סיכום שיחת טלפון עם עסקן חסידי בולט ומשפיע באחת החסידויות הגדולות:
ב8 באוקטובר 2023 התחילה לצמוח הזדמנות של פעם ב75 שנות מדינה לגיוס חרדים לצה"ל.
אצל חלקים נרחבים בציבור החרדי החלו לנבוט רגשות לאומיים שפירושם, לא רק חסד פה חסד שם למשפחה שכולה או מפונה, אלא התגייסות והשתתפות בלחימה.
הרגשות הלאומיים שנבטו עכשיו, נזרעו אצל האלפים שאינם לומדים כבר שנים לאחור. אלו בעיקר עובדים ויש להם סמרטפונים. אל תטעו. לא שבבניקים בטלנים. מתוך מפגשים וחיכוך עם הציבור הישראלי וצפייה בערוץ היחיד שמשדר כבוד למסורת ואהבת לעם ולארץ, הם הרגישו צורך עמוק לקחת חלק. לא כמו אחיהם מהישיבה והכולל שיוצאים ל"קירוב" ולחסד אלא להשתתף בלחימה כלוחמים מן המניין.
אך הצבא לא היה ערוך לקליטת מאות ואלפי חיילים מבתים חרדיים שהולכים שחור לבן סטייליסטי, תספורת אופנתית ואייפון, אך חוזרים לבית החרדי שלהם מידי ערב ולובשים בשבת חליפה וכובע. החשמונאים תוקם רשמית רק בינואר 2025.
לחלון הזמנים הזה נכנס קמפיין הגיוס בינואר 2024. חודשיים וכמה לאחר הטבח. מטרת הקמפיין: להתחיל לסדוק את הקשר בין החוליה של הציונות הדתית לזו של החרדים בשרשרת של ממשלת הימין. על הכוונת: הציבור הדתי לאומי המתון, שממילא לא זורם עם החרדים, וכבר נמצא בסבב מילואים ראשון ולקראת שני, הסוף לא נראה באופק ובבית קשה מאד לאישה ולילדים.
כמו כל קמפיין, גם כאן ישנה נקודת אמת. אין דבר כזה לא לקחת חלק. אין דבר כזה פטור ממלחמת מצווה! כל האמת הזו נותבה לקמפיין במיליונים שניבט תחילה משלטי החוצות ומשם לעלוני השבת והעיתונות הדתית-לאומית במשך כמה שבועות רצופים. זה היה מספיק בשביל לעשות את העבודה.
אחרי שנתיים וחצי של קמפיין, קיבלנו זעם אדיר כלפי הציבור החרדי שלא מוביל לפתרון ולא מגייס ללחימה. קיבלנו כאוס ברחובות בתדלוק היועמשית שגזרה רק עליהם נרדפות ברחובות בגין עריקות (ראיתם מרדף אחרי עריקים חילונים במקום אחר בארץ?), עלייה במעמדם של אנשי הפלג והכי גרוע - התרחבות של משנתם ותפיסתם גם לתוך החוגים החרדיים המתונים שבאמת רצו לקחת חלק והכלים לבצע זאת לא היו בנמצא.
לצבא לא היו כלים: כדי לגייס 3000 חרדים בשנה יש צורך ב: 250 מפקדים כיתות, 100 מפקדי מחלקות, 30 מפקדי פלוגות, 30 סגני מפקדי פלוגות ועוד ועוד - כולם חרדים שהוכשרו בחטיבת החשמונאים שטרם קמה.
לציבור החרדי לא היו כלים: אצלנו, מי שמתגייס מחובק עד עולם. כל הרחוב והקהילה מצדיעים לו. הוריו גאים בו. אימו מתרגשת להכין לו עוגיות לדרך ולכבס את מדיו המאובקים. כל זה לא קיים בציבור החרדי. אין עורף חם, אוהב ומפנק ללוחם החרדי. לא כי הם רעים. הם לא יודעים איך לאכול את זה.
גם אם היו הכלים לצבא, היו נוצרים לכל הפחות מאות חיילים בודדים והרס גדול בחברה החרדית.
הציבור החרדי הוא ציבור של חסד והתנדבות שהקים ומחזיק את ארגוני החסד האזרחיים הגדולים ביותר בארץ. כנראה גם בעולם. ארגונים כמו יד שרה, עזרה למרפא (של הרב פירר, שמעבר לייעוץ חינם משאיל גם ציוד רפואי כמו יד שרה), זיכרון מנחם, איחוד הצלה, זק"א, מרכז שלווה ועוד - חוסכים למדינה מליארדי שקלים בשנה (!!!) וכמעט הכל מכספי תרומות. ולא דיברנו על ידידים, חסדי נעמי ועוד ועוד.
תן להם מסגרות משלהם והם יהיו שם. הם רוצים את זה. כך אומר לי העסקן החסידי.
הוא המשיך: "אבל עכשיו אחרי כל הרעל והרדיפה ברחובות שלנו, גם לבחורים עם האייפון בלתי אפשרי להתגייס כשהאחים שלהם עריקים נרדפים."
"אז מה כן?" - אני שואל. והוא עונה: "בלי חוק. לא צריך חוק. לפטור את כל אזרחי ישראל משירות צבאי ומי שרוצה יגיע. כמו שקיים אצלכם בציבור הדתי לאומי. מתגייסים לא בגלל החוק. הרי לא מגייסים אף אחד בכפייה היום. יגיעו אלפי חרדים. אתה תראה. רק שיסדרו להם מקומות מתאימים. ומי שלא יגיע יוכל לצאת לעבוד בלי להתחבא בישיבה ויתרום לכלכלת המדינה."
מה דעתכם?
התמונה בה רואים את ד"ר ולדיסלב גופמן עומד מאחורי בנו רומן בגאווה בטקס היא תמונת השבוע שלי.
כל עולה מרוסיה הרגיש כבוד וגאווה קטנה בלב עם כניסתו של רומן לתפקיד. כי מה לעשות, דומה נמשך לדומה ואנחנו מזדהים אינטואיטיבית עם הדומה לנו.
אנו גם נפגעים אינטואיטיבית כשהדומה לנו נפגע. רק אנשים בסדר גודל של הרב קוק יכולים לשבת בירושלים ולהתעלף למשמע נוראות הטבח בחברון בתרפ"ט (1929), אך אצל האדם הרגיל, האהבה והקרבה מסודרות מעגלים מעגלים של השתייכות.
הגאווה שהורגשה עם מינויו של גופמן לא באה רק בעקבות מוצאו, אלא בעיקר בגלל הבשורה שרומן מביא איתו. העולים מברית המועצות בשנות ה90 לא הבינו כיצד ישראל נכנעת לטרוריסטים. שם בחינוך הסובייטי רק ניצחון בא בחשבון ורומן מביא איתו בשורה כזו בדיוק: יוזמה, התקפיות וניצחון.
את רומן גילה עם ישראל ב2018 בנאומו בפני הקצינים הבכירים ביותר, רומן ביקש שיתנו לו להילחם ואלו לעגו לו. כאן הובטח כנראה, שרומן לא יקודם כי לשאוף להילחם זה בניגוד לרוח צה"ל. מלחמה זה רק כשממש ממש טובחים ואונסים אותך. לא שניה אחת קודם.
כל מי שצפה בסרטון הרגיש צביטה בלב. לא רק בגלל הלעג לאמת שצבא קיים בשביל לנצח, ולא רק בשל הזלזול בקצין קרבי שמקדיש את חייו לבטחון ישראל. גם בגלל שמגיע לעליה הרוסית להעמיד קצין קרבי גבוה לשם ולמופת. יש בזה נתינת כוח לכל העולים ובמיוחד לחיילים דוברי השפה הרוסית שיודעים מעתה שיש לאן לשאוף ולהתקדם ושזה עובד. הם לגמרי חלק מהצברים. יש להניח שהיחס המבזה לרומן הקרין על העולים מרוסיה ופגע בהם. כי כמו שאמרנו דומה נמשך לדומה.
הסרטון מ2018 נגנז אי שם ועלה שוב לכותרות לאחר ה7 באוקטובר כשהצוחקים בבוז בסרטון הם אלה שהופקדו לשמור על הגבול הדרומי שלנו ולא שמרו עליו.
הלעג לרומן ורדיפתו נמשכו עד לשבוע זה בידי היועמשית המודחת, שלקחה על עצמה לא לאפשר למוסד "ליפול" לאחר שהשב"כ "נפל".
ד"ר ולדיסלב גופמן, שחווה על בשרו את ברית המועצות הסובייטית על כל נוראותיה, השלים השבוע את הקליטה שלו ושל בנו רומן בארץ בהצלחה יתירה.
המזל טוב מגיע למשפחת גופמן ולמדינת ישראל כולה.
אני מצטרף היום למפלגת הציונות הדתית, שעמדה לצידנו לאורך כל הדרך. מתוך תחושת שליחות עמוקה ובענווה גדולה, אני מצטרף להמשך המאבק על דמותה של המדינה, על הביטחון, ההתיישבות והכלכלה. אמשיך להשמיע את הקול הנחוש של הרוב הדומם בעד ניצחון והכרעה, למען עם ישראל וארץ ישראל.
אני מצטרף היום למפלגת הציונות הדתית.
לפני יותר משנתיים וחצי, לא חלמתי שאעמוד כאן היום, על סף החיים הציבוריים. בתוך חוסר הוודאות של השבעה באוקטובר, בימים בהם נעדר בני איתן, ובימים הארוכים שהגיעו אחרי שנודע לנו כי נחטף - הבנתי כי מדינת ישראל לא תחזור להיות מה שהיתה. מדינת ישראל לא תוכל להמשיך עם התפיסות שהובילו אותנו לאסון.
בני חזר הביתה ב״ה בריא ושלם, אבל האחריות שלי לא נגמרה. אני מצטרף היום למפלגת הציונות הדתית, שעמדה לצידנו לאורך כל הדרך, והשמיעה את הקול הנחוש שלנו בקבינט: בעד ניצחון דרך הכרעה במלחמה, מתוך אהבת העם והארץ.
אני נכנס לדרך הזו בענווה גדולה, מתוך תחושת שליחות עמוקה ובתפילה שאהיה ראוי לאמון הציבור. בעזרת השם, יחד, נעשה ונצליח.
הלינץ׳ התקשורתי שמתנהל הבוקר נגד השר סמוטריץ’ הוא לא רק שקרי, הוא זלזול באינטליגנציה של כולנו.
ברגעים הקשים ביותר, ובצמתי הכרעה גורליים למדינת ישראל וגם לבן שלי באופן אישי, השר סמוטריץ’ תמיד היה שם ובחר פעם אחר פעם בצעד הנכון לטובת מדינת ישראל.
מנסור עבאס, לפני שאתה מטיף לנו מוסר, יש דבר בסיסי אחד שעם ישראל עדיין מחכים לשמוע ממך: גינוי חד וברור לטבח 7 באוקטובר.
אנחנו עדיין מחכים.
הדברים של השופט סולברג היו ידועים גם לפני הדיון.
הקמת ועדת חקירה בכפייה על מי מהצדדים - לא תביא לועדה שכל ישראלי ייוצג בה וה"מחירים הכבדים" יהיו עוד שסע ופילוג.
רק ועדה שבאה מתוך נבחרי הציבור משני הצדדים 50/50 תגיע לחקר האמת כי כל צד משגיח על הצד השני. פשוט.
הצעת החוק של חה"כ קלנר עושה את העבודה הזו. גם ההצעה שלנו בפורום תקווה עושה את העבודה הזו בדרך שונה.
אולי עכשיו יסכימו משפחות "מועצת אוקטובר" לשבת יחד ולבנות מתווה משותף ושיוויוני של ועדה מאוזנת ושקולה.
הלוואי.
הוא התעלם מכתף שבורה וכאבים, ובלם עם חבריו השוטרים את הפראים בקיבוץ עלומים. קליעי האויב השיגוהו ובירך פציעה קשה פצעוהו. את אצילותו הנשגבה ינק אצל הורים שגידלו וטיפחו פירות מתוקים, אוהבי עמם וארצם ציונים ולאומיים.
למעלה משנתיים אחזו בתקווה שאולי, אולי ההערכה הייתה שגויה. ומה עם רני? אולי הוא מוחזק לבדו במרתף ואולי התרפאו הכתף והירך. על אלו הרגליים עוד ישוב, רגליו שהובילוהו במרוצה, להגן על עלומים משחיטה ושריפה.
וברבות הימים, עלה החשש ורבתה השמועה שרני חלל שמקום קבורתו לא נודע. אך ההורים בשלהם אחוזים בתקווה ומצפים לבנם שישוב לקבורה מתוך עין טובה ואמון באנשי העשייה. והנה הגיע מידע שאולי מקום קבורתו בעזה נודע. לאורך ימים, מאות לוחמים, רופאים ואנשי זיהוי חללים חיפשו את רני בין הרגבים. "זהו רני!" נשמעה לפתע הקריאה שלחלחה כל עין עייפה. זהו מבצע "לב אמיץ", לכבודו של רני שאת הלחימה סירב להחמיץ. בעשירי בשבט ליווהו אלפים בכבוד מלכים, ראשי המדינה ומפקדים בכירים, כיאה לגיבור ישראל מגן עלומים.
כשאור הזרקורים הופנה רק אליה היא לא בחרה בתעמולה שהייתה מתקבלת בהבנה. כי מי יעמוד מול אמא של חטוף בוכיה. אך טליק בחרה להיות אמא לביאה אופטימית ומובילה, שזוכרת ורוצה גם בחיי הלהקה. אמא לביאה שלכלוב לא נכנסה ואת הלוחמים ומקבלי ההחלטות תמיד חיזקה. אמא לביאה שרוצה להיטיב עם כל האימהות והכפירים בהווה ובעתיד.
זוהי טליק שלנו, טליק הלביאה, מלאת התקווה ומרחיקת הראות, שתשיא משואה לעם ולמדינה ביום העצמאות.
מרגע שהכל התחיל ולמרות שהתמודד עם מחלה קשה, הוא התגייס למשימת השבת החטופים.
היה זמין למשפחות, לכל המשפחות, 24/7 לשיחת טלפון ולהודעות. עדכן, הסביר ותמך ככל שיכל.
הקפיד לסדר פגישות עם רה"מ באופן שווה לכל המשפחות משני צדי המתרס.
לא תמיד קיבל יחס הוגן ממשפחות אך מעולם לא הרים קול וקל וחומר שלא השיב בהשמצה או גידוף.
היום אין חטופים בעזה, חיים וחללים, אין משפחות עם חוסר וודאות טרגי ואין לחמאס נשק אסטרטגי מולנו - בכל זה יש לגל מניית זהב ועל כל אלה אין ראוי ממנו להשיא משואה ביום העצמאות הקרוב. המעט שאנו המשפחות ועם ישראל כולו יכול להודות לו על מסירותו ולא רק בשנתיים האחרונות.
אז מה עם לבנון?
מטרת הרחבת התמרון - החרבת לבנון כולה. כך צריך להיות.
מדוע?
כי כל עוד נמשיך לרדוף את חיזבאללה לבדו - הוא יישאר בעיה שלנו בלבד.
אם נחריב את לבנון בסגנון הכל כלול - תשתיות מים, חשמל, דלקים, גשרים - חיזבאללה יהפוך לבעיה של לבנון.
ממשלת לבנון היתלה בנו בשנה האחרונה, אז הגיעה זמנה להתחיל לעבוד בשבילנו. אחרי הכל, ההתקפות נגדנו - משטחה ותחת אחריותה.
המסר לכל ארגוני הטרור: לעולם לא תוכלו להסתתר מאחורי אזרחים ולנצל את המוסר של המדינות המערביות והדמוקרטיות.
נכון, גם אזרחים תמימים ייענשו ואף ייהרגו לצערנו הרב, אך אין דרך אחרת לעצור את זה ואת הניסיונות הבאים של ארגוני הטרור. הזכות שלנו לחיות גדולה וחשובה מהזכות של אזרחי לבנון לחיים נוחים.
העצרות בכיכר החטופים
לעצרות מידי מוצ"ש ובכל מזג אוויר הגיעו המוני אכפתניקים מעם ישראל שבאו להזדהות עם כאב המשפחות. כי זה בדיוק עם ישראל, אנחנו הראשונים להציע סיוע לאזורי אסון בכל העולם בבחינת ההבטחה-קביעה לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". פשוט עם של חסד. "שלושה סימנים באומה זו: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
והיו גם טרמפיסטים רבים. איך יודעים? לפי החולצות והשלטים שעסקו בכל דבר מלבד החטופים.
הטרמפיסטים פגעו גם במשפחות החטופים שביקשו שוב ושוב להגיע רק עם תמונות ושלטים בנושא החטופים. אבל למי אכפת, יותר חשוב להילחם בממשלה (שנלחמת בחמאס כדי שיתגמש בדרישותיו וישיב את החטופים).
ועכשיו לשאלת ההשפעה של העצרות.
כאן אנחנו חלוקים והדברים מפורסמים ולא אחזור עליהם.
אבל מה שחשוב לשיח בכלל, הוא היכולת לדבר על משהו שנוגע לפיקוח נפש של המונים בלי שמישהו יגיד שזה שיח פוגעני, בלי שהאגו יהיה השחקן המרכזי.
הרי לכולנו ברור ששעון החול התהפך לצערנו והחטיפה הבאה היא רק עניין של זמן, וכולנו רוצים שבמצב כזה מדינת ישראל תקבל הכי הרבה ותשלם הכי פחות.
אז עכשיו בואו נדבר בצורה בוגרת על מה שמקדם לתוצאה הזו ומה שמרחיק מהתוצאה הזו הרצויה לכולנו.
פשוט נדבר ככה, בלי "נעלבתי".
שיח לגופו של עניין.
שיח מבוסס היגיון, ניסיון, ראיות ומסמכים על כל מחאה אזרחית שלחצה על הממשלה בזמן שזו הייתה בעיצומו של מו"מ מול האויב הערבי. למשל, ג'יבריל, אוסלו, שליט.
למה?
כי את החטיפה הבאה כנראה שלא נוכל למנוע, אך את ההצלה המהירה של החטופים - אולי כן. תלוי בנו.
תחליפו גיוס חרדים בהשבת חטופים ותקבלו תוצאה זהה. הם הודו בזה בעצמם. אין לי טענות כלפי השמאל הקיצוני שעובד היטב, אך יש לי גם יש כלפי חבריי, בשר מבשרי, שלא קלטו עדיין שקמפיין גיוס חרדים הוא בסך הכל "קמפיין משרת" של קמפיין העל - הפלת שלטון הימין והקמת ממשלת מדינת כל אזרחיה בניצוח בית המשפט העליון. וכן, כל קמפיין בנוי על נקודת אמת ומצוקה אמתית (כוח אדם בצה"ל) שמתועלת להשגת מטרה סמויה שבמקרה שלנו גלויה (הפלת הממשלה וכינון מדינת כל אזרחיה).
לאנשי התקשורת המלעיזים כעת, היכן הייתם כשלא נתתם לנו במה בערוצים שלכם? אכפת לכם מכל משפחות החטופים?
איפה הייתם כשלא העניקו לנו דוקטור לשם כבוד?
ולך בנט, שרצת לתקוף את הכנס ומארגניו, שנתיים אתה עסוק בקמפיין בחירות בלי מילה על החטופים ופתאום נזכרת שהם קיימים? מה עם ביקור? טלפון? משהו?
קראתם לנו "מיעוט שבמיעוט של המשפחות" - איך ליברלים כמותכם לא מתחשבים במיעוט שאמור להיות המוחלש והקדוש?
צבועים.
אתמול נערך בכנסת כנס הוקרה לפורום גבורה ופורום תקוה.
המשפחות השכולות ומשפחות השבים מגבורה ותקוה לא הוזמנו בשל היותן משפחות שכולות ושבים, אלא בשל חברותן בארגונים שנשאו את הדגל הלאומי לאורך כל המלחמה. המחנה הלאומי יודע להוקיר גם ארגונים אזרחיים התומכים בעמדותיו.
משפחות אלו, עם כאבן הגדול והקשה, לא לחמו בממשלה בזמן מלחמה ולא דרשו ממנה להיכנע לדרישות החמאס. במקום זה ולמרות הכאב האישי הקשה מנשוא, הן דרשו מממשלת ישראל לשמור על בטחון המדינה, להביא לכניעת חמאס לתכתיבי ישראל וארה"ב ומתוך כך לשחרר את כל החטופים.
לאחרונה הוענק תואר דוקטור לשם כבוד לאחת מאימהות החטופים ואני מברך אותה ואת משפחתה כולה בכל הטוב שבעולם.
לא שמעתי מהמלעיזים כעת, שום אמירה וקריאה לשוויון ולהענקת התואר למשפחה החושבת אחרת.
לאורך המלחמה תמכה האופוזיציה בעיקר במשפחות המאוגדות במטה ובמשפחות השכולות המאוגדות במועצת אוקטובר. אקבל בהבנה מלאה אם האופוזיציה תערוך אירוע הוקרה למשפחות שהלכו בקו שלה.
כולנו חייבים המון לקובי סמרנו, אבא של יונתן הי"ד שנרצח בידי הנוחבות ונחטף לעזה בידי עוזריהם מאונר"א, שבזכות עמידתו העיקשת מדינת ישראל מייבשת ובהמשך מסלקת את אונרע מארצנו. על הנדל"ן היקר שאונרע יושבת עליו בירושלים ליד גבעת התחמושת תיבננה גדולות וטובות לעם ישראל.
אוקיי מתן.
להגיד שהישיבות הגבוהות וההסדר (עם כל המשמעות והתרומה שלהן למלחמה הזו בפרט) הן לא המיליה שלך זה ציונות דתית?
המכינות הקד"צ שהמלמדים בהן הם בוגרי ישיבות גבוהות והסדר הן גם לא המיליה שלך?
ואיך שכחתי. לא להיות חלק ממקבלי ההחלטות בזמן מלחמה זה גם ציונות דתית?