שנה טובה טליק גווילי. אני משתתף בצערך על נפילתו של רני הגיבור ומוצא נחמה מסויימת, כמוך, בכך שהוא חזר הביתה בזכות מאמצי נשיא ארצות הברית ומליוני אזרחים ישראלים שיצאו לרחובות בכל שבוע במשך יותר משנתיים (ואני ורבים מחבריי - בני "המחנה השני" ביניהם) ואילצו את נתניהו לקבל עיסקה שהוכתבה לו.
את יודעת טליק, הדברים האלה שבחרת להגיד בראיון הבכורה שלך, או בקליפ התעמולה הראשון שבחרת להשתתף בו, לא עושים כבוד. לא לזכרו הקדוש של רני שלך וגם לא לך, אמא של גיבור ישראל. אני משוכנע שכשרני יצא להילחם באותו היום, הוא לא בדק האם הוא מגן על בני מחנה אחד או אחר. הוא יצא להגן על עם ישראל. כך גם הבן הגיבור שלי. הוא נלחם עד שנפל בקרב ובמותו הוא הגן על אנשי המחנה שלך ושלי ושל כל אחד אחר. כי הגיבורים שלנו נפלו בהגנה על המולדת, לא על המחנה.
את טלי, בחרת להצטרף לראש ממשלה שהפך את המחנאות לכלי שלטוני. הוא הפך את הפילוג בינינו למכשיר פוליטי. הוא דאג להפריד בין דם לדם, בין שכול לשכול, הוא הפך את השיסוי וההסתה לאומנות. ועכשיו, למרבה הצער והכאב, את מצטרפת להסתה שלו, האיש שאחראי למותו של רני הגיבור, כנגד מחנה שלם. האיש הזה, שאילו קיים את הבטחתו הבסיסית ביותר להגן עלינו, לעולם לא היית פוגשת אותו, האיש הזה שצירף אותך לשורותיו אך ורק מפני שאת מוכנה למחול לו על הקורבן הנורא מכל ששילמת בגלל המחדל המזעזע שלו, האיש שמתחמק מקבלת אחריות ומונע את חקר האמת מאז האסון הנורא, האיש הזה הזמין אותך להצטרף אליו כדי לנצל את השכול האישי שלך טליק, על מנת להצדיק את ההסתה הפרועה שלו ושל השופרות שלו כנגד הורים שכולים של "המחנה השני."
את יודעת טליק, לאף אחד אסור להעביר עלייך ביקורת, כי את אמא שכולה. אבל לי מותר. כי גם אני, כמוך, אבא שכול. ובניגוד לדברי התועבה שלך טליק, בניגוד לזבל המזעזע שבחרת להוציא מהפה שלך בשירותו של ראש ממשלת המחדל והאסון, אני טליק, איש "המחנה השני", לעולם לא אתן שיישכחו גיבורי המלכות. לא הגיבורים של המחנה שלך ולא הגיבורים של המחנה שלי.
כי אין מחנות בשכול טליק. יש רק כאב נורא ויש זיכרון שלעולם לא יימחק, של גיבורי המלכות. וגם אם המסית העליון שכנע אותך לומר דברי בלע על מליוני ישראלים שכואבים את כאב המלחמה הזו לא פחות ממך טליק, אני כאן כדי להזכיר לך שכולנו בני אדם, כולנו אוהבים את המדינה הזו לא פחות ממך וממנו, וחלקנו שילם מחיר נורא מכל, בדיוק כמוך טליק.
אז בפעם הבאה שתחליטי להכפיש הורים שכולים אחרים, או מחנה שלם שאנשיו נלחמו למען רני הגיבור לא פחות מאנשי המחנה שלך, בואי תנסי לחשוב על זה טליק: יש דברים חשובים יותר מלהגן על המנהיג העליון שבגללו הבן שלך נהרג. את יכולה לשמר את זכרו הקדוש של רני הגיבור גם מתוך אהבה והערכה לכל מי שנפלו בהגנה על המולדת. וגם למשפחות שלהם. נסי את זה טליק, במקום לבחור במסלול השנאה וההסתה. כי אחרי הבחירות האלו, ואחרי שהמסית העליון ייעלם מהבמה הפוליטית סוף סוף, נצטרך ללמוד כולנו לחיות שוב ביחד. למען המדינה שעל הגנתה נפלו הגיבורים שלנו, ביניהם רני גיבור ישראל, ביניהם הבן שלי, ביניהם עוד הרבה יותר מדי לוחמים גיבורים ששילמו את מחיר המחדל, השאננות והפילוג בינינו.
שיהיה לך בהצלחה בפוליטיקה טליק ושתהיה לך שנה טובה. מי יתן ומעשייך יכבדו את זכרם של כלל הנופלים. יהי זכרו של רני גווילי גיבור ישראל ברוך לעד.
בזמן שאנחנו בלסנו ארוחות חג, ארבע ספורטאיות ישראליות עשו משהו קצת יותר מועיל עם סוף השבוע שלהן: הן הביאו מדליות, דגלים והמון כבוד לישראל.
תמר שטיינברג, רק בת 19, הפכה לאלופת העולם בגלישת רוח. היא הובילה כמעט לאורך כל האליפות ובגמר ניצחה את מי שהייתה עד לא מזמן המלכה הישראלית של הענף, שרון קנטור. ומה שאולי לא כולם יודעים: תמר היא בתו של גור שטיינברג, המאמן שהוביל את גל פרידמן לזהב האולימפי באתונה. היא גדלה בבית של גלישה, אבל עכשיו היא כבר אלופת עולם בזכות עצמה.
שרון קנטור, הגולשת שהפתיעה את כל התחזיות וזכתה בכסף אולימפי בפריז, הוסיפה עכשיו עוד מדליית כסף עולמית. היא התחילה לגלוש בגיל 10, כמעט במקרה, אחרי שאחיה הגדול היה במועדון השייט במכמורת ואמא שלה רשמה גם אותה. מאז היא הפכה מאחת שאיש כמעט לא סימן מראש למדליסטית אולימפית ולאחת הגולשות הטובות בעולם.
כרם פרימו, בת 21, זכתה בארד בגראנד סלאם בודפשט, אחרי שניצחה בקרב על המדליה יריבה שזכתה בארד האולימפי בפריז. אולי אתם מכירים יותר את אחותה הגדולה, גפן פרימו, אבל כרם הייתה אלופת ישראל לבוגרות כבר בגיל 14 ובגיל 16 זכתה באליפות אירופה עד גיל 21. אחרי תקופה קשה של פציעה, היא שוב מטפסת למעלה.
ואז יש את רז הרשקו שניצחה הערב בבודפשט. מבחינתי, הספורטאית הכי מעוררת השראה בישראל היום. סגנית אלופה אולימפית, אלופת אירופה, ועכשיו גם זוכת זהב בגראנד סלאם. אבל הסיפור שלה גדול בהרבה ממדליות. כילדה לעגו לה על הגוף שלה ועל כך שהיא עוסקת ב”ספורט של בנים”. הג’ודו הפך למקום שבו היא למדה שהגוף שעליו לעגו לה הוא בדיוק הגוף שיכול להפוך אותה לאחת הטובות בעולם. והיום ילדות מסתכלות עליה ורואות מודל אחר לגמרי של נשיות, כוח והצלחה. היא יצאה מהארון, הציגה את בת הזוג ומשמשת השראה כפולה לספורט נשי בלתי מתנצל, ולחופש לבחור את הדרך שלך והאהבה שלך כל הדרך אל הפודיום.
ארבע נשים. ארבע מדליות. ובעיקר ארבע תזכורות לכמה כישרון, כוח והתמדה יש בספורט הנשי הישראלי.
אז בין ארוחת חג אחת לשנייה, מגיע להן שנעצור לרגע ונגיד:
תמר, שרון, כרם ורז, איזה כבוד. אלופות שאתן
❤️❤️❤️❤️
סיפור מקומם במיוחד. יושבים בשולחן החג עם קרוב משפחה, חייל מסלול בגבעתי, שיצא הביתה אחרי כמה שבועות. במקום לחזור לבסיס ביום שני בבוקר, הוא נדרש לחזור כבר ביום ראשון בערב. למה? כי ביום שני צום גדליה, ובצה״ל לא רוצים שחיילים שצמים יהיו בדרכים. הוא חילוני ולא צם? לא משנה. בשם ה״שוויון״ גם החיילים שלא צמים מקצרים את החופשה וחוזרים ערב קודם. התחלקו שם על השכל. פשוט בושה.
לא מבין מה יש לאריאל עמידרור להתבייש בשמו. הוא בסך הכל איים על תצפיתניות שאם ידברו עוד על מה שקורה על הגדר הן תיכנסנה לכלא. אבא שלך עסוק בלשמור עליך ולעכב ועדת חקירה ואת כניסתך לכלא. ונקה לא ינקה.( שמות ל"ד)
מישהו דיבר על זה שהצנזור הצבאי הראשי קולה הוא הבן של אשר קולה?
ושדוד זיני הוא אח של שמואל זיני שעובד אצל משפחת פאליק?
ושעמית סגל הוא הבן של חגי סגל המחבל ולשעבר עורך מקור ראשון?
וששרוליק אינהורן הבוגד הקטארי הוא הבן של טליה אינהורן מהוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי?
ושקמ"ן אוגדת עזה ב-7.10 עמידרור הוא הבן של אלוף יעקב עמידרור?
שלא יתחילו עם נפוטיזם,
כי חבל.
הדברים של טלי גואילי הם כמו חץ בלב.
הם פוגעים כי אישית אני בספק אם גואילי בעצמה מאמינה בהם.
אם הם אמיתיים, הם פשוט שקר גס ובוטה. ואם היא לא מאמינה בהם, אז למה? בשביל זה הצטרפת לפוליטיקה?
בכל מקרה, עד סוף הדורות נזכור את רני ואת גבורתו.
שימו לב לדינמיקה היום, שנתיים לרצח ששת החטופים, ישראלים, בשר מבשרנו, שהופקרו למותם. זאת החזרה הגנרלית ליום הזיכרון לשבעה באוקטובר. מרכז-שמאל מבכה את האובדן, את ההפקרה, ימין, התעלמות מוחלטת, ״מה הם רוצים אלה״. וזה לא במקרה כמובן, הזיכרון נשאר על הגוש השפוי, הניסיונות להשכיח ולברוח, על הימין. לא סתם. הזיכרון הוא עלינו, הוא מחרפן אותם, והוא הנקמה שלנו. תזכרו.
לפני שנתיים, בשעה הזו בערך, התחילו להתרוצץ שמועות על משהו נורא ברצועת עזה, על קבוצת חטופים שנמצאו מתים במנהרה, וטרם פורסמו השמות שלהם.
השמועות האלה היו מדאיגות מאד. דאגתי לחבר שלנו עמרי מירן, לצחי עידן ז"ל, לתצפיתניות והשריונרים של מוצב נחל עוז, לאחים ברמן מכפר עזה, כולם עדיין היו בידי האויב באותו זמן.
לא ידעתי שבעצם צריך לדאוג להירש גולדברג-פולין, ועוד חמישה חטופים שהיו יחד איתו במנהרה ברפיח.
באותו ערב עוד התכבתי עם ג'ון, אבא שלו, על המשא ומתן הדמיוני לשחרור החטופים שכאילו התנהל באותם ימים.
לא זכיתי להכיר את הירש, אבל הכרתי את המשפחה דרך אחותו המקסימה ליבי, שהייתה חניכה שלי במכינה קדם-צבאית בעוטף עזה. אחרי 7/10 היא יצרה קשר, וחיברה אותי להורים המדהימים שלה, שהובילו מאבק בינלאומי אדיר למען הירש וכל החטופים, מאבק נגד הזמן ונגד הרוע האנושי, מאבק למען הצלת חיים ונגד גרירת המלחמה לנצח-נצחים עד "הניצחון המוחלט" שלא יגיע ולא הגיע.
ב-21.08.2024, עשרה ימים קודם לכן, נשארתי ער עד אמצע הלילה כדי לצפות בנאום של ג'ון ורייצ'ל בוועידה הדמוקרטית בארה"ב, נאום עוצמתי שלא הותיר עין אחת יבשה באולם. כתבתי לג'ון כמה מילים לחיזוק וקבענו להיפגש כשהם יחזרו לארץ.
בצאת אותה שבת ארורה, שבוע וחצי אחרי הנאום שלהם בארה"ב, ג'ון שלח לי מאמר כלשהו בנושא המשא-ומתן לעסקת החטופים. כתבתי מה דעתי והחלפנו עוד כמה הודעות. הוא היה נחוש, אופטימי, מסרב לוותר, כמו בכל השיחות איתו.
לכן, כשהתחיל גל השמועות ואפילו היו אנשים חסרי אחריות וחסרי מצפון באפליקציית השטן טלגרם, שהפיצו שמות (חלקם התבררו אחר-כך כלא נכונים), לא חשבתי על הירש, האזרח האמריקאי, שההורים שלו הפכו בעל-כורחם לפנים הבינלאומיות של מאבק החטופים.
ובכל זאת השמועות הפכו עקשניות יותר, והלילה הלך והפך קודר יותר. יום למחרת היה 1 בספטמבר, יום מרגש, יום של תחילת שנת הלימודים, התחלה חדשה, אבל איך אפשר לחגוג כזה דבר במציאות בה שישה אנשים צעירים, שנחטפו ע"י ארגון טרור והצליחו לשרוד בתנאים בלתי-אפשריים במנהרות הזוועה של חמאס במשך עשרה חודשים, בסופו של דבר נרצחים אחרי תקופה ארוכה של התעללות והרעבה, כישלון כל-כך קולוסלי שאי-אפשר בכלל להתחיל להבין אותו?
בשעה שש בבוקר, אחרי שהכל כבר "הותר לפרסום", כתבתי לג'ון את המילה היחידה שיכולתי להעלות על דעתי: סליחה. לא צריך היה להוסיף שום דבר מעבר לזה.
שנתיים אחר-כך, זו המילה שמדינת ישראל חייבת למשפחות של כל 46 החטופים שנלקחו לעזה בחיים, ואפשר וצריך היה להחזיר אותם בחיים, אבל הם חזרו בארונות. סליחה שלא הצלחנו.
ובמקום להגיד את המילה האחת הזו, סליחה, ואחר-כך לשתוק ולהתבייש, יש פוליטיקאים ציניים וחסרי בושה, שגם היום, אפילו הערב הזה ממש באירוע גאלה ראוותני בארה"ב, ממשיכים להגיד שהם "החזירו" את "כל החטופים".
מחר 1 בספטמבר, יום מרגש, יום של שמחה בלב, הבת הבכורה שלי מתחילה כיתה א' עם החברים שלה בנחל עוז, אחותה הקטנה עולה לגן של הקיבוץ, ואנחנו נחגוג מחר. אבל אני לא שוכח לעולם את ה-31.08, כמו שאני לא שוכח את 7/10, ואני עדיין מחכה שהאנשים שבאמת צריכים, יבקשו כבר סליחה.
הקונספירציה שנתניהו מפזר גדולה ומסוכנת יותר מהשקר שפיזרה רעייתו. נתניהו יודע שהוא מציג גרסה שקרית כאשר הוא טוען שהיה מקפיץ את צה"ל;
1. הוא יודע שמעולם לא הורה על הקפצה בניגוד להמלצות מקצועיות, רק בגלל זהירות יתירה (שאלתי את לשכת רה"מ על זה לפני חודשים - לא הייתה להם דוגמה אחת).
2. הוא יודע שנקט בריסון מפורסם, שלא לומר בפשרנות ידועה לשמצה, מול ארגוני הטרור ובראשם חמאס וחיזבאללה. כולל האוהל של חיזבאללה בצפון. יש המחשות חד משמעיות למצבים חמורים יותר בהם נתניהו נמנע מתגובה או היערכות.
3. נתניהו יודע שככל שהיה חשש ממיסקלקוציה, זה בא ממנו. ראש הממשלה הורה אישית, וזה מתועד, לשב"כ לשמור על רגיעה בעזה. לא לעשות שימוש באמצעים קינטיים. הוא גם דחה בעקביות הצעות לחידוש חיסולים. הדברים מתועדים היטב.
4. הדבר האחרון שראשי מערכת הביטחון חששו ממנו הוא שיעירו את רהמ והוא יורה על פעילות אגרסיבית או היערכותית מידי. ההפך. הם ידעו היטב שהוא דורש רגיעה בעזה כי הנורמליזציה בדרך.
5. נתניהו יודע שהמזכירות הצבאית שלו עודכנה באירועי הלילה של ה6 באוקטובר. יש לו לשכה והיא יודעת להעיר אותו.
6. נתניהו יודע היטב שראשי מערכת הביטחון לא החזיקו במודיעין שמצביע על פעולה בטווח זמן מידי. לא היו "הרבה" סימנים מעידים, וזו בדיוק הבעיה ויסוד הכשל המודיעיני כולו.
7. כל התכלית של פיטורי ראשי מערכת הביטחון הייתה להגיע לרגע הזה בו נתניהו ימציא שקר על 7 באוקטובר ואשתו תוסיף קונספירציה. כאשר הגורמים האלה יגיבו, נתניהו יגיד שהוא פיטר אותם ואי אפשר להאמין להם.
8. לבסוף, הרי בעולם שלו גלנט חלק מאותה קבוצה. אבל גם את גלנט לא העירו. מדוע? מה, חשבו שהוא כמו ביבי, יורה על היערכות? מישהו בכלל מאמין להבל הזה? הרי השיחות האלה מתועדות. מישהו מדמיין לעצמו שהרצי הלוי אמר לרונן בר- בוא לא נעיר את ביבי, הוא ירצה להקפיץ את המילואים ? הרי זה קשקוש.
9. התשובה הפשוטה היא נוראית: הם לא חשבו שצפויה מתקפה על מדינת ישראל בטווח זמן מידי. והם לא חשבו כך כי המודיעין נכשל. הדרג המדיני כשל בקונספציה שאפשר לאלף את הנמר הרצחני בעזה, שהבעיה היא בעצם הרש"פ. הדרג הצבאי נכשל במודיעין ובהיערכות למתקפה.
10. האחריות העליונה לביטחון ישראל בידי הממשלה וראש הממשלה. הוא מסרב לקחת אחריות, מסרב לשלם מחיר, מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית. אף שקר ואף ספין לא ישנו זאת.
אם הייתי מורה בבית ספר, הייתי פותחת מחר את שנת הלימודים ומספרת לילדיםות על פרופ' עדה יונת, שנפטרה אתמול.
הייתי מספרת להםן על ילדה שגדלה במשפחה דלת אמצעים בירושלים, שבגיל 11 התייתמה מאביה, וכבר כנערה עבדה כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
לימים היא הלכה לאוניברסיטה, למדה כימיה, המשיכה לחקור ולהתקדם, ובגיל 70 קיבלה פרס נובל בכימיה. אחת משמונה נשים בלבד שקיבלו את הפרס הזה מאז שנוסד. והאישה הישראלית היחידה שעד היום קיבלה פרס נובל.
בראיון בשנת 2011, אמרה עדה יונת:
"אני חושבת שהקשיים שחוויתי כילדה העוני והמאבק לשרוד הפכו אותי לחזקה יותר."
ככה הייתי מתחילה את שנת הלימודים.
איזו אישה. איזו מנהיגה.
יהי זכרה ברוך
היום בדיוק לפני שנתיים נרצחו במנהרות החמאס ששת החטופים: כרמל גת, הירש גולדברג-פולין, אורי דנינו, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי זכרונם לברכה.
כאן הם במנהרות החושך של החמאס, עוד בחיים. היה אפשר להציל אותם, היתה חובה להציל אותם - ובהנהגה של מדינת ישראל הקריבו אותם.
נקדיש את הימים הקרובים כאן בעמוד לספר את סיפורם ולהבהיר - לעולם לא ניתן להשכיח את מחדל ה7.10. עם ישראל לא יתן לזה יד.