לוחמת אחת, אנונימית, סיימה היום מסלול הכשרה מלא בסיירת מטכ"ל. שנה וחצי. אותו מסלול שעברו הגברים לפניה' עם התאמות בסרגל המאמצים.
בדיוק באותו זמן שבו עשרות אלפי אנשים מחפשים כל דרך להימנע מלהתגייס בכלל.
אני לא יודעת את שמה. אבל המדינה הזו יודעת למי היא חייבת תודה.
הבוקר מקשיבה לרדיו ושומעת: אישה נרצחת בנתיבי איילון באמצעות מטען נפץ. באמצע הכביש. בשעות השיא. "חשד לרקע פלילי."
ולפני שבועיים אולגה ורוסלן פריחודקו. נרצחו ברכב. המשטרה מיהרה לצאת עם "חשד לאירוע לאומני", עצרו משפחה שלמה, עכשיו פתאום גם שם "מתחזק החשד לרקע פלילי."
ארגוני פשע רוצחים אנשים באמצע היום, על כביש ראשי, ברכבים - ואנחנו מקבלים "בוחנים את הכיוונים". שיעור הפענוח של רצח בישראל הוא מהנמוכים במערב. זה לא סוד אבל כמה נמוך עוד נגיע? @IL_police
הבוקר מקשיבה לרדיו ושומעת: אישה נרצחת בנתיבי איילון באמצעות מטען נפץ. באמצע הכביש. בשעות השיא. "חשד לרקע פלילי."
ולפני שבועיים אולגה ורוסלן פריחודקו. נרצחו ברכב. המשטרה מיהרה לצאת עם "חשד לאירוע לאומני", עצרו משפחה שלמה, עכשיו פתאום גם שם "מתחזק החשד לרקע פלילי."
ארגוני פשע רוצחים אנשים באמצע היום, על כביש ראשי, ברכבים - ואנחנו מקבלים "בוחנים את הכיוונים". שיעור הפענוח של רצח בישראל הוא מהנמוכים במערב. זה לא סוד אבל כמה נמוך עוד נגיע? @IL_police
הבוקר מקשיבה לרדיו ושומעת: אישה נרצחת בנתיבי איילון באמצעות מטען נפץ. באמצע הכביש. בשעות השיא. "חשד לרקע פלילי."
ולפני שבועיים אולגה ורוסלן פריחודקו. נרצחו ברכב. המשטרה מיהרה לצאת עם "חשד לאירוע לאומני", עצרו משפחה שלמה, עכשיו פתאום גם שם "מתחזק החשד לרקע פלילי."
ארגוני פשע רוצחים אנשים באמצע היום, על כביש ראשי, ברכבים - ואנחנו מקבלים "בוחנים את הכיוונים". שיעור הפענוח של רצח בישראל הוא מהנמוכים במערב. זה לא סוד אבל כמה נמוך עוד נגיע? @IL_police
"בגיל 35, כשאני אמא לשני ילדים ומנהלת מוצר בהייטק, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה באמצע חופשת סקי. על הקו היה איגוד האתלטיקה של ישראל: 'את מצטרפת אלינו לאליפות אירופה במרתון?'. ההתראה הייתה של 10 ימים בלבד. לא התכוננתי ספציפית למרתון, אבל החלטתי ללכת על זה בכל הכוח. רצתי את התוצאה של החיים שלי - שעתיים, 44 דקות ו-16 שניות, קבעתי שיא אישי וחזרתי הביתה עם מדליית כסף קבוצתית על הצוואר. זה הרגע שבו הבנתי שגיל, נחישות ואמונה עצמית הם פשוט דרך לנפץ תקרות זכוכית".
הלן וולפסון, שעלתה מאוקראינה בגיל שנה וגדלה בחיפה, היא הגדרה חיה ל"ג'אגלינג אינסופי". היא מנווטת מדי יום בין אימונים מפרכים, אימהות לשני קטנטנים, וקריירה תובענית כמנהלת מוצר בתחום המכשור הרפואי, בחירה שנולדה מתוך סיבוכים רפואיים שחוותה בעצמה בילדותה.
שאיפה למצוינות ומשמעת עצמית היו שם תמיד. היא צמחה בבית סובייטי קלאסי שבו ההורים, בעלי תארים מתקדמים, עבדו בבנייה ובמלצרות עם הגעתם ארצה. בבית הזה ספורט היה חובה מגיל אפס - אבל רק כתחביב. אמא שלה, שחיינית מצטיינת בעצמה, ניסתה להרחיק אותה מהעולם התחרותי כדי להבטיח לה "עבודה מסודרת", ואביה דחף לעשייה מתמדת עם המשפט הקבוע: "מה את מחפשת את הפינה החמישית?".
הלן סיימה את הריאלי בממוצע 100 עגול. למרות שחלמה ללמוד פיזיקה, הוריה כיוונו אותה להנדסה ביו-רפואית בטכניון בטענה שפיזיקה "זה לא לבנות". במהלך התואר העומס האקדמי הכריע, והיא נאלצה להקפיא את הריצה מתוך הבנה שאי אפשר להצטיין בשני עולמות במקביל בחצי קלאץ'.
לפני שלוש שנים הרעב בער בה שוב והיא חזרה למסלול. בלי שום תמיכה כלכלית מהמדינה, הלן הוכיחה שהמיומנות הגדולה ביותר שלה מההייטק - היכולת לקחת מטרה ענקית ומפחידה ולפרק אותה ליעדים קטנים - היא בדיוק מה שהופך אותה לאחת הרצות הטובות בישראל. היום היא מתמודדת עם פציעה שהגיעה בעקבות אליפות אירופה, אבל לא מפחדת לחלום בגדול ושואפת לחזור לזירה הבינלאומית.
הלן התארחה אצלי בפודקאסט "99 זה לא 100" והפרק המלא מחכה לכם בלינק בתגובה הראשונה. 👇
בפרק החדש של ״99 זה לא 100״, פרופ' לנה שגיא-דאין, רופאת נשים בכירה, גנטיקאית ויו"ר האיגוד הישראלי לגנטיקה רפואית, מספרת על הדרך המרתקת שעברה - מהילדות בבלארוס ועד להצטיינות יתרה בטכניון וניהול השירות הגנטי בבית החולים כרמל.
בשיחה נוקבת על מדע וחברה בישראל, היא צוללת לשאלות רפואיות ואנושיות בוערות: איך נלחמים בשמנופוביה ובסטיגמת המשקל במערכת הבריאות, מה דעתה המקצועית על השימוש המשפיל בבדיקות דנ"א לבירורי יהדות ברבנות, והאם המצוינות הישראלית האמיתית היא בעצם היכולת לחקור, להרצות ולרפא - בזמן שהבית הפיזי שלך הופך להריסות.
קישור לפרק המלא בתגובות👇🏼 @Lena_SagiDain
כ-400 קשישים נעקצים כל חודש בישראל בעשרות אלפי שקלים.
8 מכל 10 נעקצים הוא דובר רוסית. רק אחד מתוך שלושה מקרים מגיע למשטרה.
הגיע הזמן להפסיק את זה.
אנחנו שמחים להזמין אתכם לקחת חלק בהאקתון ייחודי, שמוקדש לפיתוח פתרונות ממשיים לאחת הבעיות הכואבות והמדאיגות ביותר של התקופה: עוקץ קשישים דוברי רוסית. מעבר לאתגר הטכנולוגי, מדובר כאן באתגר אנושי וחברתי עמוק, שפוגע באנשים רבים ומשפחותיהם, ולעיתים מותיר אחריו נזק רגשי וכלכלי כבד.
פתרון הונאות קשישים זה אתגר שמחייב חשיבה יצירתית, חיבור בין תחומים, ובעיקר רצון אמיתי להגן על אוכלוסייה פגיעה מפני ניצול, פחד ונזק. במהלך ההאקתון, יזמים, מפתחים, אנשי מוצר ומומחים מהשטח יהפכו הבנה עמוקה של הבעיה לפתרונות פרקטיים, נגישים ובעלי השפעה.
ההאקתון יתקיים בתל אביב ב-9-10.7 יחד בהובלת לובי המיליון, עמותת בוגרי 8200, BioCatch, Guardio ובנק דיסקונט.
אנחנו מחפשים מנטורים ומשתתפים להצטרף ליום הזה ולעזור לנו לעזור לאלפי קשישים בישראל.
לינק להרשמה בתגובות👇
@BioCatch@GuardioSecurity@bank_discount
פגשתי היום את הקוסמטיקאית שלי ונחרדתי לשמוע שוב על המציאות הבלתי נסבלת של נשים דוברות רוסית בישראל. היא עלתה מבלארוס לפני שלוש שנים, עובדת קשה, לומדת עברית ומנסה להשתלב - ובתוך כך, היא נאלצת להילחם על ביטחונה האישי.
הסיפורים שלה לא נתפסים: השבוע, ליד רכבת ההגנה, קבצן רדף אחריה רק כי סירבה לתת לו כסף. במקרה אחר, גבר תפס אותה ברחוב, הצמיד אותה לקיר בחניקה והחל לתקוף אותה - היא ניצלה רק בזכות קבוצת צעירים שעברה במקום. פעם נוספת, באוטובוס, היא נאלצה להיאבק בגבר שהתחכך בה עד שנוסע אחר נחלץ לעזרתה. היא לא הגישה תלונה. היא הייתה מבוהלת מכדי להאמין שהמערכת תגן עליה.
המחקרים המצביעים על כך שדוברות רוסית מועדות להטרדות מיניות פי-2 מילידות הארץ. זאת לא מקריות, זאת קריאת השכמה.
איפה השרה לקידום מעמד האישה? בזמן שנשים מפחדות ללכת לתחנת הרכבת, המשרד שאמור להגן על הביטחון והחיים של כולנו עסוק בספינים תקשורתיים ובמאבקי כוח פוליטיים מנותקים.
ביטחון של אישה במרחב הציבורי הוא לא פריבילגיה - הוא זכות בסיסית. מגיע לנו ללכת ברחוב בלי לפחד, ומגיע לעולות חדשות להרגיש שהמדינה שהן בחרו לקשור אליה את גורלן מגינה עליהן, ולא מפקירה אותן. @GolanMay
שבורת לב שהמקום שהוא הבית השני שלנו סגור כרגע. טעויות קורות אבל בתקופה שבה להחזיק עסק במדינת ישראל זה גם ככה חצי התאבדות- חייבים לראות איך לפתור את הנושא בצורה המהירה ביותר שאפשר ולפתוח מחדש. אנחנו אתך @asafbryt
הכל טרי כואב ומטלטל,
נכון אלו לא חיי אדם ועדיין,
זה החיים שלי, הזהות שלי, המקום שאני הוא כבר 21 שנים.
אתמול בבוקר פשט כוח משטרתי על העסק,
שני עובדים שהעסקתי דרך חברת כוח אדם עם אישורים ותעודות ושמות שהכל מסתבר כמזויף התבררו כשב"חים.
אתמול בועז ואני בילינו כל היום בתא מעצר ובחקירה. היחס היה מכבד מאוד מצד כל הגורמים. החוקרות והשוטרות ועדיין לצאת להשתין עם אזיקים על הידיים זו לא תחושה קלה ולא אירוע שאני מאחל לאף אחד.
קיווינו שהאמת תפעל לטובתנו למרות שכבר אתמול עורך דין שעוסק באירועים כגון אלו אמר שאין סיכוי. מחר או מחרתיים באים לסגור אתכם.
והיום, כאילו עבדנו וכל רגע מסתכל מעבר לכתף, מתי הם יבואו, מתי הגיליוטינה תיפול.
ובום, היא נפלה.
אז כרגע אנחנו סגורים.
עושים את הכל לחזור הכי מהר שאפשר.
הלב שלי מרוסק. לא חיים ומוות ועדיין מרגיש מת.
ומי ששמח לאיד שיבושם ושיזדיין לי מהפרצוף.
תודה למיכל פעילן שכשהבאנו לה נושא שאולי לא נחשב "סקסי", אבל הוא כל כך חשוב, לא ויתרה עד שהגיע לפריים טיים ולמרכז סדר היום מקרים, עדויות וסיפורים של אזרחים ותיקים דוברי רוסית שנפלו קורבן לעוקצים, להונאות ולניצול. יותר מדי פעמים הרגשנו שהנושא הזה נשאר בשוליים, למרות שמדובר באלפי אנשים ובפגיעה קשה באוכלוסייה הכי פגיעה.
@michalpeylan
המינוי של רומן גופמן הוא סיפור ישראלי מרגש, בספר של @AlexRif3 מובא בתמצית סיפור חייו, עולה חדש שחווה קושי קליטה, מתמודד עם מכשולים ונהיה תלמיד מצטיין, קצין בכיר, אלוף בצה"ל שנמצא קרוב לראש הממשלה.
בהצלחה לרומן גופמן בתפקיד, קודם בשביל עם ישראל, וגם בשביל הילדים שלא הכל קל להם, אבל ילמדו ממנו שהשמיים הם הגבול.
"כשהגעתי להריסות של מה שהיה הבית שלי בחיפה, רגע אחרי פגיעה ישירה של טיל, טיפסתי בין השברים והבטון. פתאום ראיתי מתחת לעץ מלא בובות של הבת הקטנה שלי. התחלתי לאסוף אותן, החזקתי איזה 20 בובות ופשוט הרגשתי מאושרת שיש לי משהו להביא לה. איבדתי שם הכל - את חתולת המשפחה שלא נמצאה, ואת הדיסק-און-קי שהכיל שנים של מחקרים רפואיים. אבל באותו רגע בחרתי במוטו שמלווה אותי תמיד: לחייך ולנופף, ולהראות שיש חיים גם אחרי החורבן."
פרופ' לנה שגיא-דאין, עלתה מבלרוס בגיל 12, סיימה את הפקולטה לרפואה בטכניון בהצטיינות יתרה, וכיום היא רופאת נשים, גנטיקאית בכירה, מנהלת השירות הגנטי הטרום-לידתי בבית חולים כרמל ויו"ר האיגוד הישראלי לגנטיקה רפואית.
היא גדלה בבית סובייטי שבו הציפייה להצלחה ישבה על תובנה כואבת של "את חייבת להיות הכי טובה בעולם רק כדי להשתוות לאחרים". את הדרייב הזה היא תרגמה לעולם המדע, אך לצד ההישגים הרפואיים, לנה מובילה בשנים האחרונות מאבק חברתי ורפואי יוצא דופן בסטיגמת משקל (שמנופוביה) במערכת הבריאות.
במחקר רחב היקף שערכה בקרב כ-2,000 נשים, היא חשפה מציאות של יחס משפיל מצד צוותים רפואיים, כולל אמירות קשות כמו "בשואה לא היו אנשים שמנים". לנה מתריעה שהתפיסה הזו, שחמורה שבעתיים בקהילות יוצאות ברית המועצות, מסכנת חיים באופן ממשי: רופאים מפספסים אבחנות קריטיות כי הם מייחסים כל בעיה למשקל, ומטופלות פשוט נמנעות מלהגיע לבדיקות מצילות חיים. כדי לשנות את המציאות הזו, היא עוברת בעשרות בתי חולים ומעבירה הרצאות שמטלטלות את המערכת.
כחוקרת וכאמא, יש לה חוקים ברורים לגידול ילדים עם דימוי גוף בריא: להבין שמשקל הוא עניין גנטי ומטבולי ולא של עצלנות, להעיף את "השיח השמן" מהבית (אצלה אין משקל בבית בכלל) ולייצר הפרדה מוחלטת בין ערך האדם למידה שלו.
פרופ' לנה שגיא-דאין, הגיע לפודקאסט שלי 99 זה לא 100, הלינק לפרק המלא מחכה לכם בתגובה הראשונה. 👇 @Lena_SagiDain