עורך עיתון "משפחה" @AryeErlich טוען, שימו לב: מערכת הרווחה בארה"ב נדיבה יותר כלפי חרדים מאשר בישראל.
קודם כל, מבחן השכל הישר: האם זה נשמע נכון? כנראה שלא. אני אמנם אינני מומחה למערכת הרווחה האמריקאית כמו עורך "משפחה", אז אצביע על כמה חורים בולטים במיוחד:
1. קודם כל, בסוף הוא מתרגם 25 אלף דולר ל-90 אלף שקל, שזה שער חליפין של 3.6 שלא ראינו כמה זמן וכנראה לא נראה בעתיד הקרוב.
2. האזכור של מדיקאייד, הסיוע הממשלתי בבריאות, הוא מדהים: כל בוגר וילד ישראלי מקבל ביטוח בריאות ממלכתי, חינם לגמרי לילדים או בתשלום נמוך למבוגרים. איש בישראל לא העלה על דעתו אפילו להציע לשלול את ההטבה הזאת בגלל הימנעות מגיוס או מעבודה.
3. בשביל מענק עבודה צריך, אתם יודעים, לעבוד. וחלק מהתכניות פה סותרות אחת את השניה (נועדו לאוכלוסיות שונות), או לא מושוות לתכנית הישראלית המקבילה, או מתעלמות מהטבות שקיימות רק בישראל כמו הנחה בארנונה או קצבאות אברכים. ומערכת החינוך האמריקאית בוודאי לא מממנת בתי ספר בלי מתמטיקה ואנגלית. במקומות הבודדים שמנסים לדחוף לשם, זה מעורר גם בארה"ב זעם פוליטי מוצדק.
אבל האמת שיש פה נקודה עמוקה עוד יותר: אפילו אם ארה"ב נדיבה יותר מישראל, הרי שהניצול השיטתי של מערכת הרווחה במודל של ~חצי מיליון חרדים מתוך אוכלוסיה של 342 מיליון איש, יעני 0.1% מהאוכלוסיה, לא מדגדג לאף אחד. ועכשיו דמיינו שבמקום 0.1% היו 14% כמו בישראל, או 30% כמו שצפוי עוד בדורנו. האם המערכת הייתה נשארת זהה? פשיטא גמורה שלא. למעשה, הימנעות ממצב כזה היא חלק ממה שמתדלק את התנועה נגד הגירה של אנשים שמגיעים עם מבנה אחר, ומנצלים את מבנה הרווחה האמריקאי. ראו את "הפרשה הסומלית" שנחשפה לא מזמן.
למה זו נקודה עמוקה? כי זה מראה איך אנשים כמו העורך ארליך רואים את החברה החרדית: מיעוט קטנטן שצריך להניח את ידו על כמה שיותר הטבות בלתי הוגנות, במקום חלק מהותי מבעלי הבית במדינה, שאמור גם לשאת בנטל שהחיים כאן דורשים, בטחונית וכלכלית כאחד. זה בדיוק הלך הרוח ההרסני שחייב להשתנות אם אנחנו רוצים לשמור על גאולת עם ישראל בארצו. גם החברה החרדית תגלה שנהרות בבל לא מתוקים כפי שהם בדמיון.
הבעיה היא לא שעו"ד ראבליו לא מקצועי ומתאים. הבעיה היא שהוא העו"ד הפרטי של נתניהו ולכן זה לא ראוי. מה שהופך את זה למעבר לא ראוי - ומגיע לרמת פסול - זו שהליך ההצבעה זוהם מן היסוד.
זהו נייר לקמוס המאפשר להבחין בין מי שנאמן לעקרונות של הימין, לבין אלו שנאמנים פרסונלית. בפשטות: אם הימין לא יידע לשמור על העקרונות שלו, הוא לא יהיה ימין.
בפרפרזה על אריסטו: אני אוהב את האנשים במחנה הימין, אבל אני הרבה יותר אוהב את העקרונות של הימין.
מיכאל ראבילו נבחר להיות מי שיפסלו בבג"ץ את הבחירה שלו לתפקיד מבקר המדינה, ובאופן מוצדק לגמרי (כן, גם בגישה משפטית מגה שמרנית).
שוב, הליכוד מספק במו ידיו את התחמושת למי שמרוצים מהמצב המשפטי.
חבורת כושלים.
לא כל דבר זה ״קץ הדמוקרטיה״, וגם הפעם תישאר דמוקרטיה גם אחרי ראבילו,
אבל צריך לומר שהמינוי של הפרקליט הפרטי של ראש הממשלה למבקר המדינה תוך זיהום ״מבחירה חופשית״ של הליך הבחירה החשאית הוא אחד הימים היותר עגומים בכנסת בעשור האחרון,
אירוע מטורלל שמפורר את מוסד הביקורת הממלכתי.
נתקלתי ברשת המתחרה בתמונה מטכס ההקמה של ש"ס. אין חרדים. אין לבוש ליטאי ואני מניח שאם מישהו מקרובי משפחתם היא אומר נמות ולא נתגייס הם היו מסתכלים עליו מאד מאד מוזר. מי שאומר שחרדים לא ישנו אוחות חייהם אם ישתנו התמריצים שיסתכל בתמונה זו ויאמר אם אורחות החיים לא השתנו בפועל בזמן די קצר בגלל התמריצים? עד היום המדינה תימרצה לבטלה והשתמטות. נקווה לממשלה ציונית שתתמרץ לכיוון השני.
מה שמעתי, תמריצים עובדים ושלילת תקציבים מביאה לעליה בגיוס. בדיוק הפוך ממה שאנשי "ההתקפדות" אפשר לעצור רק עם "תהליכים" ניסו למכור לנו.
עכשיו דמיינו מה יקרה עם ממשלה שתיזום את זה אקטיבית במקום להיגרר פאסיבית אחרי בג"צ וחוסר היכולת שלה להעביר חוק גיוס.
בבחירות הבאות עלינו לטובה יש אופציה של ממשלה רעה מימין, ואופציה מסוכנת של ממשלה רעה משמאל.
אבל יש גם אופציה סבירה+ לממשלה ציונית רצינית של בערך 75 מנדטים בהליכה.
בלי חרדים, ערבים, דמוקרטים, ובןגביר.
לו יהי.
יש לי סימפטיה לתופעה שנקראת אייל ציונוב. היא דמות סאטירית חריפה כמו שמזמן לא ראינו כאן.
הרי ממה מבשלים סאטירה? תופעה אמיתית, עם ייצוג מופרך ומוגזם שמחדד אותה. זאת בדיוק הסחורה שאנחנו מקבלים כאן. ביקורת חריפה על רבנים שהגלימה הפכה עבורם חזות הכל. הם לא בוחלים בפרוטקציה, בדילים, בגידופים של ציבורים אחרים, בזלזול ושיח בוטה. העיקר ירושת הגלימה. אז הנה, הוא קנה גלימה. מה זה שווה? כלום. בדיוק כמו שהגלימה של מי שיורש אותה בכוח הזרוע לא שווה כלום.
ובאופן רחב יותר: החזות הרבנית, בין אם היא גלימה או מגבעת או חולצה מכופתרת, הפכה אצלנו עיקר. לא חשוב מה מאחוריה, ולא חשוב אם יש כאלה שלא מצטיינים בלבוש וגינונים אבל הם גדולים בתורה פי כמה. יש על מה לעבוד...