Carmit Palty Katzir
כבר 24 שעות שאני באימה. לא מצליחה לתפקד. כאילו אני לא יודעת איך הכל נגמר. הלוואי שהיה לי ספוילר לספק חוץ מזה שכל החטופים המתים עדיין מתים ומי ששרד את השבי, למרות המאמצים של ממשלת המחדל להשאיר אותו שם, הוא נס גלוי.
לקח לי יום לצאת ממצב אימה למצב קריאה. הספר, התחקיר המקיף של שלומי אלדר ורותי יובל, רעש האסימונים שנופלים בקול גדול - לא מפסיק להטריף.
קוראת את עיקרי התחקיר למרות שזה בלתי נסבל, שום דבר מזה לא תיאורטי.
זה אבא שלי שנרצח בשעת בוקר שאני אפילו לא יודעת מהי ואיך בדיוק, כי לא היו כוחות בטחון, כי משטרת ישראל לא נתנה לנו שום מידע ביחס אליו.
זו אמא שלי שנחטפה בשעת בוקר מוקדמת באופן מחריד. לעזה היא כבר הגיעה עם חבלות ועברה שם 49 ימים של רעב, התעללות והזנחה רפואית חמורה שגרמה למותה כעבור שנה. לנצח אשאל את עצמי מה היה קורה אם היתה משתחררת בהסכם ב- 8.10. זה היה אפשרי.
זה אחי אלעד - שנחטף באלימות בלתי נסבלת בשעת צהריים (צהריים! כמה שעות היו להתעורר, לפעול, להגיב אבל במקום זה עסקו באותן שעות באיפור, וב"שאלת האחריות"). היו 99 ימים ששרד. גם הוא היה יכול להיות נס גלוי. כל סרטון שלו, כל סיפור של שתי הנשים שהיו איתו בשבי אישרו: נס. הוא חי, מחזיק מעמד, שומר על כושר עד כמה שיכול, מתחנן שהסיוט יסתיים, כל כך רוצה לחזור אלינו, לחייו. סובל מיחס נוראי, חוסכת בתיאורים כדי לא לגרום עוד סבל למשפחתי. ביום ה-99 הוצא להורג.
התחקיר, לוקח אותנו צעד צעד, בדרך שבה כבר הלכנו. היינו שם. ההבדל הוא שבכל רגע החזקנו, במקרה הטוב, 10 חלקים מתוך פאזל של 100 אלף. ועכשיו אפשר להבין יותר. אפשר להבין את על הדרכים שבהן בחרו לקנות שקט מדומה, לקנות זמן שאין, להתעלם משיחות אזהרה, לחבל בהעברת מידע, לא להגן, לא לתעדף את החזרת החטופים, אלוהים ישמור, לא להגדיר את החזרתם בכלל כמטרה במלחמה. אפשר גם להיזכר בדברים הנוראיים שנאמרו לנו ישירות, ללמוד על הדברים הנוראים עוד יותר שנאמרו שלא בפנינו.
רציתי לסכם לכם את עיקרי התחקיר כי אני יודעת כמה קשה נפשית לקרוא אותו. באמת שהתכוונתי. אבל האמת? אין לי כוחות. גדול עליי. תקראו אותו, בבקשה. הוא פתוח לקריאה ואם האלגוריתם יאפשר לי אניח אותו כאן כקובץ. תקראו כאילו חייכם תלויים בזה, כי זה המצב. כי החיים שלנו כבר נחרבו. כי החיים של כולנו באמת תלויים ביכולת להסתכל לאמת בעיניים, לדרוש צדק, דין וחשבון. חשבון ארוך, נוקב ומפורט. ובעיקר בעיקר - כדי שנבחר אחרת.
לא נתפס בעיניי שנמשיך לבחור במסלול הבטוח למותנו. https://t.co/UXC5B3f2pq
ב-20 בספטמבר 2023 התייצב יאיר לפיד בכנסת והתריע: המצב בעזה מסוכן, אנחנו על סף מלחמה רב-זירתית.
יום למחרת, ב-21 בספטמבר 2023, הגיע אמיר אביבי, המשורייין החדש של הליכוד, לראיון בטלוויזיה ואמר בשחצנות: חמאס מורתע, חמאס לא מחפש עימות.
הליכוד - מפלגת הקונספציה! עד שהם לא יילכו הביתה, לא יהיה פה ביטחון.
יש מי שידע ושתק
יש מי שקיבל אזהרה ולא שיתף את מערכת הביטחון.
הוא אשם בטבח 7 באוקטובר
הוא אשם במותך ובמות חבריך
הוא אשם שמשפחתך נעקרה מהבית הוא אשם שהחיים שלנו התהפכו.
הוא חייב לשלם על שמכר את המדינה בעבור שרידות שלטונית.
הוא אשם ועדיין רוה״מ
סליחה תמיר שלי💔 יכולת להיות כאן.
שמות חטופים שנהרגו בשבי בעזה או נפטרו בשל מחסור בתרופות, שחמאס היה מוכן לשחרר עם תחילת המלחמה על-פי הגילוי ב"הארץ" (מתחת לגיל 18 ומעל 50): כפיר ביבס (9 חודשים), אריאל ביבס (4), עמירם קופר (85), יהודית וייס (65), אריה זלמנוביץ' (85), אלכס דנציג (75), חיים פרי (80), יורם מצגר (80), נדב פופלוול (51), אברהם מונדר (79), יוסי שרעבי (53) https://t.co/oNChjtZ2Tf
לא נשכח ולא נסלח, מי אישר ודאג שקטאר, הפטרונית של האחים המוסלמים, תעביר לחמאס יותר ממיליארד שקלים בשנה מאז 2018. מיליארד שקלים בשנה לחמאס בהוראת וברכת ביבי. #לאהעירואותו
תסלחו לי, מבלי להוריד בחשיבות החשיפה של אילן לוקאץ׳ על בוקר השבעה באוקטובר, כולנו נופלים לספין של נתניהו:
הוא מנסה בכל כוחו לתחום את ה-7.10 למחדל של 3 שעות בלבד ולויכוח אינסופי ״מה היה קורה אם״, בזמן שהסיפור הוא אחר לחלוטין:
ראש ממשלה שחמאס הצליח להתל בו במשך 15 שנה, אותו ראש ממשלה בנה במו ידיו את חמאס למימדים שאיפשרו לו לבצע את השבעה באוקטובר.
על זה הבחירות - על 15 שנים של כישלון מוחלט, לא על 3 שעות בבוקר הטבח
@Amit_Mandelbaum@shemag8 לנו יש את זה וזה מעולה! מגביל את הרשת הזו מכל הפרצות, ערוצים, אנשי קשר לא מזוהים שפונים. מטה הצליחה לעשות את זה גרוע אבל מבחינתינו האופציה שהכל פתוח גרועה בהרבה
אז למה היה צריך אותם?
בשבועות האחרונים אנחנו רואים שוב את עוצמת הריקבון המוסרי והמנהיגותי סביב ה7.10. אתמול @bar_peleg הזכיר שגם במסמכים שביבי שלח למבקר רואים שהאיש לא עשה כלום במשך שעות ורק שלוש שעות לתוך האירוע נזכר להנחות שצריך להביא כיפת ברזל, לגייס מילואים ולהכריז מלחמה וכמובן הישיבה העולצת בוילה בבריכה עם אוכל ממסעדה בזמן שהעוטף עדיין נראה כמו סרט זומבים.
וכמובן עם המציאות באים התירוצים. והעיקרי שבהם הוא - מה אתם רוצים? מה כבר ביבי יכל לעשות ב7.10? מה אוריך ופדלשטיין היו אמורים לעשות בימים שאחרי, להסתער על חאן יונס?
וזו שאלה חשובה. והתשובה היא במה בעצם היה צריך בישראל שאחרי ה7.10. גם אם מניחים בצד את כל מה שקרה לפני, את המעשים והמחדלים שהובילו ומדברים רק מ06:29 ואילך. ויש שני דברים שהיה צריך: היה צריך מנהיגות והיה צריך ניהול.
מנהיגות במובן הפשוט של להניע אנשים ולעורר השראה. זלנסקי על חצי ב' לא שינה את הסד"כ האוקריאני או הוסיף חימוש אבל עורר השראה. מדינת ישראל, כמכלול, הייתה בהלם קרב טוטאלי. וברגעים כאלו צריך לדחוף קדימה. זה אולי נשמע כללי אבל כל מי שהוביל איזשהו משבר בחייו יודע שהדבר הזה, היכולת הזו לגרום לאנשים ולמערכת להתעשת הוא מה שמבדיל בין הצלחה לכישלון.
וניהול במובן האזרחי ביותר של המילה. הצבא הוא הצבא. הנשק הוא הנשק. אבל הסוד היה בהבנה שהמערכות הרגילות קרסו. אין אוגדת עזה. אין חטיבות. אין רבשצים. ועכשיו צריך להבין איך מתוך בליל הציוצים והטלפונים והתמונות והסרטונים בונים תמונת מצב ומצליחים לתת מענה.
ואת שני הדברים הללו הם היו יכולים לעשות. אוריך הוא הרבה דברים שליליים אבל גם איש מאוד מוכשר ביכולת לנתח דאטה ולהניע דעת קהל. מנהיג סביר, פשוט סביר, שיודע שיש לו כלי כמו מכונת הרעל היה משתמש בו במה שהיה חשוב לכולנו. דמיינו מה זה היה עושה אם המשאבים הללו היו מופנים לאיתור ומיפוי החטופים (משהו שמתנדבים עשו בהתחלה), לגיוס משאבים, להסברה.
אבל סדר העדיפויות של האיש והכוורת שלו ברור. ישראל יכולה להשרף, כמשמעו, והם יהיו בצד מתכננים את מי להאשים. וככה הגענו למצב שניר עוז נשכחה, אבל את האיפור לסרטון זכרו יופי.
תזכורת, לנעוץ, הזמן שהתעסקנו בשרה, או בכל רימון עשן אחר, הוא הזמן שלא דיברנו בביבי ובממשלה שתחתיהם התחולל הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, ובהפקרת החטופים למותם, ובכך שהם לא קיבלו אחריות וחושבים שיוכלו להמשיך ולנהל את חיינו.
ניר פופוב שהגיע באותו בוקר למשמרת בביתו של קרעי נרצח במפלסים. ניר היה חייל מצטיין בגבעתי, לאחר השחרור התכוון להיכנס להייטק באמצעות עתידים, הוא עבד בחנות שעוזרת לאנשים קשיי יום, ולמי שלא היה מספיק כסף לשלם, הוא השלים בשקט מכיסו. יותר חשוב שתלמדו על מורשתו של ניר ז״ל מאשר קרעי.
האמת והפחד
אני משתף בידיוק שנה אחרי שנקראתי לספר כיצד נוצר הקשר עם @YairGolan1 ב־7.10.
מפיק הסרט אמר לי שאם אני חושש – אני יכול להתראיין בפנים מוסתרות. לא הבנתי למה הוא מתכוון.
בדיוק כשהגעתי, יצא מהאולפן בחור צעיר ומפוחד שחייך בביישנות.
השאלה הראשונה ששאלו אותי הייתה מדוע איני מפחד להיחשף – שאר האנשים סירבו להתראיין מתוך פחד, והבחור שראיתי יוצא הצטלם בפנים מוסתרות.
אוריה הפגינה אומץ לב כשמחבלי חמאס התקרבו וירו עליהם.
אין לי כל זכות לפחד – לא ניתן להכאיב לי או להפחיד אותי אחרי שאיבדתי את אוריה.
חודשים ספורים לאחר הרצח, שליחי מכונת הרעל שלחו לי הודעות ואיחלו שאוריה עברה אונס והתעללות לפני שנרצחה. באותו רגע הבנתי שאני עושה עבודה טובה – שאני מפריע להם.
את יאיר לא הכרתי. פגשתי אותו לראשונה ביוזמתי בשנת 2024, והודיתי לו על כך שסיכן את חייו כשחיפש את אוריה באזור שורץ מחבלים. אני זוכר איך הוא הביט בי בעיניים עצובות וחיבק אותי. אחר כך התבונן בנייד שלו ומצא את ההתכתבויות מאותו יום ארור.
הסיפור המרכזי איננו מעשה הגבורה, אלא הניסיון להטיל אימה על ניצולים ועל בני משפחות נרצחים – כדי שלא יעזו לומר את האמת ואת האימה שהם חווים בשנית.
אנו מחויבים לדבוק באמת, ללא מורא. אחרת לא תהיה לנו תקומה.
#בשם_אוריה #InTheNameOfOriya