לימור סמימיאן דרש

‏פרופ' לימור סמימיאן דרש, בית-הספר למדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית

[Moshik Kovarsky - מושיק @mk1956]

בין נאומי ה"הכרעה" למציאות המלחמה: מי הוא גדי איזנקוט האמיתי?

בפוליטיקה הישראלית, הזיכרון הציבורי נוטה לפעמים להיות קצר מועד, אך המרחק בין הצהרות לוחמניות לבין מעשים בפועל הוא מדד קריטי לבחינת מנהיגות.

בתקופה האחרונה אנו עדים לטון חדש, תקיף ונחרץ מצדו של הרמטכ"ל וחבר קבינט המלחמה לשעבר, גדי איזנקוט. איזנקוט מרבה להשמיע קריאות ברורות "לנצח", "להכריע" ולפעול בעוצמה במלחמה הרב-זירתית שבה נתונה ישראל.

אולי זו הייתה אחת מהעצות שקיבל מהיועץ האמריקאי שנשאל "מה הוא צריך לעשות כדי שיחשבו שאיזנקוט הוא ימין", אלא שמבט מיושב על התנהלותו, התבטאויותיו והחלטותיו לאורך חודשי הלחימה הארוכים, חושף תמונה הפוכה כמעט לגמרי: קריאותיו הנוכחיות לעוצמה והכרעה עומדות בסתירה מוחלטת לקו ההססני, המרסן והמתפשר שהוביל בזמן אמת.

רוח של הססנות ועצירה

במשך חודשים ארוכים, כשהיה חלק בלתי נפרד מצמרת קבלת ההחלטות, איזנקוט לא שידר רוח של הכרעה צבאית. להפך, ברוב צמתי ההכרעה המרכזיים במלחמה הוא נתפס כגורם המרסן, המהסס, זה שביקש לחתור לעצירת הלחימה (למעט אולי בנושא האיראני). בעוד הציבור והלוחמים בשטח ציפו לחתירה למגע ולמיטוט האויב, איזנקוט הדגיש שוב ושוב את מגבלות הכוח. בראיונות ובהדלפות מתוך הקבינט, עלה קו עקבי שדחף להסדרים מוקדמים, להפסקות אש ממושכות, ולמעשה – להשלמה זמנית עם קיומו של חמאס כיישות שלטונית וצבאית ביום שאחרי, תוך העדפת הסכמים זמניים על פני ניצחון מוחלט.

תירוצים פוליטיים במקום יעדים צבאיים

חלק בלתי נפרד מהרטוריקה של איזנקוט במהלך המלחמה – כולל בתקופה שבה כיהן בעצמו בתוך הממשלה והקבינט – היה הטלת אשם מסיבית בדרג המדיני וייחוס שיקולים פוליטיים זרים לניהול המערכה. במקום להתמקד בהשגת היעדים הצבאיים ובמתן גיבוי למהלכים התקפיים, איזנקוט בחר לעסוק בפוליטיזציה של המלחמה מתוך הבית. האשמותיו כי ההחלטות מתקבלות מאינטרסים פוליטיים של ראש הממשלה שימשו לו כסולם לרדת מרכבת המלחמה, לנסות להפיל את הממשלה בזמן מלחמה. הייתה גם תחושה כי הוא מחפש הסבר חיצוני לכך שלא תמך בקו התקפי נרחב יותר.

הציטוטים בזמן אמת מראים את הפער

הנה מספר ציטוטים מדבריו של איזנקוט, חלקם, באופן שערורייתי, מהתקופה שבה היה חלק מהקבינט המצומצם – הגוף שאחראי ישירות על ניהול המלחמה:

• "הדרך הריאלית להחזיר את רוב החטופים בחיים היא באמצעות עסקה הכרוכה בהפוגה משמעותית בלחימה" - ראיון לתוכנית "עובדה", ינואר 2024

• "'ניצחון מוחלט' זה סלוגן קליט. לכן מי שזורע הבטחות של 'נטפל בגדודים ברפיח ואז נחזיר את החטופים', זורע אשליית שווא" - נאום בכנס מאיר דגן, מאי 2024.

• "נצטרך לקבל החלטה להפסיק את המלחמה לחודשים... משמעות הדבר היא לסגת מהרצועה" - ראיון לכאן 11, יוני 2024

• בהתייחסות לגזרה הצפונית, לפני חיסול נסראללה, לפני מבצע הביפרים – "הפעלת הכוח שהתבצעה עד כה מאפשרת להגיע להסכם", כאן 11, יוני 2024

• "המשימה היא לא למוטט את חמאס... חמאס זה רעיון שאנחנו נילחם איתו עוד הרבה שנים" - כאן 11, יוני 2024

הקו הזה לא השתנה גם בחלוף הזמן. אפילו עמוק לתוך השנים 2025 ו-2026, כאשר צה"ל נדרש להמשיך ללחוץ על הדוושה, איזנקוט המשיך לקרוא לסיום המלחמה ולמעבר להסדרים מדיניים. לאורך כל הזמן הוא אמר (אפריל 2025 - עוד לפני מבצע עם כלביא) שהמלחמה הולכת לכיוונים מאוד לא טובים ו"צריך לחתור לסיומה מתוך יתרון". ביולי 2025 קרא איזנקוט לאמץ מיידית את העסקה שהייתה על השולחן מול חמאס, למרות שמשמעותה המעשית הייתה סיום המלחמה ונסיגה נרחבת של צה"ל מהרצועה תמורת השבת החטופים.

סיקור: מבחן התוצאה מול מבחן המיקרופון

קשה למצוא ביטוי חד יותר לפער שבין איזנקוט של 2024 לבין איזנקוט של 2026 מאשר המשפט שאמר בעצמו: "ניצחון מוחלט זה סלוגן קליט". לא מדובר בפליטת פה רגעית, אלא באחד הרעיונות המרכזיים שהנחו את איזנקוט לאורך המלחמה: הטענה שהכרעה צבאית מלאה אינה יעד ריאלי, ושיש לחתור להסדרים מדיניים גם במחיר של עצירת הלחימה.

כשגדי איזנקוט קורא כיום מעל כל במה ל"הכרעה", נדמה כי הוא מצפה שהציבור ישכח את "נאומי "האשליות" שלו ואת הניסיונות החוזרים ונשנים לבלום מהלכים התקפיים דרמטיים. המעבר המהיר מעמדה של פשרנות, הססנות והטחת האשמות פוליטיות מתוך הקבינט, לעמדה של "יונץ" ביטחוני מחוץ לקבינט, אינו מעיד על שינוי תפיסתי עמוק – אלא בעיקר על התאמה של המסרים לצרכים הפוליטיים של הרגע. מה גם שבמקרים מרכזיים, המציאות שהתפתחה לאחר מכן לא תאמה את האזהרות והתחזיות שהציג.

מנהיגות נבחנת ברגעי האמת של קבלת ההחלטות, ושם, כפי שההיסטוריה הקרובה מוכיחה, איזנקוט בחר בקו של עצירה והסדר, ולא בקו של ניצחון. הניסיון להפוך כעת, במחצית השנייה של 2026, למי שמוביל את דגל הניצחון וההכרעה, מתנפץ מול התיעוד הפומבי והעקבי של עמדותיו בזמן אמת.

[המועצה להשכלה גבוהה @CheMalag]

המועצה להשכלה גבוהה מברכת את פרופ’ מרים מרקוביץ-ביטון ואת פרופ’ לימור סמימיאן-דרש על מינויין לחברות הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות”ת).

אנו מאחלים להן הצלחה רבה בתפקידן החדש ובטוחים כי ניסיונן, חזונן ויכולותיהן יסייעו לקידום מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, ולעיצוב עתידה בשנים הבאות.

[Yaara Zered יערה זרד @YaaraZered]

למה בכל מערכת בחירות הפוליטיקאים מסתערים על הליכודניקים?
מדובר בציבור הכי חכם שקורא את המציאות יותר טוב מכל השרלטנים שמנסים למכור מפלגות שמתחפשות לימין.

[C14 @C14_news]

פרופ' לימור סממיאן-דרש על פסגת טראמפ-שי בבייג'ין: "הוא אומר להם - תורידו את הדוושה מול איראן, ואני לא אטיף לכם על זכויות אדם. תהיו איתי כלכלית וצבאית - ותעשו מה שאתם רוצים מבחינה מוסרית"

#סופשבוע
@bardugojacob

[Moshik Kovarsky - מושיק @mk1956]

איראן, סין והורמוז

כדי להבין את הדילמה חייבים לצלול למספרים.

סין צורכת כ-480 מיליון חביות נפט בחודש.
כ-130 מהפקה עצמית.
כ-200 מהמפרץ (איראן, עיראק כווית, סעודיה, קטר, בחריין, אמירויות)
כ-150 ממקורות אחרים (אינדונזיה ועוד).

מתוך ה-200 מהמפרץ, כ-50 מאיראן, 150 מהיתר.
(עבור איראן, ה-50 זה כמעט כל ייצוא הנפט שלה (וזה מכניס כ-5 מיליארד דולר בחודש).

כרגע סין משלימה את ה-200 החסרים ממקורות אחרים ומרזרבות (יש לה כ-800 זמינים).

הם יכולים ללחוץ על איראן לתת למיכליות סעודיות ואחרות לעבור. לאיראנים קשה לסרב להם. זה יפתור לסין את הבעייה לחלוטין.
גם כשהאמריקאים עדיין לא נותנים לנפט איראני לעבור.

אם הם יפנו לכיוון הזה זה יוריד את מחיר הנפט בעולם ויתן לאיראן מכה חזקה.

טראמפ לא יכול לפתוח את ברז הנפט מאיראן לסין כי זה יעקר את המצור.

אבל לא אכפת לו שנפט סעודי יעבור.

מצד שני, הוא מציע לסינים אלטרנטיבה של נפט אמריקאי אם האיראנים יסרבו.

משחק שחמט רב ממדי.

[Dr. Eli David @DrEliDavid]

There's no "easy out" from the war with Iran, and no magic deal on the table.

For better or worse, this conflict will define Trump's presidency.

It's time to go all-in and end the regime.

[גיא לוי Guy levy @levyguy77]

היי יניר
כאדם שנמצא לא מעט ליד ראש הממשלה, אני יכול להעיד ממקור ראשון שראש הממשלה עובד לרוב בין 18-20 שעות ביום.
גם ב-6 שעות שיש לו בבית הוא מקבל ועונה לעשר שיחות.
הוא אוכל תוך כדי הישיבות עצמן ולא לוקח הפסקה של דקה לפני האוכל, אחרי האוכל או בכל שלב אחר ביום.
הלו״ז שלו מלא ברמת הדקה ולצערנו רוב הפגישות מחכות בחוץ כדי שהפגישה הקודמת תסתיים.
ראש הממשלה במקביל לעבודתו סביב השעון, ניהול מלחמה ב-7 חזיתות, תחת כלל הלחצים מבית ומחוץ, גם מעיד שעות ארוכות מידי שבוע בבית המשפט (היום יהיה יום העדות ה-83 שלו).
ראש הממשלה גם מקפיד להתאמן כמעט מידי יום, לאכול בריא ואני מוכן להתערב איתך שהוא מרים משקולות במשקל גבוה ממה שאתה מסוגל.

כן… אז יש מצב שראית קצת עייפות על פניו. אנחנו בצוות שלו צעירים ממנו בעשרות שנים, מתחלקים בעבודה מולו ואנחנו מפורקים מעייפות 99% מהזמן.
האיש מבחינתי הוא נס הולך, תמיד הערכתי את היכולות האלו שלו, אבל עכשיו כשאני לצידו, זה נראה לי ולסובבים אותו כמעט אל טבעי ואין לאף אחד מאיתנו הסבר הגיוני לאיך הוא עושה את זה.

ראית עייפות אצלו בפנים?
תיצמד אליו שבוע ויצטרכו כנראה לאשפז אותך.

[Michael Dvorin מיכאל דבורין @michael_dvorin]

בתוך בליל הצווים הארעיים והקבועים שבית המשפט העליון מנחית עלינו יש צווים מעצבנים ויש כאלה שהם בנפשנו.

כך הוא הצו הארעי "התמים" בן שתי השורות שהוציא השופט כשר לפני יותר מחודש שאוסר על המשטרה לבצע ניטור יזום של הסתה לטרור עד החלטה אחרת.

עכשיו בואו נבין רגע מה הוא עשה לבטחון המדינה בשתי השורות המסכנות האלה.

ובכן תאמינו או לא - השופט העליון כשר קובע בשתי שורות האלה, שאני בספק אם הוא נתן אותן לפני הקפה או אחרי הקפה כמו שאומרים - שכל משטרת ישראל!! על עשרות אלפי השוטרים שלה!! לא יכולה יותר לחפש הסתה לטרור ברשתות הגלויות באופן יזום.

כלומר פעולה שהמשטרה יכלה קודם לעשות - השתי שורות האלה חיסלו לה - במעמד צד אחד!. אתם הבנתם את זה?

עכשיו תגידו לי זה בגלל שהעותרים טענו בעתירה שסנ"צ אודי רונן שהתמנה להיות ראש מדור ההסתות לטרור (שסוכל בינתיים), רצה גם לחקור מפגיני מחאה (לא נכון ושקר מוחלט אבל נניח לזה לרגע) - אבל תקלטו את הקטע. הצו של השופט הכל יודע והמוסמך להחליט בכל דבר הזה - לא מוגבל או מופנה לסנ"צ אודי רונן או למדור שהוא היה אמור לעמוד בראשו. הוא מופנה כלפי כל משטרת ישראל!!.

למה? כובע.

כל המשטרה! כבר חודש וחצי - אסור לה לחפש טרור והסתה לטרור ברשתות הגלויות!.

עכשיו תגידו לי - שמע חביבי למה להיות שלילי - תתנחם בזה שעד הצו המשטרה עבדה ומצאה דברים - אז לפחות אותם אפשר להמשיך לחקור.

ובכן גם פה יש לי חדשות בשבילכם -
כל מה שהמשטרה מצאה לפני הצו- הוקפא!! מחכים. לא חוקרים. לא עוצרים. לא בוער.

כולללה הסתה לטרור לא משהו שצריך להזדרז איתו. מה כבר יכול להשתבש.
זה לא שהסתה לטרור מובילה לפיגועים או משהו.

אחר כך יעשו "תחקיר" קקמייקה בתאגיד ויספרו לכם שבג"צ פה רק בשביל הדיונים האקדמיים ולא משפיע על כלום.

ואנחנו המחנה הלאומי? איפה אנחנו? סלחו לי - ישנים על האף. זה לא "עיניים על הכדור". זה בלענו את הכדור שינה והלכנו לישון - אפילו בנושאים של בטחון המדינה קהו חושינו ואנחנו כבר לא מסוגלים להבחין.

שתי שורות של שופט יא אללה.

[הדיגיטאלית @LTurkishdizi]

ציוץ ארוך (סליחה) ועצוב (סליחה)

זה אל"מ איתן פז.
הוא מונה למפקד בסיס חיל הים באשדוד בדיוק חודשיים לפני הטבח.

מה הוא עשה בזמן הטבח?

"ב-7 באוקטובר 2023,
טרם מתקפת הפתע, קיבל אינדיקציה מוקדמת על פעילות חריגה ברצועת עזה שהוגדרה כתרגיל. בהמשך נאמר לו ממודיעין חיל הים ש"אין כלום מלבד תרגיל של חמאס. אל תזיז כוחות ואל תעשה שום דבר חריג כדי שלא יישרפו מקורות מודיעיניים".

פז הקפיץ מפקד סיירת דבורות מביתו והעלה כוננות בספינת העתודה בנמל אשדוד. ב-06:30 פקד על הכוחות לזנק לעבר הגבול ולהשמיד כל אויב שהגיע מהים ולתקוף מחבלים וטרקטורים שהגיעו מהיבשה למרחב. במהלך האירוע פשטו דרך הים שבע סירות שעל גביהן עשרות מחבלים והופעלה אש נגד הכוחות בים אשר הגנו על המרחב והגבול הימי.

בחודש מאי הוצג לציבור התחקיר המטכ"לי על הקרב בזיקים שקבע שפעולותיהם של פז, אנשי מוצב השליטה באשדוד והכוחות הלוחמים בים מנעו ממרבית המחבלים להגיע ליעדם, נתנו התרעה מוקדמת לכיתת הכוננות בקיבוץ זיקים להיערך לקראת הגעת המחבלים ובכך נמנעה חדירה לקיבוץ. כן קבע התחקיר כי פז ניהל את הזירה, ולא מפקד המרחב."
(וויקיפדיה)

אז מה קרה לקצין שלא שיתף פעולה עם ההנחיה להוריד הכוננות?
מה עשה לו הרמטכל אייל זמיר-הלוי?
הוא נענש, כמובן:
"מסיבות שאינן ברורות - צה״ל הסתיר את העובדה שיש מסקנות אישיות גם נגדו - והוחלט שלא לקדמו לתפקידים נוספים (זאת לצד ההסתרה של המסקנות האישיות נגד שני קצינים בכירים באמ״ן עליה פרסמנו מוקדם יותר היום).

בדובר צה״ל עדיין מסרבים להגיב, יותר מ-24 שעות לאחר הפנייה אליהם בנושא." (דורון קדוש)

ביולי 2025 איתן פז סיים את תפקידו כמפקד בסיס אשדוד.

חליווה, יפעת תומר-ירושלמי, תומר בר ושלמה בינדר - מתגלגלים מצחוק!

[Mark R. Levin @marklevinshow]

It finally hit me.  Naftali Bennett looks just like CNN's Brian Stelter.  And Bennett is running for PM of Israel as if he's a social media blogger.  He's posting videos, statements, his buddies are doing the same thing ... and his posts/their posts are all over the map.  Nothing in Israel works.  Israel's defense has been a disaster.  The police aren't policing.  The economy isn't chugging.  And he will fix it all, just join him and his coalition of this and that.  He wants to unify the country.  LOL.  He's tearing his country down, but he will fix all of it.  From the guy who has held virtually every position in the national government and, as best as I can tell, was mostly a bureaucrat.

[Michal Behagen @mcl_bgn]

מי הפעיל את היחידה שנשלחה לאסוף את המצלמות ואת הטלפונים? מי נתן את הפקודה ביום הטבח לאסוף את כל התיעודים? מי מחזיק בכל החומרים? איפה נמצאים הסרטונים? מי נתנו את הפקודה למחוק ראיות? מי עבדו בקומה שנשכרה בבניין המשרדים בתל אביב? מי שכרו את הקומה? מי ניהל את האירוע? איפה כל החומרים?

[Yaara Zered יערה זרד @YaaraZered]

עכשיו כשיוצאים לעצמאות, כמה מילים למחנה הליכודי מסורתי שקולו מושתק.

הטור של פרופ' לימור סמימיאן דרש @DarashLimor ויערה זרד על הוויכוח סביב העצומה של פרופ' משה כהן אליה:
קראו ושתפו.

**מי באמת מגן על ריבונותנו: הגיע הזמן לדבר על המחלוקת שסביב העצומה**

כל כך הרבה נאמר לעניין העצומה של פרופ' משה כהן אליה או למען הדיוק, לא נאמר "לעניין". הרי הטיעון היחיד החוזר ונשמע נגד העצומה, הוא טיעון שקושר חלקי היסטוריה עם מחשבות תיאולוגיות על היהודי שאינו מבקש ריבונותו מאדם חיצוני. ובאופן די מפליא, הסתדרו כל המתנגדים עם משפטים חוצבי להבות כמעט זהים.

קשה שלא לראות שדווקא העצומה הזאת, שהייתה יכולה להיות אירוע איזוטרי לכשעצמו, מעוררת כזאת מחלוקת בתוך המחנה הלאומי.

תחילה, לדעתנו, ישנה הקבוצה הקבועה של "הימין שבימין" שלא רואה בסופו של דבר בנתניהו כאיש ארץ ישראל, שלא מוכנה ללכת עד הסוף להגנתו, אבל תמיד דורשת ממנו ומכלל המחנה הלאומי להגשים את המאוויים האידאולוגיים והפוליטיים שלה.

זו אותה קבוצה שלא מבינה שאת "המהפכה" הנוכחית ביו"ש לא עשו יוסי דגן, סמוטריץ' ואפילו לא סטרוק, עם הארבעה מנדטים בפועל שיש להם כיום. אלא גוש ה-68 שהצליח לגבש רה"מ בנימין נתניהו וההסכמה שלו לתת להם תפקידים מרכזיים כמו שר אוצר, שרת התיישבות ולקדם את התוכניות הללו בקרב הקואליציה. לכך, יש להוסיף את הקשרים העמוקים ויוצאי הדופן שהוא באופן אישי רקם עם טראמפ וממשלו, כך שהמדיניות הזאת מתקבלת ללא ביקורת משם.

אבל הימין הזה, אף פעם לא הולך עד הסוף עבורו.
כשהרחובות היו מוצפים בהפגנות קפלן למיניהן, ההפגנות היחידות שהם הסכימו לארגן היו בעד רפורמה משפטית. כשעלה נושא משפט נתניהו, הם עמדו על רגליים אחוריות, לא "לכלכך" את ההפגנה הטהורה עם האירוע הספציפי הזה. כאילו שהמשפט הזה איננו חזות כל התופעה של הדיקטטורה המשפטית והיעדר הריבונות האמיתית שלנו כאן.

בנוסף לפער הבסיסי הזה בהכרה ובהוקרה שלהם לנתניהו ולמדיניות שהוא מוביל, יש להערכתנו עוד שני טיעונים אמיתיים של המתנגדים, שלא נאמרו בצורה מפורשת:

אחד, הפחד האמיתי שלהם שאם יוטלו סנקציות על גורמי המשפט, אם יהיו חילופי ממשל בארה"ב, הם יהיו מושאי הסנקציות הבאים, ממש כפי שקרה בזעיר אנפין בממשל ביידן – שזה, אגב, טיעון לגיטימי, לו רק היה נאמר ולא נצבע באמירות תיאולוגיות פסאדו היסטוריות.

השני, טיעון שהיה יכול להגיע דווקא מן הזרם המסורתי, זה שד"ר אבישי בן חיים ידע לתארו היטב בספרו ישראל השנייה. בישראל הזאת, אין איבה או שנאה קמאית לבני פלוגתא מבית. בישראל הזאת, השכנת שלום-בית בתוך השבט היא ערך עליון. גם במחיר של עצימת עין כאשר מי מבני המשפחה יוצא מהמסגרת.

אבל האם הפתרונות המסורתיים הקלאסיים יכולים להתקיים במציאות שבה צד אחד דורס, כותש, מחליט, פוסק והצד השני נאלץ לכופף את ראשו ולהתנצל על עצם קיומו? מסתבר, שדווקא המחנה הזה, הליכודי, המסורתי, המזרחי, הגדול, המרכזי והמשמעותי בימין, דווקא הוא – בעד המהלך.

אז איך קרה שהפרקטיקה הלא שגרתית הזאת, של קריאה להתערבות חיצונית של הטלת סנקציות (מהלך כוחני משהו), מקבלת כזה חיבוק מהעם?

על זה, אף אחד לא מדבר.

כלומר, השאלה איננה רק האם אתם בעד או נגד העצומה. אלא, איך אפשר להסביר את הטיעון השטחי היחיד של מתנגדיה, מחד ואת התמיכה הכמעט גורפת של הציבור הליכודי בה, מאידך.

כדי להסביר זאת, נקפוץ לרגע לאירוע משמעותי אחר שהעסיק את המחנה שלנו לאחרונה. הבג"ץ נגד בן- גביר. רבים, ובצדק, התפעלו מהיכולות הרטוריות של עו"ד דוד פטר. השדרנים והפרשנים, התחרו כמעט ביניהם מי מצטט אותו יותר טוב, ומי מביא פאנץ' יותר מוצלח בסרטון קצר מאותן שעות רבות של מופע קולי.

אבל אם ננקה את החגיגה, ונשאל ברצינות, אז מה קרה בפועל? מה השורה התחתונה?

מלכתחילה, עם מינויו של בן גביר, אירוע שכמעט נשכח, נכתב הסכם בין השר בן גביר ליועמ"שית, כלומר יצאנו לדרך עם הסכם כניעה. מרגע שבן גביר לא עמד בו (מבחינתה), היא פנתה לבית המשפט. כעת, אחרי כל הדיונים, בית המשפט קיבל שוב גושפנקא להיות "הבורר" ביניהם ומחייב אותם לעמוד בהסכם. כלומר, האמירה שהשר הוא האינסטנציה האחרונה בקביעת המדיניות – לא התקבלה. קרי, הלכו אל בג"ץ כדי שיעגן את ריבונותו של השר ולא הצליחו. מה נאמר? הטיעון על היהודי שאינו מבקש את ריבונותו מהפריץ לא ממש מחזיק מעמד.
>>

[ניסים סופר @Nissim_Sofer]

במהלך הדיון שנערך בשבוע שעבר אמר עופר גרוסקופף שאין לחבריו ולו סמכות לשנות את העבר. עו"ד @ptr_dvd ציין שזה לא נכון והזכיר לגרוסקופף שאהרן ברק שינה את העבר כשהמציא את דוקטרינת "העמדה המחייבת" של היועמ"ש, ושנים לאחר מכן אף הודה ששיקר במצח נחושה ביחס למה שקרה בעבר.

היות שעו"ד פטר לא יכול היה לספר את סיפור המעשה במלואו במהלך הדיון, והיות שרבים בציבור לא מכירים את הסיפור כיצד ברק שיקר במודע ובמכוון בפסק דין, חשוב לשוב ולספרו.

***

הקביעה כי העמדה המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה *מחייבת* את הממשלה נקבעה באוביטר בפסק דין אמיתי, הידוע גם כפסק דין פנחסי (בג"ץ 4267/93).

למרות שזו המצאה שיפוטית, טען השופט אהרן ברק בפסק הדין כי מדובר בהשקפה שיונקת חיותה מהמסורת החוקתית בישראל ושמסורת זו *גובשה ב-1962 בדו"ח ועדת אגרנט שבחנה את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה*.

זהו שקר גס. השופט ברק שיקר בפסק הדין באשר לכתוב בדו"ח ועדת אגרנט, משום שבדו"ח נקבעה קביעה הפוכה לחלוטין.

הבה נצטט את הדברים מהדו"ח עצמו כדי לראות מה באמת קבעה הוועדה:

"אם כי אין כל הוראה מפורשת בחוק בענין הנדון: הרי מחייב הסדר הטוב במדינה כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של 'היועץ המשפטי לממשלה'... כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול דעתה שלה".

ועדת אגרנט ציינה אפוא במפורש כי שיקול הדעת הסופי להחליט כיצד לפעול הוא של הממשלה, גם כאשר חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה מנוגדת לעמדת הממשלה.

לנוכח הדברים המפורשים והברורים בדו"ח אגרנט ברי כי ברק שיקר במצח נחושה בפסק הדין באשר למה שנקבע בדו"ח אגרנט.

יהיו מי שידונו את ברק לכף הזכות ויגידו שהוא בסך הכל טעה אבל אין שום ספק שהוא שיקר במודע בפסק הדין, ויודעים איך אנו יודעים זאת בוודאות? מדברים שברק עצמו אמר לאחר מכן.

בריאיון עם ברק יותר משני עשורים לאחר פסק דין אמיתי, פתח המראיין ד"ר דניאל בן-אוליאל את הריאיון באזכור סוגיית חוות הדעת המחייבת וציין את הדברים הכתובים בדו"ח ועדת אגרנט אותם הבאתי לעיל תוך הדגשת ה"בדרך כלל" ו"לפי שיקול דעתה". בניגוד לקביעתו החד-משמעית בפסק דין אמיתי, ברק פתאום כבר לא היה כל כך בטוח שדו"ח אגרנט אמר מה שהוא טען שאמר: "זה נכון שבדוח ועדת אגרנט הטיפול בהיבט המחייב הוא קצת דו-משמעי או מעומעם, מעורפל".

בהמשך הריאיון, ברק חזר למה שנקבע בדו"ח אגרנט וכך אמר: "עוד לא עניתי לך מה הבסיס לכך שחוות-דעת היועץ היא מחייבת. גם ראיתי את החולשה שבדוח ועדת אגרנט בעניין זה. אני לא יודע מדוע אגרנט היה צריך לקבוע כפי שקבע, ולא לומר את מה שאני אמרתי אחר כך".

כלומר, אחרי שלקח את ההמצאה שלו שהממשלה כפופה באופן מחייב לחוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, וביסס אותה על שקר בוטה כי מדובר במסורת חוקתית שהתגבשה בדו"ח ועדת אגרנט, הודה ברק, עשורים לאחר מכן, ששיקר בפסק הדין. אך ברק לא הסתפק בהודאה בשקר אלא האשים את אגרנט שקבע מה שקבע בדו"ח בשנת 1962 ושלא קבע מה שברק טען שהוא קבע בשנת 1993.

המראיין הצביע בפני ברק שזו הנחת המבוקש מצידו (כנראה לא היה לו נעים לומר שברק בעצם מודה ששיקר במכוון בפסק דין אמיתי).

ולכך השיב ברק את התשובה המדהימה הבאה: "אני מסכים שזו יצירה ישראלית. יש הרבה יצירות ישראליות שאין להן אסמכתאות. לכן מיהרתי לכתוב את מה שאמרתי לכם בפסק-דין. אם אתה שואל אותי מה האסמכתה לכך שחוות-הדעת של היועץ הוא הקובעת לממשלה באופן מוסמך מהו הדין, אזי התשובה היא שהאסמכתה היא פסק-הדין של בית-המשפט העליון".

ברק מודה אפוא שההמצאה שלו היא "יצירה ישראלית" - ואכן אין שום מקבילה בעולם הדמוקרטי לדוקטרינה האנטי דמוקרטית הזו. ברק מוסיף ומודה שאין אסמכתאות במסורת החוקתית של ישראל ל-"יצירה" שלו - וזאת בניגוד למה שטען בפסק דין אמיתי.

אחרי שברק מודה במפורש שאגרנט לא אמר את מה שהוא ייחס לו, הוא מסביר שלכן הוא מיהר לכתוב זאת בפסק דין, משום שפסק הדין הוא היוצר את האסמכתא לקביעה שחוות הדעת המשפטית של היועמ"ש מחייבת את הממשלה.

כלומר, על פי הודאתו של ברק עצמו, הוא שיקר בפסק הדין כאשר קבע שההמצאה שלו מתבססת על "מסורת חוקתית", משום שהמסורת החוקתית הזו בכלל לא קיימת ומשום שהאסמכתא שהוא הביא בעצם אומרת את ההפך הגמור. אולם, לשיטתו של ברק, אחרי שהוא כתב את מסכת השקרים שלו בפסק הדין, אותו פסק דין הופך לאסמכתא לקביעה שהוא קבע בפסק הדין. על טיעון הנונסנס המעגלי הזה אפילו לואיס קרול לא יכול היה להתעלות.

וכך ברק יצר מנגנון אנטי דמוקרטי קיצוני תוך שהוא משקר במודע ובמכוון בפסק דין ואז טוען בדיעבד שהקביעות שביסס על שקריו, הם האסמכתא לעצמו.

[Dr. Eli David @DrEliDavid]

This regime will continue to pursue nuclear weapons, as both "reformists" and hardliners clearly state. Regime change is the only way to prevent that.

[Dr. Eli David @DrEliDavid]

The biggest fear of Iranians: A "deal" which allows the regime to stay in power

[Dr. Eli David @DrEliDavid]

To those saying the US should just leave the Hormuz problem to others:

Iran will charge all ships heavy tolls. Pathetic European countries will pay the toll. The regime will get billions of dollars of additional revenue, which will all go to rebuilding nuclear capabilities.

[Moshik Kovarsky - מושיק @mk1956]

ועכשיו, אחרי שסקרנו את נאום "על סף הניצחון" של הנשיא טראמפ, חייבים לדבר על הפיל שבחדר.
למה האיראנים עשו מאמץ אדיר, בשארית כוחותיהם, לשגר אמש, ערב החג, כמות גדולה מהרגיל של טילים (כ-10 שיגורים במקום אחד בודד כל פעם)?
הרי הם כבר יודעים שישראל מסוגלת ליירט את הטילים הללו ברובם. הפגיעות בעורף הישראלי הן לא משמעותיות מבחינת המערכה (מבלי לזלזל בטרגדיה האישית של מי שנפגע). אז למה?
רק מסיבה אחת: התקווה היחידה שנשארה להם, גם אם קלושה, היא לערער את החוסן הלאומי של ישראל ולהביא ללחץ על הממשלה לסגת ממטרת העל של המבצע: הכנעת השלטון האיראני.
אם יש בטהרן מישהו שאחראי על אבחון העורף הישראלי וצופה בערוצים 11-12-13, הוא מודיע למפקדיו בהתרגשות: המטרה בהישג יד.
גדודי הפרשנים הבדימוסים בערוצים הללו, ביחד עם פוליטיקאים מופקרים מהאופוזיציה, מצוטטים בוקר וערב בסוכנויות הידיעות האיראניות וערוצי טלגרם תומכי משטר כהוכחה לכך שהם מנצחים ואנחנו מפסידים.
האם לאותם פרשנים ופוליטיקאים אין שמץ של חרטה על כך שדבריהם משמשים, שלא ברצונם, את האויב? עד לאן מגיעה השנאה והקנאה שמוליכות אותם למחוזות הללו?
המקרה של בנט הוא אפילו מקומם יותר כי באנגלית יש לו מסר אחד, ובעברית מסר הפוך. האם הוא לא מבין שבעולם היום אנשים בחו"ל רואים גם מה שהוא אומר בפנים? עד לאן מגיעה האופורטוניזם?
הבוקר, בערוץ 11, פונה המראיינת לכתב שלהם בברכת חג שמח ומה הוא עונה לה? "חג שמח, עד כמה שאפשר"...
אפשר. וצריך. צריך להיות שמחים שאחרי 47 שנים שהאיום הקיומי נטווה סביבנו, אנו פועלים בנחישות, למען ילדינו ונכדינו, לנפץ אותו ולכבוש את מקומנו הראוי באזור הקשה הזה. זו סיבה להכיר בכך שזהו חג הפסח השמח ביותר שהיה לנו מאז קמה המדינה, ולא ליילל ולהפגין מסכנות.
חג שמח מאד.
תמונות: ינון מגל

[Shlomo Filber / שלמה פילבר @filbers]

על "נצחון מוחלט" ו"טרליון דולר" במציאות.
פוסט מפוכח

השבוע תיפול ההכרעה בוושינגטון - לאן פני המערכה באירן. ואיך תמשיך הברית בין ארה"ב וישראל. הברירה היא בין טוב מאוד למצויין.

זה לא לגמרי מופרך יהיה לטעון כי נתניהו "גרר" את טראמפ למערכה באיראן. אבל זה לזכותו של טראמפ שהבין את הסכנה לעולם, הצטרף ואז הפך למוביל.

איראן היתה בין עשר המדינות החזקות והמשפיעות בעולם, ממוקמת באיזור אסטרטגי, והשקיעה טריליון (אלף מיליארד) דולר בארבעים שנה לבנות את מפעל הטרור הגדול בעולם.

ישראל וארה"ב הרסו את המפעל הזה בתוך חודש ימים. שילוב של התעוזה הישראלית והעוצמה האמריקאית נטרלו את מעצמת הטרור האיסלמית הזו מכוחה מהר חזק ובאלגנטיות - או בשפתו של דדו "שברנו להם את העצמות".

המערכה הכתה בהלם את כל העולם.
- אירופה, האיחוד האירופאי, נאט"ו - לא באירוע, חסרי השפעה ולמעשה מחקו ערך של עוצמתם שנבנתה ממלחמת העולם השנייה. איש לא יבנה, ולא יסמוך עליהם יותר, והם גם יצטרכו ללמוד להתמודד בעצמם בלי עזרה של ה"דוד סאם" מאמריקה.
- סין ורוסיה ראו איך בחודש נמחק מהעולם ספק האנרגיה והנשק שלהם והם מאבדים שותף בכיר בציר שבנו.
- קטאר וטורקיה בהלם. קטאר מכך שהטרליונים שלה לא הצילו אותה ביום פקודה והיחידה שבאמת מגינה עליה היא ישראל. וטורקיה בהבנה כמה היא רחוקה מלהיות מעצמה איזורית משפיעה.
- המפרציות - סעודיה, בחריין, קטאר, עומאן וגם פקיסטאן השכנה מכירות בכך שכללי המשחק השתנו. כולן יחד יכולות להבטיח לארה"ב פחות ממה שיודעת ישראל לספק. (נראה שהרבה בסיסיים של צבא ארה"ב במזרח התיכון יעברו מקום בעשור הקרוב).
כל זה מביא את הציון של המערכה ל'טוב מאוד'.

הדילמות בוושינגטון ובירושלים - אם להמשיך לשלב ה'מצויין', או לעצור להערכה מחדש ולתת לקלפים להסתדר, לפני שממשיכים.

זה תלוי בכמה סוגיות.
- שוק האנרגיה והסחורות העולמי - הנפט האיראני משפיע על חצי כדור הארץ המזרחי - בעיקר סין. מחסור בנפט יפגע ביכולות הייצור של סין. טראמפ האחרון שיזיל דמעה על כך. ארה"ב נמצאת במצב של עצמאות אנרגטית ויכולה אפילו למכור לאחרים, במיוחד אחרי שהשתלטה דה פקטו על מאגרי ונצואלה שמהווים כ 30% מעתודות העולם והיו הזרוע של סין ואיראן.
- גם לישראל מאגרי גז גדולים שמאפשרים לה לשמור על מחירי אנרגיה נמוכים. (זוכרים שצינור הגז הטבעי מרוסיה לגרמניה ה Nord Stream פוצץ בים הצפוני לפני שלוש שנים. באירופה קפאו עם מחירים בשמיים ובישראל נהנו ממחירי גז נמוכים).
אם זה ככה, למה להשתלט על הנפט האיראני, או לפתוח את מצרי הורמוז? שישארו סגורים! אפשר גם לפגוע בשדות הנפט והאנרגיה של איראן. ולגרום למדינה המוכה והשבורה הזו לדמם ולגסוס לאט, עד שיום אחד תתמוטט כליל. מה בוער?
המפרציות יכעסו? - הם מימלא לא הצטרפו למערכה. אירופה בבעיה - שתסתדר לבד. סין תכעס - בעייה שלה - טראמפ ידבר על זה עם שליט סין בביקורו בסוף אפריל.
יש את האורניום - סביר שישראל וארה"ב לא מורידות את העיניים ממנו לשנייה. יותר זול להחזיק כמה לווינים בחלל מארמדה של מאות מטוסים בשמי טהראן, ולתכנן בנחת איך שולפים אותו משם. שוב, מה בוער? פצצה אטומית כבר לא יבנו כל כך מהר אחרי שהשמידו להם את כל התעשיה סביב שאמורה לתמוך בבנייתה. וגם כסף ומדענים לא נשארו.

ישראל קרובה מאוד להגשים את מטרותיה - רוב מכריע של הטילים ותעשיית הייצור שלהם הושמדו. (אף פעם לא יהיו אפס שיגורים). הגרעין האירני כבר לא מאיים על ישראל בטווח של הרבה שנים קדימה.

כל זה בהחלט מוביל את הקברניטים בוושינגטון ובישראל - לעצור להתארגנות, לתת לקלפים המדיניים להסתדר מחדש, להתחמש ולתת לכוחות הפוגה, וגם לנו להתחיל לחזור לשגרה. ובנתיים שמערכות ההגנה האווירית האמריקאיות והישראליות ימשיכו ליירט ולהגן עלינו וגם על המפרציות.

בתוך כמה ימים נדע לאן כל זה הולך.
אם יחליטו לעצור, זה לא 'ניצחון מוחלט' אבל נהיה מאוד קרובים לשם, ויהיה גם מי שייחשב שלא השמדנו טריליון דולר מפעלי טרור אלא רק 981 מיליארד. אבל אמרנו זה פוסט לאנשים מפוכחים, שהמציאות מעניינת אותם יותר מלהתעסק ב Nitpicking (התקטננות / דקדקנות יתר) ברשתות.

חג שקט ושמח.

[Dr. Eli David @DrEliDavid]

זוכרים את האמירות של טראמפ על ”837 הוצאות להורג שבוטלו באיראן“? הוא ידע היטב שזה קשקוש, אבל משך זמן באמצעות משא ומתן עד שנושאות המטוסים יגיעו.

אותו דבר לגבי האמירה שלו אתמול ש”כל ההנהגה באיראן הוחלפה“. הוא יודע היטב שזה קשקוש, אבל הוא מושך זמן עד שהכוחות הקרקעיים יגיעו.

[Dr. Eli David @DrEliDavid]

הנשיא טראמפ לעם האיראני: "הישארו בבתיכם עד שנגיד לכם לצאת לרחובות"

רה"מ נתניהו לעם האיראני: "הישארו בבתיכם עד שנגיד לכם לצאת לרחובות"

יורש העצר רזא פהלוי לעם האיראני: "הישארו בבתיכם עד שנגיד לכם לצאת לרחובות"

​כתבים בתקשורת הישראלית: "המהפכה לא תצליח כי העם לא יוצא לרחובות" 🤡