ב 1984 התפרסם מאמר מרתקֿ, בשם ״דג קטן בבריכה גדולה״.
שנים אחר כך עסק באותו נושא גם מלקולם גלדוואל בספרו דויד וגולית.
הם דיברו על תלמידים מוכשרים שנשרו יותר מאוניברסיטאות העילית, ״מהבריכה הגדולה״, כי התחרות שם הייתה עזה ופגעה בדימוי העצמי שלהם.
והרי, כל הורה מכיר את זה. האם עדיף שהילד ילמד עם החזקים שם הוא ישכיל יותר, אבל בטחונו העצמי בסכנה או שילמד עם הבינוניים, ״בבריכה הקטנה״, שם הוא יבלוט.
למה נזכרתי בזה?
כי ניקח מרצה בינוני באוניברסיטה העברית, נקרא לו גדי, שיום אחד מחליט שהוא רוצה להיות סלב פוליטי. אם הוא ילך למרכז שמאל, הוא יצטרך להתחרות עם מובילי דעת קהל כמו אילנה דיין עם דוקטורט מייל ו 800 בפסיכומטרי, זוכה הפוליצר רונן ברגמן או נדב אייל החכם.
אבל, אם הוא ״יתפקח״ ויהפוך לביביסט… שם המתחרים שלו הם כינרת בראשי, בעז גולן ונעם פתחי.
החלטה קלה. הצלחה מובטחת ופוטנציאל להמון כסף.
אז, בכל פעם שאתם רואים איזה גולדשמיט או איליה כהן ״שהתפכחו״, זכרו שזה לא אידיאולוגיה ולא נעליים. הם אופורטוניסטים שבחרו ״בבריכה הקטנה״.
אחלה ספר, מומלץ לקרוא.
@AdventureGwv א. זה טוב לכם כזוג
ב. לראות איך הוא עם הילדים ומה זה אומר להיות בן זוג של מישהי עם ילדים
ג. זה אמור להיות כיף.
ד. זה צריך להתאים גם לך ולא בלחץ.
ה. יוכל לראות את החברים שלך.