@Hazmeah אבא לא הרגיש טוב, הרופא אמר שפעת ונתן אקמול, כעבור כמה ימים האורתופד אמר "אתה לחוץ" ונתן משככי כאבים לגב. למחרת אבא התמוטט, כעבור שבוע נפטר. חיידק אלים שלא זוהה
@HarelNaama ולמרות כל הסיבובים והחיפושים והבורות והניסיונות בהם עבר או נפל, ולמרות הנגיעה בקיצוניות והנסיגה ממנה - הוא נותר אדם אוהב, אבא מכיל ומקבל. וזו הנקודה והשיעור החשוב. מאידך אתה יכול להיות אולטרה חילוני וכפייתי בנוגע לילדיך.
כותב אל״מ במיל אלי ג׳ינו מנהל הלחימה של גבעתי שמהיום הראשון נלחם בעזה, על שריקות הבוז בכיכר:
״בשביל מה נלחמנו שנתיים? שהשנאה והפילוג ימשכו ?
רוצים עתיד חדש ושיח אחר בחברה!!!
לא יקרה? נקבל עוד מלחמה!״
@naamuli84 אף אחד לא מחפש 'את הלגימה הבאה' (מתכתב ל"ע עם צמאי דם). לזכור לא אומר שמשתוקקים למוות. אנחנו בארוע חריג בעוצמת הכאב, ואולי ההפך, תגובה מינורית הייתה מעידה על אטימות.
סא"ל מיל' ע', קיבוצניק מהצפון וחבר יקר, הוביל את המטוסים הראשונים שנכנסו לעומק איראן.
סיפרו לי שהתדריך שלו לפני הטיסה הגורלית היה מיוחד.
התכתבנו קצת וביקשתי ממנו לפרסם את מה שהוא שלח למשפחתו עם תחילת הפסקת האש.
הוא אישר והוסיף:
"בבקשה בבקשה בלי פוליטיקה.
היו איתי במבנה קיבוצניקים, מתנחלים, מושבניקים ועירוניים. כמו שאתה מכיר כל כך טוב, ארץ ישראל היפה.
למרות הפחד וה��ששות, מסתכלים ימינה ושמאלה ומסתערים ביחד על האויב.
רגעים היסטוריים, תחושה מיוחדת".
והנה הדברים שכתב למשפחתו:
יהיה עוד המון זמן לספר חוויות, לצחוק ולבכות.. אבל חיכיתי שבועיים כדי לשתף.
במטס הפתיחה נבחרתי להוביל ערכה של עשרות מטוסים, היינו הראשונים להיכנס לעומק איראן, אני הייתי במטוס הראשון של המבנה הראשון וככה גם ק��בלתי את המשימה המסוכנת ביותר.
במשך הימים שלפני לא היה לי את האומץ לכתוב מכתב פרידה, לא יודע למה, משהו בתוכי לא הרשה לעצמי להתעסק בזה ולדעת שאני אעשה הכל בכדי להשלים את המשימה ולחזור בשלום.
האתגר הכי גדול שהיה לי הוא לתת ביטחון ורוגע למבנה שעמדתי בראשו. בסוף התדריך בחרתי להקריא לחבורה המופלאה שאיתי כמה מילים משיר שאני מאד אוהב.
את הפתק הזה שמרתי בכיס כל המלחמה והבטחתי לעצמי שבמקום מכתב פרידה אשלח לכם את הפתק והשיר שאחזור בריא ושלם.
תודה לאל שחזרנו בשלום!