Slug

‏‏הזדמנות אחרונה לרטוט

[Slug @DiSlug]

@bshinberg אין מכבד כמו להיות עגונה 20 שנה כי לבעלך (הבעלים שלך, שקנה אותך מאבא שלך) ולעוד חבורת גברים זרים שמחליטים על החיים שלך, לא בא לתת לך גט. או להיות מוגדרת כטמעה חצי מכל חודש בגלל הוסת - הפלא שמאפשר לנו להרות. ברכת ברוך שלא עשני אישה. ולעמוד נסתרת מאחורי פרגוד. מלא כיבודים, מלא.

[Slug @DiSlug]

כמה אני רוצה להיות בצד שאומר די.
די.

[Slug @DiSlug]

@zahi_o עכשיו גם אני מאושרת לרגע 😊

[Slug @DiSlug]

ובעניין אחר - מעניין היה לחקור כמה כסף מבוזבז במדינה על עוגיות פח שאף אחד לא אוכל וצלחות הפלסטיק המאפסנות אותן. למה בעצם זה עדיין קורה? למה בכל-כך הרבה פגישות חשים צורך להניח גועל באמצע השולחן שמי שנשבר אוכל מרגישה עוד יותר גועל עם עצמו.ה. מוסכמות חברתיות זה 🤦🏼‍♀️

[Slug @DiSlug]

Fuck my life
נוצרתי פה לפני 14 שנים. חשופית מהממת ושנונה. הרבה מלח פוזר עלי מאז, נשארה רק רכיכה שרועה שמשתפת ציוצים מוכנים של טוויטר כי מה כבר יש לי לומר, שהבן שלי הפליץ לי לתוך היד היום? כי אחרי 14 שנים, זה מה שיש לי לומר.
#יום_השנה_שלי_ב-X

[Slug @DiSlug]

חברה מבארי שאלה לשלומי אז התלוננתי על דברים וזה הרגיש כמו לפגוש בפתח הגטו את החבר היהודי שלי ההוא מפעם שעכשיו מוזלמן שהרגע השתחרר ולספר לו איך כל הזמן הזה לא היה אפשר להשיג פינק ליידי באף מקום.

[Slug @DiSlug]

@DudiSharon
לא הכרנו, אבל מעל לעשור שאנחנו עוקבים זה אחר זה כאן, במה שהיה פעם טוויטר קטן, מצחיק, ואינטימי מספיק כדי להרגיש כמו חברים. השתנקתי בחוסר אמון כשראיתי את ההודעה דווקא בפייסבוק. אז באתי לכאן, כדי לקרוא בדמעות את ציוצי האבל על האיש הנהדר, חם ומצחיק עד אין קץ שהיה ואיננו.

[Slug @DiSlug]

התכוונתי לכתוב שהדקות האחרונות של כיפור הן הדקות הארוכות ביותר בחיים, אבל אז נזכרתי בלידה.
ובלשבת לצד פעוט שעושה קקי מצחין בסיר בזמן שהוא מדווח על כל מאורעות היום ולא מוכן שאתרחק.
וגם בזמן שלוקח לו להיפרד משבלול בדרך חזרה מהגינה והזמן שלוקח לו להרדם.
ובקיצור חחחחח על כיפור

[Slug @DiSlug]

@tigerpandaren היי מחקתי כי זה הרגיש לי קצת לא מנומס כלפי הילד :) אני לא באמת מודאגת, זה היה יותר משעשע,אבל תודה על התגובה.

[Slug @DiSlug]

אני מתבוננת בבת השמונה חודשים שלי, שבכל רגע עירות עסוקה בחדווה במחקר הנדסי- פיזיקלי- קולינרי - סוציולוגי...
מתבוננת וקצת מקנאה.
כי הנה אני, בת 516 חודשים ולא רוצה לחקור דבר.
רוצה שהכל יהיה צפוי, קל ומוכר ובעיקר, רוצה לישון.

[Slug @DiSlug]

האם הכפות החדשות שרכשתי באמת פחות מוצלחות, או שזו רק אני שלעת זקנה לא מגיבה טוב לשינויים במשקל, בצורה.

[Slug @DiSlug]

@Tamaruli מצטערת כל-כך שאת עוברת את זה. טרגי כמה שזו חוויה נשית נפוצה וכ"כ לא מדוברת. הייתי המומה כשזה קרה לי.
בהריון שהגיע אחרי ההפלה, הפעם בעזרת טיפולי פוריות, הייתי בחרדת הפלה נוראית. לא ישנתי לילות. זה אבל ואובדן עמוק.
מאחלת החלמה לגוף ולנפש שלך 🧡 https://t.co/p3uno0QMTP

[Slug @DiSlug]

אישה אחת, בשבוע השמיני להריונה, צועדת ברחוב, הולכת לעבודה, יושבת עם חברה, ולא מספרת לאף אחד דבר, כי העובר לא מתפתח ברחמה. בכל רגע של ערות היא עוצרת את הדמעות, נושמת לתוך הבחילה האירונית עד כאב, ומנסה להתנהג רגיל בזמן שמחכה להפלה.

[Slug @DiSlug]

אני כל-כך פאקינג בודדה.
אני מוקפת אנשים. חמודים מאוד. יש כאן טבע יפה, אוכל טוב ובנזוג אוהב שרק מנסה לשמח אותי, אבל אני לבד. לבד עמוק כזה, שצורב בגרון. מרגישה ששכחתי איך להיות עם אנשים.

[Slug @DiSlug]

ואני הקטנה סבורה, אם יורשה לי, שהטרגדיה הגדולה ביותר של האנושות היא שיש יותר אנשים שבוחרים לשנוא מכאלה שבוחרים לאהוב.

[Slug @DiSlug]

@Dr_Doc_ תודה רבה. לצערי היא נפטרה כבר באותו לילה. נותר רק להתאבל.

[Slug @DiSlug]

חברת ילדות שלי חלתה לפני כמה שנים בסרטן הכליות. היא נלחמה, החלימה, הצליחה להביא ילדה בטיפולי פוריות ואז חלתה בסרטן השד. גם בו היא נלחמה אבל לפני כמה שבועות החלו פרכוסים ומאז היא מאושפזת חסרת הכרה. היום החליטו להפסיק טיפול תומך אז עוד כמה ימים חברה שלי, אמא לילדה בת 4, תמות.

[Slug @DiSlug]

@Abu_Jooky ממש נורא. היא נפטרה כבר באותו הלילה ואני אוכלת כאפות על החברה הבינונית שהייתי וכמה עצוב שהיא לא תוכל לקרוא את הדברים המהממים שכותבים לה על הוול.

[Slug @DiSlug]

זה מרגיש כאילו יש לי הכי הרבה הצדקה בעולם עכשיו לאכילה רגשית, כאילו זה רק הגיוני שאשקיע את הבכי בעוגה שנשארה מארוחת שישי.
מצד שני, אולי אפשר, בגיל פאקינג 42, להפסיק להיות קורבן?

[Slug @DiSlug]

התינוק שלי, בן שנתיים, עשה הערב משהו שבבת אחת הציף בתוכי כאב עצום של ילדה ששוב ושוב מענישים אותה בלהיות רעבה. ילדה רעבה שגדלה להיות אישה שמנה השרויה ביחסי אהבה-שנאה מתישים עם אוכל והגוף שלה.
נסגרתי בשירותים, משתנקת מבכי, מנסה לאסוף את עצמי לצאת חזרה ולהיות אמא שלו ולא ילדה פצועה.

[Slug @DiSlug]

עכשיו שנרדם אני כמובן נקרעת בין הרצון לאכול את כל הסוכר שבבית לבין הרצון להיות אדם שקול ומבוגר. בתוך הדילמה הזו מצאתי את עצמי שואלת אם אני באמת אוהבת כל-כך אוכל, או שאני פשוט חייבת להרגיש את תחושת המלאות הגדושה הזו כדי להרגיש בטוחה. זה כל-כך עצוב.