Avi Eichler

?

[Avi Eichler @AviEichler]

So who’s gonna win? 🇺🇸
#Election2024

[Barak Herscowitz @BarakHer]

@TallyGotliv אתם מעדיפים שהרמטכ״ל לא יתריע על הנזק שאתם מחוללים לצבא, ואז כשהנזק יהיה ניכר תגידו שאיש לא התריע, לא משכו בדש המעיל, לא העירו ולא האירו.
מדהים איך הליכוד הצליחה לקבץ חבורה כל כך מביכה של פופוליסטים.

[💙Abir Kara אביר קארה @AbirKara2]

העיקר הם חילקו סנדוויצ׳ים עם הכיתוב ״תודה לארנון בר דוד״ כל אירגון קומוניסטי מביא איתו שחיתות, כוחניות ואלימות!

ההסתדרות גורמת לנזק ישיר לכל משפחה בישראל של אלפי שקלים בכל חודש, אף פרסומת בטלוויזיה ואף סנדוויץ בזמן מלחמה לא יצליחו להסתיר את זה.
בקרוב אני מקווה המשטרה תסיים את עבודתה ובתקווה הארגון והעומד בראשו יטופלו, גם אם לא, בממשלה הבאה חייבים להעביר את חוק חופש מהתאגדות שיאפשר לעובדים להחריג את עצמם מהסכם קיבוצי ולחלץ אותם מהשתעבדות לארגון מושחת שגובה מהם בכפייה כסף בכל חודש.

גם זה יבוא.
לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱

[𓂆 Yair Lahav | يائير لاهف 🇧🇷 @Yair__Lahav]

🔸️ סקרי הבחירות בישראל 2026 -
חקירת הפערים בין תוצאות מכוני הסקרים 🔸️

מבוא:
בחודשים האחרונים מתפרסמים בישראל סקרי בחירות המציגים תמונות פוליטיות שונות באופן משמעותי.
חלק מהמכונים מציבים את הליכוד סביב 22-26 מנדטים, אחרים מעניקים 29-35 מנדטים.
הפערים הללו אינם מסתכמים במנדט או שניים, הם עלולים לשנות את תמונת המערכת הפוליטית כולה, את מאזן הגושים ואת התחושה הציבורית לגבי סיכויי ניצחון.

- מטרת החקירה להבין כיצד ייתכן שמכונים מקצועיים, הפועלים באותה מערכת בחירות ובאותו פרק זמן, מגיעים באופן עקבי לתוצאות שונות.
לבחון את המתודולוגיה של מדידת דעת הקהל ואת מקור הפערים בין המודלים השונים.

---

• שלב ראשון - בניית בסיס הנתונים

נקודת המוצא, בניית בסיס נתונים של הסקרים שפורסמו מאז איחוד בנט לפיד "ביחד". ההנחה שמאותו שלב כל המכונים מודדים למעשה את תמונת הבחירות באופן מעשי כשהבחירות באופק ורוב השחקנים על המגרש.

כדי להימנע מהטיות פרשניות, ההשוואה בוצעה בין המפלגות עצמן ולא בין "גושים". חלוקת הגושים משתנה בין כלי התקשורת, בעוד שמספר המנדטים של כל מפלגה הוא הנתון הגולמי והאחיד ביותר.

---

• שלב שני - האם קיימת תופעה אמיתית?

השוואת הסקרים באותן חלונות זמן העלתה כי הפערים אינם מקריים.

ישנם שני דפוסים ברורים של מכונים:

האחד של מידגם, קנטאר, מאגר מוחות, לזר ואחרים - מציגים תמונה דומה יחסית, שבה הליכוד נע סביב 22-26 מנדטים.

והשני של פילבר ודיירקט פולס מציגים באופן עקבי ליכוד חזק יותר, סביב 29-35 מנדטים.

הדפוסים הללו חוזרים גם לגבי "ביחד".

עיקר המחלוקת מתרכזת לגבי ליכוד ו"ביחד", בעוד שבמרבית המפלגות האחרות הפערים קטנים בהרבה.

פער שמחיב שוני שיטתי ולא רעש סטטיסטי.

---

• שלב שלישי - זיהוי מקור הפער בקלט.

האם השאלה שונה בין המכונים?

לא. ברוב המקרים הניסוח דומה מאוד:
"אם הבחירות היו מתקיימות היום, לאיזו מפלגה היית מצביע?"

לפיכך, היה צורך לחפש את מקור הפער בשלב מאוחר יותר של תהליך בניית הסקר.

---

• שלב רביעי - אופן בניית הסקרים ניתוחם והצגתם.

אפשר לומר שהעבודה של מכוני הסקרים בבניית סקר מורכבת מארבעה שלבים עיקריים:

1. איסוף הנתונים.
2. שקלול דמוגרפי.
3. מודל התנהגותי.
4. המרת הנתונים למנדטים.

בשני השלבים הראשונים מרחב הפעולה של המכונים מוגבל יחסית. הם מחויבים לכללי מחקר וסטטיסטיקה מקובלים, להתאמות דמוגרפיות ולייצוג סביר של האוכלוסייה.

⭕️ לעומת זאת, בשלב השלישי, המודל ההתנהגותי - מעניק למכון מרחב מקצועי רחב יותר.

בשלב זה מתקבלות החלטות כגון:

- כיצד להעריך ודאות הצבעה.
- כיצד לטפל במתלבטים.
- כיצד לשקלל נאמנות מפלגתית.
- כיצד להשתמש בדפוסי הצבעה קודמים.
- כיצד להתמודד עם אוכלוסיות שקשה יותר לדגום.

רוב המכונים אינם מפרסמים את מלוא המודל שבו הם משתמשים, ולכן שלב זה נותר במידה רבה "קופסה שחורה".

- גבולות החופש המקצועי

חשוב להדגיש כי החופש המקצועי של מכוני הסקרים אינו בלתי מוגבל.

כל מכון מחויב לעקרונות סטטיסטיים ומתודולוגיים מקובלים. עם זאת, בתוך המסגרת הזו קיימת גמישות מקצועית משמעותית בבניית המודל ההתנהגותי, באופן הטיפול במתלבטים, בהערכת ודאות ההצבעה ובשקלול אוכלוסיות שונות.

דווקא מרחב פעולה זה מאפשר למכונים מקצועיים להגיע לתוצאות שונות, מבלי שאחד מהם בהכרח פועל באופן שגוי.

---

🔹️ מדידה מול חיזוי 🔹️

יתכן שהשורש המחלוקת נמצא בין שתי תפיסות מקצועיות שונות.

- מודל המדידה
מטרתו לשקף את הלך הרוח הציבורי ברגע ביצוע הסקר.
אם משיב מצהיר על תמיכה במפלגה מסוימת, זו ההעדפה שאותה מבקש המכון למדוד.

- מודל החיזוי
מטרתו להעריך כיצד הציבור יצביע בפועל ביום הבחירות.

לכן הוא עשוי להביא בחשבון גם ודאות הצבעה, נאמנות למחנה פוליטי, התנהגות מתלבטים ודפוסים היסטוריים.

אם הבחנה זו נכונה, המחלוקת בין חלק מהמכונים נובעת ממטרות שונות.

אולי אנסח זאת כך:
האחד מבקש למדוד את ההווה.
השני מבקש בנוסף לחזות את העתיד.

---

- שאלת היחס למתלבטים

נקודה נוספת, המשתנים הנוספים בין המכונים עלולים להיות קבוצת בעלי התמיכה הרכה, מצביעים שכבר בחרו מפלגה בסקר, אך אינם בטוחים לחלוטין בהחלטתם.

מכון אחד עשוי להתייחס אליהם כתומכים מלאים, בעוד שמכון אחר עשוי להעריך שחלקם ישנו את הצבעתם עד יום הבחירות.

ייתכן שהבדל זה מסביר חלק משמעותי מהפערים שנמצאו בין המכונים.

---

מסקנות זהירות:

- יש פערים עקביים בין מכוני הסקרים.
- המחלוקת נמצאת ככל הנראה בשלב עיבוד הנתונים, ובעיקר במודל ההתנהגותי.
- נראה שמאחורי הפערים מסתתרות שתי תפיסות מקצועיות שונות של תפקיד הסקר: מדידת דעת הקהל כפי שהיא בזמן אמת, לעומת ניסיון לחזות את התנהגות הבוחר ביום הבחירות.

[𓂆 Yair Lahav | يائير لاهف 🇧🇷 @Yair__Lahav]

בקשת עזרה.

אשמח אם תקדישו שניות בודדות מזמנכם ותחוו את דעתכם לגבי הבחירות הקרובות .

שרשור סקר דעה 5 שאלות בלבד.
(תוכלו להרחיב מעבר בתגובות.)
-----

1. האם כבר החלטת באופן סופי למי תצביע בבחירות הקרובות?

[Avi Eichler @AviEichler]

@TheOrgulosOrc @NicholasAHollis @heartandsoll Exactly right.
The only correction I’d make is that it was actually closer to 21-23 years ago, not 15.
Almost all of his free market reforms were passed during his time as finance minister.
Since returning to power in 2009, there have been very few notable free market reforms.

[Barak Herscowitz @BarakHer]

אגב, אני בעד חוק שאוסר על עובדי ציבור ובהם שרים , חברי כנסת, יועצים ומנכ״לי משרדים להשתמש ברכב שהם מקבלים מהמדינה בשבת ובחג כל עוד אין תחבורה ציבורית. אם לי אין רכבת בשבת אין סיבה שנממן להם רכב פרטי בשבת.

[Avi Eichler @AviEichler]

@DembinDC רק תיקון קטן.
ג׳נט מילס איננה המושלת לשעבר, אלא המושלת המכהנת.

[Barak Herscowitz @BarakHer]

השחיתות בהסתדרות זה לא באג זה פיצ׳ר.
ארגון לא שקוף, שמאוגד כאגודה ״עות׳מנית״, ששואב בכפייה סכומי עתק מעובדים במשק גם אם אינם מעוניינים - זה פתח לחגיגות שחיתות. וזה עוד הנזק הקטן ביותר של הארגון הזה שמונע בגופו התייעלות בשירות הציבורי ומכביד בפועל על כל אדם עובד.

[מעין 🇺🇦 @FluffyBodySoap]

מ..מה??? בנט... עשיר???? וטס במטוס??? 😮😮😮
זה בוודאי אומר שהוא לא כשיר להיות ראש ממשלה! לא כמו ביבי, לא.. ביבי הוא אחד משלנו! הוא טס תמיד במחלקת תיירים ואת הקניות שלו הוא עושה בשוק כמו כל יתר פשוטי העם!

[Barak Herscowitz @BarakHer]

אנחנו 1,000 ימים מאז הטבח הגדול.

בחשבון פשוט, מאז שנתניהו מונה לראשונה לתפקיד ראש הממשלה ועד היום, הוא כיהן כראש ממשלה 6,851 ימים ולא כיהן כראש ממשלה: 4,120 ימים, כלומר הוא בתפקיד 62.4% מהזמן.
(ובין לבין כיהן כשר אוצר).

מאז שחזר לתפקידו ב- 2009, הוא כיהן כראש ממשלה 5,739 ימים, ולא כיהן כראש ממשלה: 564 ימים. כלומר היה בתפקיד 91.1% מהזמן.

נתניהו יכול לברוח מאחריות כמה שירצה.
בפועל, ה - DNA של הממשל כולו נבנה בצלמו ובדמותו. ובתוך זה הוא עיצב במו ידיו את הקונספציה: התפיסה שאפשר לגלגל בעיות, לשלם פרוטקשן, להרגיע את השטח, לקנות זמן, להקים ועדות, להלוות בריבית עוד חודש על הכסא, עוד קדנציה, עוד מושב, ובזמן הזה הבעיות יהפכו לאיומים קיומיים:
מנושאי פנים כמו אוטונומיות חרדיות שהפכו דור עצום של ילדים לתלוי-עד ברווחה, ללא השכלה, ללא פרנסה ועם ניתוק מהרעיון הציוני.
דרך נושאי בטחון פנים כמו השתוללות הפשיעה הערבית, התחמשות של חמולות בדואיות והשתלטות על קרקעות, אבדן ריבונות בנגב ובגליל והפיכת הפרוטקשן לסטנדרט כלכלי.
ועד טבעת המוות האיראנית שנבנתה בנחת מלבנון, דרך עיראק, תימן ועזה, כשבמרכז איראן עצמה עם ארסנל טילים עצום מכוונים אלינו והגעה לאורניום מועשר ברמת העשרה גבוהה ומסוכנת.

זה בכלל לא משנה אם יקימו ועדת חקירה ואיזו.
בדברי הסיכום של ועדת החקירה לאסון הנורא במירון נכתבו במפורש המילים הקשות: ״תרבות רעה״. ילדים חרדים שילמו במחיר חייהם על התרבות הפוליטית שהעמיקה אל תוך הביצה הרעילה שמפרקת את הממלכה תחת ימי נתניהו.

זה בכלל לא משנה כמה ינסה להפיל את האשמה רק על הצבא, רק על הפקידים, רק על היועמ״שית. לא העירו אותו. לא משכו בדש מעילו. לא סיפרו לו.

זה לא משנה כמה ימשיכו בליכוד לבטל בבוז את הביקורת הקשה על מינויים לא ראויים, על ההרס השיטתי שהם מחוללים בשירות הציבורי, על השחיתויות והיהלומים.

הם יכולים לברוח מזה כאוות נפשם. לעסוק באובססיה במכירת החיסול של המדינה, תקציבה ודם משרתיה לעסקונה החרדית. להתפלפל על אחריות ואשמה (וכמובן להתנער משתיהן בכל מחדל ובכל נושא) לגנוב סוסים עד לשניה האחרונה במינויי מקורבי חצר ואנשים נטולי כישורים.

לא רחוק היום שמשטר הפופוליזם הפרוניסטי קלפטומני הזה יקרוס בדיוק כפי שקרסה מפא״י המסואבת, המושחתת והמנותקת. וכך גם ייזכרו כל מי שנמצא שם על כסאות עור הצבי ברגעים האחרונים של פרפורי תנועתו המפוארת של ז׳בוטינסקי.

[Idan Eretz @Idaneretz]

ב-7 באוקטובר לא היו שם "הצרת צעדים" של עריקים. ובכל זאת, 1,200 ישראלים נרצחו. הבטיחו לנו הגנה רוחנית, ונכשלו.

הרב יצחק יוסף היה אז הרב הראשי לישראל. גם הוא יצטרך לתת תשובות בוועדת החקירה - איפה הוא היה ב-7 באוקטובר? אזרחים נרצחו כי הוא נכשל במשימת ההגנה הרוחנית.

[Idan Eretz @Idaneretz]

"האם הסרת המכסים והפיקוח על החמאה הוכיחה את עצמה?" שואל משרד החקלאות בסקירה שהתפרסמה היום. הוא מנסה להוכיח שהרפורמה נכשלה בטיעונים הגרועים ביותר שיצא לי לשמוע.

קודם כל, מזכיר שכל המהלך התחיל כשלא הייתה חמאה על המדפים. המחיר המפוקח היה *נמוך מדי*, וכולם חוץ מתנובה הפסיקו לייצר חמאה מפוקחת.

בעקבות הפתיחה ליבוא הגיע מגוון גדול שלא היה קיים, *בנוסף* לחמאת תנובה הרגילה. זה כאילו בשנה מסוימת יהיה רק סוסיתא, בשנה הבאה יהיה סוסיתא (באותו מחיר) ופורש, ונגיד "המחיר הממוצע עלה!"

למרות הסרת הפיקוח על המחירים, מחיר החמאה הזולה של תנובה עלה באותו קצב עם מחירי מוצרי החלב המפוקחים, שמבוססים בעיקר על השינוי במחיר החלב הגולמי שנקבע ע"י הממשלה. וזה מה שהכי מרגיז אותי בטיעון של משרד החקלאות. הם צועקים בריק את עליית מחיר החמאה, בלי להראות שגם קבוצת הביקורת עשתה בדיוק אותו דבר.

יעני, מי שרוצה חמאה זולה - יכול, בניגוד למצב לפני שבו היה מחסור. ומי שרוצה חמאה מפונפנת יותר גם יכול. סך הכל - המצב של כולם השתפר. רשות התחרות, שבחנה את המהלך, כבר הסבירה למה הוא היה הצלחה. הלוואי עלינו שכל "כשלון" של רפורמה ייראה ככה. למה דבר כזה מתפרסם בלי מינימום ביקורתיות? לא ברור.

כדי שמוצרי החלב אשכרה יוזלו, צריך רפורמה שתפרק את התכנון הריכוזי בחלב ותאפשר לשווק חלב גולמי בזול. שר האוצר סמוטריץ' ניסה ליזום מהלך כזה, אבל נבלם על ידי פופוליסטים מהליכוד, עוצמה יהודית והדמוקרטים. נקווה שמישהו כמו עודד פורר יחזור בקרוב לתפקיד שר החקלאות.

[יואלי ברים yoeli brim @yoeli_brim]

וידוי: אני לא מופתע כבר מכלום. ככה זה להיות עיתונאי במערכת חדשות במציאות המורכבת בה אנחנו חיים. החושים האנושיים שלי מדוללים בעת העבודה עד שקשה להצית בי את הרגש שאמור היה לפעול אילו הייתי סתם אזרח שאיכפת לו. ואיכפת לי. ובכל זאת, משהו בהחלטה של שר החינוך הגרוע ביותר שהיה פה בהיסטוריה, יואב קיש, לזמן לשימוע לפני פיטורים את מנהל המחוז החרדי במשרד החינוך, שי קלדרון - לא הותיר לי ברירה ולהתרגש. ולהתעצבן. וגם להיות המום. וזהו הישג בפני עצמו, אני חי בעולם שמנהל דונלד טראמפ ואני מופתע ממשהו.

שי קלדרון משמש כבר כמה שנים כאחראי על החינוך החרדי במשרד החינוך, חתיכת תפקיד בהתחשב בכך שזהו פלג חינוך שצומח לממדים גדולים בעקבות הילודה החרדית. ואם כולנו מסכימים שלימודי ליבה היא משימה קיומית לעתידנו אזי שי קלדרון הוא הפקיד הכי חשוב והכי רלוונטי לעתידה של מדינת ישראל. אם הוא לא דואג ללימודי ליבה בחברה החרדית. אין מישהו אחר שידאג לכך. אם הוא לא מטפח את החינוך הממלכתי חרדי, לא יהיה חינוך ממלכתי חרדי. ושי קלדרון התעקש על לימודי ליבה בחברה החרדית, הפך לאויב המושבע של הממסד החרדי הרקוב שמתנגד ללימודי ליבה, ובשל הלחץ הרב שהפעילו משה גפני ואריה דרעי - השר שלנו, יואב קיש, זימן אותו לשימוע. לפני פיטורים.

ז'אן פול סארטר, פילוסוף צרפתי שאני אוהב, כתב שחוסר תום לב הוא המצב שבו הנפש שלנו ממציאה סיפורים כללים וחוקים, שנועדו "למנוע" מאיתנו את האפשרות לבחור. כך אנשים חלשים, מעמידים פנים שהם כפויים של מערכת שלמה, כך אנחנו נסוגים באופן פחדני מפני מה שאנחנו באמת רוצים להיות. לפי סארטר, זו הדרך שלנו ליילל ולקטר על נסיבות חיצוניות ולא לקחת אחריות על מעשינו. בעיניי, זהו הסיפור של יואב קיש.

במשך עשרות שנים רשתות החינוך של ש"ס ויהדות התורה, התנהלו ככל העולה על רוחן. הן קיבלו 100% תקצוב ממדינת ישראל עבור 100% ליבה, כשבפועל הן לא לימדו באמת ליבה. בחסות ההשפעה החרדית בממשלות ישראל, מערכת החינוך העמידה פנים ולא טרחה לאכוף את החוק ולהכתיב סדר בחינוך החרדי. באיוולתה היא עיגלה פינות, ומצאה הסברים משפטיים מפןלפלים שיסבירו מדוע אין נחיצות ממשית לפעול נגד גניבות הכספים המערכתיות ונגד המעילה החרדית במחויבות הבסיסית ללמד מתמטיקה אנגלית ומדעים את תלמידי ותלמידות החינוך החרדי.

כאילו מדובר בגזירת גורל, הסיר מעל עצמו משרד החינוך את האחריות, ובכך הרשתות קיבלו מיליארדים של שקלים עבור לימודי מתמטיקה ואנגלית. כולם ידעו, וכולם ראו, וכולם שמעו.

ואז הגיע שי קלדרון. הוא השיל את כפפותיו - ונלחם במוסדות שגונבים כספי ציבור, תבע את החזרת התקציבים, שלף צווי סגירה למוסדות סוררים, פעל רבות להקמת בתי ספר ממלכתיים חרדים, ואפילו הרהיב עוז לדרוך בקודש הקודשים: לדרוש מסמינרים חרדים לקבל תלמידות ממוצא מזרחי ולא להשאיר אותם בביתן בשל מוצאן האתני וצבע עורן. דרישה מופרכת.

כמה מהסמינרים מיאנו לקבל מזרחיות וקלדרון עשה שימוש בסמכותו כדי לשלוח למוסדות הגזעניים צו לפני הפסקת תקציב. הוא הוכיח שהוא לא קרנף, והוא לא שקרן, והוא לא מערבבן, הוא שיגר את פקחי משרד החינוך למוסדות החינוך ודרש מהם לאסוף את הנתונים המדויקים אודות רמת הידע של התלמידים החרדים במקצועות המדע והשפה. הנתונים היו מדכדכים למדיי. השר קיש פעל רבות להסתיר את המספרים העגומים ולהצניע מפני כלי התקשורת והציבור את האמת שחשפה שנים רבות של הפקרות והזנחה. שופטי בג"ץ דרשו לקבל הסברים - כיצד פועל משרד החינוך בזירה הקריטית הזו, ועל אף לחציו הרבים של יואב קיש נגד מערכת המשפט, נגד קלדרון ובעד העסקנות החרדית - קלדרון לא קיבל כמובן מאליו את הארכיטקטורה המנהיגותית העלובה המתכחשת לאחריות שלנו על המתרחש, כפי שניסח אותה ז'אן פול סארטר.

והרי לכם עדות מוחשית לניסיון הממשלה להתנכר ולעלוב ב"פקידים מהדיפ סטייט שאף אחד לא בחר בהם", כפי שמתנסחים בשצף מרוגז שרי הממשלה על אנשי משרדיהם והייעוץ המשפטי שלהם. והרי לכם פוליטיקה ושקט קואליציוני על חשבון עתיד מדינת ישראל.

כל שנותר לי הוא לדמיין את אותו גג רקוב. טונות של מים צנחו עליו בעוצמה לאורך השנים, ערמות העלים והאבק נחתו, מצאו שם בית וכרסמו בו. עם הזמן נפערו שלל חורים בגג, חתיכות מסואבות דלפו הישר לחלל הבית שמתחתיו, גושים באושים התגבשו על הגג וגרמו לצחנה ועובש. בכך הגג הפך להיות מעמסה על הבית כולו. יושבי הבית השלימו עם המצב והתרגלו לאותו גג. ואז ביום בהיר טיפס אחד מיושבי הבית על הגג, מילא דליים בבטון והחל במלאכת ניקוי המשטח ואיטום החורים. יצאו שאר יושבי הבית אל אותו האיש, תמהו למראה עיניהם, ומפיהם פלטו משפט נפלא אשר יכול לתמצת היטב את סאגת קלדרון, הממסד החרדי, ויואב קיש. המשפט הנפלא - בתמונה המצורפת:

[Roni Eitan @roni_eitan]

גולדקנופף חוסם כביש עם רכב שרד ממשלתי זה כל מה שאתם צריכים בשביל להבין את האבסורד ביחסים של החברה החרדית למדינת ישראל.

[The Moderate Case @TheModerateCase]

You fail to answer why Israeli invaded Lebanon.

The PLO was attacking Israel from Lebanon before Hezbollah emerged and was in Lebanon primarily as a result of being expelled from Jordan after Black September in 1970. You don’t want to address that and what the PLO did in Jordan?

They used southern Lebanon as a base to continue its armed campaign against Israel, then Israel invaded and Hezbollah was formed by the IRGC with the stated goal in their charter to destroy Israel.

You intentionally remove nuance to push a narrative.

[יאיר לפיד - Yair Lapid @yairlapid]

הסוציאליזם פשוט לא עובד
-
אחרי שברית המועצות התמוטטה, אחרי שסין המציאה יצור כלאיים משלה - קפיטליזם ריכוזי תחת דיקטטורה קומוניסטית, עכשיו גם קובה מרימה דגל לבן. אחת המדינות הסוציאליסטיות האחרונות בעולם הודיעה על רפורמות דרמטיות: הפרטת חלקים נרחבים מהכלכלה, הפיכת חברות ממשלתיות לחברות עם בעלי מניות, כניסה של בנקים פרטיים, מכירת נכסי מדינה ופתיחה רחבה יותר להשקעות פרטיות. מנהיגי קובה עדיין קוראים לזה סוציאליזם, כמובן. הם רק מסבירים שבלי שוק, בלי הון פרטי, בלי תמריצים ובלי משקיעים - אין להם איך לשרוד.

כי הסוציאליזם פשוט לא עובד.

הוא נשמע נהדר. סיסמאות כמו ״שוויון מעל הכל״, ״המדינה תטפל בכם״, ״העשירים ישלמו״, באמת מחממות את הלב.
הבעיה היא שזו תיאוריה שנכשלת בכל פעם כשהיא פוגשת בני אדם אמיתיים. אנשים אינם זהים. כישרון, חריצות, יוזמה, התמדה ולקיחת סיכון אינם מפוזרים בעולם באופן שווה. חברה שמסרבת לתגמל אותם לא מייצרת שוויון.
היא מייצרת בינוניות, בריחת מוחות, שחיתות ומחסור.

קפיטליזם איננו שיטה נחמדה במיוחד. הוא מבוסס גם על תחרות, שאפתנות, אינטרס עצמי ולעיתים גם תאוות בצע. אבל להגנתו ייאמר דבר אחד גדול: זו השיטה היחידה שהצליחה, שוב ושוב, לייצר ערך בקנה מידה המוני. הקפיטליזם יצר חדשנות, תעשייה, תרופות, טכנולוגיה, חקלאות מודרנית, תחבורה, תקשורת, מעמד ביניים, ובסוף גם את הכסף שממנו אפשר לממן בתי חולים, בתי ספר, קצבאות ורשת ביטחון.

הכלכלן פרידריך האייק הסביר שהידע בחברה מפוזר בין מיליוני אנשים, ושמערכת המחירים היא הדרך שבה כל הידע הזה מתורגם להחלטות. אף פקיד ממשלתי, מוכשר ככל שיהיה, לא יודע בזמן אמת מה חסר, מי צריך מה, איפה כדאי להשקיע, איזו טכנולוגיה תצליח ואיזו תיכשל. השוק לא מושלם, אבל הוא מנגנון עצום של מידע. הסוציאליזם מנסה להחליף אותו בוועדה.
זה כמעט תמיד נגמר במדפים ריקים.

שומפטר קרא לזה ״הרס יצירתי״: הקפיטליזם מתקדם מפני שהוא מאפשר לחדש להחליף את הישן. חברה חדשה מחליפה חברה ישנה, טכנולוגיה חדשה מוחקת תעשייה ישנה. זה כואב, זה מטלטל, אבל זה מנוע הצמיחה. סוציאליזם, לעומת זאת, בדרך כלל מנסה להקפיא את המציאות: להגן על המפעל הכושל, על המונופול הממשלתי, על הוועד, על המנגנון. הוא מגן על העבר עד שלא נשאר כסף לעתיד.

הלקח הוא לא - ״תנו לעשירים לעשות מה שהם רוצים״. זו קריקטורה. הלקח הוא שהמדינה צריכה לבנות כללי משחק נכונים: תחרות, שקיפות, אכיפת חוק, זכויות קניין, חינוך מצוין, תשתיות, רגולציה חכמה, ומיסוי שמממן שירותים ציבוריים בלי להרוג את התמריץ להצליח. חברה אנושית אינה יכולה להתקיים בלי כללים. השאלה היא, האם הכללים האלה מכוונים אותה לחדשנות ולייצור, או לקומבינות, רנטות, מקורבים וסחיטה מהמדינה.

כשאנשים אומרים לי שכולם צריכים להיות שווים, אני שואל אותם שתי שאלות פשוטות: האם אתה מוכן שהילדים שלך יקבלו חינוך בינוני, והאם אתה מוכן להבטיח שלא תוריש להם כלום? התשובה, תמיד, היא - לא. הם רוצים לתת לילדים שלהם כל הזדמנות אפשרית. הם צודקים. זו אינה חולשה מוסרית, זה הטבע האנושי. השאלה היא לא איך מוחקים את השאיפה הזו, אלא איך משתמשים בה כדי לבנות חברה טובה יותר.

ילד שמקבל הזדמנות טובה יותר אולי יקים חברה. החברה הזו תעסיק עובדים, תשלם מסים, תפתח מוצר, תמשוך השקעות. מהכסף הזה אפשר לעזור גם למי שלא הצליח. זה ההבדל בין קפיטליזם מודרני לבין סוציאליזם ישן: הקפיטליזם קודם מייצר עוגה, אחר כך אפשר להתווכח איך לחלק אותה. הסוציאליזם מבטיח חלוקה צודקת של עוגה שהוא לא יודע לאפות.

אחת הבעיות של הקפיטליזם היא שהוא הצליח כל כך, עד שאנשים התחילו לקחת אותו כמובן מאליו. דווקא בערים העשירות ביותר, באוניברסיטאות החזקות ביותר, בקרב אנשים שנהנים מכל פירות השוק החופשי, צומחת נוסטלגיה משונה לסוציאליזם.
בניו יורק, בירת הקפיטליזם העולמי, נבחר ראש עיר שמגדיר את עצמו סוציאליסט דמוקרטי (הוא גם תומך BDS, אבל זה כבר סיפור אחר). ממדאני מדבר בעיקר על חלוקה. אבל עיר כמו ניו יורק לא מתקיימת מחלוקה.
היא מתקיימת מפני שהיא יודעת לייצר הון, למשוך כישרון, לבנות עסקים, להחזיק שוק נדל״ן, פיננסים, טכנולוגיה, תרבות ותיירות. אם היא תפסיק לייצר כסף ותסתפק בלחלק אותו - הכסף ייגמר.

כי זה תמיד נגמר ככה. אם המדינה מענישה הצלחה, מרחיקה משקיעים, מטילה מסים בלי גבול, מתערבת בכל החלטה, מחלקת כסף שאין לה, ומעדיפה מקורבים על יזמים - ההון הולך למקום אחר, הכישרון הולך למקום אחר, חברות הולכות למקום אחר.
בסוף נשארת ממשלה גדולה יותר, ענייה יותר, כועסת יותר, שמסבירה לאזרחים שהבעיה היא לא השיטה אלא האויבים.

>>>

[Avi Eichler @AviEichler]

@gilileoB @Idaneretz קל

[Roni Eitan @roni_eitan]

זוהי אזעקת אמת - ישראל הולכת לתקופה קשה ביחסים שלה מול העולם, כשנראה שגם בעלת הברית האמינה ביותר שלנו בחצי המאה האחרונה מיטלטלת בין לאומנות רדודה לווק מטיפני.

ההסכם שמרים את איראן מהקרשים מאיים על כל מה שישראל השיגה בדם בשלוש השנים האחרונות. הוא עלול להביא לשנים קשות, בהן היא תיוותר כמעט לבדה בזירה הבין לאומית, כלואה במאבק שרחוק מלהיות המאבק שלה בלבד, בעולם שיסרב לראות את זה כל עוד נדמה לו שקיימת לו ברירה.

לא זה הנושא עליו בכוונתי לכתוב, אבל זה הרקע ההכרחי. ישראל הולכת לשנים קשות שנדמה שלא תוכל להימנע מהן, שנים שבהן היא תהיה מחויבת להוציא מעצמה את המירב. לא רק בביטחון ובדיפלומטיה, אלא בעוצמה הפנימית שלה.

יותר מדי זמן וביותר מדי תחומים ישראל הרשתה לעצמה להיות בינונית, אם לא כושלת. אנחנו מתקצבים מערכת חינוך שמתפקדת בפועל כלובי של ארגוני מורים, משרדי ממשלה שמתפקדים בפועל כמאגר ג'ובים, שירות ציבורי שמתפקד בפועל כמפעל של קביעות שמייצרת בינוניות, כלואים בין קבוצות לחץ כלכליות לקבוצות אינטרס צרות. הדוגמאות הללו, לצערנו, חלקיות.

כל אחת מהבעיות הללו פוגעת ביכולתה של ישראל למצות את הפוטנציאל שלה, אך יש רק בעיה מבנית אחת שהולכת וגדלה בקצב שעלול לשנות מן היסוד את יכולתה של המדינה להמשיך ולהתקיים כמו שאנחנו מכירים אותה, ושהמחיר על דחיית ההתמודדות עמה רק הולך וגדל:

ההתנהלות מול קבוצה שצומחת במהירות ולא משתתפת במשחק כלל. שמסרבת לעמוד על רגליה כלכלית, שלא מוכנה להשתתף בנטל הבטחוני, ושבעיקר לא מוכנה לקחת אחריות כחלק מהחברה על הצלחתה ושגשוגה של המדינה. קבוצה שמתייחסת למדינה אך ורק כצינור שיאפשר לה להמשיך ולהתנהל כאילו היא קבוצת מיעוט זעירה במדינה חסרת בעיות אחרות, כזאת שיכולה להרשות לעצמה את המשך קיום המצב.

קיסינג'ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, ובמובן מסוים הוא צדק - ישראל לא תוכל להמשיך ולנהל מדיניות חוץ, מדיניות בטחונית, מדיניות עצמאית שתבטיח את שרידותה בעולם הולך ומאפיל, אם תמשיך להזניח את מדיניות הפנים שלה.

ישראל ללא עוצמה פנימית לא תוכל להמשיך להחזיק את העוצמה הכלכלית, ומתוך כך הצבאית, וגם לא את העוצמה החברתית שתידרש ממנה בשנים הקרובות.

הברירה של ישראל היא אכזרית אך בהירה - אם לא נהיה מצוינים, פשוט לא נהיה. אם נמשיך להשקיע ולסבסד את הדור הבא של הישראלים באופן שלא יאפשר להם, גם אם ירצו, להיות חלק מהמצוינות הישראלית, או לכל הפחות, להיות חלק שלא מושך אותה למטה, פשוט לא נהיה.

המאבק לשילוב האוכלוסיה החרדית בנטל הכלכלי והבטחוני תמיד היה סוגיה קיומית לטווח הארוך. ההבנה שישראל הולכת לתקופה בינלאומית קשה, בה היא יכולה לסמוך ביותר ויותר מובנים בעיקר על עצמה, הופכת את הסוגיה לקיומית כבר בטווח הקצר. ובטווח הקצר, נראה שבמקביל לחשרת העננים שבאופק, מי שמחוקקים היום בכנסת ומקדמים מדיניות בממשלה לא רק שאינם נחושים לטפל בבעיה, אלא להפך, נחושים, בגלל חישובים פוליטיים, לדחות את הטיפול בה ככל הניתן ולאפשר לה להמשיך ולהתעצם בגלל חישובי קואליציות צרים.

בסיטואציה הקיימת, ההתנהלות הנוכחית אל מול הסוגיה החרדית, כפי שהיא מתבטאת בבליץ החקיקה ובניסיונות לפצות את המגזר על שלילת ההטבות בגלל אי הגיוס, כבר אינה רק קוצר ראיה פוליטי, היא הפקרות אסטרטגית. ואם הממשלה תמשיך לדחות את הקץ בעבור שרידותה, היא תפגע בסיכויי שרידותנו.

[Barak Herscowitz @BarakHer]

יואב קיש צודק לחלוטין.

הוא אומר לשי האוזמן שאי אפשר להשוות בכלל את המצב שלנו היום לעומת טרום השבעה באוקטובר.

וקיש צודק - התמנון הרב זרועי האיראני חבול, פצוע וחלש מאי פעם ואיום הפלישה מצפון ומעזה למעשה לא קיים. אבל יש דבר אחד שחשוב לומר ואני מניח, שבינו לבין עצמו, יואב קיש יסכים עליו ביושר:

לו לא היה מתרחש הטבח הנורא, הממשלה הזאת לא היתה פועלת כדי להסיר את האיום הזה. היא היתה ממשיכה בקיטור מלא בביזה של הציבור העובד, בחגיגת שחיתות מקורבים וג׳ובים מנופחים, בהטפשת דור שלם צעיר שחלק ענק ממנו לא לומד ליבה ולא יוכל להיות חלק ממשק מודרני, במסע נקמה שמפורר את החברה ובהרס שיטתי של השירות הציבורי. לזה הוקמה הממשלה ולזה דאגה עוד לפני הקמתה:

מהניסיון לחוקק חוק שיאפשר לפושע המורשע דרעי לחזור לכסא ממנו גנב, דרך מינויים שנתניהו עצמו הצהיר שלא יעשה כמו בן-גביר לבטחון פנים ואבי מעוז לאחראי על תכניות חינוכיות, עבור בניפוח משרדים מומצאים ומיותרים והעברת מיליארדים למקורבים, יהלומים ועסקנים, פטור לחרדים מגיוס וכך הלאה וכך הלאה.

על תוצאות המלחמה אפשר להתווכח.
כפי שכתבתי, יש הישגים אדירים, בעיקר צבאיים (ולקבינט וראש הממשלה מגיע הקרדיט על קבלת החלטות נחושה להפעיל את צה״ל), ויש מפלות אסטרטגיות.

אבל על העובדה שבלי שסינואר אילץ אותה, הממשלה הזאת לא היתה נוקפת אצבע מול טבעת ההרג האיראנית, כפי שהכילה את האוהל בהר דב, כפי שהכילה פיגועים של ממש של חיזבאללה, כפי שראתה בחמאס נכס, ועל העובדה שהיתה ממשיכה בדהרה חסרת השליטה שלה להחלטות רעות מאד - קשה להתווכח.

ולכן - הממשלה הזאת - גם לא תוכל לשקם.
לא את המדינה, לא את החברה, לא את המערכות הציבוריות. לא הם ישקמו. לא הם יוכלו לבנות. לא הם יוכלו לנהל.

[Avi Eichler @AviEichler]

@yschlu @nocontextmemes 😂😂