הם לא נלחמים על ראבילו - הם חייבים משבר חוקתי
זו לא באמת פרשת ראבילו. זו תוכנית מילוט.
מיכאל ראבילו הוא האירוע הנוכחי. מבקר המדינה הוא הזירה הנוכחית. אבל המהלך רחב הרבה יותר: נתניהו והקואליציה שלו צריכים עימות חזיתי עם בג״ץ. הם מחפשים אותו, דוחפים אליו, ואם זה לא היה סביב מבקר המדינה - זה היה סביב גיוס בני הישיבות. ואם לא סביב הגיוס - זה היה סביב היועצת המשפטית לממשלה, הוועדה לבחירת שופטים או כל פסיקה אחרת שלא מתאימה להם.
הם חייבים את המשבר החוקתי, כי הוא מאפשר להם להחליף נושא.
הפרטים המשפטיים חשובים, אבל מבחינת הקמפיין הם רק התפאורה: הצבעה חשאית שצולמה מאחורי הפרגוד, פסק דין שמבטל את התוצאה, יו״ר כנסת שמאותת שלא ימהר לציית, וקואליציה שמקבלת בדיוק את מה שהיא צריכה - עימות גדול, פשוט וקל לשיווק: הכנסת נגד בג״ץ.
כי על זה הם יודעים לדבר.
הרבה יותר נוח לדבר על “בג״ץ נגד העם” מאשר על גיוס בני הישיבות.
הרבה יותר נוח לדבר על “שלטון הדיפסטייט” מאשר על חמאס שעדיין עומד על הרגליים.
הרבה יותר נוח לדבר על “היועמ״שית” מאשר על חיזבאללה, על הצפון, על איראן ועל ההבטחות שהתנפצו מול המציאות.
נתניהו יודע שבמגרש של התוצאות אין לו תשובות טובות. ההבטחות ל“ניצחון מוחלט” כבר נשמעות כמו מסר שמנהלי הקמפיין שלו עצמם היו מעדיפים לקבור. גיוס בני הישיבות הוא פצע פתוח בתוך הימין. המילואימניקים נשחקים. הציבור משלם מחיר. והקואליציה ממשיכה לברוח מכל שאלה אמיתית של אחריות.
אז מה עושים? מחליפים מגרש.
במקום ביטחון - בג״ץ.
במקום גיוס - יועמ״שית.
במקום אחריות - “אליטות”.
במקום תוצאות - “העם נגד השופטים”.
ככה בונים קמפיין בחירות כשאין הישגים להציג.
המשבר החוקתי הוא לא תאונה בדרך - הוא הדרך. הוא לא התחיל בראבילו, והוא לא ייגמר במבקר המדינה. אם העימות הזה ישרת את הקמפיין, הם ימשיכו לחפש את הפרשה הבאה, את הפסיקה הבאה, את הכותרת הבאה.
כי בסוף, בג״ץ הוא לא הבעיה של נתניהו.
בג״ץ הוא דרך המילוט שלו.
מה שהכי נורא בטבח ובהפקרה זה לא רק הבריחה מאחריות, זה לא רק ההכחשה, זו לא העובדה שהם לא ביקשו מעולם סליחה - אלא העובדה שהשלטון מינף את הטבח לטובת רווח עצמי לו ולמשרתיו, הוא יצר ג׳ובים שקשורים בטבח כמו מנהלי מנהלות אבל הכסף הלך רק לג׳ובים ולא לנפגעים, השלטון ניצל את הטבח להמשך הביזה, להמשך חגיגת החיים הטובים - אשכרה החיים על המתים.
ועל הנבזיות הזו אין סליחה ואין מחילה.
אנשי השלטון בישראל ומשרתיהם הגיעו להתבהמות שקשה לשאת אותה, התבהמות מוחלטת. והעניין הוא שהם מודעים להתבהמות של עצמם, הם מודעים למעשיהם והם נהנים מכך, אין בהם ולו קורטוב של מצפון, משהו שיראה שנותרה בהם אנושיות והם לא רק נהנתנים מגעילים שנפלה בידיהם הקופה הציבורית והם חוגגים כאילו אין מחר.
שלב ההתבהמות הוא שלב מסוכן מאוד, זה השלב שלא רק מפקירים כדי להיאחז בשלטון אלא עושים מעשים מחרידים מתוך הנאה - כן, לשם הגענו.
@yosit@DemocratsIL@naamalazimi תורידו התראות של סמסים לאיזה שבוע. זה בסה״כ
אצלי הטלפון מושתק קבוע
והאמת ריבוי ההודעות לא ממש מפריע לי
יותר מפריע לי שקרים של נבחרי ציבור בתקשורת וראש ממשלה סוציופט
מה שכן קצת מדאיג- המון מועמדים ראויים
יותר ממה שיכנסו עם 15 המנדטים שאני צופה
אני יושב מול המסך ובוכה.
״הממשלה סירבה לעסקאות בשם הניצחון המוחלט שהיה כזב. חטופים יכלו לחזור בחיים. אפשר היה לסיים את המלחמה שנה קודם״
ניצן אלון, ראש מפקדת השבויים והנעדרים, פתח הכל מול אודי סגל בכנס הרצליה. והוא אומר את כל מה שצעקנו במשך שנה.
הנה רק חלק:
* ״בערך 40 חטופים שנחטפו חיים נהרגו או נרצחו בשבי; בתפקוד אחר, בהחלטות אחרות ובמשא ומתן אחר היינו יכולים להחזיר אותם בחיים".
* "השר סמוטריץ' התנגד לחלק מההסכמים בשלבים השונים – הוא לא יכול לקחת את הקרדיט על החזרת החטופים".
* "ההנהגה המדינית סירבה לעסקאות שלמות מוקדמות יותר בשם 'הניצחון המוחלט' *שהוא כזב*; הבחירה הייתה בהסכם חלקי כדי לאפשר את המשך הלחימה פעם אחר פעם".
* "ברצח ששת החטופים היו לנו שגיאות אופרטיביות בתכנון והנחות העבודה לא היו מספיק טובות; היו מספר הזדמנויות לפני סוף אוגוסט 24 שבהן היה אפשר להחזיר אותם".
* "ועדת חקירה ממלכתית תצטרך לבדוק את השאלה המהותית: האם אפשר היה לשחרר את החטופים קודם".
* "יש פער בלתי נסבל בין חלק מההישגים האופרטיביים היוצאים מן הכלל לבין חוסר הצלחה אסטרטגית".
* "עצם הדיבור על 'ניצחון מוחלט' הוא כישלון וזריעת חול בעיניים של הציבור בישראל; הוא אולי מדיניות פנים, הוא בוודאי לא מדיניות חוץ ולא אסטרטגיה".
* "ניהלנו מלחמה ארוכה שהיה אפשר לסיים אותה לפחות שנה קודם, ושילמנו מחירים עצומים בדם ובדמים שלא היה הכרחי לשלם אותם".
* "ניהלנו את המלחמה במשך למעלה משנתיים עד שבעצם הממשל האמריקאי כפה עלינו את סיומה – זו לא הייתה הדרך האופטימלית".
לדראון עולם.
זה עלינו לעשות הכל כדי שזה לא יקרה שוב אף פעם.
@michaelzil@YairGolan1 קודם כל אתה צודק.
מלבד זה משום מה לי זה לא מצליח להפריע
אולי כי הטלפון שלי מושתק על בסיס כמעט קבוע
מה שבטוח לא זה מה שישפיע על הבחירה שלי בפריימריז
אני לא מוטרדת מהאוריינטציה ה"סוציאליסטית" כביכול של הדמוקרטים וזה בוודאי לא משהו שימנע ממני לתמוך בהם.
1. ניכר שהסוגיה הכלכלית לא בראש האג'נדה הפעם. יאיר גולן איננו שלי יחימוביץ' או עמיר פרץ, ולדעתי יש הבנה כללית גם בשמאל שהבעיה החרדית למשל היא תסמין של מדינת רווחה לא מרוסנת.
2. האדום שבדמוקרטים נראה כמו לודוויג פון-מיזס ליד אריה "תלושי מזון" דרעי, דודי DEI אמסלם, מיקי "ההסתדרות" זוהר, חיים "ועדים" כץ וכמובן ששי "תכנון מרכזי" גואטה.
3. כפי שהוכיחו 4 השנים האחרונות, האיום שנשקף לילדים שלי מהיהדות הפוליטית, כאידיאולוגיה רודנית, אלימה, עוינת חירות וקידמה, גדול ומוחשי לאין שעור מכל מופע של סוציאליזם.
@GerAmbTLV Thank you for everything you have done for this country and people 🙏🏼
My mother is a German citizen born in Berlin before the war and I am waiting for my own citizenship to go through. The kindness you have shown to this place and people makes us proud.
טקסט מכונן וחובה של רונן ברגר מהרשת השנייה
---------------------
יש לי בן קטוע נפש
הוא לא נולד כך. הלוחם הפרטי שלנו פשוט חזר כך ממלחמת חרבות ברזל וזה ממש לא פשוט. בהתחלה קראנו לזה כמו כולם ״הלום קרב״, ״הפציעה השקופה״ ובעוד כמה מכבסות מילים, שלא ממש הטיבו לתאר את אופי וחומרת הפציעה. ואז, בעוד יום אחד לא בהיר ואפילו כהה פלוס פלוס, הבן האהוב הזה שלי שוב מירר מולי בבכי קורע לב על זה שאפילו חבריו למחלקה לא מצליחים להבין מה זו הפציעה הנפשית החמורה הזו ומדוע הוא נאלץ לעזוב אותם, כדי לפחות לנסות להתחיל לטפל בעצמו. ואז פתאום הבנתי שאולי שינוי הטרמינולוגיה יכול לעזור מעט לו ולהם להסביר מה קרה לו. לו ולרבים אחרים.
אז יש לי בן קטוע נפש
כמו חיילים ומפקדים קטועי גפיים בהמוניהם מהמלחמה הארורה הזו, גם הבן שלי חזר או לא חזר עדיין מהמלחמה הזו כשהוא קטוע איבר. קטוע נפש. כן, הוא לא השאיר שם בשדה הקרב או על שולחן הניתוחים יד או עין או רגל, אבל הוא השאיר שם חלק מהנפש המדהימה והרגישה הזו שלו. כנראה החלק שאחראי על השינה הטובה, על שלוות הנפש, על הרוח האופטימית, על תגובות רציונליות במצבי קיצון.
יש לי בן קטוע נפש
ואולי כשהוא סופסוף יגדיר את עצמו כך בפני אחרים, אז אנשים יבינו סופסוף טוב יותר מה הוא השאיר שם בעזה, כשראה וחווה חברים מתים או מתאבדים, כשהדי הפיצוצים הנוראיים הפכו לפלייליסט הלילות שלו, וכשרץ כהרגלו ראשון לפני חבריו כדי ״לספוג במקומם ת׳קליע״ כמו שהיטיב לכתוב ולשיר חנן בן-ארי הנפלא.
יש לי בן קטוע נפש
ולפני שבוע בערך, אחרי עוד לילה מסוייט וקשה מנשוא, שוב הגיעה ממנו שיחה קורעת לב. אני רואה את השם שלו על מסך הסלולרי והלב כבר מתכווץ, מחכה לחטוף עוד חבטה עזה ומטלטלת, ואני ממלמל בחשש: ״בוקר טוב שלו אהוב שלי, איך עבר הלילה שלך״? ואני שומע שהוא כבר נמצא בנסיעה והוא עונה לי בבכי: ״אבא, שוב היה לי חרא של לילה ומתחשק לי להיכנס באיזו משאית״. ואני, שוב נאלץ להתמודד עם המשפט הנורא הזה בדרך היחידה שלמדתי שעוד איכשהו נותנת עבודה במצבים הללו. בהומור. ״לוי, הכל אצלך חייב להיות בגדול?! למה ישר משאית, למה?! מה רע באיזו קנגו ישנה?!״
כך אני מנסה להסיח את דעתו מעוד רעיון מטומטם שלו איך לסיים עם הסבל הזה שלו פעם אחת ולתמיד.
יש לי בן קטוע נפש
ואני מקווה שככל שיחלוף הזמן הוא יבין שהמזכרת ה״נחמדה״ הזו שהוא הביא מהמלחמה לא הולכת כנראה לשום מקום וזו צלקת מכוערת שנותרה על הנפש היפהפיה הזו שלו. ושככל שיחלוף הזמן היא תציק לו פחות ותבקר אותו פחות בלילות ושהוא צריך להפסיק לנסות להתעלם ממנה או לגרש אותה אלא ההיפך. לחבק אותה. לחבק ולומר לה: ״את כאן. אני מבין את זה. לא הזמנתי אותך אבל את כאן לתמיד. לא את ביקשת אותי ואני בוודאי לא ביקשתי אותך אבל אנחנו נלמד להסתדר איכשהו אחד עם השניה. את תתני לי לישון בלילות ולהתנהל סביר פלוס ואני מבטיח שלא לנסות לגרש אותך במקלות. ודרך אגב, זה ממש בסדר אם תקפצי לבקר אותי רק פעם ב... כי אני ממש לא מתגעגע״.
יש לנו בן קטוע נפש
ואשתי ואני חולים לו על התחת. הוא יפה מבפנים ומבחוץ, אפילו עם הצלקת. הוא מנהיג, הוא חכם, הוא מבריק, הוא רגיש, הוא עמוק, הוא חבר, הוא משתף, הוא יצירתי, הוא שאפתן, הוא איש חומל ואיש חסד. יש לו אינטיליגנציה רגשית בשמיים והוא באמת כל מה שרק יכולנו לבקש כהורים. הא, והוא קטוע נפש. ויש רבים כמותו. רבים מדי. וכל מה שנותר לנו זה לנסות להבין מה קרה להם ומה עובר עליהם, ולהתפלל שהמדינה והארץ הזו ומנהיגיה, זו שזבת חלב ודבש ודם ויסורים על מלא, תהיה ראויה סופסוף לו ולחבריו. אלו ששילמו, משלמים ועוד ישלמו מחיר יקר כל כך למענה ולמעננו.
אז כן, יש לנו בן קטוע נפש. ואנחנו אוהבים אותו אהבת נפש❤️❤️
אני מאודדדד מבקש לשתף וכמה שיותר, כדי שנוכל אולי להיות פה להרבה אנשים שצועקים מבפנים, אבל קולם לא נשמע ולתת לפציעה שלהם שם חדש, אולי מדויק יותר ומובן יותר💪💪💪🙏
יוסי ורטר כותב: "אחרי שלוש וחצי שנות חורבן טוטאלי, ובהן ריסוק הדמוקרטיה, מחדל וטבח, פילוג, שסע וקרע בממדים היסטוריים – שלכולם הוא האחראי הראשי – נתניהו מוכר כעת 'אחדות', כי הוא מכיר בכישלונה ההיסטורי של ממשלת הימין־על־מלא. למעשה זו הודאה בתבוסה"
https://t.co/EdhFB95qK7
מביט בעניין בקטטה בין לפיד לגנץ. שני אנשים ראויים. לפיד ויתר על ראשות ממשלה (נתן לבנט ראשון ברוטציה) ו-ויתר עכשיו על ראשות מפלגה (כנ״ל). גנץ ויתר פעמיים אף הוא (הקים ממשלת חילופים עם נתניהו והצטרף לממשלה אחרי 7 באוקטובר).
מה ההבדל ביניהם? לפיד ויתר כדי להחליף את נתניהו. גנץ ויתר כדי להציל את נתניהו. הוא קורא לזה ״להציל את המדינה״ ולאסוני גם תמכתי בזה בזמן אמת. בשורה התחתונה, הוא המציל של נתניהו. פעמיים. ועכשיו זו הפעם השלישית. אם יש מישהו שאין לו מקום בחיים הציבוריים, זה בני גנץ.