השבוע הלכתי למומחה לשימור פוריות. אני לא החלטתי אם אני רוצה עוד ילד אבל השעון שלי מתקתק אחורה עד גיל 41. זאת לא פעם ראשונה שהלכתי לרופא פוריות. אחרי שמנויי החלים מסרטן הלכנו לרופא להתעניין בIVF. אחרי כל הטיפולים שעברנו אמרו לנו שלא נצליח להכנס להריון. והם טעו. >>
שיחקנו רמיקוב בשדרה. בסוף שאלתי אותו אם הוא חשב קצת על השיחה שלנו.
- כן, אמא, חשבתי על זה המון.
- מה חשבת?
- חשבתי שאני ממש רוצה אח. עוד משהו ממך ומאבא.
- וואו. ומה אם זה לא יהיה של אבא? עדיין תרצה?
- אולי קצת פחות.
באיזה ערוץ הטלנובלה הזאת שהיא חיי?
וולפ, דיברתי על זה עם היתום שלי. דיברנו על זה שאולי נביא אח חדש בעבר אבל בדקתי איתו גם עכשיו. לא ברור לי איך לפעמים הוא כזה ילדותי ולפעמים הוא ממש בוגר.
אני לא יודעת אם אני מנסה לדרבן את עצמי לעשות את זה או בתהליך אבל על הילד הנוסף שלא יהיה לנו ביחד.
זה גם התינוק של שרדינגר.
השבוע הלכתי למומחה לשימור פוריות. אני לא החלטתי אם אני רוצה עוד ילד אבל השעון שלי מתקתק אחורה עד גיל 41. זאת לא פעם ראשונה שהלכתי לרופא פוריות. אחרי שמנויי החלים מסרטן הלכנו לרופא להתעניין בIVF. אחרי כל הטיפולים שעברנו אמרו לנו שלא נצליח להכנס להריון. והם טעו. >>
וולפ, דיברתי על זה עם היתום שלי. דיברנו על זה שאולי נביא אח חדש בעבר אבל בדקתי איתו גם עכשיו. לא ברור לי איך לפעמים הוא כזה ילדותי ולפעמים הוא ממש בוגר.
אני לא יודעת אם אני מנסה לדרבן את עצמי לעשות את זה או בתהליך אבל על הילד הנוסף שלא יהיה לנו ביחד.
זה גם התינוק של שרדינגר.
השבוע הלכתי למומחה לשימור פוריות. אני לא החלטתי אם אני רוצה עוד ילד אבל השעון שלי מתקתק אחורה עד גיל 41. זאת לא פעם ראשונה שהלכתי לרופא פוריות. אחרי שמנויי החלים מסרטן הלכנו לרופא להתעניין בIVF. אחרי כל הטיפולים שעברנו אמרו לנו שלא נצליח להכנס להריון. והם טעו. >>
הוא סיכם שאם יהיה עוד מישהו במשפחה שלנו זה טוב וגם אם לא, כי יש לנו חיים יפים ביחד. ושבכל מקרה נחכה לראות איך יהיה בבחירות.
כששאלתי את אבא שלו אם להביא עוד ילד בלעדיו הוא אמר לי שהוא לא מרגיש צורך לבקש את זה ממני אבל שאם אני רוצה - שאעשה את זה. מה שטוב לך, הוא אמר לי.
גנטיקה.
זה הפחד הכי גדול שלי. הזרע של שרדינגר. הוא גם שם וגם לא שם. כבר 7 שנים. ואם אני אבדוק, אני עלולה לאבד עוד חלק ממנו שוב. לאבד את הפנטזיה הזאת שיושבת בבוידעם של המוח שלי, להביא איתו עוד ילד. איתו ובלעדיו.
וכאן אני תקועה. עוד יום שלא כתבתי אימייל למכון ההוא בשיבא.
ביגון נזרע.
בכיתי והאוטובוס לא הגיע. בכיתי בהליכה הרגל הבייתה. בכיתי כל פעם שראיתי ילד קטן. יש הרבה ילדים קטנים בשכונה.
השלב הראשון, הוא אמר לי, זה לברר על הזרע עדיין שם. כי אם הוא כן וארצה להשתמש בו זה תהליך בירוקרטי רציני להשיג אותו. >>