מי שאשכרה הוגש נגדו כתב אישום על פגיעה בביטחון המדינה, שוב מנסה להסיט את האש לאזרחים שהצילו אותה. הסרטון נגד איזנקוט הוא פשוט שיא התקף החרדה שלהם מאחים שלי לנשק. אתם הובלתם אותנו לשם במו ידיכם. שום סרטון תעמולה ושום ספין לא ימחקו את האחריות הבלעדית שלכם.
אחרי עשור מאחורי הקלעים, בקונטרול של אירועים דרמטיים לאומיים שקרעו לעיתים בינינו ולעיתים אותנו, הכנסנו מיקרופון הביתה.פוליטיקת הזהויות המורכבת שמלווה אותי בכל אשר אלך מעולם לא נשמעה יפה יותר כמו בתוצאה של החיה החדשה בנוף ההסכתים. משפחה לא בוחרים. מצפן ערכים מוודאים בכל יום מחדש.
המלצת ההאזנה שלכם לפתיחת השבוע היא הפודקאסט האקטואלי החדש של @kereneubach ״עד הקצה״. קרן והצוות הפנטסטי שהיא הקימה יצרו חיה חדשה בנוף הפודקאסטים הישראלי - אקטואליה נרטיבית. זה רף *מאוד* גבוה, בטח למוצר יומי. אבל ככה זו קרן, פותחים הכי חזק שיש ואז מגבירים
https://t.co/zq5y4Uoy7l
גם אחרי שייבשתם על הספסל את כל הישראלים שלכם, השקעתם עשרות מיליונים, עברתם ליד אליהו, קניתם שעוני אליפות לכל שחקן, וכרגיל התבכיינתם שוב ושוב על השופטים.
גם בתקופה הכי קשה של מכבי והכי טובה של הפועל -
אתם נשארתם אתם.
אנחנו נשארנו אנחנו.
עולם כמנהגו נוהג.
ד"ש.
יו"ר ועדת ההשתמטות, הועדה בראשותך היא האמא והאבא של הסרבנות בישראל. כשאתה וחברייך מעגנים השתמטות ומממנים במיליארדים עריקים, זו פגיעה אנושה בצה"ל ובביטחון המדינה בכל יום מחדש. אשמח שתפנה לרמטכ"ל ותשאל אותו: איך זה הגיוני שאתם שולחים אותי לקרבות בלבנון ובעזה, אבל מפחדים שאני ארצה לחיילים? ותוסיף שאילתא: מי תרם יותר לביטחון המדינה? אני שנלחמתי כל חיי ובשבעה באוקטובר רצתי לתוך האש, או בועז ביסמוט שלא אחז נשק בחייו? שנעלם בשבעה באוקטובר ומאז משמש קונוס של נתניהו ומריונטה של משתמטים בזמן מלחמה?
אני בז לך ולחברייך על הבריחה מאחריות והחוצפה הלא אנושית שלכם לאחוז בכיסא אחרי הטבח שהבאתם עלינו. לכו הביתה, הרסתם מספיק.
מירי רגב. יואב קיש. אמיר אוחנה. עידית סילמן. גילה גמליאל. אליהו רביבו. דודי אמסלם. מיקי זוהר. יריב לוין. אלי דלל. תזכרו את הרשימה הזו. לכולם היה זמן לצייץ ולתמוך באוריך שחשוד בעבירות של פגיעה בביטחון המדינה. לאף אחד מהם לא היה זמן לצייץ מילה אחת של ניחומים על רותם ינאי ז"ל, שנהרגה אתמול במשמרת שלהם. סדר עדיפויות מעוות של אנשים שאיבדו את הבושה. אפס מנהיגות. אפס אנושיות.
קצת מפחיד להיות שנתיים אחרי.
הזמן שחלף אמור לרפא, אבל הוא גם מרחיק, ומביא איתו פחד ממה שמתחיל להטשטש. הריח שלהם, גוון הקול, המגע. מפחיד להתחיל לשכוח איך כל אלה הרגישו. אירועים שחשבתי עליהם עשרות פעמים בשנתיים האחרונות, מתחילים להשען על הפעם האחרונה שנזכרתי בהם, ופחות על האירועים עצמם. זה טבעו של זכרון.
לפעמים אני מנסה לשאוב את זה מעוד סרטון. חפצים לא נשארו כל כך, ומאלו שנשארו קשה היה להוציא את ריח השריפה.
השבוע שלחו לי סרטון של רינת שלא הכרתי. עומדת במשרד שלה בבית החולים הפסיכיאטרי, מרימה כוסית ערק, שמחה.
מאחוריה ארון הממתקים שתמיד היה עמוס לכל מטופל או עובד שרצו רגע לנשום אוויר.
אבל את הסרטון אי אפשר לשאול שאלה, אי אפשר לבקש ממנו עצה, לקבל ממנו פרגון, או לצחוק איתו. גם ככה רובם מעלים רק דמעות של געגוע.
אתמול היינו בבארי, בכניסה לבית העלמין היה בופה ושולחנות עם מפות לבנות. כמה היית צוחקת על העובדה שגם מאירוע כזה בבארי עושים חתונה. ההומור השחור שלך היה פורח בימים האלה, כמה אנחנו צריכים אותו כאן.
במהלך היום הזה היו לי כמה שעות לשרוף בין שידורים בעוטף. הסתובבתי קצת בשדות האזור. כל פינה מזכירה. פה עשינו פיקניק כל המשפחה, שם טיול לילה עם אלון ועידו, ובנקודה הזאת אני זוכר שחן שקע עם הטנדר (הוא חילץ יותר פעמים מששקע, ויכעס עליי אם לא אכתוב גם את זה).
הכי אני אוהב כשהם באים בחלומות. זה לא קרה הרבה מאז, אבל זה הכי חי שאפשר לקבל אותם. באחת הפעמים חיבקתי את הרגל של רינת חזק, וסבתא כל הזמן סימנה לי מהצד שלא אעשה עניין מזה שהיא נמצאת, שלא תיעלם לנו שוב.
הכי קשה זה הרגעים הקטנים של הספק שנשאר. הזוי שהם נמשכים גם אחרי שנתיים. רק אתמול ראיתי מישהו יוצא מאחד הכבישים הקטנים של הקיבוץ על טנדר גדול, עם יד גדולה על ההגה, ולחצי שניה חשבתי שזה חן. למרות שחצי שעה קודם עמדתי מול הקבר שלו. כשאומרים שעוד לא מעכלים, אולי זה סימפטום.
אני מתגעגע כל כך, ואני מצטער כל כך שעוד לא עשינו את המדינה הזאת טובה יותר כמו שהבטחנו לכם אחרי כל הטוב שעשיתם בשביל כולם.
אולי בשנה הבאה.
ראש הממשלה הסביר השבוע כי הדרך הטובה ביותר להיחלץ מהמחיר שישראל משלמת בשדה ההסברתי היא הקמת עוד גופים: ״חדשים לחלוטין״.
כפסע ממערך הסברה חדש סופי ומוחלט, בדקנו כמה גופים ממשלתיים כבר עובדים בזה.
גם בהסברה חייבים לפרק ולהרכיב מחדש:
@YonatanAdiri
דו״ח מבקר המדינה על הניהול הממשלתי בתחום האזרחי מאז פלישת אוקטובר מגבה את מה שכולנו יודעים: האזרח הקטן תמיד משלם את מחיר הסטטוס קוו.
הבוקר בגל״צ, @NimrodDegani התארח אצל @efitriger והזכיר לכולנו לא לטאטא את המהפכה מתחת לשולחן, בשם ריפוי הקרע:
למעלה מחצי מיליון צפיות להסכת הנכדים המייסדים!
עצרנו להגיד תודה על חזון, דרך, מחיר ותוצאות.
כאלו ששינו מן היסוד עבור כולנו.
אנחנו נכתוב את הסיפור של הדור שלנו.
🎧 פרק חדש בכל יום רביעי - פודקאסט הנכדים המייסדים - להאזנה בכל הפלטפורמות
הטוב האפשרי #44 | נמרוד דגני: המעשה הציוני בעת הזאת הוא לקצץ את סמכויות הממשלה
נמרוד דגני עבד בשירות המדינה במשך יותר מעשור, במשרד הרווחה, החינוך, משרד ראש הממשלה ועוד. לפני כשנה הוא הבין שאת השינוי הדרוש, הרדיקלי, אי אפשר לעשות מתוך המערכת. כיום הוא פועל כדי לקדם ביזור, צמצום והתייעלות של סמכויות הממשלה, וחושב שזה לא פחות מצו השעה הציוני, שיש לעשות בהקדם כדי להימנע ממחירים גבוהים בהרבה בעתיד הקרוב.