עשרה, נשמות אבודות המחפשות את עצמן פונים אליך ברחוב. הם מתחננים בדמעות: "תן לי כסף לאוכל", "אני תקוע (בשדה תעופה), תעזור לי", או "רק תן לי נקודה חמה לאינטרנט".
מישהו כאן חייב לערוך חשבון נפש נוקב, האם התוצאה המזעזעת הזו אינה תולדה ישירה של דרך פרסום פרועה ולא מבוקרת? דרך הזרה לחלוטין למסורת אבותינו ורבותינו.
הגיעה העת שנקבל על עצמנו אחריות. עלינו לשקול היטב, פעמיים ושלוש, מהו המחיר הרוחני והנפשי הכבד שהדבר גובה מאיתנו, ושחס וחלילה לא יפגע בילדינו.
אכן נסעתי למסע הקודש "מצמיח ישועות"
בראשות כ"ק מרן אדמו"ר ממזיבוז' שליט"א.
כהבטחת זקינו של רבינו שליט"א, הרה"ק רבי מרדכ'לע מנדבורנא זיע"א: "את הפיתקאות הקשות, הביאו אלי בתשעת הימים"
וימלא משאלותינו במידה טובה ישועה ורחמים.
"שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ"
הרה"ג הרב מאיר אליהו שליט"א.
יד ימינו של המקובל הרב בניהו שמואלי שליט"א."נגד רבני אינטרנט.
"רב שאין לו מסורת, אינו רב. אפילו לרמב"ם היה רב, אפילו למשה רבינו היה רב.
"לבדוק ממי הוא ינק."
מעמד תפילה נרגש בארץ הקודש לקראת היציאה לחו"ל.
על מנת לצאת ידי חובה לכל דעות הפוסקים, כתנאי ליציאה להשתטחות על קברי צדיקים בחוץ לארץ נדרש קודם ביקור בקברי צדיקים בארץ הקודש.
עלינו לפקוד את ציונו של הגאון רבי שמואל אויערבאך זצ"ל. לעתיר בתפילה חמה ובדמעות עבור "תלמידיו", ידידינו היקרים:
חיים יהודה לייב בן תחיה
יעקב שמואל בן פנינה
יהי רצון שתפילותינו ובכיותינו בשערי דמעות יבקעו רקיעים, יעלו לרצון לפני כיסא הכבוד, וישפיעו עליהם שפע ברכה, ישועה ורחמים ממקור הברכות.
"שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב" (אבות ב', י').
בסוף שבוע שעבר פורסמה בקבוצת "הפרגוד" הודעה תמוהה:
"הפרגוד: פרסום ראשון: יו"ר הכנסת אמיר אוחנה שהה 20 דקות בחדרו של האדמו"ר ��בי דוד אבוחצירא בנהריה." (תוך הדגשה על אורך השיחה, ומיקומה)
כ"אחד האדם", שפוקד את חצרו של האדמו"ר רבי דוד באופן קבוע מדי שבועיים, כבר למעלה מ-13 שנה, אני פשוט המום, מדוע פגישה שגרתית מאין זו, הופכת לכותרת דרמטית של "פרסום ראשון"?
כידוע, פתח חצרו של הרב פתוח לכולם, מגיעים לשם גדולי ומנהיגי הדור, ראשי ישיבות ורבנים, לצד ראשי ממשלה, נשיאים, שרים, חברי כנסת וראשי ערים מכל קצוות הקשת הציבורית. כולם כאחד באים לקבל עצה, תושייה וברכה. ביקור של פוליטיקאי הוא עניין שבשגרה, לא אירוע היסטורי.
כמו כן, "צניעות" היא קו יסוד בחצר נהרייה. מעולם לא נעשה מאמץ לפרסם תיעוד כלשהו מהביקורים, ואדרבה, כבוד הרב מתנגד באופן עקבי ונחרץ לכל יחצנות או צילום.
מעולם לא ראינו בקבוצת "הפרגוד" מרדף כזה אחרי המתרחש בנהרייה. זאת, בשונה מהנוהג שלהם להעלות תיעודים תכופים של רבני נייר השנויים במחלוקת.
אז מה המטרה האמיתית כאן? ברו�� לכל בר דעת שהפרסום ה"שפל" הזה לא הגיע במקרה. המטרה היא לכאורה, לרמוז רמיזות מכוערות ולייצר רכילות זולה ו"קליקים"?
הגיעה העת להוקיע ולמגר את התופעה הזו, את הערוצים וקבוצות הוואטספ שמתחזים ל"חרדיים", שבפועל פועלים בדרכים פסולות שנוגדות את דעת התורה וכבוד תלמידי חכמים, ואינם מייצגים את הציבור הירא לדבר השם, ונאמן לרבותיו.
שתפו כדי שנשים סוף לצהובונות על גבם של גדולי ישראל.
במסווה של השקפה, האתגר התקשורתי המאיים על עולם התורה.
בעבר עוררה סערה ציבורית פרשייה שבה גורמים בחצר חסידית מסוימת שכרו את שירותיו של יועץ אסטרטגי "חילוני" (ר.צ), בעל ניסיון מוכח בניהול קמפיינים מורכבים. מטרתו המסתמנת של המהלך הייתה לבלום את זליגתם של חסידים לקהילה חדשה, ולשמר בכך את מעמד ההנהגה המרכזית. האמצעים שנבחרו כללו הפעלת מניפולציות תקשורתיות, יצירת כתבות מוזמנות וניצול קשרים אישיים בערוצי המדיה המובילים.(ר.צ הכחיש).
"הציבור החרדי", על גווניו השונים, הגיב בשלילה מוחלטת לעובדה שחצר חסידית נעזרת ביועץ "חילוני" לצורך "מאבקים פנים מגזריים". הדבר נתפס כחציית קו אדום, וכחדירה של נורמות פוליטיות אגרסיביות אל תוך עולם התורה והחסידות.
לעומת זאת, מתחת לרדאר הציבורי, פועלים אנשי תקשורת, ובהם יועץ אסטרטגי (ח.א) ומנהל קבוצות וואטסאפ (י.ק), (שבין היתר מיחצנים רבני ניר) הנושאים חזות והשקפה חרדית מובהקת, שאינם בוחלים בחציית קווים אדומים, פועלים לכאורה במשך למעלה מעשור, לגרום במעשיהם לפילוג הציבור, ולהחלשת ההנהגה הרוחנית המסורה לנו מדור דור. פעילות זו לכאורה נעשית במסווה מתוחכם של דאגה פנימית, כביכול, לעולם התורה, בעוד הציבור הרחב שומר על שתיקה.
אין ספק כי אילו אותם אישים היו בעלי חזות חילונית מוצהרת, המערכות הקהילתיות והחינוכיות היו מסמנות אותם מיד כגורם זר וחיצוני. במצב כזה, הייתה מופעלת מערכת ההגנה הטבעית של הקהילה, הכוללת הוקעה ואיסור גורף על שיתוף פעולה עמם.
על הציבור להבין כי דווקא גורמים הלבושים כחרדים, מחזיקים ביכולת לחדור בחשאי ללב המחנה ולהטיל את ארס המחלוקת ללא עקבות.
כעת, הגיעה השעה שבה נדרש הציבור, בעידודם ובהכוונתם של גדולי ישראל, לצאת למאבק נחוש במטרה לגדוע תופעה זו מן השורש, ולהפסיק באופן מיידי כל שיתוף פעולה.
יחד עם זאת, ידינו מושטת לשלום, נשמח לסייע לכל אחד לפתוח דף חדש, מתוך הת��ייבות מוחלטת לחדול מגרימת פגיעה בהנהגה התורנית וביהדות החרדית.
דעת תורה או מקצוע. בין הגנה משפטית למצפן מוסרי.
ברצוני להבהיר בפתח הדברים כי אין לי, חלילה, דבר אישי נגד עורך הדין המכובד עו"ד משה אוסדיטשר.
הטענה המועלית כאן מופנית אליכם כאנשי מקצוע, ומגיעה מתוך נקודת מבט של מי שצמח והתחנך בהיכלי התורה של ישיבות "היישוב החדש" ו"כרם ביבנה".
הניסיון להשתמש במעמד מקצועי כדי להביע עמדות אישיות מעל במה תקשורתית וציבורית (רדיו "קל חי") יוצר רושם מוטעה וחמור, כאילו העמדה המשפטית היבשה היא המשמשת כמצפן המוסרי של החברה. לעיתים נדמה כי בעלי מקצוע פועלים מתוך אינרציה של מסגרת עבודתם, ושוכחים כי הבמה הציבורית אינה אולם בית המשפט.
עבור נפגעים, שמיעת טיעונים המריחים כמו הגנה משפטית טקטית בתוך דיון ציבורי רחב, מתפרשת לעיתים קרובות כאטימות, כהקטנת הכאב שלהם וכהתעלמות מופגנת מסבלם. יש להבין כי לכל זירה כללים משלה, באולם הדיונים מיוצג אינטרס נקודתי, אך המרחב הציבורי דורש רגישות, אמפתיה והקשבה.
בציבור ה"חרדי" והתורני קיימת הבחנה מוחלטת ובלתי מתפשרת, קביעת ההשקפה, הנורמות החברתיות וההתנהלות הציבורית מסורה אך ורק ל"גדולי ישראל" ("דעת תורה"), ולא לשום גורם משפטי או מקצועי.
מנגנון ה"פרוטקשן" הדיגיטלי בקבוצות וואטסאפ:
השיטה:
מנהל קבוצת וואטסאפ "בעל חזות חרדית", המפעיל פלטפורמה בעלת תפוצה רחבה הפונה בעיקר למגזר ה"חרדי", דואג לעלות תיעודים ערוכים או טקסטים מניפולטיביים במטרה לייצר נרטיב שלילי ולפגוע בתדמיתה של דמות מסוימת.
כמובן פרסום התוכן השיקרי והמסולף מוביל לכך שאותה חצר, חסידות ואו אישות ציבורית, נפגעת ופונה מיוזמתה אל מנהל הקבוצה בדרישה לחדול מהפרסומים.
בשלב זה מתחיל מנגנון הרמיזות הכספיות, מנהל הקבוצה מגיב לפניות ברמיזות עבות על צורך ב"תקציב", ב"פרסום" או בכסף מזומן, תוך ניצול ציני של כוח הפלטפורמה שברשותו.
כמובן, שאותה חצר, חסידות ואו איש ציבור במגזר רגישים במיוחד לשמם הטוב, דבר ההופך אותם ליעד קלאסי ל"סחיטה". מחוסר ברירה נכנעים, ומתוך רצון לעצור את הפגיעה המיידית במוניטין, הנפגעים נאלצים לשלם את "דמי השתיקה" הנדרשים.
ברגע ש"דמי השתיקה" משולמים והתרגיל מצליח, תיאבונו של ה"סוחט" רק גובר, והוא עובר מיד אל היעד הבא בתור.
מה דעתכם, האם יש מנהל קבוצה "חרדי" שמסוגל לעשות זאת, כמובן בפן ההלכתי?
שש עשרה שנים של אמונה עיוורת, וכאב שאינו מרפה.
אין מילים שיכולות להכיל את הצער והכ��ב העמוק למשמע דבריו של חבר קרוב שפגשתי (שבניסי ניסים עזב את חצר "הינוקא") המתאר לי בתסכול ובצער שש עשרה שנה שפשוט נגוזו כלא היו.
מדובר בפצע חי ומדמם, במיוחד לאור העובדה שעל פי "עידוד" שניתן לו, נקרא בנו על שמו של "הינוקא" (ש .י - השם החדש). השם שהמשפחה כה משתוקקים לעקור מתודעתם, הפך לתזכורת יומיומית כואבת ומייסרת.
הכאב שלהם הוא כאב של כולנו. אסור לנו להישאר אדישים כאשר משפחה מתוכנו עוברת טלטלה כה עמוקה. כיצד בכלל ניתן לנחם על אובדן כזה?
מצורף בזה סרטון מ"הינוקא" אודות חשיבות קריאת שם על שמו של צדיק. ושהאדם ששמו קרוא על שם הצדיק, אם יהיה נצרך ממנו איזה משהו, תגן עליו הזכות של אותו צדיק. והוא יועיל לו בהתקשרות ובהידבקותו בו, כי הוא משורשו.
בעקבות הסערה הציבורית שעורר המכתב ונספחיו, שנמסר לידיו של "הינוקא"(שהעלנו בחשבון הטוויטר בסוף שבוע שעבר), אשר חשף טפח מפעילותם של כמה מתלמידיו ה"מקורבים", וגררה תגובות רבות ברשתות החברתיות.
הננו מביאים התייחסות בסוגיה זו ממזכה הרבים, הרב גבריאל שליו שליט"א (תלמידו ויד ימינו של הגאון הגדול מזכה הרבים, הרב ראובן אלבז שליט"א)
לשאלה, האם רבנים מנהיגי ציבור אכן יודע��ם ומודעים לנעשה בסביבתם הקרובה?
כדאי לכם להקשיב לסרטון הקצר עד לסופו.
אב רחום שהנחיל לנו קדושה וטהרה.
זכותו של הצדיק הקדוש, רבינו רבי אלעזר אבוחצירא זצוק"ל, תגן על כל עם ישראל.
צדיקים במיתתם קרויים חיים, יהי רצון שימליצו טוב בעדנו, ונזכה במהרה לגאולה השלמה, לביאת משיח צדקנו ברחמים. אמן.