איציק דוידוביץ

איציק עדיין חי - גם אם זה לא נוח לכם..
כאן נכתבת דעתי האישית/ציבורית שלי בלבד או של היחצן -תתקנו אם טעיתי .על אף שזה לא קורה. - קשת טורס/מרכז הקוים מוגבל בתווי

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@omer1qa2ws3ed @aviadglickman בוט 4326

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@Ednamenashri @aviadglickman בוט 4325

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@Natanya_Rag @aviadglickman בוט 4327

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@Antoine_R_Loren @sari_rot זה לא בעיה למצוא תנועה או ארגון שיגיש לעיון בית המשפט אם הכל שפיט זה נקרא התערבות ביוזמה...

[Rab Eliahu Hamra @EliahuHamra]

Como cada año, la noche previa al Acto Central por el aniversario del atentado contra la AMIA, La Juventud volvió a decir presente fortaleciendo su compromiso con la transmisión de la memoria y el reclamo de justicia hacia las nuevas generaciones. #AMIA32años

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@Eran_Efrat צר לי...
אבל זה חגים
תחפש באוקטובר

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@glooyan38681 @gilileoB מדובר בסוקר -שמצליח לחזות כמה מערכות יותר טוב מאחרים

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@menicpa @netanyahu חחחחח

[צבר - כשהמציאות דוקרת @zabar_doker]

דת השלום - מתה מזמן
דת החטופים - הסתיימה
דת מערכת המשפט - גוססת.
הצעות חדשות? מישהו?

[Rab Eliahu Hamra @EliahuHamra]

Fue muy conmovedor recorrer las localidades del sur de #Israel que fueron más afectadas por los ataques terroristas del 7 de octubre de 2023. En Sderot pudimos conocer uno de los lugares que opuso una resistencia heroica durante ese día. En el denominado "cementerio de autos" nos estremecimos con la historias detrás de cada uno de esos vehículos destruidos. Al pasar por el predio donde se realizaba el Festival Nova, encendí una vela, recité el Kadish para pedir por la elevación de las almas de todos esos jóvenes cuyas vidas fueron injustamente arrancadas y sumé una letra en un nuevo Sefer Torá que se está escribiendo en memoria de las víctimas.

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@t5r4e3w2 @ItayBlumental בוט חמאסי - עד שהאוכלוסיה לא תוקיע את חמאס המצב ימשך...

[Eldad Shetrit @Eldude86]

לאחר הצלחת הפרויקט הקולינרי שבו השוויתי בין לאפה, פיתה ובאגט, קיבלתי צונאמי של תגובות שיצרו סערה בעולם הקולינריה המקומי. אי לכך, אני רואה לנכון להרים את הכפפה ולערער את אמות הסיפין של עולם התחבורה הציבורית בישראל. אני גאה להציג בפניכם את פרויקט "המושב הנוח באוטובוס", שבסופו תוכלו לקבל החלטה מושכלת בעת בחירת המושב האידיאלי. אני בטוח שהמידע החיוני ישפיע על חיי היום-יום שלכם הרבה יותר ממנהיג או פוליטיקאי כזה או אחר ולכן עזבתי את עיסוקיי הרבים כדי להקדיש את מלוא תשומת הלב לסוגיה.

בהסתכלות ראשונה זה עשוי להיראות שולי, אבל ממש כמו במטוס, גם באוטובוס יש מספר פרמטרים שעשויים לקבוע את גורל הנסיעה: סיוט מתמשך ומיוזע או נסיעה סבירה? רעש בלתי נסבל, או שקט יחסי? במהלך הניתוח אשקלל את כל הפרמטרים הרלוונטיים, ולבסוף אעניק לכל מושב ציון שנע בין 1-10. מושבים צמודים יזכו לציון זהה ואתייחס אליהם כמקשה אחת, אלא אם ישנם סייגים מיוחדים. חשוב להדגיש כי במהלך הדברים אני זונח לחלוטין את חוקי הפוליטיקלי קורקט ויוצא מנקודת הנחה שהנוסע הוא אדם מערבי ואינדיבידואליסט, שמחפש כמה שפחות מגע עם הסביבה.

במדינת ישראל קיימים מספר דגמים של אוטובוסים עירוניים ובין-עירוניים. עם זאת, אני רואה לנכון להתייחס למודל הקלאסי, שנפוץ בעיקר במרכזי הערים הגדולות ומזוהה עם חברות "דן", "קווים" ו"מטרופולין".

בסופו של הפרויקט אכריז רשמית על הזוכה הגדול – המושב הטוב והנוח (יחסית) באוטובוס העירוני הקלאסי. אני מאמין בלב שלם כי בכוחו של פרויקט כזה לשנות את חייו של הפרט בישראל והשאיפה היא שבסופו כל אזרח ידע לקבל החלטות נבונות ומבוססות יותר בעת העלייה לאוטובוס. גזרו והדפיסו. מתחילים.

מושב 1: לכאורה, מדובר במושב יוצא מגדר הרגיל. הוא בודד, מנותק יחסית מההמון, קרוב אל דלת הכניסה ובשעות הלילה המאוחרות יכול גם לספק מזור לבדידות ולאפשר שיחת חולין עם הנהג. אך כמו שהוא מבטיח הוא גם מתעתע. הנוסעים המנוסים שבינינו יודעים כי מדובר בתרמית זדונית: כמעט ואין מקום לרגליים, טקס העלייה לאוטובוס ומעמד התשלום של נוסעים פראיים עשוי להיות קולני במיוחד, האזור הכי צפוף באוטובוס כשכולם עומדים והכי גרוע – אתה הראשון שצריך לקום במידה ועולה אדם קצת יותר מבוגר או בהריון ממך.
ציון סופי – 6

מושבים 2-3: ממש כמו במושב מספר 1, אם כי בנוסף לכל החסרונות שכבר מניתי צריך לחלוק את המושב עם אדם נוסף.
ציון סופי – 5

מושבים 4-5: ממוקמים כנגד כיוון הנסיעה. עם זאת, מושב 5 זוכה ליתרון קל כי מולו אין מושב ויש יותר מקום לרגליים. הם נמצאים בקדמת האוטובוס, מה שמעלה את הסיכויים לדחיסות ומחנק בשעות העומס. בסה"כ מדובר בצמד מושבים לא אטרקטיבי בעליל.
ציון סופי למושב 4 – 4
ציון סופי למושב 5 – 5

מושבים 6-7: ממש כמו מושבים 4-5 הם ממוקמים כנגד כיוון הנסיעה והם בקדמת האוטובוס. עם זאת ובהנחה והאדם שיושב מולך אינו מפסק רגליים בצורה ברברית, תקבל מרווח בסיסי לרגליים. זה לא ממש מפצה על כל השאר.
ציון סופי – 5.5

מושב 8: ללא ספק אחד המועמדים לתואר. מושב בודד, מרווח נאה לרגליים (בהנחה ואתה מסיט אותן ימינה, הרחק ממושב 4 הארור) ומרחק סביר מהמולת הדלת הקדמית. עם זאת, הישיבה היא עם הפנים לשני בני אדם שעושים לך מצפון וכנראה שונאים אותך על כל הטוב הזה. בשעות העומס והדחק התכונן לחבטות מכאיבות מתיקים וחפצים של נוסעים שחולפים על פניך מבלי שזכו למושב. אל תיקחו את זה אישית. זה התסכול שלהם על שלא מצאו מושב.
ציון סופי – 7.5

מושבים 9-10: נוחות היא לא מילה גסה, אבל אתה עדיין צריך להתאמץ כדי לא ליצור קשר עין או אף עם 6 ו-7 המתוסכלים ולידך יושב עוד אדם.
ציון סופי – 7

מושבים 12-13, 15-16:
קרובים לדלת האחורית ולא חלק מרביעייה. מעבר לזה מדובר במושבים ממוצעים לחלוטין בלי אף יתרונות או חסרונות בולטים. כן, אתם יושבים ליד עוד מישהו, אבל לפחות אתם לא נגד כיוון הנסיעה ואף אחד מהנוסעים לא חושק במושב שלכם. אתם בלתי נראים.
ציון סופי: 7.5

מושבים 11, 14:
הווילות שבג'ונגל. שני המושבים הנחשקים ביותר בכל אוטובוס ללא כל מתחרים. הניסיון מלמד שאלו שני המקומות הראשונים שנתפסים והאחרונים שמתפנים. הנהג בעצמו פוזל לכיוונם ממרום כס המלכות שעליו הוא יושב. בראש ובראשונה הם מנותקים מהעולם הכאוטי שסביבם ובמבט ראשון קשה מאוד לאתר בהם כל חיסרון, אבל בשביל זה בדיוק אנחנו כאן: צפיפות לא קטנה באזור הרגליים וכל ניסיון לפרוש אותן לצד עלול לעלות בדריסה מצד הנוסעים האחרים. בימי החורף הקרים הם הראשונים לספוג את האוויר הקפוא שנכנס מהדלת האחורית וכמו כל מצרך מבוקש: יש לא מעט שאורבים לטרף. כל תנועה קלה עשויה להתפרש כהתארגנות לנטישת המושב ולעשרות מבטים רעבים.
ציון סופי: 8.5

הגענו לחלק האחורי, שנתפס כאטרקטיבי ונחשק עוד מקדמת דנא. ההילה סביב הספסל האחורי קיבעה את מעמדו המיתי כמקום מושבם של "המרדנים" או "המגניבים" כבר בימי הסעות וטיולי בית הספר היסודי. הריחוק מהחלק הקדמי יוצר תחושה של ניתוק מכבלי הסמכות, אוטונומיה נפרדת, אי של שפיות בתוך מהומת האלוהים שהיא החלק הקדמי הדחוס. אך האם מעמדו של החלק האחורי מוצדק? האם החיבה האוטומטית שאנו מפגינים כלפיו אינה היאחזות בקרנות מזבח הנוסטלגיה? אנחנו כאן בשביל לברר.

מושבים 17-20:
לפני הכל, מדובר במושבים מוגבהים, מה שמנציח את הבדלי המעמדות ויוצר תחושה שמי שזכה בהם "מורם מהעם". הנתונים מלמדים כי יש הבדלים קלים בין שני הזוגות, מה שמתאזן מבחינת הציון הסופי. 19-20 מעט יותר מבודדים, אבל הם קצת יותר צפופים והזכוכית שתקועה לך בפרצוף יוצרת תחושה כללית של ביקור בכלא. חסר רק הטלפון בצד השני. מושבים 17-18 סופגים צרחות של תינוקות בעגלות ושאר דו גלגליים מעיקים שאמורים להיות מקופלים. יתרונות בולטים: קל מאוד לצאת מהאוטובוס, בידוד יחסי משאר הנוסעים. חסרונות: צפיפות, מקום התנקזות של כל מי שלא זכו למושב וכיוצא מזה פוטנציאל לרעש, קור בימי החורף.
ציון סופי – 7.5

מושבים 21-24:
כאן זה כבר נהיה מעניין. הרחק ממעמד הביניים של האוטובוס שוכנות להן שתי רביעיות – ליבת החלק האחורי והבחירה הטבעית של רוב הנוסעים השפויים. החיסרון הגדול ביותר של 21-24 הוא המיקום כנגד כיוון הנסיעה וגלגלי האוטובוס שממוקמים ממש מתחת אליהם, מה שלעיתים מחמם את הישבן יתר על המידה והופך לחלום בלהות בימי הקיץ החמים. אילולא זה הם היו מתמודדים בגבורה על הבכורה. יש מרווח, יש ניתוק, יש שקט, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים האלה.
ציון סופי - 7.5

מושבים 25-28:
מבחינתי מדובר בפנינה הבלתי מעורערת של האוטובוס העירוני. כל מי שיש לו קצת סטנדרטים מבין שמדובר באמת המוחלטת של עולם התחבורה. אמנם, 30 ו-31 ממוקמים במעברים, אבל זה לא מספיק כדי להפחית ממעמדם. כמעט כל מה שאפשר לבקש ממושב: מרווח, שקט ועל אף שמדובר ברביעייה התחושה הכללית היא של רווחה ונוחות. יתרון נוסף: גם בשעות העומס הקשות ביותר אין התרכזות של אנשים באזור מהסיבה הפשוטה שאין מקום לעמוד במעבר התלול. ועם כל זה, עדיין מדובר ברביעייה ובאורגיה של 4 זוגות רגליים שמנסות שלא להטריד מינית אחת את השנייה.
ציון סופי - 8

מושבים 29-32:
בעיניי רבים מדובר בגן העדן התחבורתי. במבט ראשון יש את כאן את כל היתרונות שרק אפשר לבקש: שקט, הפרדה, נסיעה עם כיוון הנסיעה, ואפילו מרווח לא רע לרגליים. מה שכן, הקרבה לספסל האחורי ולשאון המנועים עלולה לייצר חום ורעש ברמה בלתי סבירה ולגרום לתחושת מחנק כללית. תוסיפו לזה סיבובים חדים שיכולים להסתיים בהקאה ותקבלו עוד מושב טוב, אבל לא מצוין.
ציון סופי - 7.5

הספסל האחורי – מושבים 33-37:
הגענו לסוף. שיפולי האוטובוס. ההיגיון אומר שאפשר לחלק את המושב האחורי למספר קטגוריות, אבל בסופו של דבר ההבדלים הם בין רע מאוד לגרוע וההשפעה על הציון הסופי היא מינימלית. אז כן, ל-35 יש, תאורטית, יותר מרווח לרגליים, אבל בל נשכח שהמדרגה הקטנה שמתחתיו היא האזור הראשון שמשמש כמושב מאולתר ברגע שהאוטובוס מתמלא. מה גם שהוא תחום בין שני מושבים. כלומר, אין משענת לידיים, ודחיסות איומה במצב ש-34 או 36 אכלו לאפה לצהרים. כשהאוטובוס ריק המושב האחורי הוא דווקא סביר, אבל אנחנו לא חיים באיסלנד. בקיצור: רעש בלתי נסבל, היטלטלות מצד לצד עם כל סיבוב של האוטובוס, צפיפות וקושי רב לדדות אל עבר דלת היציאה בזמנים עמוסים. המיתוסים שגדלנו עליהם ביסודי הם שקר.
ציון סופי - 4

סיכום ותוצאות:
מודה, זה לא היה קל. 30 שנות ניסיון לא הופכות את הבחירה לפשוטה יותר. להפך, ככל שנברתי עמוק יותר בנתונים נחשפתי לעוד ועוד מידע ועדויות. במהלך 24 השעות האחרונות קיבלתי ים של פניות מאינספור נוסעים עם סיפורי זוועות מהשטח. בשל רגישות הנושא והמטען שהוא נושא עמו, השתדלתי להתחשב בכל הפרמטרים. הופתעתי לגלות שאין תמימות דעים לגבי מושב זה או אחר (אבל אף אחד לא ציין לטובה את הספסל האחורי) ושמחתי לשמוע עד כמה מסמך מהסוג הזה הוא מצרך הכרחי וחיוני בתקופתנו.
בחירתי הסופית כוללת שני מושבים שונים – המושב האידיאלי כשהאוטובוס מלא והשני כשהוא ריק. לתחושתי מדובר בפתרון הוגן ביותר ולו רק בשל ההבדלים המשמעותיים וההשלכות מרחיקות הלכת של הפרמטרים הרלוונטיים.

כשהאוטובוס ריק:
נכון, הסבירות לאוטובוס ריק אינה גבוהה ועדיין, לאלו מאיתנו שמתניידים בשעות הלילה המאוחרות מדובר במידע חיוני. הזוכה הגדול: 25-28 עם ציון סופי של 8. רביעייה מרווחת באוטובוס ריק היא הביזנס קלאס של האוטובוסים. תענוג שאין דומה לו בתחום התחבורה הציבורית. מקום לרגליים, הרחק מהמוזיקה המחפירה שהנהג מרשה לעצמו להגביר בשעות הלילה ואף אחד לא יעז להתיישב באזור כששאר האוטובוס פנוי. אי אפשר לבקש יותר מזה.

כשהאוטובוס מלא:
כאן התחרות היא קשה יותר. מצד אחד 17-20 הם הפייבוריטים של הרבה נוסעים, מצד שני הם קרובים מדי לכאוס ועדיין צריך לחלוק אותם עם עוד נוסע. נשארנו עם 4 המושבים הבודדים שעלו לגמר: 1 נפסל אוטומטית. הוא קרוב מדי לדלת הכניסה ואתה הראשון שצריך לקום אם עולה מישהו מבוגר ממך. 8 הוא מתחרה ראוי, אבל נפסל בגלל הרגליים העקשניות של 4 ו-5. נשארנו עם 11 ו-14 שההבדלים ביניהם באמת דקים, אז בואו נהיה קטנוניים. 14 קרוב יותר לאזור העמוס בעגלות ובאוספי בקבוקים. יש לנו זוכה: קבלו את מושב מספר 11 עם ציון סופי של 8.5.

תודה שקראתם

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@GlulaAduma @AmirOhana יש יום אבל לאומי...
רק להזכיר

[ינון מגל Yinon Magal @YinonMagal]

שגב ישראל אפריאט:

הכירו את חגית.

חגית, היא חגית מאק קלמנוביץ', שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (במחלקה הפלילית).

באוקטובר 2016, עמד מולה מחבל שהורשע בטרור, ולאחר שהורשע, ביקש ממנה עיכוב ביצוע לגזר הדין. כלומר - לא ללכת לכלא מיד לאחר הדיון, אלא לקבל מספר ימים להתארגנות.

המדינה התנגדה: מדובר במחבל אלים שעשה פעולות טרור ויש לעצור אותו מיד. קלמנוביץ לא התרשמה ושחררה את האיש לביתו, כדיי שיתארגן.

והוא אכן התארגן: בו ביום לקח נשק ועשה פיגוע בגבעת התחמושת, שם רצח אזרחית ושוטר.

ביקורת רבתי הופנתה כלפי חגית. יהודה גליק, ח"כ לשעבר שאותו הרחיקה מהר הבית, הזכיר לה שכשהוא ביקש עיכוב ביצוע היא לא נתנה לו.

ובכן, לאחר שהמחבל שחגית שלנו שחררה רצח שניים, היא הגיבה לביקורת הציבורית שנאמרה עליה. מה הייתה תגובתה? שתו כוס מים לפני שאתם קוראים (ומשתפים) את זה:

"דברים שעמדו אתמול ברומו של עולם יהפכו בעוד ימים אחדים לשלג דאשתקד". ובמילותיהם של בני-תמותה שכמותנו: "אל דאגה, מחרתיים כבר ישכחו לי את זה".

יש לי תחושה שיש לפחות 2 משפחות במדינה הזו, שלעולם לא ישכחו לה את החרפה הזו. ואם אתם תלחצו על שיתוף פעם אחר פעם ותוודאו שהחברים שלכם יקראו את זה: כל המדינה לעולם לא תשכח לה, שיש לה דם על הידיים.

לתמיד.

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@ThroughtheG @ynetalerts תשובה מפורטת כל הכבוד!!

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@RinoZror מעניין הדלפות משדה תימן שפגעו בביטחון המדינה - צרצרים...

[איציק דוידוביץ @5620799y]

@RinoZror פלדשטיין?? צרצרים...

[איציק דוידוביץ @5620799y]

חכמינו כבר אמרו - לתת זה לקבל

[Mario tech & Stocks @Noam21140200]

ב2014, אילון ״נתן בחינם״ את כל הסודות הטכנולוגיים של טסלה לב.מ.ו.

כולם חשבו שהוא השתגע.

אבל, מסתבר שהמעשה ה״נדיב״ הזה, היה בעצם אחד המהלכים המתוחכמים והנועזים ביותר בהסטוריה התאגידית שידעה האנושות.

זו הסיבה שב.מ.ו. לא ראו את זה מגיע 🧵