Arod Balissa

i have a substack just like everybody else. mine is just funnier.

also: rare earths influencer and arctic armchair explorer

[Arod Balissa @Arodbal]

Sorry, there is no way.

[Nicolas Dessaigne @dessaigne]

A founder asked me how to build an AI-services business without it turning into a consultancy. My answer: the whole game is in how you charge.

[Arod Balissa @Arodbal]

מינרלים ו-AI. מה הקשר?! (ומה הקשר לסין)

כשאנחנו חושבים על חדשנות במינרלים, אנחנו חושבים בד"כ על תהליכים כימיים ועל חומרים, ועל חומרה. במקרים רבים זה נכון, אבל תופעו לגלות של-AI יש תפקיד משמעותי במרוץ המינרלים הגדול.

לא, אני לא מדבר על כך שצריך מינרלים כדי לבנות דאטה סנטרים ושבבים (צריך), אלא ההפך.

יש לא מעט שימושים ל-AI, אבל הנה כמה שמעניינים אותי במיוחד - שנמצאים היום בשימוש במעבדה:

1. AI ככלי לגילוי מחצבים:
במקום לנתח באופן ידני תצלומי לווין, מפות אירומגנטיות והררי דאטה גיאולוגי וגיאוכימי, כיום מודלי AI מסייעים לחברות לאתר מרבצי מינרלים יותר בקלות

חברות סטארטאפ משתמשות ב-AI כדי לסייע לחברות כריה למצוא מרבצים ואפילו הופכות לחברות כריה בעצמן (קצת דומה לעולם גילוי התרופות באמצעות AI)

למה זה חשוב? כי בסוף, חסרים מינרלים בעולם, וחסרים בעולם המערבי. היכולת למצוא אותם בקלות שווה לנו הרבה כסף ותחסוך לנו הרבה אקשן גיאופוליטי.

איפה הקאצ'? גם אם מצאת את המרבצים, עדיין צריך הרבה כסף ומאמץ כדי לקנות שטחים, לקבל אישורים ו... לחפור. לא מאמינים לי? תשאלו את קובולד.

2. אופטימיזציה של תהליכי הפרדה.
תהליכי הפרדה, בעיקר בשיטות של Solvent Extraction, הם תהליכים עדינים שדורשים דיוק כדי להפריד ביעילות מינרלים, בעיקר ביסודות נדירים. תהליכים אלו דורשים ידע ונסיון רב.

AI כיום מסייע באופטימיזציה בזמן אמת של תהליכי הפרדה ומאפשר לאזן בזמן אמת מדדים שונים כמו חומציות, טמפרטורה, קצב זרימה ועוד. כרגע מדובר בנסיון במעבדה, אבל הטכנולוגיה מעניינת ומבטיחה.

למה זה חשוב? כי אחד החפירים המשמעותיים של סין הוא ידע ואת היכולת לדייק תהליכי הפרדה. AI יכול לסייע לקפוץ מעל החפיר הזה ולאפשר להגדיל תפוקה קיימת ועתידית.

איפה הקאצ'? התהליך דורש סנסורים מדויקים ויכולת שליטה. תהליכים אלו מתקיימים בסביבות מאתגרות כימית ולכן יש תמיד חשש שהסנסורים ילכו קאפוט.

אה וגם יש את הבעיה הקטנה הזו שכנראה צריך להנדס מחדש מפעלים. No biggie.

3. סייבר. סתם. שימוש ב-AI לגילוי תחליפים
רעיון דומה למה שנעשה עם AlphaFold ובביולוגיה חישובית. שימוש ב-AI כדי למצוא חומרים חדשים, תרכובות שיאפשרו לעקוף את התלות במינרלים מסויימים (נגיד, מגנטים ללא Neodymium) ומציאת Reagents חדשים לתהליכי הפרדה.

אם מתמקדים באחרון, אז ישנה בעיה בעולם המינרלים, שבו גם אם יש תשתיות הפרדה וזיקוק, עדיין יש תלות ב-reagents - חומרים כימיים שאחראים לתגובה כימית שמאפשרת הפרדה (כמו מעין gatekeeper) - שמגיעים מסין.

למה זה חשוב? התלות בסין אינה רק בתהליכים, בידע ובתשתיות. יש גם תלות בחומרים הכימיים שמאפשרים את הזיקוק - נגיד חומצה אוקסאלית (זרקתי את זה כדי שתחשבו שאני מבין עניין). AI יכול לסייע בלעקוף את התלות הזו.

כבר היום ישנן חברות שמאפשרות לעקוף את התלות הזו.

איפה הקאצ'? קל למדל, קשה לסנתז. מה לעשות, לייצר חומר חדש שה-AI גילה זה קשה, ועוד בסקייל. זה קצת כמו לבנות אייג'נט מרקטינג ולגלות שהקופי שלו גרוע. שזה קורה מלא.

לסיכום - בניגוד למה שחושבים, ל-AI יש תפקיד משמעותי לכל אורכה ורוחבה של שרשרת הערך.

לכם היזמים יש הרבה מה לעשות עם AI אם בא לכם להציל את העולם ממחסור במינרלים.

[Arod Balissa @Arodbal]

מתי יהיה engineering engineering

[Navot Volk @NavotV]

קודם אכלו את הראש על prompt engineering.
אחר כך context engineering.
עכשיו loop engineering.

לפחות עושים את החיים קלים למוכרי קורסים, מחליפים מילה אחת.

[Arod Balissa @Arodbal]

@DaganLauren מלכה!

[Arod Balissa @Arodbal]

@yuval_weinreb יהיה גם פרק בפוד על זה?

[Arod Balissa @Arodbal]

@yuval_weinreb 'אחי לא יכולת לארגן גולף כמו בנאדם נורמלי?'

[Arod Balissa @Arodbal]

@yuval_weinreb @kobbybarda אם אני אפוטר כי את כל הזמן אני מבלה עם הפודקסט זה באשמתך

[Arod Balissa @Arodbal]

בעוד כמה ימים תחל פגישת טראמפ-שי בבייג'ינג. על ראש שמחתנו: יסודות נדירים ומינרלים קריטיים.

יש לא מעט ניתוחים ופרשנויות על הפגישה הצפויה (ממליץ בחום לעקוב אחרי @yuval_weinreb שהוא ה-מומחה), אבל אני רוצה להתמקד בנושא אחד שקרוב לליבי - המינרלים הקריטיים והיסודות הנדירים.

***
מי שזוכר, באוקטובר שעבר העולם רעש וגעש על הגבלות הסחר שהטילה סין על יצוא יסודות נדירים ושאר מינרלים קריטיים בתגובה למכסים שהטיל טראמפ.

זמן קצר לאחר מכן, בבוסאן (Busan), הגיעו הצדדים למעין הפסקת אש (מילים שלהם, לא שלי) וחתמו על הסרת המגבלות בתמורה להורדת מכסים. למיטיבי לכת: סין הסכימה להשהות את ה-export controls על גאליום, גרמניום, אנטימוני וכמה יסודות נדירים), ולהאיץ מתן רשיונות ייצוא לשימושים לא צבאיים. ארה"ב הסכימה להוריד מכסים, לעצור רגולציות חדשות ועוד.

תוקף ההסכם עוד לפוג בנובמבר, והפגישה היא הזדמנות טובה של המעצמות להאריך אותו. מרבית האנליסטים מסכימים שהכי סביר שההסכם יוארך, ובכך ימשיכו את מגמת היציבות. אם אכן יוארך, ההסכם ימשיך את המגמה של החודשים האחרונים ויאפשר פעילות יציבה בשוק בצורה כלשהי.

השיח המתהווה על Board of Trade/Investments גם הוא מקרין על עולם המינרלים. זה מנגנון שיאפשר, בתיאוריה, לצדדים לתאם עמדות על גישה למינרלים ויוסיף יציבות לשוק שחווה טלטלות רבות בשנתיים האחרונות.

אבל אל תחגגו מוקדם מדי. חוסר הסכמה על נושאים מסויימים (נגיד איראן) יכולים להקרין על המינרלים, שכבר ראינו שמשתמשים בהם כקלף מיקוח כלכלי וגיאופוליטי. כמו כן, גם היום המצב לא משהו, ויש הרבה דרכים להגביל גישה למינרלים בלי להכנס למגבלות סחר נוקשות (כמו, להגביל רשיונות ייצוא).

אני אישית חושב שהארכת ההסכם היא באינטרס של שני הצדדים ולדעתי סביר שתקרה. הבעיה היותר גדולה היא שהארכת ההסכם בעיקר תקנה לכולם זמן. שגם זה משהו.

בעיני, בין אם הסכם בוסאן יוארך או לא, זו תזכורת חשובה לכך ששוק המינרלים מספק אינספור הזדמנויות לבנות סטארטאפים, וישראל יכולה לשחק תפקיד משמעותי בזירה הזו.

[Arod Balissa @Arodbal]

@yuval_weinreb יש לא מעט דיונים על כך שועד השקעות כזה לא באמת יקרה. מה דעתך?

[Arod Balissa @Arodbal]

האמת כבר הפסקתי לעקוב אחרי מי זה. הפך להיות מפקד יחידת הנט של גדוד סג'עיה.

[Arod Balissa @Arodbal]

@DaganLauren הם יצליחו להסיר את המפלגה הקומוניסטית?

[Arod Balissa @Arodbal]

הדרך הכי טובה להבין מה קורה עם הענק המתעורר ששמו הודו זה לעקוב אחרי לורן

[Lauren Dagan Amoss🧜 @DaganLauren]

In my new article in The Jerusalem Post, I argue that Sindoor clarified a key shift in India–Israel defence relations.
Israel is no longer seen by New Delhi only as a supplier of select military systems
It is increasingly relevant as a partner in defence adaptation resilience

[Lauren Dagan Amoss🧜 @DaganLauren]

In my new article in The Jerusalem Post, I argue that Sindoor clarified a key shift in India–Israel defence relations.
Israel is no longer seen by New Delhi only as a supplier of select military systems
It is increasingly relevant as a partner in defence adaptation resilience

[Arod Balissa @Arodbal]

@Tamishsh התשובה הקצרה היא hell yeah

[Arod Balissa @Arodbal]

השבוע יצא לי להתארח בתכנית ה-Ideation אפסילון של אוריאל קלאר ולנסות לשכנע חבורת יזמים שעתיד העולם המערבי על כתפיהם, ושסבתא שלהם תהיה גאה בהם.

זרמו איתי רגע.

אם יוצא לכם להתקל מדי פעם בכתיבה שלי, אתם בטח יודעים שאני חושב שמינרלים ממש חשובים. הם חשובים כי הם בכל מקום, ואי אפשר להסתדר בלעדיהם (ובמיוחד יסודות נדירים).

זה נכון שאחרי המגבלות הסיניות של אוקטובר 2025, ראינו התעוררות של העולם המערבי ושורת הסכמים, עסקאות והשקעות בתחום מצד ממשלות ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, יפן ועוד. קשה לתאר את התעוררות המערבית כמשהו אחר חוץ ממופלאה.

ועדיין, לא בטוח שזה יספיק. המערב נמצא במירוץ לבנות מחדש תשתיות יקרות ומורכבות, ולרוב מזהמות. וכל זה צריך לקרות בזמן שיא, זמן שלא בטוח שקיים. לסין יש יתרון עצום לא רק במצבורים ותשתיות, אלא גם בידע ייחודי ו-IP.

כאן, אני חושב שנכנסים יזמים. למרות שמדובר בשוק קשה, אני חושב שאנחנו צריכים יותר יזמים שיכנסו לתחום ויבנו.

מה יבנו? הכל: שיטות הפרדה חדשות, שיטות איתור מרבצים, יכולות זיקוק חדשות, יכולות מחזור חומרים ועוד. זה כמעט לא משנה *מה* ייבנה ברגע הזה, כי צריך הכל.

אבל למה שירצו להכנס לתעשיה כזו? מאותה סיבה שיזמים נכנסים לתעשיית הבריאות (שבעיני יותר קשה): כי אפשר, וכי זה חשוב לכולנו. ולאחרונה, הודות לסין, יש גם הרבה כסף שנכנס.

אולי אני קצת מגזים, אבל לא בהרבה. האתגר גדול, הצורך עצום ולדעתי ההזדמנות משמעותית.

יצא לי לכתוב בעבר על הצורך ביזמות וטכנולוגיה בתחום, אבל השבוע ראיתי בעיניים את הפוטנציאל הגלום ביזמים ישראלים. אני מכיר מספר צוותים שכבר עכשיו עובדים על דברים נהדרים שיכולים לשנות מן היסוד את המשוואה, כל אחד בתחומו.

יצאתי מהשיחה משוכנע עוד יותר שלישראל יכול להיות מקום של כבוד בעולם החדשנות המינרלי ולהיות נכס משמעותי במירוץ לעבר עצמאות מינרלית של העולם המערבי.

אני מקווה שהצלחתי לשכנע אדם אחד בחדר שזה כדאי. בינתיים, שוב רוצה לפרגן ל @HananBrand והרשות לחדשנות על אתגר המינרלים שלהם, ותודה לאוריאל על ההזדמנות לאכול ליזמים את הראש על מינרלים. אני לא מגזים לגבי הסבתא, כמובן.

אם אתם עושים משהו מעניין בתחום, אשמח לשמוע ולהכיר.

[Arod Balissa @Arodbal]

שמח מאוד לראות את ההכרזה הזו בתחום המינרלים. כתבתי על זה לא מעט ואני מאמין שישראל יכולה לתרום רבות לתחום המינרלים הקריטיים, בעיקר לאור המחקר האקדמי המאוד איכותי ומשמעותי בישראל, הטאלנט הטכנולוגי והאופי היזמי שנמצא פה בכל פינה.

הכח של ישראל לא יהיה במציאת משאבים (לא נראה לי שיש לנו), אלא ביכולת לספק למערב קפיצות דרך טכנולוגיות, שבלעדיין יהיה מאוד קשה לגוון את שרשאות האספקה.

[Gideon Sa'ar | גדעון סער @gidonsaar]

Today, the Government of Israel unanimously approved my proposal to realize Israel’s strategic interests in field of Critical Minerals. The supply of Critical Minerals are essential for our economies, national security and various industries, especially Artificial Intelligence.

I had the honor of representing Israel at the Critical Minerals Ministerial Conference in Washington hosted by @SecRubio in February. Israel stands alongside the U.S. in addressing this global challenge. We’ll work to create Israeli value in this strategic arena.

[Arod Balissa @Arodbal]

וואו לא ידעתי שאילון מאסק צורך תוכן על מינרלים בעברית!!!!

[Arod Balissa @Arodbal]

מאמר מרתק ולדעתי הצנועה ברובו נכון. בונוס - דיונים מעניינים בתגובות עם כל כוכבי פיד צבא ופיד איראן

[Udi Evental @UEvental]

"מניעה וקוץ בה"

בנאומו המוקלט של ראש הממשלה ליום העצמאות, בלט המיקוד בעוצמת הכוח הצבאי ובהפעלתו נגד אויבינו ("ריסקנו", "פגענו", "קמנו כלביא" "שאגנו כארי", "אגרוף ברזל" ועוד). מצד שני, לא מוזכרים הסדרים והסכמים או חתירה אליהם. זה לא מקרה. הדברים משקפים שינוי עמוק ובעייתי בתפיסת הביטחון המסורתית של ישראל.

בתום שנתיים וחצי של מלחמה רב-זירתית, כבר ניתן לומר שההיפוך בתפיסת הביטחון, במוקדו ניצב רעיון המניעה, לא רק שלא מביא לישראל יותר בטחון, אלא כנראה פחות. מהי מהות ההיפוך? איך הגענו אליו? איך נראה מאזן הבטחון שהושג על בסיסו? איפה טעינו בדרך והאם והיכן צריך לחזור לאחור ולתקן?

לאור חשיבותה הרבה של הסוגייה בעיני, מעלה פוסט ארוך מהרגיל (אבל לא יותר מדי), שאני תקווה שיעורר דיון. תודה לחברי, המלומדים ממני בנושא, על הסיוע בהערות, תובנות ורעיונות. מתחילים...

היפוך תפיסתי

בעקבות טראומת ה-7 באוקטובר מדינת ישראל, הממשלה והצבא, שינו את תפיסת הבטחון של ישראל מן הקצה אל הקצה. ההיפוך הזה קרה תוך כדי מלחמה, ללא דיון אמיתי, בניגוד לשנים עברו בהן עסקה ישראל בנושא לעומק ובכובד ראש, למשל בוועדת מרידור.

תפיסת הבטחון ששירתה היטב את ישראל במשך 70 שנה התבססה על הנדבכים המוכרים של הרתעה, התרעה והכרעה, כשבהמשך התווספה אליה "רגל" ההגנה. עיקרי התפיסה הזו נוסחו עוד בימי בן גוריון ועודכנו במעלה השנים.

בן גוריון הבין כי ישראל, כמדינה קטנה מוקפת אויבים עם מגבלת משאבי הון וכוח אדם, זקוקה לתקופות ארוכות של שקט, משק מתפקד וצמיחה כלכלית, כדי להיות מסוגלת לקיים את עצמה ולהתפתח, ובתוך כך גם לצבור את המשאבים הנדרשים למלחמות שייגזר עליה לנהל.

על רקע זה, בן גוריון חתר למלחמות קצרות ככל האפשר וחד-זירתיות, שיאפשרו לישראל למצות את יתרונה בכוח מחץ זמין, שיעביר את הלחימה לשטח האויב; ולהאריך ככל הניתן את תקופות השקט והיציבות שבין המלחמות.

על בסיס תפיסתי זה נולד הצורך בהרתעה חזקה שתמנע מלחמות תכופות מדי, בהתרעה מודיעינית, שתאפשר לכוחות צה"ל להיערך לבלימת האיום במקרה שההרתעה כשלה, ויכולת הכרעה צבאית שתקצר את משך המלחמות. בעקבות ועדת מרידור נוסף לתפיסת הבטחון גם נדבך ההגנה על ממדיה השונים. בן גוריון ראה בגיבוי ובתמיכה של לפחות של מעצמה עולמית אחת, רכיב קריטי נוסף בתפיסת הבטחון.

בעקבות טראומת ה-7 באוקטובר תפיסת הבטחון עברה היפוך דה-פקטו שבמרכזו רעיון המניעה – הכחדת איומים בהתהוותם, בכל החזיתות, באמצעות הפעלת כוח עצים, לעיתים לא פרופורציונאלי, ללא התחשבות במסגרת משאבית. הרעיון הוא למנוע התפתחות כל איום שעלול להתנפץ על ישראל בהפתעה, כפי שקרה לנו ב-7 באוקטובר.

למעשה, ממדיניות שחתרה להאריך את תקופות השקט שבין המלחמות על בסיס ניהול סיכונים מול האיומים וחתירה להסדרים, ישראל עברה למדיניות שמשמרת רצף של מלחמות ללא הפסקה וללא מהלכים מדיניים, תוך זלילת משאבי המדינה הכלכליים והצבאיים והטלת עומס הולך וגובר על הסדיר, המילואים והמשק.

יתרה מכך, די מהר תפיסת המניעה עלתה מדרגה והפכה ל"הגנה קדמית" (יופמיזם של כיבוש שטח) באמצעות יצירת "רצועות ביטחון", בעזה, בסוריה ובלבנון. ברמה הגבוה יותר הדרג המדיני החל לייצר אתוס של חיים תחת איומים קיומיים המרחפים כל העת מעלינו ושיש להכחידם באמצעות "ניצחון מוחלט", תוך גיוס זכר השואה לחיזוק הנרטיב. לא פלא שבצל תפיסה מסוג זה ראש הממשלה כינה את ישראל "סופר ספרטה".

בסיס שגוי

איך הגענו להגיון של מניעה, במשמעותה הרחבה ביותר? מגמת ההתרחקות מתפיסת הבטחון המסורתית החלה, בתהליך הדרגתי, שנים לפני ה-7 באוקטובר, וביטוייה המרכזיים היו שינוי הכיוון בצה"ל שהלך והתמקד באופרציה על חשבון אסטרטגיה. אחד מהביטויים הבולטים לכך הייתה תפיסת המב"מ (מערכה בין המלחמות), מעין "מיני מניעה" בה סיפרנו לעצמנו שאנחנו גורעים איומים על ישראל באשר הם, למרות שפעלנו רק בזירות בהן סיכוני ההסלמה היו נמוכים (בעיקר בסוריה, ובכלל לא בלבנון).

התפתחות הגנה משופרת על העורף (כיפת ברזל) ועליה דרמטית בהספקי התקיפה ויכולת המהלומה של חיל האוויר, סיפקו למקבלי החלטות ולצה"ל יותר חופש פעולה בהפעלת הכוח בזירות השונות, ואולי גם "שכבת הגנה", שאפשרה לדרג המדיני לנהל סכסוכים מבלי לפתור אותם באמצעות הסדרים מדיניים.

אבל היפוך התפיסה השלם מגיע רק בעקבות הטראומה של ה-7 באוקטובר - "סופה מושלמת" של כשל מערכתי, בלתי ניתן להכחשה, בכל נדבכי תפיסת הבטחון. האסון הזה, מוביל לתגובת נגד תפיסתית, בלא מחשבה עמוקה, כפי שנדרש מנושא שהוא בנפשה של המדינה.

תפיסת הבטחון לא עבדה ב"רגע האמת" כי ישראל וצה"ל כשלו במימוש רכיביה ועקרונותיה, אחרי תהליך השחתה איטי והדרגתי של שנים, שלא שמנו אליו לב, ולא כי היא שגויה מיסודה. כך, ישראל "שפכה את התינוק עם המים" והלכה לתפיסה חדשה, שהייתה זמינה עבורה (יותר כוח...), במקום לבחון, בעומק הנדרש, את כשלי התפיסה ה"קלאסית", ובלא לחשוב שאולי צריך לחזור ליסודות מהם סטינו.

מה קרה לתפיסת הבטחון ב-7 באוקטובר? ישראל התבססה יתר על המידה על הרתעה, ובשל קונספציה שגויה לא זיהתה את הסימנים לסדיקתה. יתכן שזה קשור גם למעבר של ישראל, במרוצת השנים, מתפיסה של הרתעה בסיסית מול האויבים, להרתעה טקטית ומוגבלת, שמצריכה סבבי לחימה לתחזוקתה.

כשההרתעה קורסת המודיעין חייב לממש את ייעודו העליון ולספק התרעה למלחמה. אבל, בשל אותה קונספציה עמוקה לא ניתנה התרעה קונקרטית מול עזה (בניגוד להתרעה אסטרטגית שסופקה לדרג המדיני בשורת מכתבים).

גם רכיב ההגנה בתפיסת הבטחון כשל באופן מחפיר ב-7 באוקטובר, בין היתר אחרי שעבר השחתה בעקבות הסתמכות יתר על בניית מכשולים וטכנולוגיה. אם הייתה היערכות הגנתית הולמת סביב עזה, למול הכוח הצבאי של חמאס בשטח ולא על בסיס ניתוח כוונותיו - אחד הלקחים המרכזיים של מלחמת יום כיפור - טבח ה-7 באוקטובר היה עשוי להימנע במידה רבה.

ולבסוף ההכרעה. במונחים צבאיים צה"ל הכריע את חמאס, אבל את מטרות המלחמה בעזה, ובראשן החלפת שלטון הארגון ברצועה, לא ניתן להשיג רק בכוח צבאי ללא פעולה מדינית, שתאפשר את ההגעה למציאות האסטרטגית הרצויה. כאן הדרג המדיני, שלא הפסיק לדבר על "ניצחון מוחלט", כשל, אבל מנסה להפיל את האשמה על הצבא.

מאזן המניעה בתום שנתיים וחצי

בחתך זירתי

תפיסת המניעה, בין היתר, הביאה עלינו רצף של לחימה רב-זירתית, ומהלכים צבאיים קרקעיים מתמשכים. אלו גבו תשלום מחירים כבדים והיעדר בטחון בעורף, ונעצרו רק בשל לחץ חיצוני ובעיית משאבים, בהיעדר יוזמה מדינית מצד ישראל.

למעשה, תפיסה של מניעה, באמצעות האשליה שניתן להכחיד באופן מוחלט איומים רק בכוח צבאי, לא הותירה מקום לחתירה להסדרים מדיניים.

הדוגמה הבולטת היא עזה, שם לא רק שהממשלה לא פעלה לקדם הסדרים, היא ניסתה לסכל אותם, תוך התעקשות לא לעסוק ב"יום שאחרי" המלחמה וניסיון לקדם כיבוש מלא של הרצועה.

כך נקלענו בעזה ל"מלחמת שולל" בה צה"ל השיג הכרעה צבאית בשטח, אבל בהיעדר מהלך מדיני שישלים אותו, באמצעות בניית חלופה לשלטון חמאס, ברגע שצה"ל יצא מאזור לחימה, רק חמאס היה בשטח כדי לשוב ולמלא את הוואקום. כך, צה"ל מצא את עצמו חוזר פעם אחר פעם לאותן ג'באליה, בית חנון, ח'אן יונס ושמות רבים נוספים, שהפכו מוכרים מדי לאזרחי ישראל.

סוריה היא דוגמא מובהקת להרחבת מרכיב המניעה ל"הגנה קדמית" מונעת, תוך יצירת איומים מיותרים, ובאופן המסכל את האפשרות הזמינה והריאלית להסכם אי-לוחמה היסטורי עם סוריה.

במקומו, צה"ל נכנס לאזור החיץ בגולן ולכתר החרמון הסורי - נוכחות שלא משרתת צורך ביטחוני הגנתי חיוני. הסכמי ההפרדה, שרקח קיסינג'ר ב-1974, שרתו היטב את ישראל ואפשרו לצה"ל להגן ביעילות על יישובי רמת הגולן, ולשמור את הגבול עם סוריה כאחד השקטים ביותר במשך חמישים שנה. לקו 1974 יתרון טופוגרפי חשוב והוא מוגן היטב בתעלות נגד טנקים ובאמצעי תצפית ואש. בתנאים אלו, אם צה"ל הפיק את לקחי ה 7 באוקטובר - הוא יוכל לעצור כל איום קרקעי על הגולן.

בלבנון, ישראל חזרה למציאות של רצועת בטחון, שלא סיפקה בטחון לפני 25 שנה, וצפויה עוד פחות לספק אותו כיום. רצועת בטחון לא תפתור את האיום תלול-המסלול כשרוב הירי לישראל מתבצע מצפון לליטני, לא תפרק את חזבאללה מנשקו, שנמצא גם הוא בעומק ובבקאע, ולא תשמש מנוף על ממשלת לבנון, לאור ההערכה, המפוכחת, שהיא חלשה מדי כיום מכדי לפרק את חזבאלללה. במקום אלו, רצועת בטחון תספק לחזבאללה הזדמנות למלחמת גרילה שתזנב בכוחותינו בשטח, ולשיקום מעמדו הנחלש בלבנון, כמי שנלחם ב"כיבוש".

ובאיראן? סיכול הצטיידות ביכולת גרעין צבאית של יריבינו במזה"ת, הפך להיות חלק חצי רשמי מתפיסת הבטחון של ישראל וזכה לכינוי "דוקטרינת בגין", שיושמה בעיראק ב-1981 ובסוריה ב-2007.

מבצע "עם כלביא" ב-2025 יכול אולי להיחשב כמניעת איום גרעיני, אבל מבצע "שאגת הארי", ב-2026, כבר נועד להסיר לחלוטין את האיום באמצעות שינוי משטר באיראן, ופירוק מאגר הטילים של איראן. אלו הן שתי מטרות שהשגתן, אם היא בכלל אפשרית באמצעים צבאיים, מחייבת מלחמת נצח או סבבי התשה בלתי נגמרים.

נזקיה של תפיסת המניעה לא נגמרים כאן; ומשפיעים גם על מצבה וחוסנה הפנימי של ישראל ועל מעמדה הבינ"ל ויחסי החוץ שלה.

נזקים מבית

בתום שנתיים וחצי של מלחמה כבר ברור כי תפיסת בטחון המבוססת על מניעה במובנה הרחב לא מתכנסת עם מסגרת המשאבים הזמינים למדינת ישראל, פוגעת בחוסן כלכלתה ובגיוס השקעות (ירידה בדירוג האשראי, בריחת מוחות) והביאה את הרמטכ"ל להרים "עשרה דגלים אדומים" ולהזהיר כי הצבא "קורס לתוך עצמו". וכל אלה, למרות שתקציב הביטחון יותר מהוכפל לעומת 2023 (ל-160 מיליארד שקל), על חשבון תחומים אחרים, קריטיים לא פחות לחוסן הלאומי ולכושר התחרות של ישראל.

התבססות על מניעה והגנה קדמית, בכל מקום ולאורך זמן, תפגע בצמיחה הכלכלית וביכולת מימון בניין הכוח וכושר ההכרעה הצבאי בשדה הקרב של מלחמות העתיד. זאת, במיוחד בעידן של משבר כוח אדם חריף בצה"ל, בצל המשך השתמטות, וקושי להאריך בחוק את שירות החובה והמילואים.

תפיסת בטחון המתבססת על מניעה מייצרת חיכוך צבאי מתמשך, ומשרתת בכך את הדרג המדיני, שמבקש להתנער בכל דרך מאחריותו לאסון ה-7 באוקטובר. לחימה רצופה מסיטה את המיקוד מכשליו, מאפשרת לו לחמוק מועדת חקירה עם סמכויות אמיתיות, שתבדוק גם את אחריותו למחדל (אחרי שהצבא, כבר ביצע תחקירי עומק) ו"משחררת" אותו מאחריות על המעשה המדיני, שישלים את הצבאי, תוך הטלת האשמה למציאות הבעייתית על כתפי הצבא.

בעבר שריר התכנון האסטרטגי בצה"ל היה חזק ודומיננטי בתהליכי קבלת ההחלטות הלאומיים. המצב כיום השתנה. הצבא, "צרוב" מכשלון ה-7 באוקטובר, נלחם ללא הפסקה, רואה בהפעלת כוח פתרון מרכזי לבעיות, ובמידה רבה המיר חשיבה אסטרטגית בטקטית. בתנאים אלה, נדמה שהצבא איבד את היכולת להתייצב מול הדרג המדיני ולהוביל הערכת מצב מאוזנת בה נשקלים גם יתרונות הגלומים בריסון הפעלת הכוח לטובת מהלכים מדיניים. זאת, מה גם שהפעלת כוח רציפה מגדילה את התקציבים לצבא ולביטחון, בעוד שהפוגות ארוכות בלחימה עלולות להקטין אותם.

רצועות בטחון, בדרום ובצפון, לא רק שמייצרות איומים על הכוחות ושואבות אותם פנימה בצל חיכוך שיגבר לאורך זמן, הן מייצרות מציאות של כיבוש, שגורמים שונים בישראל, ובייחוד בימין הקיצוני, מזהים בה שטחים זמינים להתפשטות, סיפוח והתיישבות יהודית.

יתרה מכך, בחשיבה הביטחונית הישראלית, תמיד היה זרם סמוי שחתר להרחיב את גבולות הבטחון של ישראל. במידה רבה, גישת המניעה היא ביטוי אופרטיבי של התפיסה הזו. כך נוצרה כיום בישראל קואליציה ביטחונית-אידאולוגית, שעושה שימוש בנרטיב הגנתי-מניעתי כדי לממש אג'נדה משיחית של "ישראל הגדולה".

נזקים מחוץ

פגיעה חמורה נוספת בביטחון ישראל, שהביאה עלינו תפיסת המניעה הרחבה בכלל הזירות, היא הדרדרות התמיכה בישראל בדעת הקהל האמריקאית, ופגיעה במעמדנו בארה"ב, שנמצא כיום בשפל של כל הזמנים. לאורך זמן, כשהניכור כלפי ישראל רק עולה בקרב האוכלוסיה הצעירה, היחסים המיוחדים עם ארה"ב, שהם אחד האדנים הקריטיים בביטחון הלאומי של ישראל, ללא תחליף, נמצאים בסכנה אמיתית. זאת, כשבמקביל ישראל מאבדת גם את התמיכה באירופה, כולל מצד ידידות מסורתיות שלנו ביבשת.

במקביל, במזה"ת - בצל מדיניותה למנוע איומים מעבר לגבולותיה באמצעות רצועות בטחון - ישראל נתפסת, כמדינה פרועה וחסרת רסן המערערת את היציבות האזורית, ומבקשת להתפשט צפונה (לבנון וסוריה), מזרחה (איו"ש) ודרומה (עזה). כך, במקום לחתור להרחבת מעגל הנורמליזציה, כמשקל נגד לציר הרדיקלי בראשות איראן, מדינות ערב, ובראשן סעודיה, מבקשות להצר דווקא את צעדיה של ישראל בצל מה שנתפס כחתירתה להגמוניה באזור.

בשורה התחתונה

מדינת ישראל אימצה תפיסת בטחון שהפכה את הפעלת הכוח הצבאי מאמצעי למטרה בפני עצמה, ולחלופה בלעדית להסדרים מדיניים, שיכולים לשפר את מצבה האסטרטגי, באזור ובזירה הבינ"ל.

מדובר בסטייה מתפיסת הבטחון המקורית, שהתגבשה עוד בימי בן גוריון, שלמד על בשרו (במבצע קדש) והבין היטב כי הכרעה צבאית לבדה, ללא רגל מדינית מסיימת, אינה מספיקה כדי לנצח מלחמות.

בשנתיים וחצי האחרונות קיבלנו הוכחה ברורה כי הגישה של מניעת איומים בהתהוותם, באמצעות התבססות על כוח בלבד, לא באמת מספקת לישראל בטחון, אלא מתישה אותה ושוחקת את יכולתה להיערך לאתגרים ארוכי הטווח שנציבים לפתחנו. רצף מלחמות - ללא מטרה מדינית, בצל תמיכה אמריקאית פוחתת, בידוד אזורי ובינ"ל ובעיית משאבים - מפחית את יכולתנו לנצח בשדה הקרב לאורך זמן.

כך, במקום לתחקר לעומק את מחדל ה-7 באוקטובר, להפיק לקחים ולתקן את הדרוש תיקון, נטשנו תפיסת בטחון שהתאימה לישראל, לממדיה ולמגבלותיה, והלכנו לתפיסה של מלחמת נצח. זו השתלבה עם מדיניותו הדוגמטית של ראש הממשלה, שנרתע בשנים האחרונות מהסדרים מדיניים, ובכלל מחשיבה אסטרטגית מדינית-צבאית משולבת.

ישראל חייבת לחזור לנקודה בה היא "התברברה בניווט" ולמצוא מחדש את דרכה שאבדה: לחזור ליסודות תפיסת הבטחון, שסטינו מהם במעלה השנים - כולל הגנה מעובה ויעילה, מתוך גבולותינו ועם ממד התקפי כשצריך - ולהבין כי, בסופו של יום, מלחמות לא מנצחים בשדה הקרב אלא בהסדרים שמהוונים את ההישגים הצבאיים למציאות אסטרטגית משופרת. את רכיב המניעה, ישראל נדרשת - ובצל סד המשאבים גם תיאלץ - להחזיר לממדיו הקודמים: טיפול באיומים קיומיים מובהקים בלבד, דוגמת הצטיידות אויבים ביכולות גרעין צבאיות.

שבת שלום

[Arod Balissa @Arodbal]

אחד מהדיונים הכי חשובים שמתנהל בטוויטר ובעולם הפוליסי וה-AI בכלל - איך עושים סייבר בעידן של מיתוס. זמנים מרתקים. אני בטוח שיש לא מעט צוותים ישראליים שעובדים על זה בדיוק ברגע זה.

[Sharon Goldman @sharongoldman]

As Anthropic Mythos drove a fresh wave of headlines this week—highlighting both its advanced capabilities and how easily such systems could be misused—I made my way to a conference room just outside Washington, D.C.

There, a cross-sector group of AI security practitioners, standards-setters, and policy experts had gathered to figure out what securing AI should actually look like.

Outside the industry, their acronyms—SANS, NIST, CoSAI, OWASP—may not mean much. Inside security, they help set the rules organizations around the world follow. But right now, those rules are struggling to keep up.

I had been invited to sit in on the discussion as organizations race to plug AI into everything—handing over sensitive data and critical workflows—even as those same systems are becoming more attractive targets for adversaries. ⬇️

[Arod Balissa @Arodbal]

מרתק. אגב אלפאגו, כמעט עשור אחריו, יש לא מעט שינויים במשחק, באיך ששחקנים מתאמנים ובאסטרטגיות שהם משתמשים בהן.

מה שלא קרה - בני אדם לא הפסיקו לשחק Go.

https://t.co/9eIdcZm13s

[Yonatan Elbaz @ElbazYonatan]

בקיצור, אנחנו מתקרבים ל-AlphaGo moment לבינה מלאכותית משולבת רובוטיקה בזמן אמת.
וכמו באסטרטגיה של Demis Hassabis, משחקים זו נקודת התחלה מעולה לפיתוח יכולות - אבל ממש לא נקודת הסיום.
מעניין מה יהיה השלב הבא?
בינתיים, למי שמתעניין יש אפילו מאמר ב-Nature.
https://t.co/ItZWRyHtUT